קבלו חשיפה: "תיאוריית הקשר" הוא לא הבלוג הראשון שלי. למעשה, את טבילת האש שלי בבלוגוספירה עשיתי כבר ב-2006. עבדתי אז כמנהל הקהילות של "וואלה", ורשת חברתית חדשה בשם Shox שנפתחה אז סיקרנה אותי. הבנתי שאם אני רוצה להמשיך לעסוק בתוכן גולשים בצורה מקצועית, אני חייב להתחיל ולהיכנס לאיזורים האלה של הכתיבה הבלוגרית, שקודם הייתי רק קורא דומם שלה (כמה בלוגים בישראבלוג וב"רשימות", בעיקר), להשתתף בזה ולהבין לעומק את הדינמיקה. יחסית למה שהיה קיים אז בארץ ("ישראבלוג", בעיקר) "שוקס" מוצר משוכלל ומתקדם (לא נורא קשה, כשפשוט מעתיקים אחד לאחד את |MySpace). גם השילוב של בלוגיה כחלק מרשת חברתית שלמה היה קונספט חדש כאן אז. אז נרשמתי לשוקס, ובמשך כשנה, פחות או יותר, כתבתי שם קצת. על הדרך יצא לי להכיר שם כמה אנשים נחמדים, שהיוו סוג של מעגל חברתי וירטואלי, שהמאחד בינו היה בעיקר קבוצת הגיל ותחומי עניין. אחרי תקופת מה הקבוצה הזו של בני ה-20 פלוס התפיידה לה אט אט מהאתר, לאחר שהוא קיבל צביון מובהק של רשת חברתית לטינאייג'רס (בהתחלה טווח הגילאים שם היה מגוון יותר). במקביל למטמורפוזה הזאת נפתח ה"קפה" הזה. וכשראיתי שעושה רושם שעכשיו כאן נמצא הדבר החם, לא חשבתי יותר מדי, מחקתי את החשבון שלי ב"שוקס" ועברתי לכאן. לפני המחיקה דאגתי לגבות את התכנים שכתבתי שם למסמך וורד שנטחב אי שם למעמקי ההארד-דיסק שלי. ועכשיו, בשעת לילה שלווה ונעימה שכזו, חיטטתי קצת במחשב ונפלתי על המסמך הזה. עברתי עליו ברפרוף, ומצאתי כמה קטעים נוסטלגיים משהו, כאלה שהעלו בי זכרונות מאותה תקופה (שמאפייניה הבולטים היו לימודים לתואר ועבודה ב"וואלה") ואף העלו חיוך פה ושם. אני לא טיפוס נוסטלגי באופיי, אבל כן אוהב לחזור לפעמים לדברים שכתבתי פעם, בעיקר כסוג של תזכורת, סימניה לאיפה הייתי אז, מה עבר עלי ומה העסיק אותי בתקופה אחרת ושונה. אז התחשק לי לעשות קופי-פייסט לכמה מהם, לזכר הימים השוקיסטים ההם. **************
He had a gun
- איש הולך ביער.
- איש מדליק מדורה.
- איש חוזר הביתה.
- איש אוכל קונפלקס ומכין מקרוני במטבח שגורם למטבחים בדירות תל-אביביות ישנות להיראות ממש טוב.
- איש מסתובב בבית (בחלק מהזמן בשמלה) מבולבל, אדיש, מסומם.
- איש ממלמל. הרבה.
- איש מדבר עם אנשים. מעט.
- איש מקבל בבית כל מני מבקרים מזדמנים, כמו נציג של "דפי זהב" ומחזירים בתשובה שרוצים לקרב אותו לישו.
- איש מנגן.
- איש שוב מטייל ביער. ושוב.
- איש לוקח רובה.
- איש מת.
The End
אם קראתם את הפוסט הזה, נחסכו מחייכם שעה וחצי של צפייה בסרט Last Days של גאס ואן-סנט. זו מעין גרסה (בכוונה לא נאמנה למקור) על ימיו האחרונים של קורט קוביין, האיש שאת אמירתו And I swear that I don’t have a gun היה צריך לקחת בערבון מוגבל מאוד.
