אם הייתי רוצה ללמד אתכם לבשל הייתי צריכה לתת לכם רשימה של החומרים הדרושים ואחר כך את אופן ההכנה. אבל אני רוצה ללמד אתכם לכתוב. מתברר שגם כדי ללמד מישהו לכתוב אני צריכה לעשות דבר דומה. סרט עובד חזק מאוד על חוש הראייה ועל חוש השמיעה שלנו. בזכות שני חושים אלה הוא יכול להעביר גם טעם וריח. אבל בספר - כל מה שיש לנו זה אוסף של סימנים שחורים וצפופים. אם מישהו רואה את כתב היד שלי הוא רואה אוסף של נמלים שחורות. אם סיני מסתכל על מה שאני כותבת זה נראה לו טקסטורה יותר מאשר טקסט. כך שסופר/ת צריך להתאמץ הרבה יותר כדי להעביר תמונה שתתפוס את הדמיון החזותי של הקורא, דרך התמונה שהוא מתאר. הטיפ שאני רוצה לתת לכם בסדנה שלנו הוא תעבדו הרבה על חוש הריח של הקורא. ריח קשור לזיכרון המוקדם ביותר של האדם. ריחות נחרתים בתודעתו הרבה לפני שהוא מבין בני אדם ויודע לפרש את התנהגותם. למשל, אם אני רוצה להמחיש לכם כמה אני אוהבת את ארץ ישראל, אני אעשה את זה ככה: בגלל הריח: ריח של אורנים בכרמל אחרי הגשם הראשון ריח של השרף כשקוטפים את האצטרובלים ומפצחים צנוברים. ריח של ניצת הדרים לבנה באביב בייחוד כשעוברים על יד תל השומר. ריח של פריחת היערה מעורב בריח חלב הפרות והבוץ של כפר ויתקין. ריח החציר הקצור. ריח הנרקיסים בחורף וריח הדשא שלפני הבית. ריח של דבש מלכות ודבש חרובים ודבש תפוזים. ריח של אדמה גשומה, אדמה מזובלת אדמה שנבטים של חיטה או אשכולות של כותנה צומחים בה. ריח של המילה "שדה" ריח של אקליפטוס בעמק החולה וריח של שמן זית שעושים אותו בכפר מרר. ריח של ים במכמורת ריח של כוסברה בכפר מזרעה ריח תותים ברמת השרון על יד המשתלות, ובתוך הפריחה הפראית הסגולה בשדרת הבוהמיניות. ריח החמין והבצל המטוגן והשום אצל אחותי וריח הבצק האפוי והפיתות של אבולעפיה ביפו. ריחות מעוררים רגשות יותר מכל חוש אחר. דרך הריחות של ארץ ישראל אני בטוחה שנגעתי בבקבוק הבושם הקולקטיבי של כל ישראלי. כולנו יודעים על מה אני מדברת, למעשה זה בדיוק מה שמחבר אותנו תמיד. הסיבה לכך היא פיסיולוגית: חוש הריח הוא העתיק ביותר מבין החושים מבחינה אבולוציונית, ומרכזו במעמקי המוח הגדול, בסמוך למרכזי הרגש ורחוק עד כמה שניתן ממרכזי התודעה השונים. הריח הוא שהנחה את אבותינו (הפרימטים הקדומים) לאתר מזון ונקבות, שהתריע מפני סכנות, שאיפשר להם לנווט את דרכם. חוש הריח בבעלי החוליות העילאיים (שזה אנחנו) התנוון במידה רבה, בעיקר בעקבות ההתפתחות המדהימה של חושי הראיה והשמיעה, אך זיכרון הריח נותר חזק. על אף שאנו מתקשים, לפעמים, לזהות ריח, אנו מסוגלים לומר שהריח הזה מוכר לנו, לפעמים אפילו אחרי שנים רבות. ריחות מעוררים בנו רגשות. יש ריחות שמשרים עלינו רגשות חיוביים של נועם, משיכה, רוגע, ויש אחרים המעוררים דחייה, גועל, בחילה.
ריח שמושך אדם אחד יכול להיות דוחה לחלוטין באף זולתו. יש בעולם מדעי החיים מי שמגדירים את האהבה, או לפחות את המשיכה האירוטית, כ"הרכב הכימי של הזיעה". הביטוי "יש ביניהם כימיה", שבמקורו החל בתורות של הפסיכיאטר יונג, מתברר בימינו כפיזי לגמרי. ממש כמו ריחות הייחום של החיות. מתברר שיש ריחות שמשחררים פורמונים, סוג של הורמון, והוא שאחראי על כך שבין שניים יש כימיה ובין שניים אחרים אין. קראתי על מחקר שנעשה בנשים עקרות: נתנו להן להריח ריח של זיעה גברית, שמרחו להן ממש מתחת לאף. זה סידר להן את המחזור ושלושים אחוז מהן נכנסו מייד להריון. זיעה של גברים! הייתן מאמינות? האדם המודרני החליט שאלה ריחות דוחים, וכך נעלם הריח האינדבידואלי של הגבר שלי. אני, למשל, אם אני הולכת ברחוב ומריחה לפידוס אני נטרפת. כן, שמעתי שדווקא בארצות הברית יש טרנד חדש לחפש אפטר שייב ישן. שיזכיר לבנות את הריח של אביהן. כדי לכבוש את לב הבנות. אקווה ולווה, למשל. טוב, אין צורך להרחיב על תעשיית הריחות והבשמים, כדי להבין שלא רק בקרב חתולים הריח הוא שקובע. ישנם ריחות שאינם שייכים למאגר הקולקטיבי אלא לניסיון חייו של כל אחד מכם. יש אנשים שיתארו ריח של זקנה במילים כמו 'עיפוש', 'חדרים לא מאווררים', 'צחנת גוף', 'כיעור', ואילו אחרים יתייחסו אליהם במילים כמו 'סבא', 'אהבה', 'החופש הגדול', 'ממתקים'. עתה נסו בעצמכם לאסוף רשימת מילים המתארת ריח של תינוק. עצמו עיניים וכשתכתבו תזרקו כל אסוציאציה שעולה בדעתכם. עד מהרה תיווכחו שאתם נזכרים בקלות בעונג שבריח הזה אבל לתרגם אותו למילים קשה עד מאוד. |