אך אמש נדמה היה כי חגגתי יומולדת. מאז הילדות, לקראת יום הולדת אפפה אותי התרגשות, מי יברך אותי,אלו מתנות אקבל ואיך אחגוג. השנה נטרפו הקלפים, מה שפעם קיבל משנה תוקף היום נראה חשוב פחות.
הקדמתי עשות והייתי הראשון להעניק לעצמי מתנת יום הולדת. זאת ועוד, את המתנה הענקתי מבעוד מועד, לפני אותו תאריך בו נולדתי ובו גם קיבלה ארה"ב עצמאות... הענקתי לעצמי אותי!!
לאחר שבשנה החולפת כמעט שכחתי מעצמי. נסעתי לערוך מסע בהודו. לעבור ממקום למקום, מדהרמסלה לעמק פרווטי ומפרווטי לעמק קולו זה לא המסע האמיתי. אלו נקודות מעבר פיסיות וארציות אם כי בהודו כמו בהודו נקודות אלו עוצרות נשימה. (כן, התשובה היא כן הפוסט והתמונות יגיעו).
המסע האמיתי היה בתוכי. גיליתי שוב את עצמי, סלחתי לעצמי והתאהבתי בעצמי. המסע היה רובו ככולו רוחני.
העליתי בפני עצמי את השאלה: "האם אפשר אחרת"?ושם מצאתי שאפשר, אפשר אחרת.אפשר, רצוי וראוי לשאול את השאלה הזו ולא רק פעם בשנה,אלא בכל רגע ורגע.
נשאלתי לא אחת ע"י חברים/משפחה : מה אתה עושה בהודו..אני חייב לומר שפחות עשיתי ויותר חוויתי, מה שקשה למי שלא היה שם להבין. השאלה מה עשית מתאימה יותר לעולם המערבי, רוצה לומר, שאפשר לשאול שאלה זו את מי שנוסע נגיד ללונדון:הלכתי לתאטרון, ראיתי כדורגל, ביקרתי בגלריות ומוזיאונים.
כאן המטרות בנסיעה הן פיסיות ובד"כ נגדיר אותן לעצמנו לפני הנסיעה,ומה שנותר הוא לסמן V . המטרות שהצבתי לעצמי בהודו היו אחרות לגמרי, הייתי צריך מסע ללא הפרעות, מסע של חיבור, של קבלה עצמית.
פעם חשבתי שהמקום בו אנחנו חיים הוא נורמלי, היום אני מאמין כי בהודו הרבה יותר נורמליים מאיתנו. התרגלנו כאן, במערב, להביט בעיניים שופטות ותחרותיות: במה אדם עובד, מה הוא לובש, כמה מרוויח, היכן גר ובאיזו מכונית הוא נוסע.
קרי, לא רק שבטבע המערבי קיים שיפוט אלא שכדי להוסיף חטא על פשע, השיפוט הוא ברבדים החיצוניים והפחות חשובים בעיניי.
בהודו, באינטרקציה שלי עם האנשים השונים איתם נפגשתי, בין אם היו הם הודים, ישראלים או אירופאים לצורך הדוגמה, כל מה שראיתי למולי היה האדם!לא הגיל שלו/ה עניין אותי, לא הסטטוס – לא כלום.
כך גם הגעתי במסע הזה אל עצמי, אל תוכי, אל המקומות העמוקים והטהורים ביותר. ואהבתי, אהבתי את עצמי, את מה שהפכתי עצמי להיות, את הרגישות והאהבה, את הנתינה (וסופסוף) הקבלה.
אני לא מרגיש מושלם אלא מרגיש שלם.
אני רוצה לנצל את היום המיוחד הזה (מחר)ולאחל לעצמי המשך מוצלח במסע החיים הנפלא הזה.
וגם לכם חברותיי וחבריי רוצה לאחל את הטוב שבעולם, לא לפחד מהעוצמה אותה אנחנו מגלים אצלנו, לא להוריד את עצמנו כדי שאחרים ירגישו נוח איתנו ובעיקר המון אהבה לכולנו.
לגבי הודו,זו הפעם השנייה תוך פחות משנה שאני מבקר שם אבל בהחלט לא האחרונה. |