שכפל לי בבקשה את מפתח סול
כשנכנסתי היום לחנות המפתחות שבקינג ג'ורג', טיפה הופתעתי לראות את יובל גורביץ' יושב בה, אבל רק טיפה. האיש הוא הרי אמן שוליים שרחוק מלהתפרנס ממוסיקה. המקצוע הרשמי שלו - משחיז סכינים על אופנוע (באמת!) - איכשהו התקשר לי אסוציאטיבית עם חנות לשכפול מפתחות (לא ממש יודע למה. אולי כי גם מפתחות משוכפלים משחיזים ואולי בגלל הרעש הרב שנובע משתי הפעולות).
כן הופתעתי כשהושטתי את המפתח דורש השכפול לאישה שעובדת שם, היא הסתכלה עליו, ונתנה אותו לשכפול אצל עוד אדם ששהה בחנות. האיש הזה היה אריק סיני.
זה מה שהוא עושה היום? עובד בחנות למפתחות ומנעולים? אריק שיכפל לי את המפתח, תוך כדי שיחה עם גורביץ' (זה עם קולו הצרוד וזה עם קולו הנמוך והנעים) ואני הרגשתי כאילו עוד רגע מישהו כאן מוציא גיטרה והנה מתחיל פה איזה דואט.
אבל זה לא קרה. יצאתי מהחנות עם המפתח החדש וחשבתי לי שאם מישהו היה צריך עוד הוכחה למצב הקשה שבו נמצאים מוסיקאים ישראליים שלא מופיעים בקביעות (לא שכאלה שכן מופיעים בקביעות בהכרח חיים מי-יודע-מה) - אז הנה הוא קיבל. ספירת מלאי קלישאתית
למי שתהה כמה קלישאות אפשר לענות בראיון טלפוני של עשר דקות, הנה התשובה:
- "אני רץ למרחקים ארוכים".
- "אני מאמין שמה שצריך לקרות - קורה".
- "לחופש אמנותי אין מחיר".
- "אני לא נכנס להגדרות, אני משאיר את זה למי שמבין בזה".
- "הדבר שאני הכי אוהב זה הופעות. הלוואי והיה אפשר להופיע כל יום".
- "אני משתדל לא להתעצבן ממה שאני ממילא לא יכול להשפיע עליו".
- "זה (התקליט החדש) באיזשהו מקום דומה ובאיזשהו מקום שונה (לתקליט הקודם)".
- "זה אני. זה משקף את התקופה שעברתי".
- "סוג של רכבת הרים רגשית".
- "זו האמת שלי".
איך תדע ממי לא כדאי לבקש טרמפ
אני: כמה תאונות עשית מאז שיש לך רשיון?
היא: לא ספרתי. You can call me Old
פול סיימון, האהוב עלי כל-כך, עומד להוציא אלבום חדש בחודש הבא. כבר שש שנים שהוא לא הוציא אלבום בכלל, ומה שיצא לפני כן - לא ממש השאיר חותם. הפעם הוא לקח את בריאן אינו להפיק אותו, מה שמציב רף ציפיות גבוה מאוד מ-Surprise (שם הדיסק החדש).
הנה לינקים לשתי ידיעות בנושא:
הראשונה היא מהאתר CMJ, שלצד הדיווח מביא תמונת ארכיון של סיימון. מה זה ארכיון... הרבה מים סוערים מתחת לגשר עברו מאז שהתמונה הזו צולמה. שימוש בה משול לשימוש אצלנו בתמונה של שלום חנוך מתקופת חברות לול כדי לספר על המופע "יציאה".
השניה היא מהאתר של NBC, וזו דווקא מביאה תמונה עדכנית של הבחור, אם כי לאחר שמתבוננים בה אולי כדאי להגיד "של הישיש".
יש משהו מצמרר בתמונה הזו. סיימון נראה בה פשוט רע. שיערו האפור מקליש, ידיו מקומטות והוא מיישיר למצלמה מבט שנראה די מסכן. קצת התכווץ לי בלב כשראיתי את התמונה הזו. אני מעדיף אותו עם המבט הממזרי ועם טאץ' המידס שלו שהפך בעבר כמעט כל דבר שהוא נגע בו גם אם לא לזהב - לראוי. אני זוכר אותו אומר באיזה סרט תעודה שהוא מרגיש שבמהלך חייו היה לו מזל גדול מאוד כמעט בכל דבר שעשה. אני מקווה שאוכל להמשיך ולהסכים עם הקביעה הזו שלו גם כשאשמע את Surprise ואנסה להוציא מהראש את התמונה של הקשיש העגמומי. Daysleeper מי שמכיר אותי יודע היטב שאני טיפוס לילה. מי שלומד איתי יודע גם שחוסר היכולת הזה שלי לקום בשעת בוקר מוקדמת נותן את אותותיו גם בחיי הסטודנטיאליים. לרוב הקורסים שמתחילים ב-8:30 בד"כ כמעט ולא הגעתי, אלא רק למשהו כמו רבע-שליש מתוך השיעורים. בסוף למדתי פשוט לא לקבוע קורסים שמתחילים בשעה המוקדמת הזו.
