כותרות TheMarker >
    ';

    אהוד אמיר

    לא גזעי. לא מחוסן. לא מסורס.
    זקוק לסילוק קרציות, לפירעוש ולתילוע.
    עצבני. נוטה לנשוך.
    מרייר תכופות.

    המצוד אחר השגיאה האחרונה

    40 תגובות   יום שישי , 3/7/09, 12:45

     

    (או: מעשה שתחילתו בשגיאת כתיב וסופו בכיתת יורים)

     

    ***

     

    בהדפסה של הספר "הינדואיזם" בהוצאת "ידיעות אחרונות" התגלתה שגיאת כתיב. לא בגוף הספר עצמו, כפי שקורה לעתים מזומנות, אלא על הכריכה. הכותרת "הינדואיזם" נכתבה כך:

    הינואיזם

    בדיוק ככה. רק בגדול.

    איש מעובדי ההוצאה לאור לא ראה את הטעות. לא המגיהים, לא העורכים, לא המלבה"דים (מביאים לבית הדפוס), לא הסופרים, לא המתרגמים. איש לא ראה.

     

    הספר "הינואיזם" הופץ והגיע למאות חנויות ספרים בכל רחבי המדינה, ועל מדפיהן שכב, חודשים על גבי חודשים, עם הכותרת המפלילה [שהעונש עליה, לפי חוקי מדינת אהוד, עשוי להגיע לעשרים שנות חיים ביולי-אוגוסט בלבד, בלי מזגן ובלי גלידה, וכן שלילת רשיון כתיבה לכל החיים].

     

    איש מבעלי חנויות הספרים, ממנהלי הסניפים של "צומת ספרים", "סטימצקי", "תמיר ספרים" וכו' וכו' לא ראה את הטעות המרשיעה בכריכת הספר "הינואיזם", לבן על גבי חום, עם ציפוי קטיפה, בניגוד כה מובהק לרוחו של ההינדואיזם. אולי מפני שההינדואיזם, הבודהיזם, השינטואיזם, הקונפוציאניזם וכל יתר תורות המזרח הרחוק, לא ממש מעניינות אף ישראלי.

     

    מקרה שהיה באמת.

     

    ***

     

    וכעת, לחלומי הרטוב:

     

    מרגע ששמעו עורכי "ידיעות אחרונות" על הטעות הקרדינלית, החל מבצע איסוף אינטנסיבי של כל עותקי הספר "הינואיזם". זה היה קל, כי אף אחד לא קנה את הספר הזה. משאיות נשלחו למסע איסוף בכל רחבי הארץ ודו"חות על התקדמות האיסוף נכתבו ללא הרף ושוגרו למשרדי ההנהלה בהוצאה לאור. לאחר מספר שבועות יכול היה מנהל ההוצאה לאור לסכם באנחת סיפוק (ובפיקוח רו"ח): "איש לא ראה את הטעות "הינואיזם". כבודנו ניצל וכן חבותנו הפלילית לפי 'חוק-הפרסום-המחורבן-ומלא-השגיאות תשפרי"ץ', תת סעיף חמש, פרק קטן זי"ן."

     

    בעוד מנהלי הדירקטוריון של "ידיעות אחרונות" מוחים מעל מצחם זיעה מטפורית, יען כי ישיבת החירום של הדירקטוריון התכנסה בבניין משרדים ממוזג-להרטיב, פרץ לחדר אחד המודיעים ובפיו הודעה בהולה: במבשרת ציון, יישוב זנוח ליד העיירה החרדית ירושלים, התגלה, על פי רישומי חנות הספרים המקומית, שעותק אחד של "הינואיזם" נמכר.

     

    נמכר.

     

    המנהלים החליפו מבטים מבועתים זה עם זה.

     

    "ברור שאיש לא קנה את הספר הזה כדי לקרוא בו", אמר א', "ישראל 2038, נו בחייכם. 'הינדואיזם'? סליחה, 'הינואיזם'? נו, באמת."

     

    "ברור שאיש לא קנה את 'הינואיזם' כמתנת בר מצווה", הוסיף מ', "יש דרכים קלות ונוחות יותר לעורר את חמתם של קרובי המשפחה ולהגיע למצב של נידוי נצחי מההתכנסויות המשפחתיות. אפשר תמיד להעיר הערות מגעילות על הדודה, על השמלה של האחיינית או על האופי של הדוד. לא צריך לבזבז 69 שקל אחרי הנחה."

     

    "מסקנה – האיש קנה את 'הינואיזם' כדי להפיץ את תצלום הכריכה באינטרנט ולהפליל את כולנו. את כל חברי הדירקטוריון של 'ידיעות אחרונות'", סיכם ד', ביעילות חדה כתער, "כולנו נישלח למחנות שפתחה הממשלה בנגב לשם חינוכם-מחדש של כל העורכים, המתרגמים ויתר הפאשלונרים ששגשגו בתחום הפרוץ הזה, עד חקיקת 'החוק לעשיית דין במגיהים ובעוזריהם התשתו"ק'."

