מיומנו של נכה מצוי
בבלוג זה אני אספר את הסיפור שלי,נכה פיזית שמנסה להשתלב בתוך החברה \"הרגילה\" אך זו דחתה אותו ועודנה וכך דחתה ועודנה דוחה גם את מכריו הנכים.
אבל היומן הזה,הרבה דפים נסתרים יש בו,ואתם מגלים כל פעם טפח.............
פוסטים פופולאריים
-
מכתב אהבה
7/10/11 | 28525 צפיות
-
אבוד בלעדייך
14/5/13 | 955 צפיות
-
למה?
26/12/08 | 648 צפיות
-
גם אתן מרעידות את הקיר!!!!!!!!!!!
8/1/09 | 584 צפיות
-
כביש החיים
8/2/08 | 411 צפיות
-
ההפסד כולו שלי
14/2/11 | 1319 צפיות
פוסטים אחרונים
- מתנה שבורה 17/11/16
- קשר מיוחד 24/10/16
- פחד 15/10/16
- להתקרב,שוב......... 13/10/16
- "לשמן את הצירים" 2/9/13
- אבוד בלעדייך 14/5/13
שתיקה רועמת........
אני לא מדבר עם אמא חודש וחצי, חודש וחצי של שתיקה רועמת, רק המבטים מסוגלים לדבר.
אני לא רוצה להיכנס למי מה ואיך קרה רק אומר שהקומקום התפוצץ אחרי שהמים רתחו ב1000 מעלות וזה לקח הרבה מאוד זמן,אך זה היה באוויר שנים ,כולם יכלו להרגיש זאת.
אני ניסתי לשבור את הברוגז, ניסתי בהתחלה לגשש,פעמיים היא אומרת,דרך מתווך שהיא לא מסוגלת יותר להתמודד איתי . עם העזרה, שמה לעשות אני זקוק לה,גם אם פחות מבעבר. אף אחד לא בחר את זה,בטח לא אני.
עם היכולת שלה והצורך שלי שהיא כאמא תהיה שם בשבילי ברגעים הקשים שתפרגן ברגעים המעטים הטובים. מנגד,המתווך אומר לה שהוא לא מסוגל להתמודד איתה.
היו בעבר הלא רחוק וגם הרחוק "ברוגזים" ובכולם נשברתי מהר מאוד .ככל שהייתי שופע התנצלויות,כך גם גודל תמימותי.
אך הפעם,אני לא תמים,לפחות לא בנושא הזה . המתווך אומר לפעמים: "זו אמא,ולאמא מותר להעליב ולצעוק" לצעוק כן,להעליב ולהוציא את הרוח ואת המוטיבציה לא, בעייני. והוא לפעמים אומר: " זו אמא שלך,זה מה יש". אם זה מה יש,אני לא רוצה את זה.
אני דווקא יכול להתחיל להתרגל לשתיקה הרועמת הזו,וכאן חלק מן החברים מנסים ללמד את האחרים לנסות להוציא את הטוב מכל סיטואציה גם אם היא רעה והזויה ביותר.
אז הנה,ניסיתי לחשוב על כמה יתרונות שיש בלא לדבר עם אמא שלי:
1 נחסכות ממני מילות ביקורת כל היום וכל הלילה ,יש ממלא מקום,אבל עדיין... 2 אני יכול לשכב על הספה בסלון בכיף שלי והיא לא תגיד כלום. 3 היא לא תעקם את הפרצוף עם אחי קונה לי ולו לאפה 4 אני לא צריך להכין לה דיסקים לעבודה במהירות הבזק כמו שאני עושה בד"כ ללא כל הוקרת תודה מצידה...... 5 אני לא צריך לתת לה תמחשב כדי שהיא תוכל להיכנס למייל שלה
6 אני יכול לשים מוזיקה,טלוויזיה או מחשב בפול ווליום והיא לא תגיד לי כלום,גם באמצע הלילה 7 שהיא צריכה לעשות במקומי דברים מפני שאני לא יכול,אני לא שומע קיטורים מצידה.
אבא שלי רוצה שאני אתנצל,כי מה נותר לי פרט מלסנן קללות מתחת לשפתיים?,זה רק מחמם תאויירה אבל זה חזק ממני . אבל אני לא מוכן להתנצל אין לי על מה הכול מגיע לה,כי קודם אני רוצה לקבל כבוד אם רוצים שאתן . זה הבסיס לכל מערכת יחסים . עם סבתא שלי היא לא דיברה חצי שנה, נראה אם איתי היא תשבור את השיא . אם היא בוחרת בלשתוק אין לי בעיה.לצערי התרגלתי לשתיקה הרועמת... |
תגובות אחרונות
-
הקשתית
בתגובה על קשר מיוחד
-
נערת ליווי
בתגובה על מוש
-
אריאל, חיפה
בתגובה על "לשמן את הצירים"
-
נהר גועש
בתגובה על מכתב אהבה
-
or1503
בתגובה על זה לא סתם אולי.. אתה האור בחיי...
-
נהר גועש
בתגובה על אבוד בלעדייך
תגובות (51)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ילד, בן כמה אתה? למה אתה גר עם אמא?
גם משיהו עם צרכים מיוחדים (ואינני יודע אם יש לך כאלה) צריך לדאוג לקיומו העצמאי ולתכנן איך לא לחיות עם אבאמא רחקי 20-24.
כאבא לילדים בוגרים אני יכול לומר לך בוודאות שלמרות האהבה הגדולה, מעבר לזמן מסוים זה כבר עמד להפוך לבלתח נסבל.
הקשר רק התחזק כשהם הלכו לדרכם ובנו את חייהם. אני שמח שהם באים אבל יודע יש לזה תאריך תפוגה.
גדול השלום שכל הברכות כלולות בו.
בתור אמא לשלושה,
אני יכולה להגיד לך שאני מקווה שאף לא אגיע למצב כזה עם הילדים שלי (הם עוד קטנים).
בכל מקרה, אולי חופשה (אם אתה מסוגל כלכלית, פיזית, נפשיתו,
אתה יודע אפילו סתם לחבר בצפון. שוב, אם אתה יכול (אני לא יודעת מה הן מגבלותיך).
לפעמים התרחקות עושה טוב,
ונאי באמת מקוה שיהיה לך רק טוב.
קודם כל אני נפגעתי, זה לפני כל הפגיעות שאני פגעתי...
וכמו שאמרתי התרגלתי למצב....
אור,
נצבט לי הלב על הדברים שהבאת.
אמא יש רק אחת, על הטוב ועל הרע.
ייתכן שהיא נפגעה עד עמקי נשמתה מאופן התייחסותך כלפיה.
ולכן נסיונותייך לדבר עימה עלו בתוהו.
ישנם דרכים מקוריים להתפייסות כמו כתיבת מכתב, שליחת פרחים
או שוקולד...
בטוחני שתמצא את הדרך הנאותה ביותר.
בהצלחה, ידידי.
הקשבתי......
תקשיב לערן היקר!!
דיבור בגובה העניים דיבור של לב
קדימה שולם שולם לעולם......
מדבורה
המחילה היחידה שיש כאן היא המחילה בחדר שלי...
מאוד לא נעים לחיות ככה באותו בית. ממש לא.
לא יודעת אם להשלים או לא זה בכלל הנושא כאן.
הנושא זה: לקבל אחד את השני ולהשלים אחד עם השני כפי שהינכם.
מצד שני גם לשמוע מוסיקה בפו-ווליום באמצע הלילה זה סוג של "לעשות דווקא"... וחבל שאתה מעניש אותה ככה.
מאחר ואני בעצמי רבה עם אימי המון
והתקשורת בינינו לוקה בחסר, למרות שהיא נהדרת ומשתדלת להיות לי לעזר רב
אז אני מבינה למה לפעמים עדיף לקחת מרחק מהכל ולחיות בתוך בועה משלך.
בינינו זה לא פתרון. כי אמא זה אמא ותמיד צריך אותה...
(ומאחר ואימי גם חברה בקפה דה מרקר אני בטח לא ארשום כאן שומדבר מפליל... או שלילי).
בהצלחה ובטוחה שלאורך זמן הקונפליקט ייפתר, או יירגע עד לפעם הבאה.
יעל
קח את הזמן. תחשוב על הדברים. מתוך השקט נולדת גם המחילה.
במקום לחזור על דבריי קודמיי כאן
אני אבחר לומר לך שהפוסט שרף לי את הלב
ילד ואמא
אמא וילד
מה בין שיא של שתיקה לבין אם וילד שלה? מה?
כואב...
אור, אל תשחקו בלהוריד ידים שניכם מפסידים. חבל על המשקעים והחומה שנבנית ביניכם. דבר איתה, חבק אותה,תהיה זה שממצמץ ראשון.
כואב לי על הכעס שלך, שתוסס בתוכך
ומרעיל חלקות טובות.
זאת הבעייה עם כעס שלנו על אחרים.
זהו רעל אותו אנו בולעים בעצמינו.
* ושיהיו ימים טובים מאלה,
רותי.
קראתי.. ואמא יש רק אחת... ואם יש כעסים אז ...
לפי מה שהבנתי היא קוראת מיילים, אולי פשוט תכתוב לה מכתב, המתאר את תחושתך
תנסה להגיע אל ליבה...
מאחלת בהצלחה - אמא יש רק אחת.
אני לא יודעת אם חבל שההתנהלות הגיעה למצב הזה. כמו שהבמתי עוד קודם, ה"כתובת היתה על הקיר".
בחרת לך דרך התמודדות טובה למזער את עוצמת הפגיעה והכאב שלך, ולסקור את רשימת התועלות הצומחת מה"ברוגז עם אמא". זה נכון לשלב הזה..
וכשירגעו הרוחות (לפחות אצלך), אני מקווה שתצליח למצוא את הכוחות, להתקרב אליה שוב ולא לאפשר לה "לשבור שיא נוסף של ברוגז".
אין לי ספק שלא תמיד הדברים תלויים בך, אבל אני יודעת שהם תלויים גם בך !
נו שוין.
באות כל הנשמות הטובות ואמרות לך שלא יפה לריב ושאתה צריך לסלוח ולוותר.
לא מסכים אתם.
בעיות צריך לפתור, לא לטאטא מתחת לשטיח. גם אם לפעמים זה כרוך במלחמה (תקרא את מה שיש בלינק אם עוד לא קראת. אחת מפניני החכמה של אליעד כהן)
שתיקה רועמת וכואבת
מקווה שתצליחו לשבור שתיקה
כולם טועים
וכל אחד צודק בצד שלו
השאלה היא האם אתה רוצה להשאר
לבד וצודק, אבל קצת יותר מבין וסולח?
יכול להיות שאמך עשתה טעות
אבל בניגוד לחברים שלנו אותם אנו בוחרים
אמא נשארת אמא כמו שאתה לעד תשאר
בנה של אמך.
גדולתך תהיה עם הסליחה
אני מניחה שזה יהיה הרבה יותר נעים
מאשר שתיקה רועמת.
אנו מבזבזים הרבה יותר מדי זמן בכעס
ושוכחים את הדבר החשוב באמת... לאהוב
מאחלת לשניכם שתגיעו לגשר הסליחה
להבנה
* שיגמר לכם הענין הזה
בעיני נורא
לפעמים אני נוקטת בשתיקה אבל אצלי זה לא מחזיק שאלא שעה קלה. חבל. לשים בפרופורציה ולהתישר.
:))))
היי אור. מצב לא פשוט, למרות היתרונות הרבים שמצאת בו.
ניסית פעם לכתוב לה מכתב ולפרוס בו את כל מה שהיית רוצה להגיד לה, כל מה שאתה מרגיש? כי מכתב, בניגוד לשיחה פנים אל פנים, יכול להתעכל לאט, לבד ולא צריך להגיב מייד, רק לחשוב. אולי ?
חצי שנה השיא שלה ?
אני מציע שתנסה לשבוא את השיא.
נראה מה יקרה
אור היקר,
ברור מהפוסט ומהפרטי ביננו
התסכולים שנצברו הם אדירים,
אני אישית חושבת שברוגז היא לא הדרך..