אבל מה לעשות, יש גם יוצאי דופן ומקרי "אין ברירה", וכך בסמסטר הזה יש לי יומיים עם קורסים שמתחילים ב-8:30. אחד מהם הוא היום.
והיום, בפעם הראשונה בסמסטר הזה, הצלחתי לקום ב-7:30 ולהגיע למכללה, לשיעור בסמינר "סאטירה בישראל" (בפעם הקודמת שהייתי בשיעור שמתחיל ב-8:30, זה היה לשיעור אחר ולאחר לילה לבן, כך שזה לא שהצלחתי לקום אלא פשוט עוד לא הלכתי לישון).
כשהמרצה קרא את השמות והגיע לשמי, עוד לפני שהספקתי לענות אמר: "טוב, כנראה גם הוא לא בקורס הזה". מיהרתי לתקן אותי ולהפגין את נוכחותי. הוא תקע בי מבט משתומם. "זו הפעם הראשונה שאתה פה, לא?"
אני: "אה... כן".
המרצה: "איך זה?".
אני: "אה... סיבות אישיות".
הוא: "ואתה עדיין מעוניין בקורס הזה?"
אני: "למה לא?"
הוא: "אני יכול לחשוב על 3-4 סיבות...".
הוא לא פירט אותן.
מה שכן - אחרי שהערתי איזו הערה בדיון בכיתה עקב הצפיה בקטע מהצגה של חנוך לוין (מרצים במכללה הזו נורא אוהבים להביא את חנוך לוין כדוגמה בקורסים לתרבות ישראלית), הוא אמר:
"כמו שהג'נטלמן שהגיע לכאן לראשונה ציין קודם - [וכאן הוא חזר על האבחנה שנתתי בדבריי]. כנראה שלא היה צריך להיות בחמשת שיעורים הקודמים כדי להגיע למסקנה הזו".
I'll take it as a compliment
אירוניה היא
להצליח לקום ב-7:30 לפנות בוקר למרות שהלכת לישון מאוחר לאחר יום סופר עמוס, ולהצליח להגיע לשיעור הזה של 8:30, שעד היום ביקרת בו רק פעמיים.
ואז, כשכולך מלא בגאווה מיכולת הסיבולת ומחריצותך - לגלות שהשיעור התבטל. רק שרון יביא בראש (בעקבות הצפיה בתחקיר של "עובדה" על מחדל הטיפול בשרון).
הלוואי ואריק שרון יתעורר פתאום. אחרי שיגלה כמה משקל הוריד מאז שחטף תנומה קצת ארוכה ויופתע לשמוע שהוא כבר לא ראש ממשלה ושיש לו עכשיו המון זמן פנוי, הוא יתפנה לצפות בהקלטות של כל התוכניות בהן חצי עולם מספר איך דיבר איתו בדיוק ביום בו הוא חטף את השבץ ואיך אריק אמר לו ככה וככה והוא ענה לו ככה וככה.
יש לי חשד מסוים שהוא יראה את כל זה ("אמרתי לו: אריק, עם ישראל צריך אותך. שתחזור בשלום מהצינתור"), יפרוץ בצחוק ויגיד: "מה?? מה פתאום? מי אמר את זה בכלל?"
(ואם לא בשביל זה, לפחות שיתעורר בשביל לראות עד כמה חזק ביבי אכל אותה. מגיעה לו ההנאה הזו). בזמן הלא נכון, במקום הלא נכון
כשהסרט "איש הגשם" הציג בקולנוע, אני זוכר שקראתי איפושהו שכשמקרינים אותו במטוסים - חותכים (מסיבות מובנות) את הקטע בו דסטין הופמן מסרב לטוס ומונה לאחיו טום קרוז את כל תאונות המטוסים שאירעו בשנים האחרונות.
