כותרות TheMarker >
    ';

    המון-על-ליזה

    הכרויות באינטרנט זה דבר מצחיק, משעשע, מוזר, מעניין.... ואולי מתסכל היא המילה הכי מתאימה בעצם?!
    הייתי פותחת שני בלוגים שונים, אבל יש רק אחד. אז הבלוג יכיל את נושא ההכרויות באינטרנט והדייטים מחד, ואת הנושא של גידול תינוקות מאידך. הוא עשוי גם להכיל נושאים שקשורים להייטק ואינטרנט, אבל נחיה ונראה.
    אני יודעת שאלה לא ממש קשורים אחד לשני, אבל אלה החיים ויש רק בלוג אחד.

    ומכל הפוסטים, אני הכי גאה במדריך למתחיל המתחיל על שלושת חלקיו. שווה לקרוא.

    בטחון עצמי (או: כמה אנחנו שבריריים)

    38 תגובות   יום ראשון, 12/8/07, 20:57

    כשהייתי ילדה היה לי בטחון עצמי בשמיים - ידעתי שאני יכולה הכל, שאני יודעת הכל, שהעולם יתנהל כמו שאני רוצה, כמו שרק ילדים יכולים (ומבוגרים מעטים). וכשלא רציתי לצייר בגן כי לא אהבתי, אז לא ציירתי ושיתהפך העולם. והגעתי לביה"ס מלאה בטחון והיה לי נורא קל וידעתי הכל, ועל כל שאלה הצבעתי יפה כמו שאמא לימדה אותי (ככה עם המרפק מקופל ולא עם היד מושטת למעלה למעלה).

     

    אבל בכיתה ב' הגיע המהפך - המורה שראתה שאני מצביעה יותר מדי ועונה יותר מדי - החליטה שדי - ליזה לא עונה יותר, היא כבר יודעת, אין טעם ואין צורך לתת לה לענות. וככה פשוט, בלי הסבר בכלל - היא הפסיקה לתת לי לענות, לעולם - האצבע שלי מושטת, מצביעה בנימוס - והמורה מתעלמת, כל האחרים עונים - ואני כאילו לא קיימת. אוויר.

     

    תקופה עוד המשכתי להצביע, לא ויתרתי. ולאט לאט הפסקתי, הרי לא היה בזה טעם. היד שלי לא היתה יותר מושטת, לא מנסה אפילו לענות. ולאט לאט את לא יכולה להרים אותה, גם אם את נורא רוצה את פשוט לא יכולה, כאילו יש משקולת ענקית מחוברת ליד שלך, את פשוט לא מצליחה להרים אותה - זה בלתי אפשרי, כאילו היד לא נענית למוח, גם אם את רוצה את פשוט לא יכולה. ואם יכריחו אותך את תעני אבל לא מיוזמתך לעולם, את יודעת אבל לא יכולה להצביע. ובתעודה כתוב שנה אחרי שנה: "חבל שאת לא תורמת מידיעותייך לכיתה" - זה חבל, אבל את פשוט לא מסוגלת, לא יכולה - זה לא עניין של רצון, זה עניין של יכולת. משותקת.

     

    וזה הופך לחוסר בטחון שלא נותן לך לומר מילה כשאת בחברה של הרבה אנשים אחרים, ויחד עם דימוי גוף בעייתי (שכמה שנים אחר כך הפך לבעייה בפני עצמה) ויחד עם חוסר הבטחון הזה, את פשוט הופכת לילדה בתוך מעיל גדול ושחור - שלא יראו את הגוף, כזו שמתבוננת ברצפה כשהיא הולכת במסדרונות בית הספר - כמו רואה ואינה נראית, נסתרת כזו ומסתורית. גם ככה להיות חכמה זה לא דבר טוב מדי בבתי ספר.

     

    כשהגעתי לצבא חשבתי שזה עבר לי באופן סופי - כולם אהבו אותי, היה לי כיף, מיליון חברים, עבודה שאהבתי מאוד - חממה אמיתית. חשבתי שהתגברתי.

    ואז נרשמתי לאוניברסיטה - ושם שוב חזר המעיל השחור הגדול, ואת רואה את ההמונים שועטים לעברך במסדרונות - ואת ממול, כאילו כולם באים מולך כמו לדרוס אותך, אצים במהירות עצומה כנגדך, כמו זרם של אנשים ואת כאילו היחידה שנעה לכיוון השני נגד הזרם, את לא רואה שיש עוד המון אנשים שהולכים גם בכיוון שאת הולכת בו, מרגישה שם לבד - ולא נעים לך - לא נעים לך להיות שם, לא נעים לך להיות את, לא נעים לך להיות, בכלל. ובהרצאות ובתרגולים את יודעת את כל התשובות - ואת לא יכולה להרים את האצבע, ואת אומרת הכל לאלו שיושבים לידך, ולחברים הקרובים - אבל לא יכולה להרים את האצבע, פשוט לא מסוגלת, הפחד הזה, חוסר הבטחון שולט בך. והם לא מבינים למה את לא אומרת- כי את הרי יודעת, הם לא מבינים שאת פשוט לא יכולה.

     

    ואז מצאתי אותו, את זה שאהב אותי, את זה שהתאהבתי בו. והוא היה המעריץ מספר אחד שלי, הוא החמיא לי על הכל, על איך שאני נראית (ולא האמנתי לו בכלל בהתחלה, חשבתי שהוא סתם אומר), על כמה שאני חכמה ועל כמה שאני נהדרת. ולאט לאט האמנתי, זה לקח זמן אבל התחלתי להאמין בעצמי, ולהבין מי אני וכמה אני שווה, ולגלות את עצמי מחדש. וגם התחלתי ללמד בכל מיני מקומות את תחום המחשבים - וגיליתי שאני נולדתי כדי לעמוד על במה ולהרצות (זה ממש מוזר אבל זה היה לי קלי קלות, לא התרגשתי אפילו שנייה, אבל כנראה שלעובדה ששלטתי בחומר היתה השפעה משמעותית), וכל זה עשה פלאים לבטחון העצמי המרוסק שלי, והוא המציא את עצמו מחדש.

     

    והבנתי כמה יותר כיף לחיות ככה - כשאת מסוגלת לומר מה שאת רוצה לומר, כשאת  יכולה ללכת עם הראש זקוף ולא להשפיל מבט, כשאת יכולה ללכת במסדרונות של אוניברסיטה בגאווה, כשאת יכולה להיות נטו את - עם כל מה שיש בך, שאת יכולה להיות גאה בעצמך על מי שאת. זה נהדר, זה מדהים, זה כל כך כיף. ורק מי שהיה בדיוק בעבר השני יכול להבין כמה נהדר בצד הזה. בצד של אלו שבטוחים בעצמם והבטחון שלהם הוא באמת בטחון ולא סתם בכאילו.

     

    זה מדהים כמה שאנחנו שבריריים, כמה שאפשר לרסק לנו בקלות את הבטחון העצמי ולהעיף אותנו  לקרשים, בעיקר כשאנחנו ילדים. שנים סבלתי מחוסר הבטחון המטורף הזה, והוא שלט בי ועצר אותי, והמורה ההיא דווקא מאוד אהבה אותי ובאמת לא התכוונה להרע, אבל לפעמים טעויות של אנשים יכולות לעלות לך בשנים ארוכות. שנים התביישתי בזה (מצחיק שאפילו בזה אפשר להתבייש), ומי בכלל היה מאמין שהייתי כזו - היום אני כבר יכולה להרים את הראש ולהגיד, כי אני באמת כבר אחרי.

     


    לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה 

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (37)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/8/07 20:36:

       

      צטט: mi amiga 2007-08-15 20:00:22

      ליזה - זה פשוט מדהים לקרוא את הפוסט הזה, כמו רבים נוספים שלך, איזה אומץ לשים את האמת שלך למול כולם.

      פשוט צודקת בכל מילה....

      תודה יקירה - אחרי שמתגברים באמת אז זה קל הרבה יותר - אם היית אומרת לי בעבר שאני מתישהו ארגיש כל כך נוח עם זה לא הייתי מאמינה, אחרי שמתגברים זה כמו לנשום לרווחה.

       

        15/8/07 20:00:

      ליזה - זה פשוט מדהים לקרוא את הפוסט הזה, כמו רבים נוספים שלך, איזה אומץ לשים את האמת שלך למול כולם.

      פשוט צודקת בכל מילה....

        15/8/07 08:16:

      מאוד ממליצה להיכנס לפוסט מדהים אצל טל נוסל ובו סרטון על חשיבותה של מילה. מדהים כמה שאדם אחד יכול להשפיע על חייו של אדם אחר. אמנם הסרטון די ארוך - אבל שווה כל רגע. מרגש.

       

      ותודה רבה טל מחייך

        15/8/07 08:14:

       

      צטט: עינב הר ענן 2007-08-15 01:05:08

      תודה לך זה מאוד עודד אותי.

      שמחה לשמוע. תודה לך.

      צטט: hadarok 2007-08-15 01:32:09

       

      פוסט מצוין, חייבת לך כוכב.

       

      לפני כמה ימים "השאלתי" שיר שמתעסק בדיוק בנושא.

       

      איך אני אוהבת פוסטים עם מסר צוחק

      תודה הדר :-)

      אנשים שנפתחים מרגישים כל כך אחרת פתאום.

      אני אוהבת פוסטים מכל הסוגים והמינים, לפעמים עם מסר, ולפעמים סתם - תלוי במצב רוח.

       

        15/8/07 01:32:

       

      פוסט מצוין, חייבת לך כוכב.

       

      לפני כמה ימים "השאלתי" שיר שמתעסק בדיוק בנושא.

       

      איך אני אוהבת פוסטים עם מסר צוחק

        15/8/07 01:05:
      תודה לך זה מאוד עודד אותי.
        14/8/07 22:50:

       

      צטט: לימור ה 2007-08-14 08:35:51

      כתבת מדהים. אני מבינה ומזדהה איתך לגמרי, הבטחון העצמי שלי הוא טרי טרי והחל לצמוח לפני קצת יותר משנה ומאז אני מרגישה שממש נולדתי מחדש- אני אחרת לגמרי.

