א' ו ש' הן אם ובתה הגרות יחד. א', קשישה סיעודית, חולנית, המרותקת לביתה, מתגוררת עם בתה, ש', אישה רווקה בשנות ה 50 לחייה.
אחת את השניה זה בערך כל מה שיש להן בעולם הזה, מאז ומתמיד.
ש' מסורה מאד לטיפול באמא שלה, והיא סביבה כל חייה, באופן מסור ביותר.

כצוות מטפל של א', היינו מבקרים אותה באופן קבוע מדי שבועיים, לצורך בדיקות, טיפולים ועוד, ואשת הקשר הקבועה שלנו היא כמובן ש', אשר מטפלת בה במסירות, דואגת לניירת, טפסים, לעדכן אותנו ושותפה פעילה בכל מהלך הטיפול באמא שלה. הקשר עמה היה הדוק מאד.
לא היה צריך להתאמץ בכדי להבין את עומק הקשר בין השתיים, הקשר החזק, התלות ההדדית שהיתה  בין א' ל ש'.
ושתיהן תמיד דיברו על כך שלא תהיה להם סיבה להמשיך לחיות אם השניה תלך..
אנחנו כל הזמן חששנו, מה באמת יקרה ביום שהאמא תלך לעולמה, בכל זאת היא אישה מבוגרת וחולה מאד.
והיום הזה יגיע במוקדם או במאוחר לצערנו.. היה ברור שהבת לא תרצה להמשיך לחיות.
לפני 3 שבועות, אחה"צ, ש', הבת, חשה ברע, ופנתה לביה"ח עם כאבי בטן חזקים לקבלת טיפול.
שם אושפזה מיד עם אבחנה של פנקראטיטיס (דלקת של הלבלב), ואנחנו מיד נערכנו לטיפול זמני לאמא, ממש לכמה ימים עד שהבאת תבריא ותשתחרר. כשתוך זמן קצר מצבה הידרדר מאד, והיא אושפזה בטיפול נמרץ, שם הורדמה והונשמה. האירוע זיעזע את כולם, המהירות שבה הכל קרס..
במשך 3 שבועות אנחנו בקשר קבוע עם ביה"ח, עם האמא, עם החברות מסביב, בניסיון לקבל איזושהי תקווה, סימן לשיפור, עזרנו לאמא, אשר לא באמת ידעה את חומרת המצב, לפי החלטה של החברות מחשש לחייה, להתמודד עם המצב, טיפלנו ותמכנו עד כמה שניתן היה.
.
היום בבוקר, בבואי לעבודה, התבשרתי בבשורה הקשה, ש' נפטרה בבי"הח..
חשתי באותו הרגע כאב חד בלב, וצמרמורת קשה אפפה את כל גופי. לא יכולתי ממש לתפקד בדקות האלה.
כמה שידעתי שזה כנראה מה שיקרה בסוף..לאור המצב הקשה... עדיין לא האמנתי שזה באמת יקרה.
משהו תמים בפנים קיווה אולי לנס...?
כואב לי, פשוט כואב לי היום, זה קרה כל כך מהר, וכאילו שלא הספקתי אפילו להיפרד ממנה..
ולמה כאילו? זה לא שידענו שהיא תמות. גם כשאושפזה, לא ממש חלמנו שהמצב כל כך יתדרדר...
ותוך פחות מיממה..
אני לא מצליחה לעכל את הקלות שבה זה קרה..כאילו רק אתמול האי עדיין עמדה על שתי רגליה, טיפלה באמה, ודיברה איתי, וכך זה באמת היה, עד היום האחרון לפני שהתמוטטה..
על אסונות וצער אנו שומעים לצערי כל יום. אך הלב נצבט כשפוגשים מקרוב מקרים כאלו, איך שהכל מתהפך בשניות, ומבת, החרדה למצבה הבריאותי של אמה, נותרה כעת אמא שכולה, שאינה מעכלת עוד את הנורא.. ושפשוט אינה רוצה יותר את חייה...
.

וזה, לזכרך, ש', כואב לי שלא יכולתי אפילו להיפרד....
יהי זכרך ברוך.