נזכרתי בזה הערב בחדר-כושר, כשבאחת הטלוויזיות שם, שהראתה את שידורי ערוץ 10, הוקרן איזה סרט מתח בו אנשים נרצחים בשעת אימון בחדר כושר. אחד מהם נהרג ע"י משקולת כבדה.
מזל שאני לא מבצע את התרגיל הזה.
פרסום ממוקד
כנראה שמי שקונה פרסום בפורומים שלנו בוואלה עושה את זה ב-Bulk, ולא בצורה מפולחת וממוקדת. זה יוצר מצבים משעשעים.
ככה בגלישה קצרה עכשיו גיליתי שבפורום החתונות שלנו יש באנר ל-JDATE, ככל הנראה האתר הכי פחות נחוץ למי שיש לו מה לחפש בפורום חתונות. בנוסף, מי שתיכנס לפורום הלסביות שלנו בוודאי תשמח לראות מודעה על מבצע להסרת שיער לצמיתות מהחזה ומהבטן, המלווה בתמונת גוף גברי שרירי וחלק.
אני מקווה שרכבת ישראל לא תחליט לפרסם בפורומים שלנו. זה כבר יכול להיות ממש לא נעים בפורום "דור שני לשואה".
לא במקרה לשניהם יש "בנ" בשם
הארה: בני ציפר הוא המנחם בן של ההומואים. הרהורים על שמות של רחובות
זה לא קצת מזעזע שיש בתל-אביב רחוב בשם רייך 3?
(פינת בדיחת הסבתא: כמה נאיבית הבחורה שגרה במא"זה 69).
היום בו הפכתי מנער לגבר
הוא היום בו הונפק לי לראשונה בחיי כרטיס ביקור מטעם העבודה.
הוא הלך בשדות
הופעה של גבריאל בלחסן זה בערך כמו ביקור ב"יד ושם", רק בלי ה-comic relief של בדיחות שואה.
אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה יצאתי מהופעה כ"כ סחוט רגשית.
"בשדות", אלבומו השלישי של גבריאל בלחסן עוד לא בחנויות, אבל נמכר במכירה מוקדמת בהופעה הערב בבארבי.
עותק חדש עטוף צלופן יושב כאן עכשיו לידי, ואני לא מסוגל להכניס אותו לסטריאו ולשמוע אותו.
לא. זה יותר מדי ללילה אחד.
מחר. אני מקווה.
אירוניה היא: והפעם - לוקיישן מייל יחצ"נות שהגיע אלי היום:
שלום כולם,
ביום שלישי הקרוב תקבלו סינגל חדש של חדוה עמרני - "אוהבת את תל אביב".
דווקא לאחר התקופה שתל אביב ספגה הכפשות מהרבה אנשים מוציאה עמרני את הסינגל הזה ומכריזה שאין כמו תל אביב!
חדוה נמצאת כרגע בלוס אנג'לס, אך זמינה לראיונות טלפוניים.
מקווים שתאהבו את השיר כמונו!
חוק מרפי מס' 542
אתה יכול לא לדבר עם בן-אדם חצי שנה, אבל אם תמחק אותו מהזכרון בסלולרי - תוך יום, גג יומיים - הוא מתקשר אליך. ובנוסף, גם לא תזהה את הקול שלו, כך שהוא יעלה על זה שהוא כבר לא במספרים המזוהים.
קרה לי כבר פעמיים!
די. אני חייב שמישהו יסביר לי
מה זה הגרגירי ג'ל האלה, שמקבלים עם כל מני מוצרים (שאין ביניהם שום קשר)?
היום, כשקיבלתי את נגן ה-MP3 החדש שקניתי, וגם בו תקעו שקיק כזה, נשברתי.
מה עושים איתם? אני אמור לגלגל את הנגן בתוך ים של גרגירי ג'ל?
איך זה שמקבלים אותם גם כשקונים בגד, גם כשקונים תיק וגם כשקונים מוצר אלקטרוני?
מה, מה תפקידם בכוח?
אוצר מילים
שמעתי הערב מנחה בערוץ הקניות מתארת מזנון למכירה כ"אנרגטי".
הוא גם ספונטני ובעל חוש הומור?
כל יום לומדים משהו חדש
היום, למשל, למדתי שאם מנסים לחמם ביצה קשה במיקרוגל, היא מתפוצצת.
למישהו יש מטלית?
******************** |