       אני כל כך שמחה לשמוע. בהחלט תחושה של להיוולד מחדש - פשוט חיים אחרים. נשיקה

      צטט: עופר_לוי 2007-08-14 08:50:32

      ליזה,

       

      את פשוט מקסימה אמיתית ויכולת הביטוי שלך ממש מדהימה.

       

      נהדר שיש מישהו כמוך שיכול לבטא כל כך בבהירות את מה, שרבים מאיתנו מרגישים.

       

      מאחר שביטחון עצמי הוא הבסיס לכל מה שאנחנו עושים ומשיגים, הכנתי הרצאה של 30 דקות, שאני מעביר לסטודנטים שלי.

       

      היא נמצאת בקישור הבא. אפשר ורצוי להעביר אותה הלאה, בייחוד לאנשים צעירים.

       

      www.aviron.co.il/downloads/selfconfidence.zip

       

      אני בינתיים  אמשיך לקרוא וללמוד ממך.

       

      תודה,

       

      עופר

      שמעתי חלק, אשמע מחר את השאר. תודה רבה עופר.

      הבטחון העצמי שלנו הוא באמת בסיס חשוב לחיינו, לפעמים אנחנו לא מבינים עד כמה. לצעירים צריך לחזק אותו, לגרום להם להאמין בעצמם ולהבין מה הם שווים.

      צטט: ענברית 2007-08-14 13:35:59

      תאור מדויק של הרגשה מוכרת כ"כ...

      מקווה שגם את כבר אחרי הכל.

      תודה.

        14/8/07 22:46:

       

      צטט: ארז טביב 2007-08-13 08:36:16

      כל מה שאני רוצה לעשות עכשיו זה לחבק את הילדה במעיל השחור, ללטף את שיערה ולהגיד לה שאין לה מה לדאוג, שהיא תהיה מדהימה.

      תודה ארז נשיקה

      צטט: רועי ז 2007-08-13 09:53:02

      מעניין מה היה קורה אם המורה ההיא הייתה קוראת את הפסוט שלך.

      מסכנה, היא בטח לא יודעת עד היום למה היא גרמה.

       

      פוסט יפה על נושא כואב. 

      אני מאמינה שהיא לא יודעת למה היא גרמה. אנשים לפעמים לא רואים את ההשלכות של מעשיהם.

      תודה רועי.

      צטט: מועמר נסאר 2007-08-13 12:55:05

      כל הכבוד...מחייך

      הלוואי עלי ..אני עברתי אמת אותו דבר בילדות שלי ואני עדין מתגבר על זה ..בנל פעם שאני מרגיש שהתגברתי , בא מישהו והורס את הכל...!!!

      זה מאוד קשה וללא שליטה ..רק שמספיק מלה טובה מאנשים סבבך וזה נגמר ..

      הבעיה שרוב האנשים אוהבים להרוס יותר !!

      אפשר להתגבר, זה עשוי לקחת זמן, ובכל צעד לומדים ומתחזקים ומאמינים קצת יותר.

      אתה צודק שאנשים אוהבים יותר להרוס, וחבל, אבל מההורסים פשוט צריך להתרחק.

      בהצלחה :-)

      צטט: מירב שובל 2007-08-13 20:07:18

      מבינה אותך, מזדהה איתך, שמחה שאת יודעת כבר מי את ומה את ללא קשר לאחרים. זה דבר קשה אבל את הצלחת (-:

      את אחת ויחידה ומיוחדת במינך ולא משנה מה יהיה הלאה אני בטוחה שבחיים לא תשכחי מי את ומה את שווה. נשיקה

      אני לא יכולה לדמיין אפילו איך היו נראים חיי אם לא הייתי מצליחה. לפחות אחרי חוויה כזו באמת יודעים מה אתה שווה ולהעריך את זה, כי בטחון עצמי הוא בהחלט לא מובן מאליו מסתבר. תודה מקסימה שלי  נשיקה

      צטט: טל ספקטור 2007-08-13 21:33:11

      זה מדהים איך חוויות מהילדות משאירות צלקות.

      לפעמים אלו דברים כל כך קטנים, אבל אנחנו כל כך פגיעים, עדיין בלי שום מסכות.

      והצלקות האלו מעצבות אותנו בגיל צעיר למי שנהיה אחר כך.

      לטוב ולרע.

      ואחר כך - כבר אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. לעולם.

      חוויות מהילדות הן החוויות הכי משמעותיות בחיים שלנו בהרבה מקרים.

      אני חושבת שאין צורך להחזיר את הגלגל אחורה, מכל דבר - וגם מהדברים הרעים (ואולי בעיקר מהם) צריך ללמוד, ולהפיק לקחים, ולהשתפר ולהמשיך קדימה - ואז גם מהרע ייצא לנו הרבה טוב.

        14/8/07 22:41:

       

      צטט: מתת פלסנר 2007-08-12 23:10:25

      את מקסימה. הפתיחות שלך כ"כ מוערכת.

      באמת נושא מורכב כל העניין הזה של בטחון עצמי ומדהים כמה בקלות ניתן לערער אותו בגיל צעיר ואיש אינו מבין כמה שנים יקח עד שניתן יהא לתקן את העוול, אם בכלל.

      כיף לשמוע שהצלחת. ובגדול.

      תודה מתת. פתיחות הופכת אותנו שלמים ומאושרים, וזכרון מדוייק של התחושות האלה מאפשר לי לשים את האצבע מה בדיוק היה שם, על כל השתלשלות העניינים - ובעיקר ללמוד מזה, מה היו הגורמים לכל זה ואיך זה קרה.

      מדהים כמה קל לערער אותו, כמה קל להרוס, לפרק, לנתץ, וכמה שנים יכולות לעבור כך, וכמה קשה לבנות מחדש. כמה קל לאבד את האמון בעצמך, את האומץ, את היכולת. ומזל גדול שזה יכול לחזור למרות הכל.

      תודה.

      צטט: קרן אדלר 2007-08-13 01:43:20

      ביטחון עצמי אמיתי הוא כזה שלא תלוי בסביבה

      הוא בא ממך והוא שלך ואי אפשר לערער אותו ונראה לי שאת יציבה ובטוחה לחלוטין

      ביטחון כזה לרוב מגיע אחרי מסע והתבגרות וכנות אישית ואחותי, את עברת את המסע באומץ. 

      היום יש לי כזה אמיתי, היום אי אפשר לפרק אותי. בהחלט אוסף של חוויות עשויות לחשל אותך והתבגרות היא לדעתי אחד הדברים הכי טובים שקורים לנו.

      תודה :-)

      צטט: איירבוס-max 2007-08-13 06:31:01

      ליזתנו ליזתי!

       

      דמות "הילדה במעיל השחור", שליוותה אותך כל כך הרבה שנים, היא יציר כפיה של המורה הבלתי יצירתית ההיא.

      הרי במאמץ שכלי מאוד קטן היא היתה יכולה להוריד את מינון התשובות הבלעדיות שלך, אבל עדיין לשלבך בפעילות שבכיתה, ולא לנתק.

      אח"כ עוד כתבה הערה בתעודה על אי השתתפות? ממש לא לעניין.

       

      וכרגיל - ליזהליזהליזה - יוצאת דווקא מחוזקת מכל המשברים.

      "והבנתי כמה יותר כיף לחיות ככה - כשאת מסוגלת לומר מה שאת רוצה לומר, כשאת  יכולה ללכת עם הראש זקוף ולא להשפיל מבט,"

      את פשוט מושא להערצה והערכה על הכוח הפנימי שאף פעם לא נתן לך ליפול (אפילו בעת המשבר ההוא של הדימוי הגופני), בשילוב עם רגישות אמת ויכולת ביטוי נדירה!

       

      אפשר לבקש, כמו מישהי אחרת כאן, שתלמדי גמאותי איך עושים "תוכן עניינים"?

      תודה.

       על אי השתתפות לא היא כתבה - על זה כתבו מורות שנה אחרי שנה אחריה. ובהחלט יציר כפיה הפחד הזה, חוסר הבטחון הזה.

      חנוך יקירי - אתה מקסים וחבר נהדר.

       

      וברור שאסביר לך איך עושים תוכן עניינים - זה פשוט פוסט (כמו כל פוסט אחר) שבו שורה אחרי שורה מופיעים שמות הפוסטים וכל אחד הוא לינק לפוסט המתאים.

      מה שיפה שאפשר לסדר אותו לפי נושאים אם רוצים.

      ובסוף כל פוסט חדש (ואם יש לך כוח גם ישן) מוסיפים לינק לתוכן העניינים.

      זה הכל, קלי קלות.

      ואם אתה צריך עוד עזרה רק תגיד.

       

        14/8/07 16:28:

       

      צטט: cg91 2007-08-12 22:47:55

      ביטחון עצמי

      ואו מילים טעונות

      הכי שברירי הכי רגיש

      הכי חשוב

      תודה יפתי. הכי שברירי בעולם הבטחון שלנו, טוב שיש אפשרות לתקן אותו. הכי קל להרוס, הכי קשה לבנות. נשיקה

        14/8/07 13:35:

      תאור מדויק של הרגשה מוכרת כ"כ...

        14/8/07 08:50:

      ליזה,

       

      את פשוט מקסימה אמיתית ויכולת הביטוי שלך ממש מדהימה.

       

      נהדר שיש מישהו כמוך שיכול לבטא כל כך בבהירות את מה, שרבים מאיתנו מרגישים.

       

      מאחר שביטחון עצמי הוא הבסיס לכל מה שאנחנו עושים ומשיגים, הכנתי הרצאה של 30 דקות, שאני מעביר לסטודנטים שלי.

       

      היא נמצאת בקישור הבא. אפשר ורצוי להעביר אותה הלאה, בייחוד לאנשים צעירים.

       

      www.aviron.co.il/downloads/selfconfidence.zip

       

      אני בינתיים  אמשיך לקרוא וללמוד ממך.

       

      תודה,

       

      עופר

       

       

        14/8/07 08:35:

       

      צטט: ronit.e 2007-08-12 22:19:18

       

      מדהים איך אדם אחד יכול להשפיע כלכך הרבה  על חיים של אדם אחר ואפילו בלי כוונה...

       

      כל הכבוד שהצלחת להשאיר את זה מאחוריך:)

      לא רק את הרווחת, אלא גם אנחנו, כי לולא הבטחון העצמי שלך היום לא היינו זוכים לקרוא את הפוסטים שלך;)

      זה בהחלט מדהים - לאנשים יש השפעה על אחרים והיא יכולה להיות הרסנית ברמה שאנחנו לא מתארים לעצמנו.

      אני בהחלט הרווחתי - ואני גם יודעת להעריך כל מיל של בטחון שיש לי היום בזכות התקופה הארוכה ההיא.

      ותודה רבה, כיף לי להיות פה :-)

      צטט: rina ray 2007-08-12 22:26:45

      כמה מוכר, ליזה מקסימה.

      היו תקופות שילדים התנכלו לי כי מורים מאד פרגנו לי, ובאמת השתתפת פחות ובאיזשהו שלב באמת כבר הפכתי להססנית.

      כל הכבוד לך על הדרך שבה הוצאת את עצמך מזה.

      הדבר היחיד שניתן לעשות עכשיו זה לקחת את השיעור הזה להורות שלנו - להיות קשובים ומפרגנים לילדים. לאפשר להם ביטוי. ואם יש משהו שלא מסתדר בבית הספר, לעזור לפתור את הפלונטר. בטוחה שאם הוריך היו מודעים למצוקה שלך ומשוחחים עם המורה בזמן, זה היה מונע ממך כל כך הרבה עגמת נפש.

       

      נשיקה

      רינה יקירה - את כל כך חכמה ותמיד כיף לי לקרוא את התגובות שלך. אנחנו יכולים לתת לילדינו כל כך הרבה, ולתת להם את הכלים להיות אנשים שלמים ובטוחים. מכל נסיון לומדים והעיקר שאנחנו למדנו מזה שלנו. תודה נשיקה

      צטט: v is for vivi 2007-08-12 22:40:05

      ואו, ליזה. נגעת בנקודה רגישה.

      לי מעולם לא היה ביטחון עצמי. גם השרידים שלו נרמסו תחת העלבונות שצעקו ילדי בית הספר והצ'כונה לילדה הקירחת שהייתי.

      מאז שפגשתי את אישי, הדימוי שלי משתקם לו אט אט, והאימהות והקריירה עושים לו רק טוב.

      תודה שכתבת.

      אהבה מכל הסוגים עושה לנו טוב, פרגון עושה לנו טוב - ככה אנחנו מגלים שאנחנו באמת יכולים, מגלים את האמונה בעצמנו שלפעמים כל כך חסרה - את נהדרת חדוי - שמחה שהאיש והילדון עושים לך כל כך טוב.

      אני מאמינה שזו נקודה אצל הרבה אנשים - אצל מי יותר ואצל מי פחות, אצלנו זה היה יותר, והעיקר שאפשר להחלים גם מהכאב הזה.

      תודה לך ששיתפת.

        14/8/07 08:35:

      כתבת מדהים. אני מבינה ומזדהה איתך לגמרי, הבטחון העצמי שלי הוא טרי טרי והחל לצמוח לפני קצת יותר משנה ומאז אני מרגישה שממש נולדתי מחדש- אני אחרת לגמרי.

        14/8/07 07:12:

       

      צטט: mania-nim 2007-08-12 22:10:39

      ליזה, אחרי שראיתי אותך, אני יכולה לאשר, אותו ביטחון שאת מפגינה כאן, בכתיבה, מופגן גם בכל משפט שאת אומרת, בשפת הגוף. כולך מודעות עצמית וגאוה (בריאה) במה ומי שאת.

      עצוב לחשוב, שהמורים והמחנכים של ילדנו, הם שמעצבים אותם, וסוללים את דרך ההמשך שלהם. זה אפילו מפחיד לחשוב, באילו ידיים נמצאים הילדים שלנו.

      אז במקרה שלך, אולי לקח קצת זמן, אבל את נמצאת במקום נפלא. את אדם שלם, ויש בך המון להעניק לאחרים, וכך את עושה. הייתי איתך כשקיבלת שיחות טלפון, עונה לכולם, מדברת בנעימות, לא מסננת. סיימת פגישה איתי, הולכת לפגישה עם מירונה, מקבלת טלפון ממני, כשאת במסיבה אצל השכנים, ומסבירה לי איך לעשות תוכן עינינים לבלוג שלי ומציעה לי לעשות אותו במקומי, אם זה קשה לי....

      את באמת טיפוס, ליזה. חיוך אמיתי וטוב לב מדהים. מגיע לך כל הטוב בעולם!

      מניה שלי - אני פשוט אוהבת אותך.

      קיבלתי את החיים בחזרה בגיל 21 כשחזר לי הבטחון העצמי שלי (ואולי יותר נכון לומר כשצמח לי בטחון עצמי מחדש), זו פשוט איכות חיים אחרת. וכל יום אתה מאמין בעצמך קצת יותר ובטוח קצת יותר ושלם קצת יותר - עד שאתה מגיע למקום שבאמת טוב לך עם עצמך. וכשטוב לך עם עצמך אז טוב לך גם עם אחרים, מין מעגל קסמים שכזה.