     

    אצו-רצו מנהלי ההוצאה ועורכיה, האייכנוולדים והמוזסים, בשיירת מכוניות שחורות ובסירנות מייללות בהגייה הנכונה, לעיירת הפיתוח מבשרת ציון. יחידה מובחרת של צה"ל, שאיש מחייליה לא נתפס מעודו בשגיאת כתיב, נערכה במבנה של ישיבה קרבית סביב הקניון המקומי, בספרים שלופים ועם האצבע על העמוד הנכון. החנות חסרת-המזל אותרה והחקירה החלה, תחת איפול כבד.

     

    מנהלי החנות לא רצו לאבד את רשיון מכירת הספרים שלהם ולהישלח לחמש שנות עבודת פרך באחד ממחנות התיקון הממשלתיים בנגב. על כן שיתפו פעולה בחפץ לב עם עורכי "ידיעות אחרונות" ועם חברי הדירקטוריון.

     

    המוכר בקופה נחקר ממושכות. הוא סיפר כי גם הוא התפלא על הקניה המשונה, אבל בדיוק היה לחץ בקופה לקראת החגים והוא מיהר לעטוף את "איפה אפי" ואת הארנב המטומטם ההוא, נו, מה שמו, פליקס. המוכר שוחרר בערבות ונשבע בנקיטת ספר שלעולם לא יאפשר לאנשים שלא עברו את בדיקת האידיוטומט להיכנס לחנות.

     

    [לקוראינו שנולדו מוקדם או מאוחר מדי, או סתם נולדו, להוותם - "אידיוטומט" הוא סורק מוחות שנועד למנוע את כניסתם לחנות של אנשים שמתכוונים לקרוא. מדענים עובדים על ה"מגנו-ספר" – מגנומטר, שנועד להבטיח שספרים בעלי תוכן של ממש לא יעברו את סִפּהּ של חנות הספרים, פן תגרום ההצצה בהם למטט רוחני ונפשי בלתי הפיך.]

     

    למרבה המזל, שילם קונה הספר 'הינואיזם' בכרטיס אשראי. כך אפשר היה לעלות על עקבותיו. על פי המידע שהתקבל מחברת כרטיסי האשראי, קנה את הספר 'הינואיזם' אחד, אהוד אמיר, תושב היישוב. חוקרים מלווים בפסיכולוגים ובצוות קומנדו של הימ"מ הגיעו לביתו של האיש אך נאלצו לצאת בידיים ריקות. האישה טענה שבעלה עוסק בציד שגיאות כתיב, ומכיוון שהיא מושלמת, לא היה לו מה לחפש בבית מזה שבועות ארוכים.

     

    מיד יצאו ציידים מוסמכים, בלשים פרטיים, כלבי גישוש ורשויות מודיעין לכל רחבי המדינה, והמשטרה קיבלה הוראה לעצור כל טויוטה מכוערת ומלוכלכת שיוצרה בשנות השמונים, על סמך מידע מודיעיני שהתקבל מהאישה, לפיו אהוד מעולם לא רחץ את האוטו שלו.

     

    המצוד אחר מחזיק העותק הפגום האחרון של "הינואיזם", יצא לדרך. כל המדינה השתתפה במצוד. תכנית הטלוויזיה "המצוד אחר אהוד" זכתה לשיעורי צפייה של כ-104% [אם כי לא ברור עד כמה נבע העניין הציבורי הנרחב מהמרדף עצמו או מעצם העובדה שאת התכנית הגישו נשים בעירום. מדענים מפתחים את ה"Brain-ציצימטר", שנועד לבדוק בדיוק את זה].

     

    "אני רוצה כל ניידת ספרים בארץ אחרי הפושע הזה!" צווח העורך א', "ולא אכפת לי כמה זה יעלה! ממה הוא מתקיים, לעזאזל?"

    "מחתרת העורכים העצמאיים מסייעת לו, כנראה", ענה עוזרו.

    "שיט," סינן א', "חשבתי שהממשלה כבר תפסה את כולם."

    "שמע", הציע העוזר, "בוא נגיד שזה זיוף. שלא הדפסנו 'הינואיזם' על כריכת הספר. אף אחד לא יאמין לו. נגיד שהוא הכניס 'הינואיזם' בפוטושופ. נוציא אותו רמאי."

    "בדיוק בשביל זה צריכים לתפוס אותו עם העותק האחרון של 'הינואיזם'," נאנח העורך, "ואם הוא החביא עותקים נוספים בכספת בשוויץ? או אצל עורך דין?"

     

    ***

     

    הקרב היה קצר ועז.

    "היכנע! אתה מכותר!" צעק מפקד הגדוד.

    אהוד שקל לקחת את הטויוטה הדפוקה והמכוערת שלו, לאחוז לעצמו ביד, לדהור אל מעבר לצוק של מכתש רמון ולסיים את חייו בגראנד פינאל, כמו תלמה ולואיז. הוא חשק את שיניו ודהר ללא מעצורים אל מכתש רמון, אבל חסר לו שקל וחצי לכרטיס כניסה. בלית ברירה סב אהוד על עקביו והסגיר את עצמו.

     

    בהליך מזורז נדון אהוד לעמוד מול כיתת יורים.

    "ימוגר שלטונם של 'האריה שאהב תות' ו'מיץ פטל'!" צעק אהוד במר לבו.

    לא כל חבריה של כיתת היורים ששו להוציא לפועל את פקודת הירי. אחדים מחיילי "משטרת הסְדָר והדפוס" טענו שאין לירות בשליח שחשף את ערוות המערכת, אלא לטפל בריקבון מהשורש, כלומר – לפנות נגד המערכת.

    אך כל הספקות והפקפוקים נדַמו כאשר צעק הנדון "ויוה לה רבולוסיון!" בניב לועז.

    החיילים, הרותחים עד לשד עצמותיהם על חילול השפה, כיוונו למטרה והקישו בפראות על המקשים עד אשר הריקו את כל מחסניות המילים הנכונות. כאשר נדמו קולות התקתוק של המקלדות, שכב אהוד בין שלוליות דיו כשהוא נטול-מילים.

     

    ***

     

    האמת העצובה היא שלאף אחד לא אכפת משגיאות כתיב. לא להוצאות ולא לקוראים. כך שלצערי, אף אחד לא ירדוף אחרי.

     

    סיום כה עצוב לאג'נדה כה מפוארת, הלא כן?

     

    ממש ברוח ההינואיזם.


    (הפוסט הזה של מיא היה לי בראש כהשראה.)
    דרג את התוכן:

      תגובות (40)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/7/09 22:10:

      צטט: מריונטה 2009-07-06 21:01:50

      בשני הספרים המתורגמים שקראתי לאחרונה, היו שגיאות כתיב ותחביר מזעזעות, עד כדי כך שבזמן הקריאה הצטיידתי בעיפרון, ובכל פעם שניתקלתי בטעות שכזו- סימנתי אותה (היעד הסופי היה לשלוח כך את הספר להוצאת הספרים)
      התייאשתי באמצע. זה היה גדול עלי..

       

      יאללה, תביאי, שנהנה.

      בעצם, עזבי. לכל אחד מאיתנו יש ספרים בבית. נחסוך לך עבודה, פשוט ניגש למדף ונבחר באקראי.

        6/7/09 21:01:
      בשני הספרים המתורגמים שקראתי לאחרונה, היו שגיאות כתיב ותחביר מזעזעות, עד כדי כך שבזמן הקריאה הצטיידתי בעיפרון, ובכל פעם שניתקלתי בטעות שכזו- סימנתי אותה (היעד הסופי היה לשלוח כך את הספר להוצאת הספרים)
      התייאשתי באמצע. זה היה גדול עלי..
        6/7/09 09:23:

      צטט: ranbo3 2009-07-06 00:49:26


      חנון .

       

       

       

      מה חדש?

        6/7/09 00:49:


      חנון .

       

       

        5/7/09 16:07:

      צטט: נאוה נדה 2009-07-05 15:39:45

      זו אונות לשמה!

       

      מי און של אמא?

        5/7/09 15:39:
      זו אונות לשמה!
        4/7/09 21:44:

      צטט: talneer 2009-07-04 21:01:47

      אבוי. לאן התדרדרנו. אם כי לידיעת הקוראים, החיים בנגב ביולי אוגוסט קלים יותר מהחיים בתל אביב באותה תקופת זמן. זה לא החום, זו הלחות.
      מה זה משנה? כך או כך, מתים תוך שעה.
      אגב, הסיפור הזה מדכא אותי במיוחד בתור מישהי שאמורה להתפרנס מתיקון שגיאות כאלה.
       הקישור שהבאת לא עובד. אנא נסי שנית.
      למרבה המזל, לא בכל מקום מתיחסים לשפה כאל הפילגש העלובה שלעולם לא תתמרד כנגד הזלזול בה...

      מה, באמת? יש מקום שבו לא מתייחסים כך לשפה? איפה? במועדון ילדי הכאפות המכונה "האקדמיה ללשון העברית"? ואללה אני לא מתפלא.

       

        4/7/09 21:42:

      צטט: lexis 2009-07-04 21:09:34

      צטט: zehoo 2009-07-04 00:18:49


      אהוד, אלוהים ישמור, הסיפור שלך מלא הומור עצמי, מקצועית ואישית, ובתגובות ישר עומד הנוקדן חמור הסבר שלך על הרגליים האחוריות. עורך לשון טוב הוא אדם חרד ואובססיבי, למרבה הצער (קראת את סרמגו, "תולדות המצור על ליסבון"?), אבל הסופר שבך הצליח להגביה עוף גבוה מעליו. זה למעשה סיפור שהוא ורסיה על "המלך העירום", רק בהפוכה אקטואלית נהדרת. 1984אית א-לה אורוול, בדיחה טובה על חשבון הכפר הגלובלי, מה שתרצה. הרבה הרבה יותר משיקוף מצוקותיו של העורך הפוץ. :)

       

      :))) קודם כל - תגובה מעולה. זהו הוציאה לי תמילים מהפה וניסחה אותן פי 30 יותר טוב, כרגיל.

