כותרות TheMarker >
    ';

    פתיתי רגשות

    אם שמח או עצוב, כואב או מכעיס, מבולבל-לי, צוהל-לי, שקט-לי, או נעים - כותבת אותי למגירה

    סבתא שלי

    32 תגובות   יום חמישי, 2/7/09, 08:41

    ''

    לא פיללתי לרגע הזה, שיגיע. אף על פי שהיה לי ברור שיום אחד הוא יבוא. אבל לפעמים, כשיש בחיינו דמות כל כך משמעותית, נראה לנו מובן מאליו שהיא תהיה שם בשבילנו/איתנו לנצח-נצחים, ואז המציאות טופחת על פנינו.
    האובדן כואב.
    זהו, סבתא'לה שלי... הרגע שהתפללת למענו בחודשיים האחרונים, ביתר שאת, הגיע. את זוכה סוף סוף למנוחת עולמים. או, איך שאת הגדרת את זה "זה לא הבית שלי... אני רוצה הביתה" - והתכוונת לביתך החדש שליד כיסא הכבוד, שם ממתינים לך סבא [שממנו נפרדת לפני 40 שנה], דוד אַבְרַם [ששכַלְת במלחמת ששת-הימים], דוד יוּדָה [שהיה לכולנו ובמיוחד לך עמוד התווך בשנים האחרונות, ונלקח מאיתנו בטרם עת לפני שנתיים וחצי], הורייך, אחיך ואחותך, הרב הגדול שלאורו גדלת... כל קרובייך, מכירייך, מוקירייך ואוהבייך, כל אלה שנאלצת בחייך להיות נוכחת בלכתם ממך. אַת הנצר האחרון לַדוֹר הזה... ואנחנו - דור שלא ידע את יוסף.
    דוד שלמה חלם אותך בדיוק כך, לפני כמה ימים - וחלומות, סבתא, אנחנו הרי יודעים, שהם השפה המקשרת במשפחה כל החיים - דוד שלמה חלם אותך נכנסת לבית חדש... זה העיד כי הפרידה קרובה.
    רצית ללכת נקייה. גם מבפנים. את - שידייך האמיצות האלה, עבדו בשלל עבודות הבית והגינה, טיפחו וגידלו ילדים, נכדים, נינים ובני-נינים, עסקו גם במלאכת הטהרה - ידעת בדיוק מה הולך לקרות לגופך רגע אחד אחרי. זה כל מה שהיה לך חשוב בימייך האחרונים - ללכת נקייה.
    זכיתי להספיק ולהיפרד ממך ממש כפי שרציתי, אף שכבר החזרת את נשמתך לבורא. עוד הספקתי לחוש את מעט החום שנותר בקצות אצבעותייך [או שאולי רציתי להאמין שזה מה שאני חשה. או שאולי זה מה שאת ניסית לתת לי להאמין].
    אני לא יודעת מה אני כותבת פה בכלל... האם יש כמות של מילים בשפת הקודש הזו שיכולות לתאר את אשר היית בשבילי? בשביל כולנו? אני מסופקת בכך. בוודאי עוד אזכר בדברים רבים שרציתי לומר, וחלקם - יפה להם השתיקה, מתוך הצניעות שליוותה אותך כל חייך ואף במותך - לא רצית רופא פרטי, לא הסכמת שיפנו אותך לבית חולים, לא התלוננת על כאב, לא ביקשת דבר מאיש - רק שכבת, וחיכית לרגע. ידעת שהוא קרוב.
    נולדת בשנת פטירתו של הבן-איש-חי, בסביבות חג-פורים. בפורים צִייָנוּ את יום הולדתך. תמיד זכרת, והזכרת את ימי ההולדת של כולנו. כשהיינו קטנים - היית מופיעה בדלת, עם תיקים מלאים כל טוב ביד אחת, וביד השנייה עוגת יומולדת עגולה, מצופה שוקולד, ומקושטת בדובדבנים, ארוזה בקרטון כזה של קונדיטוריות. את הכל סחבת בידיים - בנסיעה בשני אוטובוסים לכל כיוון.
    סבתא, בשבילנו את יותר אמא מאשר סבתא, וידעת את זה. אנא, סלחי לי שלא ביליתי מספיק זמן במחיצתך - ההפסד הוא כולו שלי. אנא, המשיכי לעזור ולשמור עלינו, גם מהיכן שאת עכשיו.
    סבתא שלי - את שנתת לי את חיי, במלוא מובן המילה - נתת לי גם מתנה קטנה, שתישאר איתי עד לכתי: את השם שלך.
    בת 100 וחצי את, ואינך עוד.
    יהי זכרך ברוך

    ------------------------------------------------------------------------

    ט' בתמוז תש"ע

    וככה, בלי להרגיש, בלי להספיק לעכל את גודל ה'אין', בלי להספיק להתאבל... עברה לה שנה.
    שוב ניפגש כל המשפחה, על המדשאה של הגינה האחורית, נתפלל, נפטפט, נאכל מטעמים - אבל לא מהסיר שלך, ניתן צביטה בלחי לנין חדש שנולד, נחייך באושר אל זוג חדש שנרקם. נתגנב על קצות האצבעות בצעד מהסס ופעימות לב מוגברות - לחדר הקטן שלך, סבתא... לבדוק אם הריח שלך עדיין שם, לדחוק את הפרצוף אל בין הדלתות החורקות של ארון הבגדים שלך, בו מתוייקים כל חייך - הג'קט של סבא ז"ל, שמכיסיו היו צצות לנו הפתעות בימי הולדת וגם סתם כך; השמלות הבודדות שהסכמת להחזיק ברשותך, אותן שמלות שתמיד היית ממציאה אותן מחדש - גוזרת בד עודף מהמכפלת, ומשלבת אותו בשרוולים או בצווארון, או מכינה ממנו חגורה, או שמלה קטנה לבובה; המדפים שתכולתם הייתה מוסתרת במפת-בד לבנה שהייתה משתלשלת ממדף למדף, כמו וילון, שמאחוריו הייתה מתגלה ערימה של מגבות פנים וידיים - כשישנתי אצלך, תמיד חיכתה לי בבוקר, ליד הכרית, מגבת אחת כזאת מעומלנת ונקייה; בין לבין זאת הכבוּדָה, היו מוסתרים תמיד - ארנק, דברי סדקית, תמונות בודדות; והמדף העליון - שמשנה לשנה הפך להיות יותר ויותר מסקרן עבורי - רק לאחרונה מצאתי בו, ברשותך, קופסה קטנה שהכילה עשרות רבות של תמונות בפיתוח ביתי, המספרות על הווי חייו של דוד אברם, שהכאב על נפילתו בששת הימים התגבר והתחדד עם כל שנה שחלפה; שני אלבומים נצחיים בהם אספת את כל תמונות המשפחה שהיינו מביאים לך - כל אחד מחתונתו, מאירוסיו, מילדיו שנולדו, בגרו... שם גם תמונות של סבא, סבתא רימה, דוד אברם - העלם הרך, שלך ושל סבא יחד, הילדים - כל הדודים שלי - עוד כשהייתם בחוץ לארץ, תמונות קטנות, גדולות, חלקן עם הקדשות אישיות ברוח אותה תקופה. עוד הרבה חבילות ארוזות-ארוזות בעומק המדף העליון, שמעולם לא העזתי להיות חצופה ולחטט בן, אפילו לא עם רשות.
    הארון נשאר, שלם וחורק כתמיד... אחרייך.
    ואת - כבר לא יושבת על קצה המיטה ומביטה בי, שואלת, מקשיבה ובתמורה עונה עם סיפור המאגד בתוכו מוסר השכל לחיים, ועוד סיפור מרפרטואר המְשָׁלִים שגדלת עליהם. זאת תמיד הייתה התשובה שלך - סיפור. הייתי שמחה לקראת עוד סיפור שאני שומעת מפיך, כשבלב אני תוהה "סיפרתי לסבתא משהו והיא לא מתייחסת למשהו הזה?", אבל בנימוס רב ובסבלנות הייתי מקשיבה... וכשהגענו לסופו של הסיפור - פתאום שם מצאתי את התשובה. כשגדלתי למדתי את הסוד הזה... לפעמים הייתי שמחה ש"הנה, עכשיו יבוא סיפור" ובסקרנות רבה הייתי ממתינה לסופו, כדי לדעת את התשובה.
    היית אלופת מספרי-הסיפורים. היית אלופת ההקשבה. היית אלופת הפיתרונות. היית סבתא שלי, שלנו, מיוחדת במינה.  