      תודה על הכל - על המחמאות המדהימות האלה ועל האיחולים ועל זה שיש לי אותך נשיקה

       

        14/8/07 00:00:

       

      צטט: לא-רואה-ממטר 2007-08-12 21:16:02

      איזה כיף לך. וכל הכבוד שהתגברת על חוסר הבטחון שתקף אותך. טוב, לך היה כזה בילדות, כך בלמעשה חזרת למוטב. :) 

      ולי כמו שלא היה מעולם בטחון עצמי, ככה אין עד היום. והמחמאות רק מביכות אותי או מרגיזות כי אני לא מאמינה להן אף פעם. למשל "יפה". הרי זה בולשיט! יש לי עמוד שדרה עקום (מעט), פרצוף מצולק מחצ'קונים ואבעבועות רוח שנותרו מן העבר (לא רואים הרבה, אבל עדיין...) ו-7 ק"ג מיותרים. אז זה נקרא "יפה"?

      לשמחתי הצלחתי להתגבר, לקח לי שנים ארוכות ובעצם רק בגיל 21 גיליתי שאני יכולה לחזור להיות כמו הילדה ההיא שהייתי לפני .

      הכל תלוי באמונה שלנו בעצמנו - דעי מה את שווה ותאהבי את עצמך, עם כל מה שיש בך.

      צטט: אורית גפני 2007-08-12 21:34:48

      וואו! כמה מסובך העניין הזה של בטחון עצמי! אנחנו מתנדנדים כל החיים בין חוסר בטחון לבין בטחון בשמים!

      וכמה חבל שהרבה מזה - נקבע על פי מה שאחרים אומרים וחושבים עלינו!

      ולך ליזה - יש את כל הסיבות בעולם להרגיש המון בטחון עצמי!

      תודה לך על פוסט חשוב כל כך!

      אוהבת אותך - אורית

       בהחלט מסובך, עד שאנחנו בונים אותו באמת, עד שאנחנו שלמים עם מי שאנחנו - קל להרים ולהוריד אותנו. הרבה מזה מושפע מאחרים, לאחרים עשויה להיות השפעה הרסנית עלינו בקלות. היום יש לי המון, ואני כל כך מרוצה מזה. תודה אורית, אוהבת אותך.

      צטט: עדי מ 2007-08-12 21:43:49

      מעבר לכל מה שנכתב שימו לב להשפעה של מערכת החינוך הנהדרת שלנו. היא יודעת לטפל בבינוני אבל לא בחלש ולא בחזק.

      הרי בקלות היו יכולים לעודד אותך, לאתגר אותך במקום לגרום לך לשתוק.

      יופי של פוסט   

      מערכת החינוך מאוד בעייתית - גם לאלו שבקצוות ואפילו לאלו שבאמצע היא לא משהו.

      ואת צודקת - מערכת חינוך מתאימה היתה מעודדת ומטפחת ומקדמת ולא משתקת.

      תודה

      צטט: חדר 101 2007-08-12 21:46:16

      יפתי - את יכולה הכל!!!

      קטגורית. 

      תודה יקירה. גם את.

      צטט: אחת שיודעת1 2007-08-12 21:51:44

      זה אחרת שיש בטחון עצמי "טבעי" לעומת בטחון עצמי ש"צברת" במהלך השנים.

       

      השני "איכותי" יותר, כי עבדת למענו. הוא פחות מובן מאליו ואתה יותר יודע לשמוח בו, לנצל אותו ו"משתמש" בו טוב יותר.

       

      הטבעי הוא בסיס טוב, זה שצברת הרבה יותר יציב. חשוב לשמר את הטבעי - קל מאוד לרמוס אותו, חשוב גם לטפח ולבנות בטחון עצמי עם השנים. ובהחלט אתה מעריך אותו אחרת את הבטחון שנבנה ונצבר - מעריך כל טיפה ממנו.

      צטט: אופיר123 2007-08-12 21:52:27

      מקסים

      זה ההבדל... בין אנשים שמקטינים לאנשים שמעצימים

      כל אחד יכול לעשות שינוי אצל מישהו אחר אם רק יגיד מילה טובה

      אפילו מבלי לדעת... פשוט לפרגן....

       

      תודה אופיר.

      אנשים יכולים להרוס ואנשים יכולים לבנות, להרוס זה הרבה יותר קל.

      וכל מילה טובה נותנת לך קצת ובונה ומחזקת, והאמונה בעצמנו מגיעה לפעמים אחרי המילים - מדהים כמה שזה לא טריוויאלי להבין ולראות ולהיות גאה בעצמך על מי שאתה.

      צטט: hagaij 2007-08-12 22:06:34

      אהבתי.

      הזדהתי עם חלק מהדברים.

      מסכים עם השבריריות.

      לא משנה כמה גבוהה החומה שלנו

      תמיד יש מי שירסק אותה עם נשיפה.

       

      תודה חגי.

      היום כבר לא - היום אני מספיק בטוחה בעצמי, וזה בא מבפנים - נשיפה של אף אחד לא תרסק אותי יותר. הקרובים אלינו ביותר הם אלו שיכולים לפגוע בנו הכי הרבה, אבל גם הם לא יכולים לרסק כשבאמת הכוח והאמונה בעצמנו נמצאים שם בפנים.

        13/8/07 22:08:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-08-12 21:05:51

      מדהים איך את מצליחה ליצור ולמצוא עוד ועוד תובנות ואמירות. רק זה צריך להביא לך טונות של בטחון עצמי. כולנו שבריריים למרות שאנחנו משחקים אותה חזקים וכולנו חזקים למרות תחושת החולשה הפנימית.

       ובכל מקרה פוסט מצויין.

      תודה טל :-)

      אנחנו שבריריים, אבל לשמחתי גיליתי שבאמת מתחשלים ולומדים, ושבאמת אפשר לקבל חוסן אמיתי מבפנים עם ככל שאתה יותר שלם עם עצמך ומאמין בעצמך. כל כך שמחה שאני לא שם יותר, בגיל 21 פשוט גיליתי את העולם מחדש, והוא כל כך יפה יותר. 

        13/8/07 21:33:

      זה מדהים איך חוויות מהילדות משאירות צלקות.

      לפעמים אלו דברים כל כך קטנים, אבל אנחנו כל כך פגיעים, עדיין בלי שום מסכות.

      והצלקות האלו מעצבות אותנו בגיל צעיר למי שנהיה אחר כך.

      לטוב ולרע.

      ואחר כך - כבר אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. לעולם.

        13/8/07 20:07:

      מבינה אותך, מזדהה איתך, שמחה שאת יודעת כבר מי את ומה את ללא קשר לאחרים. זה דבר קשה אבל את הצלחת (-:

      את אחת ויחידה ומיוחדת במינך ולא משנה מה יהיה הלאה אני בטוחה שבחיים לא תשכחי מי את ומה את שווה. נשיקה

        13/8/07 12:55:

      כל הכבוד...מחייך

      הלוואי עלי ..אני עברתי אמת אותו דבר בילדות שלי ואני עדין מתגבר על זה ..בנל פעם שאני מרגיש שהתגברתי , בא מישהו והורס את הכל...!!!

      זה מאוד קשה וללא שליטה ..רק שמספיק מלה טובה מאנשים סבבך וזה נגמר ..

      הבעיה שרוב האנשים אוהבים להרוס יותר !!

        13/8/07 09:53:

      מעניין מה היה קורה אם המורה ההיא הייתה קוראת את הפסוט שלך.

      מסכנה, היא בטח לא יודעת עד היום למה היא גרמה.

       

      פוסט יפה על נושא כואב. 

        13/8/07 08:36:
      כל מה שאני רוצה לעשות עכשיו זה לחבק את הילדה במעיל השחור, ללטף את שיערה ולהגיד לה שאין לה מה לדאוג, שהיא תהיה מדהימה.
        13/8/07 06:31:

      ליזתנו ליזתי!

       

      דמות "הילדה במעיל השחור", שליוותה אותך כל כך הרבה שנים, היא יציר כפיה של המורה הבלתי יצירתית ההיא.

      הרי במאמץ שכלי מאוד קטן היא היתה יכולה להוריד את מינון התשובות הבלעדיות שלך, אבל עדיין לשלבך בפעילות שבכיתה, ולא לנתק.

      אח"כ עוד כתבה הערה בתעודה על אי השתתפות? ממש לא לעניין.

       

      וכרגיל - ליזהליזהליזה - יוצאת דווקא מחוזקת מכל המשברים.

      "והבנתי כמה יותר כיף לחיות ככה - כשאת מסוגלת לומר מה שאת רוצה לומר, כשאת  יכולה ללכת עם הראש זקוף ולא להשפיל מבט,"

      את פשוט מושא להערצה והערכה על הכוח הפנימי שאף פעם לא נתן לך ליפול (אפילו בעת המשבר ההוא של הדימוי הגופני), בשילוב עם רגישות אמת ויכולת ביטוי נדירה!

       

      אפשר לבקש, כמו מישהי אחרת כאן, שתלמדי גמאותי איך עושים "תוכן עניינים"?

      תודה.

        13/8/07 01:43:

      ביטחון עצמי אמיתי הוא כזה שלא תלוי בסביבה

      הוא בא ממך והוא שלך ואי אפשר לערער אותו ונראה לי שאת יציבה ובטוחה לחלוטין

      ביטחון כזה לרוב מגיע אחרי מסע והתבגרות וכנות אישית ואחותי, את עברת את המסע באומץ. 

       

       

        

       

        12/8/07 22:47:

      ביטחון עצמי

      ואו מילים טעונות

      הכי שברירי הכי רגיש

      הכי חשוב

        12/8/07 22:40:

      ואו, ליזה. נגעת בנקודה רגישה.

      לי מעולם לא היה ביטחון עצמי. גם השרידים שלו נרמסו תחת העלבונות שצעקו ילדי בית הספר והצ'כונה לילדה הקירחת שהייתי.

      מאז שפגשתי את אישי, הדימוי שלי משתקם לו אט אט, והאימהות והקריירה עושים לו רק טוב.

      תודה שכתבת.

        12/8/07 22:26:

      כמה מוכר, ליזה מקסימה.

      היו תקופות שילדים התנכלו לי כי מורים מאד פרגנו לי, ובאמת השתתפת פחות ובאיזשהו שלב באמת כבר הפכתי להססנית.

      כל הכבוד לך על הדרך שבה הוצאת את עצמך מזה.

