לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 400 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 814 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 698 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
0
חוסר
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
סביר שביום הזה יותר
אבל את יודעת, הגעגוע הזה מחייה מתים
זה מין אוקסימורון שכזה שאצלי עובד יופי ולדעתי גם אצלך
זמן זה דבר מוזר את יודעת
אני פה בברלין, מוצאת עצמי מנהלת שיחות איתו
משהו במקום הזה
ואני חושבת על לחפוץ ועל קרוב ורחוק והם איתי וזה מוזר וגם קצת לא
וחושבת עליך!!
פעם נעשה טיול ביחד
אנחנו חייבות את זה לעצמנו!
נשיקות הרבה
הרבה!!
אח תמר..
אני חושבת מה יכול להקל עלייך וחושבת רק על דבר "בנאלי" אחד:
לזכור את הצחוקים. רק את זה!
אני גם, לכולן כאן, איתך }{
גם אני. את כותבת כ"כ יפה.
שולחת חיבוק.
מצטרפת.
הזמן מטשטש את הקצוות החדים של המציאות.
מדויק.