    והיום... ככה, כל כך מהר, חלפה לה השנה הראשונה שלנו... בלעדייך.
    תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים, ומושבך בגן עדן עד אחרית הימים.

    ------------------------------------------------------------------------

    ט' במנחם-אב תש"ע

    סבתא, את כבר בטח יודעת... עפרה - הנכדה שלך - הצטרפה אלייך.

    ------------------------------------------------------------------------

    ט' בתמוז תשע"א

    - "סבתא, מה שלומך?"

    - "סבתא - סבתא"

    - "נשיקות"
    - "מוווואה"








    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/3/11 05:11:
      אנשים יקרים לנו נשארים עימנו בלב יהי זכרה ברוך יורם פרקט
      אשרייך שהייתה לך כזו סבתא!
        16/8/10 17:14:

      צטט: orlym101 2010-08-16 17:01:11

      טובה נשמה יקרה,
      פוסט מרגש ומדמיע עד למאד.
      קינה לסבתא , אשר הספיקה לחיות מאה שנים ולראות ילדים , נכדים ואולי נינים .
      גם את וגם סבתך זכיתם אחת בשנייה,
      כתבת ברגישות פואטית מדהימה .

      מה קרה לעפרה ??


      סבתא זכתה להחזיק בזרועותיה את הבת-נינה הראשונה שלה ((:

      עפרה, בת-דוד שלי [צעירה ממני בחצי שנה], נפטרה לפני כחודש ממחלה קשה.
      תודה, יקירה, על מילותייך המרגשות
       

        16/8/10 17:01:
      טובה נשמה יקרה,
      פוסט מרגש ומדמיע עד למאד.
      קינה לסבתא , אשר הספיקה לחיות מאה שנים ולראות ילדים , נכדים ואולי נינים .
      גם את וגם סבתך זכיתם אחת בשנייה,
      כתבת ברגישות פואטית מדהימה .

      מה קרה לעפרה ??
        21/7/10 09:53:

      צטט: דורון טל 2010-07-01 14:54:03


      הנה עברה שנה. זכרונה ישאר לעד.

      אכן 

        1/7/10 14:54:
      הנה עברה שנה. זכרונה ישאר לעד.
        29/6/10 20:18:

      צטט: קר אש 2010-06-29 20:00:05


      טובה היקרה, פוסט נפלא, רגיש ונוגע ללב. היטבת לתאר.

       

      איך זה שאני לא מקבל עדכונים על פוסטים שלך? במקרה נכנסתי וגיליתי עולם ומלואו, ודווקא כשציקלוני התרוקן מכוכבים, לא שזה כזה חשוב, אבל זאת עוד דרך לבטא הערכה.

       

      ינון

      ינון יקירי

      מילותיך מרגשות ומחממות את הלב... והנוכחות אין עליה לעומת הכוכבים ((:
      שמחה שבכל זאת דרכך הובילה אותך עד אליי...

      תודה וערב נעים

       

        29/6/10 20:00:


      טובה היקרה, פוסט נפלא, רגיש ונוגע ללב. היטבת לתאר.