       

      שנית, אני חולקת, כידוע לך, על גישת הנוקדנות במחוזות הוירטואליה, כפי שהבעתי בעוז לא פעם ולא פעמיים, ובטח שעל הצייקנות של העברית ה"נכונה" והסנובית שאינה מקבלת בזרועות פתוחות תהפוכות זמנים, סלנג, דיפתונגים וכיו"ב עמאיאת. 

       יא חביבתי (ב' דגושה פעמיים, בשווא), זה לא במחוזות הווירטואליה, יא עיני. זה היה מודפס, שחור על גבי טיפש.

      שנית, אם לא אהיה סנוב, מה יישאר לי?

      שלישית, לגופו - יש דרך מאד פשוטה לאסוף את כל הספרים של כל המהדורות מהמדפים: להגיש תביעה על הפרת זכויות יוצרים/ פגיעה בפרטיות/ לשון הרע. נבדק ונוסה בהצלחה יתרה ע"י הח"מ. פרטים בפרטי. 

      למה לאסוף? שיישאר לדראון עולם.

      במחשבה שניה, מה זה משנה. אנחנו נצקצק בלשוננו והם ימשיכו לעשות בוכטות של כסף.

       

       

       

        4/7/09 21:39:

      צטט: shoegazer 2009-07-04 20:44:05


      :)

       

      קראתי בנשימה עצורה

       התכוונת "אצורה".

      שלא לדבר על "קרעתי".

       

        4/7/09 21:09:

      צטט: zehoo 2009-07-04 00:18:49


      אהוד, אלוהים ישמור, הסיפור שלך מלא הומור עצמי, מקצועית ואישית, ובתגובות ישר עומד הנוקדן חמור הסבר שלך על הרגליים האחוריות. עורך לשון טוב הוא אדם חרד ואובססיבי, למרבה הצער (קראת את סרמגו, "תולדות המצור על ליסבון"?), אבל הסופר שבך הצליח להגביה עוף גבוה מעליו. זה למעשה סיפור שהוא ורסיה על "המלך העירום", רק בהפוכה אקטואלית נהדרת. 1984אית א-לה אורוול, בדיחה טובה על חשבון הכפר הגלובלי, מה שתרצה. הרבה הרבה יותר משיקוף מצוקותיו של העורך הפוץ. :)

       

      :))) קודם כל - תגובה מעולה. זהו הוציאה לי תמילים מהפה וניסחה אותן פי 30 יותר טוב, כרגיל.

       

      שנית, אני חולקת, כידוע לך, על גישת הנוקדנות במחוזות הוירטואליה, כפי שהבעתי בעוז לא פעם ולא פעמיים, ובטח שעל הצייקנות של העברית ה"נכונה" והסנובית שאינה מקבלת בזרועות פתוחות תהפוכות זמנים, סלנג, דיפתונגים וכיו"ב עמאיאת. 

       

      שלישית, לגופו - יש דרך מאד פשוטה לאסוף את כל הספרים של כל המהדורות מהמדפים: להגיש תביעה על הפרת זכויות יוצרים/ פגיעה בפרטיות/ לשון הרע. נבדק ונוסה בהצלחה יתרה ע"י הח"מ. פרטים בפרטי. 

       

       

        4/7/09 21:01:
      אבוי. לאן התדרדרנו. אם כי לידיעת הקוראים, החיים בנגב ביולי אוגוסט קלים יותר מהחיים בתל אביב באותה תקופת זמן. זה לא החום, זו הלחות. אגב, הסיפור הזה מדכא אותי במיוחד בתור מישהי שאמורה להתפרנס מתיקון שגיאות כאלה. למרבה המזל, לא בכל מקום מתיחסים לשפה כאל הפילגש העלובה שלעולם לא תתמרד כנגד הזלזול בה...
        4/7/09 20:44:


      :)

       

      קראתי בנשימה עצורה

        4/7/09 20:14:

      צטט: ז'אן פייר 2009-07-04 09:17:30

      אם כבר שגיאה אז הכי טוב על הכריכה.

      תמיד עדיף להוציא מהשק חתולים. מרצעים פשוט לא עושים מספיק רעש.

       אני צריך לזכור את זה. הנה טיוטה:

       

      וידדויו של נקרומן מיללים

      מאאת אהוד אאמיר.

       

      לא, לא מספיק טוב. צריך ללטש את השגיאות.

       

        4/7/09 20:13:

      צטט: rajaraj 2009-07-04 00:55:54


      א. הוצאת ידיעות אחרונות - לְמה ציפית?

      ב. סיפור שהיה: באוניברסיטה למדנו את המלט. הזמנתי עותק זול של Penguin Classics (בזמנו לסדרה היתה כריכת קרם עם ציורים קלאסיים. היום אני חושב שזה עיצוב ירוק זרחני ולבן) מסטימצקי. כשהוא הגיע, הזבנית התקשרה אלי.

