בעוד כמה ימים תהיה כבר שנה מאז שנפרדתי מאשתי,עזבתי אותה בלב ומחשבות צלולים שאין דרך אחרת,אלא להיפרד!!! בשנה זו עברתי כמה תחנות מאד כואבות (פרצו לרכב ולבית תוך יומיים,היה שסע מאד עמוק עם שני ילדי,אבל השלימו עם זה)ודברים משמחים,שני ילדים המשיכו בתנופה גם בשנה זו,ובמיוחד הבן הקטן,שהשיג יותר ציונים טובים,ודפוסי ההתנהגות שלו השתנו לטובה,עבר מהפך גדול,הפך לבוגר ובשל יותר,אבל רוב הזמן עם פנים חמוצות!!!
פתחתי בהליך גירושין,אבל המשפט נדחה מכמה סיבות,אבל אני הודעתי לשופט לפני שבוע שאין בלבי רגשי חרטה או מחשבה שנייה!! אני מבין את התנהגותה ואת יצר הנקמנות שלה,הרי קשה לעכל מצב שבעלך עזב אותך,ללא שתהיה לו "אישה מהצד"או רומן כלשהו,אלא רק בגללך!!!
במשך השנה,הפיצה אשתי סיפורים עלי,והזהירה אמהות "תדעי עכשיו,הוא עכשיו רווק,ויתכן וייצא עם בנות י"א ,י"ב"!!מאד כאב לי אבל העניין נרגע,עד כמה אפשר לדוש בסיפור שלי?
שנה אחרי,בלילות אני מרגיש בבדידות מזהירה,כמעט ואין לי חברים,לא יוצא לבלות,אלא אני יוצא בשבע וחוזר בשבע בערב,עסוק רוב הזמן בעבודה ובסיורי עבודה הן בצפון הן במרכז,שזה גם מקל אבל במעט!!
מה שבראש שלי,רק ללות את שני ילדי לחוף מבטחים,הילדה לקראת י"ב ,אבל סיימה את רוב מבחני הבגרות,והבן לקראת ח',עובר לבית ספר פרטי,וכמו שנה שעברה ליוותי אותם בזמן המבחנים ושיעורי בית,וכך אמשיך.
אני ישן שינה ישרה,הרוגע והשלווה חזרו אלי,השקט מאד משרה עלי אווירה נעימה ,שמאד היה חסר לי בתקופה ההיא,אני שותה נס קפה ברוגע,אוכל בתאבון,קורא ספרים בהנאה........לכן אני לא מתחרט
מה הלאה?
הדמעות התחילו לזלוג,ואני לא יודע לאן פניי מועדות!!
|