ערימה של דברים.

ערימה של עצים.

ערימה של דובים.

ערימה של מצלמות.

ערימה של דובדבנים.

ערימה של חבר'ה על הדשא.

האם היא מעלה את ערך הדבר,

וגורמת לנו להסתכל ולבחון מקרוב, לראות איזה פריט בערימה מוצא חן בעינינו יותר,

או שאולי היא מפחיתה מערכו של הפרט הבודד.

דובדבן אחד,דובי אחד, מצלמה אחת, כפיס עץ אחד, בן אדם אחד.

על פניו התשובה די ברורה.

כשיש לנו ערימת דובדבנים, דובדבן אחד שנפל, לא כל כך מזיז לנו.

כשחשבתי על זה, טיפה יותר, התשובה קצת יותר מורכבת.

כשיש לי מקור להשוואה, אני מקבלת פרספקטיבה שונה.

תסלחו לי על הדוגמה השטחית, הצרכנית, אבל היא מתבקשת.

כשאני הולכת לקנות נעליים, יהיה זה בלתי אפשרי עבורי לקנות בחנות שיש בה רק דגם אחד.

המבחר והשפע מאפשרים לי לבחור את הנעל המושלמת, את זו שעושה לי את זה.

הערימה, היא המקור להשוואה, והיא עוזרת לנו לעשות את הבחירה שמתאימה לנו,

וגם לתת לנו את התחושה, או אולי את האשלייה שיש לנו ממה לבחור.

נכון, עם אנשים זה יותר מסובך.

והערימה יכולה לבלבל ולהטעות.

לא תמיד הדובדבן הכי גדול ובוהק, הוא גם זה שהכי טעים ומתוק.

לפעמים זה מרגיש כמו למצוא מחט בערימת שחת.

אבל, אם המחט תהיה מונחת, מולנו במקום גלוי, האם נשים אליה לב?

או שנמשיך לחפש בערימה?

כל הזכויות לצילום הערימות שמורות לי :-)