      "רז?... הגיע הספר שלך... אה, הָלֶמָט?"

      ספרים.

      הם מוכרים ספרים.

       :))))

      שיגעתני.

      ספרים? מה פתאום. הם מוכרים עצים מעובדים.

      יערות גשם כרותים.

      נייר שהוא גס מכדי לנגב איתו, ולכן הדפיסו עליו. עם חומרים מסרטנים.

       

       

        4/7/09 20:10:

      צטט: zehoo 2009-07-04 00:18:49


      אהוד, אלוהים ישמור, הסיפור שלך מלא הומור עצמי, מקצועית ואישית, ובתגובות ישר עומד הנוקדן חמור הסבר שלך על הרגליים האחוריות. עורך לשון טוב הוא אדם חרד ואובססיבי, למרבה הצער (קראת את סרמגו, "תולדות המצור על ליסבון"?)
      מזמן. כבר לא זוכר כלום. רק את הרגישות, העדינות והחיישנות החרדה של סיפור האהבה בין איש הספר הקשיש (אודה - כבר איני זוכר אם היה סופר, מתרגם או מה) לבין אהובתו. חייב לקרוא שוב.
      , אבל הסופר שבך הצליח להגביה עוף גבוה מעליו. זה למעשה סיפור שהוא ורסיה על "המלך העירום", רק בהפוכה אקטואלית נהדרת. 1984אית א-לה אורוול, בדיחה טובה על חשבון הכפר הגלובלי, מה שתרצה. הרבה הרבה יותר משיקוף מצוקותיו של העורך הפוץ. :)

       מה מדכא לגלות בתגובותי שאהוד האמיתי אינו אלא אותו עורך פוץ שאהוד הסופר יורד עליו. אבל איני אומר נואש. המאבק עם אהוד הפוץ נמשך.

       

        4/7/09 09:17:

      אם כבר שגיאה אז הכי טוב על הכריכה.

      תמיד עדיף להוציא מהשק חתולים. מרצעים פשוט לא עושים מספיק רעש.

        4/7/09 00:55:


      א. הוצאת ידיעות אחרונות - לְמה ציפית?

      ב. סיפור שהיה: באוניברסיטה למדנו את המלט. הזמנתי עותק זול של Penguin Classics (בזמנו לסדרה היתה כריכת קרם עם ציורים קלאסיים. היום אני חושב שזה עיצוב ירוק זרחני ולבן) מסטימצקי. כשהוא הגיע, הזבנית התקשרה אלי.

      "רז?... הגיע הספר שלך... אה, הָלֶמָט?"

      ספרים.

      הם מוכרים ספרים.

        4/7/09 00:18:

      אהוד, אלוהים ישמור, הסיפור שלך מלא הומור עצמי, מקצועית ואישית, ובתגובות ישר עומד הנוקדן חמור הסבר שלך על הרגליים האחוריות. עורך לשון טוב הוא אדם חרד ואובססיבי, למרבה הצער (קראת את סרמגו, "תולדות המצור על ליסבון"?), אבל הסופר שבך הצליח להגביה עוף גבוה מעליו. זה למעשה סיפור שהוא ורסיה על "המלך העירום", רק בהפוכה אקטואלית נהדרת. 1984אית א-לה אורוול, בדיחה טובה על חשבון הכפר הגלובלי, מה שתרצה. הרבה הרבה יותר משיקוף מצוקותיו של העורך הפוץ. :)
        3/7/09 23:58:

      צטט: צביאל רופא 2009-07-03 23:51:59


      נתקלתי בסיפור שלך בדיוק אחרי שנשבעתי חגיגית לחזור למוטב ולהפוך לאדם רציני.

      בגללך, באחריותך ובאשמתך המלאה, אני כבר שעתיים לא יכול להפסיק לחייך, לגחך ואף לצחוק בקול רם המחריד את מנוחת השבת של השכנים. (כמובן שגם לידיעות אחרונות יש חלק בכך).

       

      א

      מודה באשמה, גאה באשמה.

      ב

      שעתיים? נו באמת. אפילו אני מתעייף מעצמי אחרי שעתיים.

      ג

      אל תהפוך לאדם רציני. כמו שאמר מישהו, "אל תיקח את החיים ברצינות. ממילא לא תצא מהם חי."

      ד

      הגם אתה אוחז בסודות מלוכלכים מחדר המערכת של הוצאת ידיעות אחרונות? ספר, ספר (פ' דגושה).

       

        3/7/09 23:51:


      נתקלתי בסיפור שלך בדיוק אחרי שנשבעתי חגיגית לחזור למוטב ולהפוך לאדם רציני.

      בגללך, באחריותך ובאשמתך המלאה, אני כבר שעתיים לא יכול להפסיק לחייך, לגחך ואף לצחוק בקול רם המחריד את מנוחת השבת של השכנים. (כמובן שגם לידיעות אחרונות יש חלק בכך).