       

      איך זה שאני לא מקבל עדכונים על פוסטים שלך? במקרה נכנסתי וגיליתי עולם ומלואו, ודווקא כשציקלוני התרוקן מכוכבים, לא שזה כזה חשוב, אבל זאת עוד דרך לבטא הערכה.

       

      ינון

        27/6/10 02:45:

      צטט: ענף 2010-06-27 02:16:10

      הייתה באמת משהו מיוחד אם

      כתבת עליה כך.

       

      תודה. 

      ולמרות כל מה שכתבתי... אני עדיין לא יודעת לתאר עד כמה

        27/6/10 02:16:

      הייתה באמת משהו מיוחד אם

      כתבת עליה כך.

        17/12/09 01:30:
      אמן... ותודה

        16/12/09 14:05:

      אני משתתפת בצערך על מותה של סתבך בשיבה טובה, וגם באושרך שהיתה לך סבתא גזעית כמוה

      שיודעת להעניק לנכדיה את חווית הסבתא בכל הזדמנות. ת.נ.צ.ב.ה 

        6/12/09 16:40:

      אמת ויציב... משתתפת בצערך

        6/12/09 15:30:

      אף פעם לא חושבים שמישהו קרוב יעלם לנו מהחיים

      לפעמים לוקחים אנשים כמובן מאליו כי לא באמת רוצים להשכיל ולהבין שהם אי פעם ילכו לעולמם

      שבוע לפני שאבי נפטר נישקתי וחיבקתי אותו משבו שלא קרה המון שנים כי לקחתי אותו כמובן מאליו

      חשוב לחבק ולנשק את המשפחה , במיוחד את ההורים כי לא יודעים מתי נפרד מהם

      לא הבנתי מה פתאום אני מנשקת אותו , מחבקת הרי יהיה לנו כול כך הרבה שנים בשביל זה

      את כול הזמן שלא חיבקתי נתתי לו באותו שבוע ואז הוא נפטר נישקתי אותו פעם אחרונה .

      אל תיקחו אף אחד כמובן מאליו  תנו לו כמה שאפשר חבקו כול יום את אימא את אבא 

      לי כבר לא תהיה הזדמנות שנייה

       http://cafe.themarker.com/view.php?t=1346938

        6/12/09 04:45:

      צטט: יוסי ו 2009-12-05 00:05:33

      משתתף בצערך

      טובה

      אשרייך שזכית לחיות במחיצת סבתך, להכירה,

      לשוחח עמה, וכדרך כל בשר הלכה לעולמה בשיבה טובה,

      אני לצערי איני מכיר את  הסבא/סבתא שלי משני הצדדים

       ניספו ע'י הנאצים ימח שמם וזיכרם.

      יוסי, תודה
      ו... כאבך הוא כאב כולנו

       

        5/12/09 00:05:

      משתתף בצערך

      טובה

      אשרייך שזכית לחיות במחיצת סבתך, להכירה,

      לשוחח עמה, וכדרך כל בשר הלכה לעולמה בשיבה טובה,

      אני לצערי איני מכיר את  הסבא/סבתא שלי משני הצדדים

       ניספו ע'י הנאצים ימח שמם וזיכרם.

        1/12/09 02:06:

      צטט: רוקם 2009-11-30 19:25:09


      יש דמויות שמטביעות חותם בל ימחה

      וללא ספק פטירן מהעולם צורבת וצובטת

      וחורכת חריכה רבה באדמת הלב

      ומבין דברייך ניכר שאכן סבתך היא מהדמויות היקרות הללו

      יהי זכרה ברוך

      אכן. אמן

       

        30/11/09 19:25:


      יש דמויות שמטביעות חותם בל ימחה

      וללא ספק פטירן מהעולם צורבת וצובטת

      וחורכת חריכה רבה באדמת הלב

      ומבין דברייך ניכר שאכן סבתך היא מהדמויות היקרות הללו

      יהי זכרה ברוך

       

        16/10/09 14:39:

      צטט: בת של 2009-10-11 21:31:01


      כואבת את כאבך .

