חרובים רְאֵה אוֹתָהּ מֵעֵבֶר לַמִּלִּים שֶׁלָּהּ, זוֹלְגוׄת מִפִּיהָ שַׁעֲוָה רוֹתַחַת בְּמוֹרַד גֵּוְךָ הַזָּקוּף רְאֵה אוֹתְךָ מֵעֵבֶר לַמִּלִּים שֶׁלָּהּ, כְּוִיּוֹת תּוֹפְחוֹת , לַבָּה פּוֹעֶמֶת בְּעוֹרְךָ הַשָּׁזוּף. רְאֵה אֶתְכֶם מֵעֵבֶר לַמִּלִּים חֲרוּבִים דַּקִּים בַּשֶּׁמֶשׁ נִבְצָעִים רַכּוֹת בְּלַהַט הַחֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת אַהֲבָה. |