       

        3/7/09 23:25:

      צטט: מיא 2009-07-03 19:10:38

      פעם דב אלפון כתב בביקורת על מדריך צרפת שערכתי שהוא "חף משגיאות". ואתה לא יודע כמה זה קשה להוציא מדריך, עם כל המילים והמושגים והתעתיקים מצרפתית - rue - רוּ או רי? - בלי שגיאות. זאת היתה תעודת כבוד נפלאה. זה הרבה יותר מהינדואיזם. זה שמתרגם צריך לדעת שאמנופיס בלועזית זה אמנחותפ בעברית ועוד מיליון דקויות של מומיות שנמצאות במקרה בלובר או במוזיאון הבריטי, ושכסרכסס ואחשוורוש זה אותו בנאדם, ואין כפרה על שום טעות. לא בעיניי.  

      הנה דוגמא:

      בספר בן 980 העמודים שאני קורא כעת, "הסטוריה עממית של ארה"ב" מאת הווארד זין, תרגם מתן קמינר את שמו של וויליאם אדוארד בורגהארדט דובויס כ"דובואה".

      אני יודע שבצרפתית  מבטאים Du-Bois כ"דובואה", אבל מה לעשות, והשחור האמריקני הזה, וו.א.ב. דובויס, שמו מבוטא בדיוק כפי שכותבים. מדוע? נפלא מבינתי. אבל ככה זה. ואני לא אומר את זה כי ככה זה בוויקיפדיה. חלילה. אני אומר את זה כי ככה אמרו לי כל המרצים שלי בתואר השני בהיסטוריה ובספרות אמריקנית. זה היה מזמן, אבל האלצהיימר טרם התדפק על דלתי.

      הנה פלופ קטן, אבל צורם, של מתרגם מוכשר, שכנראה לא שאל את האנשים הנכונים. הוא אפילו ריאיין את המחבר. כנראה שהשם "דובויס" לא עלה בראיון, הא?

      טפשי, אני יודע, אבל הדפקט האישי שלי גורם לזה להיראות כמום צורם בהרבה ממשקלו ה"אמיתי" בספר. 

      ושאלה:

      מי יקבע מהו משקל "אמיתי" של שגיאה תרגומית? עד כמה כבדה שגיאה מסוימת? כי 99 מ-100 איש לא ישימו לב לזה. הם לא אמורים לדעת שזו בכלל שגיאה.

      ועוד שאלה:

      מה חלקה של ההוצאה, "בבל", בטעות הזו, של המתרגם? ורד בן-ימי ואייל דותן חתומים על העריכה. אני לא מצפה שהם ידעו, אבל...

      יודעת מה? זה בדיוק מה שמרגיז אותי: שאני משלם 128 שקל על ספר (אם לא על "הינואיזם", אז לפחות יצאתי פראייר על ספר אחר) ועל חוויית הקריאה חייבת להאפיל השגיאה הקטנה הזו. כי איש בהוצאה לא טרח לשלם אלף שקל לאיש מקצוע בהיסטוריה אמריקנית, כדי לנכש בדיוק טעויות כאלה.

      אבל בפוסט כתבתי את זה באופן הרבה יותר חינני.

      סליחה.

      אשוב לסורי מיד עם הקלקה על מקש ה"שליחה".

      ולהקוראים ינעם.

        3/7/09 23:11:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-07-03 22:31:45

      ראש מחתרת העורכים העצמאיים מודיעה: טוב למות בעד קידוש השם הנכון. אהוד הוא ישו החדש. 

       

       אל תמהרי לצלוב אותי. הפוסט הזה הוא מטפורע.

      ראש מחתרת העורכים העצמאיים מודיעה: טוב למות בעד קידוש השם הנכון. אהוד הוא ישו החדש. 
        3/7/09 19:10:
      פעם דב אלפון כתב בביקורת על מדריך צרפת שערכתי שהוא "חף משגיאות". ואתה לא יודע כמה זה קשה להוציא מדריך, עם כל המילים והמושגים והתעתיקים מצרפתית - rue - רוּ או רי? - בלי שגיאות. זאת היתה תעודת כבוד נפלאה. זה הרבה יותר מהינדואיזם. זה שמתרגם צריך לדעת שאמנופיס בלועזית זה אמנחותפ בעברית ועוד מיליון דקויות של מומיות שנמצאות במקרה בלובר או במוזיאון הבריטי, ושכסרכסס ואחשוורוש זה אותו בנאדם, ואין כפרה על שום טעות. לא בעיניי.  
        3/7/09 18:56:

      צטט: מיא 2009-07-03 17:46:24

      ממש עינואיזם, אהוד!

       

      נשמע כמו אחד מחלומות הבלהות שלי (רק שלי יותר נוטים למחלקה של פשעי האופנה) 

      אני לא תופס איך בהוצאת ידיעות אין מי שאוכל את הלב ואיברים נבחרים אחרים.

