כמה ממאורעות החיים הזכירו לי את ההומורסקה הבאה, פרי ידיו של אפרים קישון ז"ל. מצ"ב להנאתכם.
אכן, בדרך כלל נוהג אנוכי לשבת בעיצומם של צהרים על גבי הד"ר קורט קאלטנברונר ולדקטר לשפת הים, מקום בו נשפך הים התיכון לתוך רחוב גורדון. וכל כך, משום שהבריאות חשובה מכל, אפילו מן העבודה, היצירה או התה. כמובן, אינני מתיימר להיות נבער מן העובדה, שבימי רוחות עזים מתלכלך הים פלאים וכל מיני דברים ציבוריים צפים על פני המים, אבל - השכל שואל - האם מוכרח האדם להיכנס לים? הלא די והותר אם הוא, האדם, מתיישב על חפי הכרך בכיסא נוח ומכסה את עיניו בשבועון מצוייר לאינפורמציה ורק שוכב בדומיה תחת קרניו הענוגים של כדור הזהב ומתמסר לבטלנות המיטיבה ולא חושב על שום דבר בעולם, אלא רק על הסטירה שהוא חייב למסור לעורך עד יום שלישי ועל הודעת לשכת מס הכנסה שהגיעה הבוקר. ושצריך לצלצל לזולצבוים שידבר עם גיסו בעניין ההוא, ושיש לקחת את הכביסה בדרך הביתה, ושעוד מעט מתייצבים למילואים, ושגנבו שוב את הגלובוס מכיסו, ושהמצרים קיבלו צי שלם במתנה גם האוזן השמאלית שלו דוקרת זה כמה ימים מבפנים, למה? ובכן, כך מתמזג האדם עם הטבע בהפוגת עצבים מוחלטת ועולם ומלואו חדלים מלהתקיים לגבי דידו, ונשארים - רק הוא והשמש. והכדור שמטיחים לראשו מדי פעם בפעם משחקי ה"ראקטות". והחול החורק הזה. וזבובים, ותינוקות בני גרון. וסחרחורה קלה, ומה לא.
אם כן, אין זה תענוג גדול כל כך לשכב על שפת הים בחום איום כזה. אולם אם כבר מתיישבים בכיסא נוח למדי - אז מיד מתערב הדיבוק. קם אחד מחבורת העבריינים הצעירים בקרבתנו ומוריד את השבועון המצוייר מעל עינינו ביד נטוייה ואומר: - מותר לפתור את התשבץ? אפי הארוך חורה. לא זו בלבד שגוזלי ממני את מכסה עיניי, זוממים למנוע מלבי גם את הפורקן שבפתירת התשבץ. חוצפה! הלא התשבץ אינו שעשוע בלבד, הוא אמצעי חיוני להשחזת מוחו של האדם במאה העשרים! בעצם על שום מה אין אני עוסק בפתירת תשבצים למן עשרים וכמה שנים? - אבקש לא לגעת בתשבץ! - הרימותי איפוא את קולי והשתרעתי בכיסא נוח והוספתי לנמנם כיד המלך. אולם לא ישנתי יותר מדקותיים שלוש, כשהקצתי לקריאה מעין דא: - שלוש אותיות, אתה לא מבין?! ובכן, פותרים, בכל זאת. בלי רשות. נוער כזה גדל והולך בארץ והמוסדות אינם מתערבים. - חיה מפריסת פרסה, בראשה שתי קרניים, קופצת ורצה במהירות, שלוש אותיות - חוזה החרומף המטפל בתשבץ וכל החבורה מתאנחת מעוצמת ההתאמצות השכלית. - תחילה היה קל, אבל עכשיו בסוף כבר נורא קשה - התמרמרה אחת עלמה והוסיפה במילמול נואש נכחה - שלוש אותיות עם קרניים, צבי! מה זה? - לא יודע - ענה צבי בעיניים מושפלות והצוות המשיך בהתרכזות פרק עד שאחד הפתיר: - יש! פיל!... הפיל הוכנס לתוך המשבצות והאווירה הפשירה מעט. השאלה הבאה לא גרמה כל קשיים. "כינוי לפירות מרים וארסיים, שבע אותיות מאונכות". החרומף רשם מיד: "ענבי רוש" ואחרי כבר ציטטו במקהלה: "ענבמו ענבי רוש, אשכולות מררות למו". אולם 3 מאוזן שוב הכריעם ארצה. - גיבורו של רומן לדוסטוייבסקי, בקרוב יוצג בתיאטרון "הבימה", עשר אותיות, הראשונה אל"ף... - מראה מעל הגשר! - צהלה העלמה, אך השתיקוה שזה 11 אותיות. במשך רגעים מספר ניפצו את ראשיהם בדממה - ללא הועיל. מטווח קצר נשמע היטב טירטור המוחות המאומצים... - מקבט? - טיפש! זה מתחיל לך באל"ף?! - אז פיקאסו? - איפה הוא רוסי? - בהבימה. - יש! אהבתה של יובל-אור! - אידיוט! זה הקמרי... לא יכולתי להתאפק עוד לנוכח הילולה של בורות משוועת. אין צורך להטעים, שאני, מצידי, בתור גומר גימנסיה הומאנית ואירופאי מלידה ומבטן ידעתי מן הרגע הראשון שמדובר בגיבור הספר "החטא ועונשו", הלא הוא רסקולניקוב הסטודנט בן עשר האותיות, בבקשה לספור. פניתי איפוא אל החבורה והטחתי בפניהם את רסקולניקוב בחמלה מהולה בבוז קל. הצוות נשתתק ביראת כבוד, אך מיד פרצו בצחוק לגלגני להשמיד: - מתחיל באל"ף, אדוני הנכבד, באל"ף... הרגשתי שכבודה של יבשת אירופה, אם התרבות, מונח בכף. אם עכשיו לא אשכיל להוכיח לאספסוף אסיאתי בלתי בשל זה את עליונותי ההשכלתית, אזי באיזו זכות מצפה אני מילידי הארץ, שאזלזל בהם? - תנו את התשבץ הזה, ילדים - אמרתי אגב גיחוך קל - נראה כיצד יצאה האל"ף הזאת! כמובן, ידעתי! אל"ף הנגף יצאה ב-5 מאונך "בירת ארץ דרום אמריקאית, ארבע אותיות, שפתרונה - לדעתם - "איירס" (משורש "בואנוס"). - נו, ילדים, זאת נתקן חיש מהר - קראתי ותיקנתי את ה"איירס" ל"רימה" (הרי"ש בשביל רסקולניקוב) - "רימה" היא בירת פרו - הסברתי - כל תינוק יודע אצלנו באירופה... - לא לימה? - שאל צבי בלי כל בטחון, אך כעת כבר התנפלה עליו כל החבורה, באמרם: סמוך על האדום, הוא יודע המון. מאחר שכן, נאלצתי לבדוק את המצב שנתהווה עקב החלפת ה"איירס" ב"רימה". ב-7 מאוזן יצא, למשל, על השאלה: "דלי באנגלית" - "פיבל"... - פיבל? - השתומם החרומף - זה בטוח? - אל תפריע לו - מחו העלמות - ה ו א היה באנגליה או אתה?... חייכתי חיוך סלחני. (באמת צריך לנסוע פעם שמה!). 8 מאונך שאל: "נקודת שיא בספיגת נוזלים" - וכן יצא, הודות לרימה: "יוסי". לאמיתו של דבר, אחרי זה כבר לא עמדתי איתן כל כך על רגלי. אמוני בהשכלתי האוניברסטלית נתערער מעט, בפרט אחרי 13 מאוזן, אשר העלה את השאלה "סוג אניה עם 'מ' בסוף", וקיבל אצלי את התשובה "לולו" (?)... שלא תהיה אי הבנה: ברגעים אלו כבר הייתי מוכן לחדול מלפתור, אפס גאוותי האישית גררתי הלאה לתהומות עמוקות... - ציפור טרף, חמש אותיות - הקריא צבי מעל כתפי את אחת השורות המועטות שנשארו בלי מענה. כל העיניים ננעצו בפי - האות הראשונה קו"ף, האחרונה פ"א... - קול... קוליב... קוליפ... - פלטתי ודברי נבלעו בתשואות הספונטניות של הקהל. רשמתי את ה"קוליפ". (אלוקים ימחל לי, אני יודע), אולם כיוון שכך, יצא 18 מאונך "עורך דין עושה ככה": "מטטר". גם הפתרון הזה לא הניח את דעתי, אך לא גיליתי זאת בפרהסיה. (למה דווקא עורך דין?). אחר כך בא עפרון בלטינית, שלוש אותיות. מצאתי מניה וביה: "אוף". אז כבר הלכו העניינים בלי קושי, מכיוון שכבר הייתי מעבר לחבלי ההתחלה. גיליתי בפתאומיות של חוקי בראשית, שההנחה בנוגע לעליונות השכל על הכוח הפיסי - אין לה אחיזה במציאותנו. הרבה יותר קל לפתור תשבצים ב כ ו ח ! ואם הרצון הטוב אינו עוזר, בא כוח הזרוע, הנה כמה דוגמאות לפתרונות נוספים שאנסתי בן רגע: אי יוגוסלבי בים האדריאתי - "בובב". ראשי תיבות של "יושב ראש" - "טו"ז". מדוע (הפוך) - "לול". גדול המשוררים היהודים - "בשאלוק". וכן הלאה, בלי להטוטים, בכוח האגרוף גרידא. כאשר גמרתי את התשבץ, סגד כל הנוער העברי למרגלותי והעריצני הערצה בלא מיצרים, כאילו הייתי אחד העם או גלזר. ולמן היום הזה אין כופר בכבודי הגדול לאורך כל החוף, מסלעי יפו הצחיחים ועד מפלסי מלון "השרון". אם מישהו יבקש לבקר אצלי בשפך גורדון בשעות הצהריים, אין לו מה לעשות, אלא להתעניין בקרב המשתזפים בדבר הלכסיקון על שתיים. הוא ימצא אותי אל נכון שוכב באחד מכיסאות הנוח ופותר תשבצים בסיטונות. 5-6 לשעה. ברוך השם, כוחי במותני, וטרם נמצא תשבץ המסוגל לעמוד בפני שיטתי החדשה.
|