      הזמן יביא מרפא והיא תלווה אותך בכל אשר תפני.

       

      תנחומיי

      אכן, היא מלווה אותי עכשיו, אף יותר מבחייה

      תודה

       

        11/10/09 21:31:


      כואבת את כאבך .

      הזמן יביא מרפא והיא תלווה אותך בכל אשר תפני.

       

      תנחומיי

        24/7/09 12:06:

      צטט: levydor 2009-07-24 00:54:24

      משתתף בצערך.

      תודה

       

        24/7/09 00:54:
      משתתף בצערך.
        5/7/09 17:11:

      אמן !
      אסף ואבי - תודה לכם על דברי הנוחם.
      אכן נותרו כעת הזיכרונות... והרבה
        3/7/09 16:47:


      משתתף בצערך

      כעת נותר רק להתרפק

      על הזכרונות הנעימים שאת נושאת בתוכך.

      יהי זכרה ברוך.

        3/7/09 12:40:

      נוגע ומרגש

      יהא זכרה ברוך

        3/7/09 00:55:

      דורון ויהודית,

      תודה על דבריי הנוחם... ואמן

        2/7/09 19:00:


      טובה,

      משתתפת בצערך

      זכית לחוות את החוויה של להיות נכדה הרבה שנים

      סבים שלי הלכו לעולמם כשהייתי בת 13

      מחלקם אף לא יכולתי להפרד כי היו מעבר לים

      יהי זיכרה ברוך

        2/7/09 16:15:

       

      סבתך אמנם נפטרה ברובד הפיזי, אבל נולדה מחדש ברובד הרוחני.

      ת.נ.צ.ב.ה.

       

        2/7/09 11:48:

      צטט: חנן הראל 2009-07-02 10:04:28

      היום בדיוק כתבתי אצלי שבתרבויות שונות בוחרים לחגוג את חייו של המת במקום לבכות את מותו. 100 שנים. הלוואי על כולנו. איתך בצערך.

      הלוואי על כולנו - בבריאות טובה ובלי צער.
      היא הייתה צדיקה, ואנחנו זכינו לחיות לאוֹרָהּ.
      תודה

       

        2/7/09 10:04:
      היום בדיוק כתבתי אצלי שבתרבויות שונות בוחרים לחגוג את חייו של המת במקום לבכות את מותו. 100 שנים. הלוואי על כולנו. איתך בצערך.
        2/7/09 09:33:

      צטט: רחל נפרסטק 2009-07-02 09:24:29

      יהי זכרה ברוך.

      כשאדם קרוב הולך אנו אבלים עליו בכל גיל.

      אם הגיע לגיל המבורך הזה, בוודאי הייתה צדקת.

      אשריה שזכתה לראות ילדים, נכדים, נינים ובני נינים.

      אנחנו אבלים על הנפטר ולא בשל גילו, אלא בשל המקום שהיה לו בחיינו, המשמעות שהוא היווה לנו בחייו. מרחק השנים גורם רק תחושת ביטחון [מפוקפקת] שאותו אדם יישאר שם איתנו לנצח, שזה לא ייגמר לעולם.
      הלוואי שאפשר היה להחזיר את הזמן לאחור. וגם לא - היא הצטערה מספיק בחייה, כעת תזכה למנוחה, בע"ה. זאת נחמתי היחידה.
      תודה

       

        2/7/09 09:24:

      יהי זכרה ברוך.

      כשאדם קרוב הולך אנו אבלים עליו בכל גיל.

      אם הגיע לגיל המבורך הזה, בוודאי הייתה צדקת.

      אשריה שזכתה לראות ילדים, נכדים, נינים ובני נינים.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      טובה.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין