נפגשנו לפני שנה בערך באיזה מועדון. אני ישר זיהיתי. הוא היסס ולא היה בטוח מאיפה אנחנו מכירים.

"למדנו יחד ביסודי" אמרתי לו.

מייד הוא נזכר.

עשינו עדכון קצר. סיפר שהוא חי כבר שנים באוסטרליה.

צירפנו אחד את השני לפייסבוק ונשארנו קצת בקשר בשנה האחרונה.

לפני שבוע הוא שלח לי הודעה: "נו, את רוצה לקחת אותי לשתות איזה יום?"

"אתה בארץ?"

"כן, הגעתי לפני שבוע לביקור"

קבענו ליום שישי. הלכנו לאכול במסעדה.

מבחינתי זה היה מפגש חסר כוונות לחלוטין. הוא לא הטעם שלי.

סתם נחמד לפגוש חבר, ללכת לאכול יחד. לא יותר מזה.

היינו במסעדה מעולה, היתה אווירה נהדרת. לאט לאט הבנתי שיושב מולי איש שיחה מדהים.

סיימנו במסעדה, ובדרך הביתה הוא הציע שנקנה לנו בקבוק יין ונלך לשבת בפארק.

הסכמתי בשמחה.

ישבנו בפארק, ישבנו ודיברנו ודיברנו ודיברנו. פתאום נהיה 5 בבוקר.

קצת לפני שהלכנו הביתה הוא פתאום נישק אותי. נעים.

ישבנו עוד קצת יחד והלכנו הביתה.

7 שעות בילינו יחד.

ביום ראשון בערב הוא קפץ אלי. ישבנו אצלי על הגג, שתינו יין.

היתה מן אווירה כזו של "אנחנו יחד". אווירה של "משהו קורה בנינו".

היה כיף יחד. דיברנו, צחקנו, נגענו קצת.

הוא קורא אותי כ"כ טוב. אומר לי דברים שהוא לא אמור לדעת עלי כ"כ מהר. זה קצת ממכר.

בשלב מסוים הגענו למיטה שלי. לא שכבנו. סתם היינו יחד.

היה לי כ"כ כיף ויכולתי להרגיש שגם לו כיף. לא היה לי ספק בזה.

פתאום הסתכלתי עליו ואמרתי לו שקשה לי.

כיף לי איתו ונעים לי איתו, אבל קשה לי לחשוב על זה שעוד שבועיים הוא חוזר לאוסטרליה.

הוא שם את הדברים על השולחן ואמר שאין הרבה מה לעשות בעניין כרגע. הוא לא מצפה ממני לעבור לאוסטרליה, והוא כרגע לא חוזר לארץ.

באופן עקרוני הוא מתכנן לחזור לארץ, אבל לא ידוע מתי זה יקרה.

בינתיים הוא ישן איתי (כן כן.. רק ישן איתי), וקבענו ללכת מחר למסעדה יחד וביום חמישי להופעה בפארק.

אני עושה טעות? לא יודעת...

וכנראה שגם לא אדע אם לא אנסה, לא?

בינתיים כיף לי.

רק שלא יישבר הלב..