אבל, כמו שאמרת צריך פרטנר
והשאלה מה יקרה אם תשלימו בריב הספציפי הזה
וזה הרי ברור שזה לא יפתור את היחסים בינכם..
וצריך לטפל בנושא הרבה יותר עמוק.
ואם כבר "הברוגז" קיים
ואתה מוציא את ה"טוב" ממנו..
אבל, גם במריבה צריך להיות "כללים"
תשמור עליהם..אל תיכנס לפרובוקציות.
יודעת שזה לא פשוט עבורך
מחבקת אותך
אור
אני בדרך כלל לא מגיבה על פוסטים, אבל כאן נראה לי חשוב.
עזוב פרנציפים ועזוב מלחמות.
אין שום מלחמה, ובטח לא בין אמא לילדים שאי אפשר לפתור בחיבוק גדול
ושיחה לאחר מכן על מה שמפריע.
זה בכלל לא משנה מי צודק.
אני מציעה לך, תהיה בוגר. לך לאמא שלך, תחבק אותה, תגיד לה שאתה אוהב אותה
אבל יש בעיות שצריך לפתור, תבקש לשמוע ממנה, ולא ממתווכים, מה מפריע לה, תספר לה
מה מפריע לך, ותחשבו ביחד על פתרונות. אחד על אחד, רק שניכם.
תאמין לי שזה עדיף מלאכול לאפה עם אחיך או לשים רגליים על השולחן בלי שיעקמו לך את הפרצוף.
תזכור, אין מנצחים ואין מפסידים.
יש רק שני אנשים שמתחת לכל הכעסים מאוד אוהבים אחד את השני
בהצלחה
איילת
בחיי שאתה צודק
תודה
למרות שאני "אמור" להביט מהצד של אימך,
לא משנה כלל לטעמי נושא העימות בינכם.
חד משמעי מבחינת הבנתי ההורה לא אמור
להיות הקשוח שבחבורה.
אין כוונתי שעליו לפייס את ילדיו כאומר
"אני אשם" בכל מקרה אלא עליו מוטלת חובת
שבירת הקרח.
כאשר עושה זאת ההורה,הילד רואה אהבה.
אם הוא עושה זאת הוא חש השפלה.
ההורה הוא הבוגר, ואמור להיות בעל הכח הנפשי.
ביי
מבחינתך רק מעט סבלנות
ופחות פרנציפים.
אם מתאים לך לשתוק איתה אור אז תשתוק רק שיעשה לך טוב ולא ההיפך
רונית
ניסיתי,אבל מה זה עוזר שאין לך פרטנר?
שכחתי דבר חשוב...
מקווה שמתוך דברי לא תסיק שאני בטוחה בצידקתה...
אלא נסה אתה להיות "הבוגר".
אור,
הורים וילדים זה עסק מורכב, רצוף במשברים אך גם חיוכים.
קשה לך ואני מושכנעת שקשה גם לה.. גם אם היא לא מראה ומתנהגת כרגיל.
נסה, לרגע, לשים את עצמך במקומה ולבדוק את ההתנהלות דרך העיניים שלה.
אני יודעת שזה קשה, אך נסה לנטרל את המשקעים ולהביט בעיניים "נקיות".
מי יודע... אולי תגיע לתובנות.
שולחת לך כוחות רבים.
בהצלחה,
עדה
גם את זה ניסתי...לצערי מעולם לא היה לה סבלנות לשיחות נפש....
אור* המקסים והרגיש,
דבר ראשון אני מסכימה איתך ב- 100%.
קשר דם אינו תעודת ביטוח להשפיל מי מהקרובים אלינו.
יחד עם זאת אור יקר וגלוי לב כל כך, יש לי הרגשה שקצת לא הגון להביא בסיפור רק צד אחד ולבקש מעל גבי פוסט תמיכה גורפת.
ייתכן מאוד שלאמא שלך החיים לא קלים ושהיא מבחינתה עושה את הכי טוב שהיא יכולה.
וגם כשזה יוצא בעיניך "עקום" או עקום וגם אם זה לכאורה באופן אובייקטיבי עקום ולא מכובד...
אמא, מעל לכך שהביאה אותך לעולם, היא גם בן אדם, יש לה עליות ומורדות. יש לה מצבי רוח. יש לה קשיים, בין אם הם מנטלים רגשיים ובין אם אחרים.
אתה כל כך רגיש ונפלא, אתה יכול לומר לו מה שאתה חושב מבלי להעליב אותה, פשוט להסתכל לה בעיניים ולומר לו זאת.
או פשוט לכתוב לה ואולי גם לשלוח לה מייל..
אני שולחת לך חיבוק חזק ושתהיה חזק.
ושדווקא משום שאתם כרגע ב"שביתה איטלקית" תראה שאתה בוגר ושאתה לא מחריש לה את האזניים במוסיקה וכן מתחשב.
את המטלות שלך כאדם בוגר החי בבית תמלא ללא כל קשר ל"ברוגז" - כי אז כוחך יעלה ולהשפעת השתיקה המחאתית שלך תהיה עוצמה רבה יותר.
}{ לילה טוב ושקט
ושהלוואי שגם אמא שלך תלמד "לנהל ריב" ולא לברוח ממנו.
כמו לכל דבר חי - גם לריב יש התחלה, אמצע וסוף!
:)
אחי, אני מבין אותך לגמרי.
לא קל לנו, כמתבגרים, לקבל ביקורת מהמבוגרים. וגם להורים לא קל לקבל ביקורת מאיתנו.
אני חושב ששם המשחק - כמו בכל תחום - הוא הידברות. ניסית לקחת את אמא לשיחה רצינית?
וכשאני אומר שיחה רצינית, אני מתכוון לשיחה שקטה ללא האשמות, שיחה מהלב בה כל צד אומר את מה שכואב לו (אבל לא מאשים את הצד השני! רק אומר מה מצער אותו / פוגע בו / מוריד לו את המוטיבציה) ומנסים להגיע להבנה ולאמפתיה. כל צד יעלה רעיונות מה הוא יכול לעשות למען השני ויבטיח להשתדל למענו קצת יותר.
אני באמת חושב שניתן ככה לגשר על פערים. בעיקר בין שני בני אדם קרובים ובטח ובטח בין אמא לבן.
מה אתה אומר? :)
מבלי להיכנס לעובי הקורה
של יחסך עם אמא
ממליץ באופן כללי :
היה גבר ושבור את הקיפאון!
הזמן אותה בנחת
ודבר בשקט עימה על היחסים ביניכם!
למד ממנה את צפיותיה ממך
והסבר לה את ציפיותיך ממנה
השתדלו להגיע לעמק השווה.
אני מפנה אותך לשיר שלי "אבי"
ולשיר "אמא" אצל רעות שירה מורד.
אל תחפס רק את הנוחיות שלך אלא, גם
את הסמפטייה שלה .
מאחל לך שלוות נפש והבנה עם המשפחה .
אור עם כל העצב שמורגש מהמילים
לדעתי הגיע הזמן להגיד,
אני לא אשם,
אני לא נטל,
אני לא מובן מאליו,
יש בי איכויות וזו בעייה שלכם שאתם לא רואים.
כן אפשר לחנך מחדש גם הורים.
מחזקת את ידך.
מבינה שגם לך לא קל
מקווה שתמצאו את הדרך
זו אל זה ולהיפך..
לדעתי הכי גרוע יהיה
להתרגל
לברוגז ביניכם.
מקווה שבפוסט הבא שלך
תכתוב על שפור ביחסים
אני חושבת שאמא שלך צריכה ללכת לאימוני קיקבוקסינג שלוש פעמים בשבוע. אצלי זה עובד.
אורצ'וק המתוק,
ראשית, אני רוצה לחבק אותך!
~~~
אין לי הרבה מה לומר, כי אני אמא...
אני אמא מכבדת ושדורשת כבוד מילדיי...
לא קל להיות הורים ולפעמים אני חורקת
שיניים ע"מ לא לומר את מה שאני חושבת.
זה מאד לא פשוט לקבל ריקושטים מהילדים...
ומה שאוכל כן לומר זה...
ס ב ל נ ו ת
אור,
אני עוקבת אחר הפוסטים שלך ומבינה שאכן יש לא מעט unfinished business ביניכם וכי כל אחד מכם תרם להצטבות הג'יפה שהתפוצצה ב-1000מעלות.
אולי אם היא "תישבר ראשון" תוכל לזקוף לזכותך נצחון קטן בקרב הנוכחי, אבל המלחמה תימשך ואנרגיות רבות ינותבו למלחמה ולא למטרות, יעדים ואתגרים בריאים יותר. ואתה יודע זאת היטב, ידידי הצעיר.
אתם חייבים למצוא את הדרך לשחרר את ה unfinished business שלכם.
אולי בעזרת איש/אשת מקצוע שיכול לראות מעל הקשיים הסובייקטיביים המרחפים מעל שניכם.
מאחלת לך המון הצלחה !
אתה לא אדם המוותר בקלות, נסה עד שתצליח.
עם אמהות לא עושים ברוגז.
אפשר לקחת ספייס או להפסיק להצטרך את העזרה שלהן, אפשר למנף את זה לכיוון חיובי בו אתה יותר עצמאי. אבל לא ממקום של ברוגז אלא ממקום כזה בו אתה מבין שאתה צריך להתחיל להתמודד עם דברים מסויימים לבד.
כמו שנראה לי, אתה צריך לשבור קרח בכל דרך, הכי בריא זה בדרך של הומור, מצר רוח חיובי, לא בהכרח לבוא ולהגיד לה " נו מה עכשיו ברוגז ברוגז לעולם?" אלא יותר בקטע של "אימושששששששש תגעגעתי אלייך תביא חיוך" זה ממיס כל אמא!!
תוך כדי כמובן תן לה את הספייס שלה וקח את שלך תאמין לי שזה רק יעשה לכם טוב.
דעתי בלבד..
היי חבר
אל תשמור בבטן לאורך זמן ברוגז
דבר איתה
תהייה אתה זה שתשבור את הברוגז
מזי
ניסיתי שוב ושב לא הלך
מאחלת לך ימים קלים וטובים יותר.
באהבה
עופרה
...
בעיה, אי אפשר עם ואי אפשר בלי...
אמא
תודה...
הרגת אותי נשבעת לך
תכניס את אמא שלך לשיחה אצלי בלישכה
2 כפות התעוררות ממני
נזיפה מאלוהימא
ושיעור שלם לך חבר שלי יקר
על הצבת גבולות
גם אם היא אמאמא שלך...
יש הורים שצריך לחנך אותם
מחדש..
מחבכנפת אותך אור
חוצה מיקלדת ומסך
חבל, חבל, חבל... במיוחד שאתם, אם אני מבינה נכון, תחת קורת גג אחת...
לא יכולה להתערב, או להגיד מה נכון, אלו החיים שלכם, אני יכולה רק להצטער- בשביל שניכם...
אולי כדאי שתפגין גם אתה התחשבות בדברים קטנים...
מוסיקה באמצע הלילה, אם זה מפריע לאחרים, וכאלו -לוותר על דווקא..
ואז אולי... אבל זו רק הצעה, השיקולים הם שלך.
בתקווה לטוב!
רגשות הן עסק מסובך והרמוניה במערכות יחסים אינה מושגת בלחיצת כפתור.
בלי קשר לקשיים שמגלה אמך בניהול מערכות יחסים, ניכר שגם אתה אינך חף מטעויות. טעותך הגדולה היא ניסיונך לקבוע מה אמורה להיות מסגרת התנהגותו של אדם נורמאלי ואז לדחוס את אימך למסגרת זו, בלי התחשבות באישיותה וברגשותיה המיוחדים. לדבריך, מגיע לך כבוד, כך מנהלים יחסים.
"זה מה שיש" לעומת זאת, זו התקדמות גדולה. אם תשוב ותזכיר לעצמך את העובדה הפשוטה הזו, יתכן והעסק ישתפר.
אור,
דבר איתה.
המשך ערב נעים,
רולין
מאחלת ששתיקתכם תשבר.
אתה הבן וזאת אמא חבר.
אתה נשמה טובה.
הכל יסתר אל דאגה.
עצה ממני קבל באהבה.
מיד גש ותן לה חיבוק ונשיקה...(-:
מואה....
*