      הדבר היחיד שניתן לעשות עכשיו זה לקחת את השיעור הזה להורות שלנו - להיות קשובים ומפרגנים לילדים. לאפשר להם ביטוי. ואם יש משהו שלא מסתדר בבית הספר, לעזור לפתור את הפלונטר. בטוחה שאם הוריך היו מודעים למצוקה שלך ומשוחחים עם המורה בזמן, זה היה מונע ממך כל כך הרבה עגמת נפש.

       

      נשיקה

        12/8/07 22:19:

       

      מדהים איך אדם אחד יכול להשפיע כלכך הרבה  על חיים של אדם אחר ואפילו בלי כוונה...

       

      כל הכבוד שהצלחת להשאיר את זה מאחוריך:)

      לא רק את הרווחת, אלא גם אנחנו, כי לולא הבטחון העצמי שלך היום לא היינו זוכים לקרוא את הפוסטים שלך;)

        12/8/07 22:10:

      ליזה, אחרי שראיתי אותך, אני יכולה לאשר, אותו ביטחון שאת מפגינה כאן, בכתיבה, מופגן גם בכל משפט שאת אומרת, בשפת הגוף. כולך מודעות עצמית וגאוה (בריאה) במה ומי שאת.

      עצוב לחשוב, שהמורים והמחנכים של ילדנו, הם שמעצבים אותם, וסוללים את דרך ההמשך שלהם. זה אפילו מפחיד לחשוב, באילו ידיים נמצאים הילדים שלנו.

      אז במקרה שלך, אולי לקח קצת זמן, אבל את נמצאת במקום נפלא. את אדם שלם, ויש בך המון להעניק לאחרים, וכך את עושה. הייתי איתך כשקיבלת שיחות טלפון, עונה לכולם, מדברת בנעימות, לא מסננת. סיימת פגישה איתי, הולכת לפגישה עם מירונה, מקבלת טלפון ממני, כשאת במסיבה אצל השכנים, ומסבירה לי איך לעשות תוכן עינינים לבלוג שלי ומציעה לי לעשות אותו במקומי, אם זה קשה לי....

      את באמת טיפוס, ליזה. חיוך אמיתי וטוב לב מדהים. מגיע לך כל הטוב בעולם!

        12/8/07 22:06:

      אהבתי.

      הזדהתי עם חלק מהדברים.

      מסכים עם השבריריות.

      לא משנה כמה גבוהה החומה שלנו

      תמיד יש מי שירסק אותה עם נשיפה.

       

        12/8/07 21:52:

      מקסים

      זה ההבדל... בין אנשים שמקטינים לאנשים שמעצימים

      כל אחד יכול לעשות שינוי אצל מישהו אחר אם רק יגיד מילה טובה

      אפילו מבלי לדעת... פשוט לפרגן....

       

        12/8/07 21:51:

      זה אחרת שיש בטחון עצמי "טבעי" לעומת בטחון עצמי ש"צברת" במהלך השנים.

       

      השני "איכותי" יותר, כי עבדת למענו. הוא פחות מובן מאליו ואתה יותר יודע לשמוח בו, לנצל אותו ו"משתמש" בו טוב יותר.

       

        12/8/07 21:46:

      יפתי - את יכולה הכל!!!

      קטגורית. 

        12/8/07 21:43:

      מעבר לכל מה שנכתב שימו לב להשפעה של מערכת החינוך הנהדרת שלנו. היא יודעת לטפל בבינוני אבל לא בחלש ולא בחזק.

      הרי בקלות היו יכולים לעודד אותך, לאתגר אותך במקום לגרום לך לשתוק.

      יופי של פוסט   

        12/8/07 21:34:

      וואו! כמה מסובך העניין הזה של בטחון עצמי! אנחנו מתנדנדים כל החיים בין חוסר בטחון לבין בטחון בשמים!

      וכמה חבל שהרבה מזה - נקבע על פי מה שאחרים אומרים וחושבים עלינו!

      ולך ליזה - יש את כל הסיבות בעולם להרגיש המון בטחון עצמי!

      תודה לך על פוסט חשוב כל כך!

      אוהבת אותך - אורית

        12/8/07 21:16:

      איזה כיף לך. וכל הכבוד שהתגברת על חוסר הבטחון שתקף אותך. טוב, לך היה כזה בילדות, כך בלמעשה חזרת למוטב. :) 

      ולי כמו שלא היה מעולם בטחון עצמי, ככה אין עד היום. והמחמאות רק מביכות אותי או מרגיזות כי אני לא מאמינה להן אף פעם. למשל "יפה". הרי זה בולשיט! יש לי עמוד שדרה עקום (מעט), פרצוף מצולק מחצ'קונים ואבעבועות רוח שנותרו מן העבר (לא רואים הרבה, אבל עדיין...) ו-7 ק"ג מיותרים. אז זה נקרא "יפה"?

      מדהים איך את מצליחה ליצור ולמצוא עוד ועוד תובנות ואמירות. רק זה צריך להביא לך טונות של בטחון עצמי. כולנו שבריריים למרות שאנחנו משחקים אותה חזקים וכולנו חזקים למרות תחושת החולשה הפנימית.

       ובכל מקרה פוסט מצויין.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליזה פיירמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין