יש לי שריטה, אפילו קצת עמוקה, אולי אפילו בור. מה שבטוח זה שלא מדובר באחת, אבל אני לא מסוגלת להיות סלחנית כלפי מכשירים דיגיטאליים שלא עושים כראוי את העבודה שלהם. ככל שהמכשירים הללו משמשים אותי יותר, וככל שאני תלויה בהם יותר, כך אני משתגעת כשהם מחליטים לקום נגדי. לפני שנה וחצי קיבלתי אותו, שחור גדול ואיכותי, לא הייתי צריכה יותר מדי כדי להפעיל אותו, נגיעת אצבע והוא עשה את כל שציוויתי אליו. לקחתי אותו איתי לכל מקום, עדכנתי אותו בכל העובר עלי, הוא העביר לי עשרות ישיבות משעממות, הרצאות חסרות תוכן, והרגיע את ההיפראקטיביות שבי.

היתה לנו מערכת יחסים נפלאה לי ולו, כל מי שראה אותו נדהם מכמה שהוא קטן ומכמה שהוא מספק אותי. הוא ידע להזכיר לי על כל הפגישות שלי, על ימי ההולדת של חברים, הקל עלי בשליחת אסמסים ולאט לאט, בלי שהרגשתי, הפכתי את היחסים בינינו לתלות. הוא לא עמד בלחץ והחליט להתנתק, הוא התנתק באמצע שיחות, באמצע ישיבות, באמצע הודעות. לא פעם ולא פעמיים, ניסיתי להבליג והוא פשוט עשה לי דווקא. ניסיתי לדבר איתו, לקנות לו מתנות, להסביר לו עד כמה הוא חשוב לי ויקר, וחשבון הבנק שלי יודע עד כמה הוא יקר, אבל הוא, כלום, פשוט התנתק.

 לא היתה לי ברירה, פניתי לייעוץ, ואחרי שניסינו ללבן את העניינים בינינו וליישב את ההדורים, הגענו למסקנה שהוא חייב ללכת לטיפול, רחוק, בבאר שבע, במחלקה הסגורה. חיבקתי אותו חזק ובידיים רועדות מסרתי אותו לשליח. היועץ  ייעץ לי להיעזר בתחליף עד שהוא יחזור, אך הוא הציע תחליף זול כדי למנוע אפשרות שלא אשמור לו אמונים. הוא הלך לו עם השליח והשאיר אותי לבד, עם אחד שצריך ללחוץ לו על הכפתורים. במשך יומיים התהלכתי איתו, השתדלתי להסתיר אותו שלא יחשבו שאנחנו יחד. לכל מי ששאל אמרתי שזה זמני, ושזה לא קבוע ושההוא במילואים, ועוד יומיים הוא חוזר.

 והוא חזר, לא יכולתי לחכות שהשליח ישאיר אותו לבד כדי שאוכל להתייחד איתו ולעדכן אותו בכל שקרה לי ועוד יקרה בעתיד. אבל כבר מהנגיעה הראשונה משהו היה שונה, זה פשוט לא היה זה, זה לא אותו אחד, זה נראה דומה, אבל זה פשוט אחרת. זה פשוט לא כמו שזה היה, לא ידעתי לשים את האצבע על הנקודה ולזהות מה מפריע לי, אבל משהו שם היה שונה, אחר, קר, מנוכר. כאילו פתאום לא היתה תקשורת ביננו, ואז הוא שוב התנתק, ככה באמצע, היה איתי פיזית, אבל לא נפשית. הכל הפך למסובך יותר, ארוך ומייגע. כל הפשטות ושמחת החיים שהיתה בקשר שלנו נעלמה כלא היתה.

פניתי שוב לייעוץ, שהחליט שצריך להמשיך את הטיפול. הפעם הפרידה היתה קלה יותר, כאילו לפני שבוע הוא לא היה אחד הדברים הכי חשובים לי בחיים.כשהוא חזר היה לי קשה, הבנתי שהבעיה היא לא אצלי, הבעיה היא אצלו. אפילו השליח הסכים איתי, ואמר שהוא מכיר את הברנשים מסוגו, שגם הוא יצא עם אחד כזה וזרק אותו, אבל אסור לי להגיד ששמעתי את זה ממנו. עם כל השכלולים שלו כל דבר פשוט הופך למסורבל. מה בסך הכל ביקשתי? שבלחיצת כפתור אראה ביומן השיחות את כל השיחות שבוצעו מהמכשיר ולא רק את השיחות שלא נענו? לקבל התראה לפני שהסוללה נגמרת כדי לא לעשות בושות כשאני מדברת עם אנשים? זה כל כך קשה?? כולם עושים את זה, למה הוא לא מסוגל? ועוד אחרי שהוא עשה את זה בעבר?

בשירות הייעוץ, כל מי שדיברתי איתו הסכים איתי שאני באמת לא דורשת יותר מדי, ושאין שום סיבה שלא אהיה מאושרת. שלחתי אותו שוב לטיפול, הפעם עם הסברים מפורטים ומדויקים על הבעיה שלי, גם בעל פה וגם בכתב. אבל נדה, גורנישט, כלום, שוב הוא חזר כלעומת שבא, יפה, מושך ולא קומוניקטיבי. הפעם הייתי חכמה, התייחדתי איתו אל מול השליח כדי שגם הוא יראה עד כמה הוא סורר. בבית החולים אמרו שהם איתרו את הבעיה, אך כדי לפתור אותה הוא צריך לעבור ניתוח מוח לשחזור מערכת ההפעלה. פשוט במהלך כל השדרוגים לא חשבו על כמה דברים קטנים וחשובים כמו יומן שיחות או התראת סוללה. אבל כדי לתקן אותו אני צריכה להתקשר שוב ליועץ שיתייעץ עם שירות הדטה, שיעביר אותי למוקד השליחויות, שישלח את השליח, שיגיע לאחר תיאום שליחות, בין ארבע לשמונה, או בין עשר לשתיים, עם גיבוי תכנים, עם גיבוי ספר הטלפונים, ועכשיו גיליתי שלא רק איתי הוא לא בסדר, קשה לו גם עם המחשב ומרוב כל השידרוגים שלו גם לגבות אותו אני לא יכולה! די!!! צעקתי, אני משתגעת!  

למה המכשיר הזה צריך לאמלל לי את החיים? אתה טלפון, בסך הכל טלפון, כווווולה טלפון. למה כל כך קשה להפעיל אותך? למה כשאתה מתקלקל אני צריכה לבזבז שעתיים מזמני ולעבור מנציג לנציג כשרונית כפיר ואסנת יאיר מנעימות לי את הזמן? למה אני צריכה לצעוק על נציגי שירות תמימים, שלא עשו לי כל רע וזאת רק כדי להסביר את הבעיה שלי איתך? למה אין מוקד אחד שיפתור את הבעיה שלי? למה אתה צריך ללכת ולחזור שלוש פעמים כדי שיבינו שיש לך תקלה? למה מאתמול שלקחו אותך ועד היום בשמונה בערב, אף אחד לא חזר אלי כדי לספר לי מה עלה בגורלך ומתי תחזור? למה????

פעם החיים היו שקטים ושלווים, קנית מוצר, קיבלת תעודת אחריות, מי שהיה אחראי לתקן לך אותו הוא המוכר.  במקרה של קלקול חזרת עם המכשיר לחנות והמכשיר נשלח למעבדה. בעולם מושלם, החברה שמתחזקת אותך יקיר שלי, עובדת מצויין. אך  היא שוכחת שבמיוחד כאן, בארץ החפיף ועיגול הפינות השיטה לא תעבוד כמו שהיא ציפתה. ואז קורה שאני יושבת כאן, כותבת עליך דברים משונים ותוהה למה לשליח שהביא אותך לא היה אפילו דו"ח תיקון שהסביר מה עשו לך, ואני עוד יותר תוהה האם מישהו מהחברה שמטפלת בך יטרח להתקשר אלי, או רחמנא לצלן, לפתור לי את הבעיה.

שלך בגעגועים,

חגית.