פיה בעיר הגדולה
על צילומים, מחשבות ומה שביניהם.
פוסטים אחרונים
- שתהיה שנה נפלאה 26/9/11
- בדידותם של המספרים הראשוניים 19/8/11
- אוסף הצלקות שלי הוא מי שאני 28/6/11
- קעקוע או גשר מה יותר סקסי? 11/3/11
- חיים של אחרים 25/10/10
- לעבור דרך קירות 11/10/10
ארכיון
דובדבן אחד יותר, מה זה משנה לעזאזל?
| ערימה של דברים.
ערימה של עצים. ערימה של דובים. ערימה של מצלמות. ערימה של דובדבנים. ערימה של חבר'ה על הדשא.
האם היא מעלה את ערך הדבר, וגורמת לנו להסתכל ולבחון מקרוב, לראות איזה פריט בערימה מוצא חן בעינינו יותר, או שאולי היא מפחיתה מערכו של הפרט הבודד.
דובדבן אחד,דובי אחד, מצלמה אחת, כפיס עץ אחד, בן אדם אחד.
על פניו התשובה די ברורה. כשיש לנו ערימת דובדבנים, דובדבן אחד שנפל, לא כל כך מזיז לנו.
כשחשבתי על זה, טיפה יותר, התשובה קצת יותר מורכבת. כשיש לי מקור להשוואה, אני מקבלת פרספקטיבה שונה.
תסלחו לי על הדוגמה השטחית, הצרכנית, אבל היא מתבקשת. כשאני הולכת לקנות נעליים, יהיה זה בלתי אפשרי עבורי לקנות בחנות שיש בה רק דגם אחד. המבחר והשפע מאפשרים לי לבחור את הנעל המושלמת, את זו שעושה לי את זה.
הערימה, היא המקור להשוואה, והיא עוזרת לנו לעשות את הבחירה שמתאימה לנו, וגם לתת לנו את התחושה, או אולי את האשלייה שיש לנו ממה לבחור.
נכון, עם אנשים זה יותר מסובך. והערימה יכולה לבלבל ולהטעות. לא תמיד הדובדבן הכי גדול ובוהק, הוא גם זה שהכי טעים ומתוק. לפעמים זה מרגיש כמו למצוא מחט בערימת שחת. אבל, אם המחט תהיה מונחת, מולנו במקום גלוי, האם נשים אליה לב? או שנמשיך לחפש בערימה?
כל הזכויות לצילום הערימות שמורות לי :-) |
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מסכימה איתך.
ללמוד להסתכל זה החלק הקשה.
תודה:-)
אכן הדובים צולמו בשוק פשפשים באמסטרדם,
והמצלמות בשוק פשפשים בלונדון.
העצים בדורדון,צרפת...
בקיצור אלו ערימות בינלאומיות.
אני לא חושבת שמישהו שואל אותנו אם אנחנו מעוניינים בערימות.
הן פשוט שם, כאן ובעצם כל מקום בחיים היום-יום שלנו.
גם אם נעדיף שלא לראות אותן.
מסכימה לגמרי.
בלי פוקוס אנה נלך?
או שבסוף בוחרים את מה שכבר מוכר וידוע.
את מה שאנחנו רגילים.
מחשבות יפות, זה נשמע טוב.
לא חשבתי שמחשבות יכולות להיות יפות...
מחט בערימת שחט.
זה טוב או רע ?
כנראה תלוי בדבר.
צילומים יפהפיים עם ערך פילוסופי.
צילומים יפהפיים עם ערך פילוסופי.
יופי של צילומים
לגבי השפע והמבחר לדעתי ככל שיש יותר אנחנו מרגישים מבולבלים וחסרי יכולת לבחור, גם כשאנחנו כבר בוחרים מתגנבת לה המחשבה/הרגשה שאולי יכולנו לבחור טוב יותר אם היינו ממשיכים לחפש.
אם המחט תהיה מונחת, מולנו במקום גלוי, האם נשים אליה לב?
או שנמשיך לחפש בערימה?
לדעתי בד"כ כל מה שאנחנו צריכים נמצא תמיד מולנו ובמקום גלוי, העניין הוא שצריך ללמוד להסתכל כדי לשים לב.
איזה יופי.
נראה שזה צולם באיזה שוק פשפשיות.
ערמה של דובדבנים ערמה של נעליים וכד'
לא מחבבת אבל מילא...שיהיה.
אבל ערמה של חברה...?
אני לא בעד ערמות,
העיין שובעת והחשק בורח.
הבסיס הוא היכולת להפריד בין העיקר והטפל או במילים אחרות : מיקוד או בצילומית: פוקוס - שם קבור הכלב או הדובדבן הכי שווה
תחושה של מבחר היא אשליה.
התחושה שאפשר למצוא טוב יותר, תמיד, כי יש מבחר, יכולה להביא להימנעות וחוסר החלטיות.
זו הצרה של המאה שלנו.
בכל תחום.
התמונות יפהפיות,
והמחשבות שהן עוררו בך,
יפות עוד יותר,
דיון מענין...
תודה
לערימות יש תכונה מבוקשת, הן פוטוגניות.
זה נכון מבחינה אסתטית, צורנית.
אבל אני לא יודעת אם זה נכון לגבי אנשים. לפחות אני מקווה שלא.
כנראה שלא סתם הקיבוצים מתפרקים...מראה לי שאתה צודק לגבי רוב האנשים.
אנחנו רואים, אבל בעצם די עיוורים.
איזה צילומים יפים!!!!!
אחלה
מגיע לך
ארי
מעניין.
ובלי קשר, ערימה של פרטים הופכת לפרט בפני עצמו.
להיפך.
דוקא אז נחפש אותה בערימה.