ספרים וצבעים

אני אוהבת מאוד ספרים...אוהבת לקרא זה ממלא בי חלל עצום של תשוקות..אהבות דימיון ועולמות שונים...אני לא קוראת בדרך כלל ספרים עצובים אני אוהבת להכנס לספר ולצאת מאושרת אם זה בספרי מתח, דרמה,סיפורי הפרתקאה, דימיון ועוד...

כאב לי שאני יכולה למלא את זמני בקריאת ספרים לרחף מעל גלי הדימיון ולהנות מהרגעים האלו.  ובני לא מתחבר כלל לספרים. יום אחד הגיע לספריה ספר בשם בון...ספר קומיקס, עטיפה יפה ומושכת וכמו העטיפה גםהביפנוכוס... המון צבע המון השקעה...ספר מושך את העין כמו היופי החיצוני כך גם הכתיבה שנראתה לי מרתקת...לקחתי את הספר הבייתה לנסות...נו מה יקרה מקסימום הילד יסתכל ויגיד לא מעניין...להפתעתי..הגדולה... בני הסתכל על הספר ומהרגע שפתח אותו לא עזב ...הוא קרא כל אותו היום את הספר,  מההתחלה עד הסוף וביקש את ספר ההמשך...כמובן שקניתי ...גם את הספר הזה הוא לקח וקרא עוד באותו היום מההתחלה עד הסוף...אני חייבת לספר שבעקבות בני המלצתי לעוד אמהות לנסות...וזה עבד גם על ילדים אחרים...אז כמובן זה לא מתכון מושלם לכולם...אבל ...תמיד כדאי לנסות...אין כמו ספרים לעודד את הדימיון של הילד ולפתח להם את המחשבה וחוסר השיעמום ואם נצליח להכניס אותם בסוד העיניין נרוויח...