      אבל זה בסדר. אין הוצאה חפה. שוקן סבירים, ואפילו בבל. נדמה לי. ממבחר לא מייצג. אולי יש עוד הוצאה או שתיים שנשמטו מזכרוני, שהן סבירות. (ואל תדברי איתי על שטיינהרדט - קציר. זה יהיה בבחינת מלח על פצעי אדם שמזמן לא נסע.) כל השאר - עינואיזם.

       

        3/7/09 18:53:

      צטט: rangil 2009-07-03 17:44:46

      1. גם אני מחכה עד שעל האוטו שלי צומחת שכבת טינופת עבה מספיק כדי לזרוע בה חיטה, ורק אז אני מתחיל לחשוב שאולי כדאי ללכת לשטוף.

      2. אני לא חושב שזו הייתה שגיאת כתיב. זה היה ספר שדיבר על דת חדשה, נפוצה מאוד באוזבקישטן הדרומית.

      הורס תיאוריות שכמותך, עוכר שפנים וחזירים. "וביערת הרע מקרבך והיה מחננו טהור", לך, לך לשטוף את האוטו שלך.

      3. את הספר הזה על ג'יימס בונד, אנא חלוק עימנו. רוצים לקרוא.

      תאמינו לי, אתם לא רוצים. עברו עשרים שנה, ו"אני" של היום יודע מה שווה "אני" של אז.

       

       

        3/7/09 17:46:

      ממש עינואיזם, אהוד!

       

      נשמע כמו אחד מחלומות הבלהות שלי (רק שלי יותר נוטים למחלקה של פשעי האופנה) 

        3/7/09 17:44:

      1. גם אני מחכה עד שעל האוטו שלי צומחת שכבת טינופת עבה מספיק כדי לזרוע בה חיטה, ורק אז אני מתחיל לחשוב שאולי כדאי ללכת לשטוף.

      2. אני לא חושב שזו הייתה שגיאת כתיב. זה היה ספר שדיבר על דת חדשה, נפוצה מאוד באוזבקישטן הדרומית.

      3. את הספר הזה על ג'יימס בונד, אנא חלוק עימנו. רוצים לקרוא.

        3/7/09 16:21:

      צטט: da vinci 2009-07-03 16:15:08

      ממש אהודיאנה ג'ונס 

      (אני חוכך בדעתי האם לקנות לך כובע קאובוי מהוה ושוט ארוך + כרטיס טיסה חד כיווני לסהרה.)

       

       


       הקמטים , הבטן... איך נפלו גיבורים.

       

      פעם כתבתי ספר על ג'יימס בונד. כולל פארודיה, אבל עם עלילה עוצרת נשימה. מה-זה עוצרת נשימה. הייתי חייב ונטולין.

       

      רק שהייתי בן 20, ולך תמצא את הספר הזה. חכה, אחפש בארון הספרים.

       

        3/7/09 16:15:

      ממש אהודיאנה ג'ונס 

      (אני חוכך בדעתי האם לקנות לך כובע קאובוי מהוה ושוט ארוך + כרטיס טיסה חד כיווני לסהרה.)

       

       

       

       

        3/7/09 16:13:

      צטט: la nina 2009-07-03 15:21:17

      מסוג הפוסטים שמותירים אותך ללא מילים (אבל לפחות גם בלי שגיאות)

       

      יישר כוח והרבה התנהגות טובה ומדיטציה!

       ראשית כל, דווקא היתה שגיאה.

      שנית, מחנה התיקון עשה את שלו. אהיה ילד טוב, מפטיח!

       

        3/7/09 16:12:

      צטט: zehoo 2009-07-03 15:13:37


      :)) משל משובח (לו אני מו"ל, הייתי מקצרתהו לך בחצי, ברם וזה).

      גם אני הייתי מקצר. במהדורה המודפסת כך יהיה.

      ושגיאה מן הסתם מכוונת ומקסימה: "כולנו נישלח למחנות שפתחה הממשלה בנגב לשם חינוכם-מחדש של כל העורכים". צ"ל: לחנות. :)
      אכן :).

       

      כעורכת לשון שריב עולמים לה עם הנוקדנות הסיפור הזה הצחיק אותי, אם כי עד היום אני פוזלת לפחות פעם בשבוע לכרך האוביסי של "יוליסס" (אל דאגה, פרשתי בשיא)

       

      כרבים וטובים. ע' 116, זה השיא שלי.

       

      , שעל כריכתו מתנוסס ג'ימס ג'ויס חשוך יו"ד (ובצד הכריכה עם שני יו"דים, כיאה). אפילו השמחה לאיד לא עמדה לי מרוב יגון. זאת בין השאר הסיבה שאני נמנעת (ככל האפשר) מלערוך ספרים ממש, הסיכוי שאהיה חתומה על פדיחקה עד קץ הימים גומר עלי.

       


      כשיצא לאור ספרי הגעתי למשרדי ההוצאה לאור ויום שלם עברתי עמוד עמוד. כן, גם אני מרגיש את הלב יוצא ממקומו כשאני מכיר באפשרות ששגיתי. השבח לאלוהי האינטרנט על האפשרות לתקן, והשבח ל-phoebe שתיקנה לי פה.

       

      אבל האמת היא שמאז ומתמיד היתה לי חיבה לשגיאות, וברשת גיליתי שהן הפכו להיות סימן ההיכר גם של הבלוגוס בכלל, וגם של כותבים בפרט. יותר מזה - מאחר שה"תגובות" הן לב העניין, משמע כתיבה זריזה, מהלשון לאצבע, כתיבה רהוטה מדי מחשידה את בעליה בפוציות ממארת.

       

      אני פוץ גאה. משתדל לעבור על כל תגובותי לפני השליחה. משתדל, אמרנו.

       

      ועוד יותר מזה - הרשת במובן הזה היא שיעור אלים ביותר לסובלנות. ככה, אוקסימורוני וסופי.

       

      משפט מופת, שיעור אלים בסובלנות. ראוי לעמוד בראש מצעד הטוויטרים, 2009.

       

       

        3/7/09 15:21:

      מסוג הפוסטים שמותירים אותך ללא מילים (אבל לפחות גם בלי שגיאות)

       

      יישר כוח והרבה התנהגות טובה ומדיטציה!

        3/7/09 15:13:


      :)) משל משובח (לו אני מו"ל, הייתי מקצרתהו לך בחצי, ברם וזה). ושגיאה מן הסתם מכוונת ומקסימה: "כולנו נישלח למחנות שפתחה הממשלה בנגב לשם חינוכם-מחדש של כל העורכים". צ"ל: לחנות. :)

      כעורכת לשון שריב עולמים לה עם הנוקדנות הסיפור הזה הצחיק אותי, אם כי עד היום אני פוזלת לפחות פעם בשבוע לכרך האוביסי של "יוליסס" (אל דאגה, פרשתי בשיא), שעל כריכתו מתנוסס ג'ימס ג'ויס חשוך יו"ד (ובצד הכריכה עם שני יו"דים, כיאה). אפילו השמחה לאיד לא עמדה לי מרוב יגון. זאת בין השאר הסיבה שאני נמנעת (ככל האפשר) מלערוך ספרים ממש, הסיכוי שאהיה חתומה על פדיחקה עד קץ הימים גומר עלי.

      אבל האמת היא שמאז ומתמיד היתה לי חיבה לשגיאות, וברשת גיליתי שהן הפכו להיות סימן ההיכר גם של הבלוגוס בכלל, וגם של כותבים בפרט. יותר מזה - מאחר שה"תגובות" הן לב העניין, משמע כתיבה זריזה, מהלשון לאצבע, כתיבה רהוטה מדי מחשידה את בעליה בפוציות ממארת. ועוד יותר מזה - הרשת במובן הזה היא שיעור אלים ביותר לסובלנות. ככה, אוקסימורוני וסופי.

       

        3/7/09 14:00:

      צטט: אירה ג 2009-07-03 13:12:41

      האמת המחרידה היא, שהעולם ראה. ושתק.

       

       וזוהי רק ההתחלה-לה-לה-לה-לה.

        3/7/09 13:59:

      צטט: phoebe 2009-07-03 13:28:23


      בתוך הסוגריים המסבירים מהו אדיוטומט, לעניות דעתי, יש ל' מיותרת.


      -מי קטנונית מי-

       

       

      צודקת!

      בחיי!

      נשבע לכם!

      תיקנתי ושלחתי עוד עורך למחנה הריכוז הקטן והנחמד שלי בנגב.

      לא קטנונית, לא. צדיקה. צדיקה. השם יקום דמך, יקום.

      אחת מל"ו את. המקום יגמול לך בעוה"ב.

      (מי עוד קורא כמוך, מי)

      נשיקה

       

        3/7/09 13:56:

      צטט: זייפאק 2009-07-03 13:04:30


      תחזור הביתה לאשה... היא טעתה. "והמשטרה קיבלה הוראה לעצור כל טויוטה מכוערת ומלוכלכת שיוצרה בשנות השמונים, על סמך מידע מודיעיני שהתקבל מהאישה"

       

      או שזה לא שנות השמונים, או שזו לא טויוטה.

      אנו מודים לך על הערתך.

      התחקירן שכתב את זה נשלח למחנה המעצר בנגב.

       

       

        3/7/09 13:28:


      בתוך הסוגריים המסבירים מהו אדיוטומט, לעניות דעתי, יש ל' מיותרת.


      -מי קטנונית מי-

        3/7/09 13:12:
      האמת המחרידה היא, שהעולם ראה. ושתק.
        3/7/09 13:04:


      תחזור הביתה לאשה... היא טעתה. "והמשטרה קיבלה הוראה לעצור כל טויוטה מכוערת ומלוכלכת שיוצרה בשנות השמונים, על סמך מידע מודיעיני שהתקבל מהאישה"

       

      או שזה לא שנות השמונים, או שזו לא טויוטה.

      ארכיון

      פרופיל

      אהוד אמיר.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין