"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
שיחה עם האיבר הכואב
הגוף, אומרת בק, עשוי לדבר אלינו בצורה סימבולית. לא מדובר על סמלים אוניברסאליים כגון: גרדת היא סימן לכך שמשהו נכנס לך מתחת לעור, רגל כואבת לכך שאין לך על מה להישען, אלא על סמבוליקה פרטית. האדם עצמו, ורק הוא יכול להבין את הסימנים שהגוף שולח לו. בק מציעה לקחת דף נייר ולנהל מעין שיחה עם האיבר הכואב: לשאול אותו מה מציק לו ולחכות לתשובה. חשוב מאוד תוך כדי השיחה הזו לנסות לא לחשוב. אם שום תשובה לא עולה יש פשוט להתרכז בנשימות. התשובות שהגוף יענה תמיד, אבל תמיד, אומרת בק, יובילו אותנו לכוכב הצפון שלנו, גם אם הם ישמעו לנו מופרכות. הבוקר ניסיתי ל"דבר" עם הגב התחתון שלי דווי הכאב. לצערי "הוא" העלה לי בראש רק כמה משפטים כמעט טריוואלים כמו: "אין לי כוח לשאת אותך", "אין לי כוח לשבת", "את מעקמת אותי", "אני רוצה מסאז'", ועוד כמה דימויים שלא ברור מה הם מועילים כמו: "אני כמו מתכת קרה עם טעם חלוד". ושום דבר מופרך, שרק הפענוח שלו עשוי לגלות לי את דרכי בחיים. אז איך? איך גורמים לכך שתרגילים כאלו יעשו משהו משמעותי? |
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את כתבת על זה שאבא שלך עזב. אבל קורה שהרבה הורים עוזבים את התפקיד שלהם בעודם נמצאים פיזית בבית, אז זה אוניברסלי. הפרשנות שלי, שהיא חיצונית לך, נטולת משמעות לחלוטין, זה מקסימום הנהון אינטלקטואלי. מה שאני חושבת שיכול לפוגג את כאבי הגב הוא לחוות רגשית את הרגשות סביב הילדות הבלתי אפשרית הזאת. אני לא יכולה לדעת אלו רגשות מתדפקים לעלות לתודעה שלך עכשיו, אם זה כעס, אם זה לבקש שיאהבו אותך (כלפיהם) או מה. זה רק את, גוף ונפש יודעים. וכמו שאמרתי לפני כן, אני מקווה שיווצרו לך התנאים להעלות לתודעה, דרך חוויה רגשית את מה שהגוף שלך אוצר.
וואלה. איך עלית על זה שהייתי צריכה להיות "הורה" בגיל מוקדם (מה שאולי היה בין הגורמים לכך שסירבתי להיות הורה אחר כך)? איך עלית על כך שאבא שלי עזב (אם כי אולי כתבתי על זה פעם אבל קשה לי להאמין שאת זוכרת)? אחלה פרשנות. תודה.
לקחת את המשפטים האלה הלאה (אבל אני לא יכולה לשים לך בפה לאן). כשעבדתי ככה (לשיטתו של קונרד שטטבאכר [וג'אנוב, ובמידה מסוימת רייך]) זה היה עובר לזיכרון של התלונה של אמא שלי המתלוננת שהיא לא מסוגלת לשאת אותי גם בתור תינוקת, ולצערי גם בגילים שאובייקטיבית באמת היא לא היתה צריכה לשאת אותי. זה יכול להיות מופנה לאב נעדר, שההיעדרות שלו היא בפירוש "אני לא יכול לשאת אותך" כשהאחריות לנשיאה בעול ההורות היתה מוטלת עליו ולא עלייך. הגב אולי מתלונן על זה שהוטלה עליו הורות טרם זמנה, על זה שאלו שהיו אמורים לאהוב אותך ולגונן עלייך לא היו מסוגלים לזה. אם התהליך הזה מצליח להיות מחובר מבחינה רגשית הוא יכול להיות מאד מאד אינטנסיבי ולאפשר לך לבטא כעס וצער, אם את יכולה בין כתלי ביתך או במקום בטוח אחר לתת להם לצאת.
בהצלחה :)
פילאטיס, יוגה, אני? קשה לי להאמין. לגבי הרמה האחרת אני מקשיבה, מקשיבה ומקשיבה.
הבאת אותה...
אהבתי את הפראפרזה על בונבונייטה.
ד-ארט, תתחילי לעשות פילאטיס או יוגה, ברמה הפיזית. בלי זה לא תפסיקי לסבול/לקטר.
ברמה אחרת, לא יזיק לא לי ולא לך ולא למאוזנת בעצמה, אם נקשיב למה שהיא אמרה (:
"אין לי כוח לשאת אותך", "אין לי כוח לשבת", "את מעקמת אותי", "אני רוצה מסאז'",
"אני כמו מתכת קרה עם טעם חלוד".
הגוף - הכלי שלנו - מדבר אלינו , בהחלט מסכימה עם בק
ובאמת , הגב שלך אומר דבריו בברור מוחלט
הייתי מקשיבה ומתייחסת.
תרגישי טוב.
אהההה
את לא לבד כמובן, חצי מהאוכלוסיה במיוחד נשים לא יודעות מהו יעודן בחיים. אני למודת סבל בעניין, וזאת עוד בתנאי שאין בעיה נפשית ספציפית כמו דיכאון או סכיזופרניה, סתם ככה בלי כלום זה... כדאי קודם כל לבדוק שאין להעדר היעוד בסיס או ממצא ספציפי לבסס עליו את הקיטורים.
נראה לי שאני יכולה ללמד אותך תרגילים תיאורטיים שעובדים, וצריך כמובן לשמור על כמה כללי יסוד שלא קללעמוד בהם כמו: אסור לעשות דברים שלא גורמים לנו סיפוק, אסור לעשות דברים כי "לא נעים" לנו מאחרים, ואם חייבים אז רק באופן שמתגמל גם אותנו, כדאי לעמוד על שלנו באופן מאוזן.
אני דווקא מבינה את העדר היעוד שלי, הוא צודק, אם הייתי מקדישה שעה ביום כדי לעשות משהו באמת רק בשבילי, היעוד שלי היה אומר לי תודה רבה.
מה שאני עוללתי ליעוד שלי במשך שנים ארוכות אני מבינה רק היום. אז אני סובלת את ההעדר שלו בשקט, מבין השנינו, הוא הקורבן ואני המפלצת.
תודה על העצות. מעניין שכל התגובות מתרכזות בכאבי הגב והרי הגב הכואב היה רק דוגמה לאפשרות לקבל אינפורמציה מהגוף באשר לרצונותיו של העצמי המהותי (או באשר לכיוון הנכון שיוביל אותנו לכוכב הצפון).
אהההההה
את לא לבד כמובן, לחצי האוכלוסיה במיוחד נשים כואב גב תחתון, אני למודת סבל בעניין, וזאת עוד בתנאי שאין בעיה בריאותי ספציפית חלילה כמו דיסק או חוליה, סתם ככה בלי כלום כזה...כדאי קודם כל כמובן לבדוק שאין "לגב" בסיס או ממצא ספציפי לבסס עליו את הקיטורים.
נראה לי שאני יכולה ללמד אותם תרגילים מעשיים שעוזרים, וצריך כמובן לשמור על כמה כללי יסוד שלא קל לעמוד בהם כמו: איסור ללכת על עקב גבוה (את הנזק כבר עשינו לפני שנים), איסור נשיאת משאות כבדים, ואם חייבים אז בצורה מסוימת תוך חלוקת המשקל בין הידיים ולא רק בצד אחד, הליכה עם תיק גב ולא ארנק צד, התכופפות בצורה מסוימת בריאה יותר, ועוד.
אני דווקא מצדיקה את הגב שלי, לא פלא שהוא מקטר, ואני בטוחה שכל אחת מאתנו אם היא תהיה פחות 5 קילו הגב שלה יגיד לה תודה רבה.
מה שאני עוללתי לגב שלי במשך שנים ארוכות אני מבינה רק היום. אז אני סובלת את הקיטורים שלו בשקט, מבין שנינו עדיין הוא היותר בסדר....
לא כל כך הבנתי איך זה קשור לתרגיל. אם אתרכז באברים אחרים אוכל לקבל אינפורמציה יותר משמעותית על הכיוון הנכון לי בחיים? המטרה של התרגיל הרי היא לא להעלים את הכאב אלא לקבל ממנו אינפורמציה. תודה, בכל אופן, על ההתייחסות והכוכב.
במקום לטפל באיבר הכואב עושים לא מעקפים. מתעלמים ממנו. מתעסקים באברים אחרים. שמים מוסיקה ברקע. אבל כזו שמעוררת בנו רגשות. מרכזי הכאב והעונג נמצאים בראש. תקראי את הפוסטים של אלומית ישי
כלומר, בין כך ובין כך יכאב, אז לא משנה מה עושים? שיהיה, אבל לפחות שהכאב יהיה אינפורמטיבי לגבי יעודי בחיים.
הגב התחתון של הרבה אנשים כואב בימינו אלה. אומרים שזה בגלל ישיבה ממושכת מול שולחן העבודה והמחשב, ובגלל חוסר פעילות גופנית. לדעתי יש כאן הוכחה לחוק שימור הכאב. יש כמות כאב כללית בגוף. כשאנחנו יושבים הרבה ולא מפעילים את כל הגוף והשרירים, כל הכאב מרוכז בגב התחתון ולכן הוא כואב לנו. הפתרון לכך, לפי אנשי הרפואה, הוא התעמלות, תזוזה לעיתים תכופות ועבודה גופנית. כשעושים את זה אותה כמות כאב מתפזרת באופן יותר אחיד ולכן הגב אולי מפסיק לכאוב, אבל שרירים אחרים כואבים (קצת). והרי חוק שימור הכאב.