אני רוצה כיתות כמו בתמונה עם מספר התלמידים המצולמים בתמונה במציאות הישראלית חלומות באספמיה

מעניין.

 

בדיוק סיימתי לקרוא (לצרכי לימודים) את הראיון המפורסם של מרשל מקלוהן לפלייבוי. הוא טען ש"ילדי הטלוויזיה" לא יכולים להתאים לבית הספר שמבוסס על תפיסה של עולם הדפוס והספר. סביר להניח שהיה לו הרבה לומר גם על המבנה והעיצוב של הסביבה הלימודית בהקשר זה.

מעניין!

מקסים כרגיל.מעניין. מחכים. תודה.

חזון אחרית הימים.

כשאני נכנסת לבתי ספר בא לי לבכות...

[מבקשים מהורים שיתנדבו לסייד את הכיתות בחופשת הקיץ].

 

תארת יפה ומעניין איך אדריכלות ועיצוב פנים יכולים לעזור בתחום החינוך.

ללמדנו כמה חשוב לתכנן ולעצב נכון לא רק את דירות המגורים שלנו,

אלא מיבני ציבור,מועדונים,ועכשיו אני רואה שגם בתי ספר.

נדמה לי שהמדיטצייה הטרנסצנדנטלית פיתחה תורה מיוחדת איך צריך לבנות את פתחי הבתים והחלונות. מעבר להיות הבית נעים למגורים,יש חשיבות רבה למיקום וכיוון דלת הכניסה.

יישר כח + כוכב לפוסט מעניין

חייצוק

בהחלט מסכימה - לעיצוב הכתה יש השפעה על הלמידה. יודעת ממקור ראשון.

תארת יפה את האופציות השונות.

מירה

תודה על פוסט מעולה

תמיד מעשיר בתפיסות עיצוב חדשות

תודה

אוירה ידידותית נותת יותר מוטיבציה

פוסט נפלא 

מסכימה לגמרי ,הסביבה יכולה לתת מענה לדברים שמורה על 30 תלמידים לא תמיד יוכל!

כל הכבוד על הרעיון אולי מישהו יוכל להשפיע לכיוון החיובי הזה.

פוסט מעניין מאוד - רק לא כזה חדש האמת שזה עוד מתחיל מכאן המחקר על נושא זה לפי דעתי : שווה לקרא קצת .

 

דר' מריה מונטסורי (1870 - 1952)

נולדה בעיר צ'יראבלה באיטליה ב- 31 באוגוסט 1870.  אביה אלסנדרו  מונטסורי שהיה נצר למשפחת אצולה ואיש צבא אמה רנילדה, החליטו בשנת 1882 לעבור לגור ברומא על מנת לאפשר לבתם היחידה אפשרויות חינוך טובות יותר בעיר הגדולה. בגיל ארבע עשרה, צריכים היו להחליט על בית ספר להמשך הלימודים, בחרה מריה מונטסורי בבית ספר במגמת הנדסה.  מאחר שבזמן ההוא בנות לא עסקו במקצועות "גבריים", רשמו אותה הוריה לבית ספר לנערים.  לאחר זמן החליטה הנערה הצעירה להמשיך את לימודיה בבית הספר לרפואה. לאחר קשיים ומאבקים הצליחה להיות האישה הראשונה ללמוד רפואה באיטליה.  בשנת 1896, קבלה מריה מונטסורי את התואר דוקטור לרפואה, הפעם הראשונה שאישה קבלה תואר זה, באותה שנה נבחרה  לייצג את נשות איטליה בקונגרס פמיניסטי בברלין. בשנת 1900 השתתפה שוב בקונגרס דומה בלונדון, שם תקפה בחריפות את העסקת ילדים במכרות בסיציליה ובעולם בכלל. במסגרת קונגרס זה היא זומנה לפגישה עם המלכה ויקטוריה ופרסום רב ניתן בכל רחבי אירופה למאמריה בקשר לזכויות נשים וילדים. אין ספק שפרסומה בתחומים אלו עזר רבות לפרסום והפצת הרעיונות החדשניים שלה בתחום החינוך, כעשר שנים מאוחר יותר.  דר' מונטסורי התמחתה ברפואת ילדים ופסיכיאטרייה, במסגרת עבודתה במרפאות האוניברסיטה, שנתנו טיפול חינם לעניי העיר, במסגרת זו, במגעיה עם ילדי העניים, היגעה בפעם הראשונה לרעיון שרוב הילדים באים לעולם עם פוטנציאל שברוב המקרים אינו ממומש. 

בשנת 1899 בקונגרס פדגוגי שנערך בעיר טורינו באיטליה, נשאה דר' מונטסורי הרצאה בנושא "חינוך ערכי". בעקבות ההרצאה זימן אותה שר החינוך האיטלקי, דר' באסלי,  לשאת סדרת הרצאות שבעקבותיה הוקם באוניברסיטת רומא בית ספר מיוחד לילדים עם צרכים מיוחדים (מפגרים ואוטיסטים) דר' מונטסורי ניהלה את בית הספר שנתיים, 1899-1901.  בבית ספר זה מימשה דר' מונטסורי את גישתה שילדים זקוקים לסביבה עשירה בגירויים ודרשה מהצוות שיתייחס לילדים בכבוד והערכה.

באותו זמן, במסגרת מחקריה בנושא חינוך ילדים פגועים, מצאה דר' מונטסורי מאמרים שכוחים של שני חוקרים צרפתים , ז'אן איטרד (Itard,  1775-1838)  ואדוארד סז'אן (Seguin,  1812-1880).  איטרד כתב מחקר בנושא "הילד מיער אביון". נער ששוטט ביער בבדידות במשך 10 שנים. הנער לא היה מסוגל לדבר ונעדר כישורי חיים שהיו לכל נער בתקופתו. נער זה כונה "אדם טבעי", יצור אנושי שגדל והתפתח ללא השפעה של סביבה תרבותית. איטרד קיווה לשפוך אור על הסוגיה שנדונה מזה זמן, איזה חלק מהאינטליגנציה האנושית מקורו בתורשה ואיזה חלק בא כתוצאה של לימוד. כישלונו של איטרד ללמד את ה"נער מאביון" הוביל למסקנה של קיומן של "תקופות רגישות" במהלך חייו של האדם.  במשך תקופות אלו חייב הילד להיחשף לגירויים חיצוניים או שלעולם הוא יהיה חסר את הכישורים החסרים. במחקרו מדגיש איטרד את החשיבות בצפייה וניסוי בהקשר לחינוך, גישה שמונטסורי אימצה  והפכה לאחת מאבני היסוד בגישתה לחינוך. 

מאדוארד סג'אן (שהיה תלמידו של איטרד), שאבה דר' מונטסורי חיזוק נוסף לעבודתו של איטרד, כיום נחשב סג'אן לאבי הגישה החינוכית לילדים פגועים. משני חוקרים אלו אימצה דר' מונטסורי את הרעיון של גישה מדעית לשיטות חינוך המבוססת על תצפיות וניסויים. 

בבית הספר האוניברסיטאי עבדה דר' מונטסורי  עם הילדים מ - 8 בבוקר עד - 7 בערב מידי יום, צפתה בילדים תוך שימת לב לצורכיהם והתקדמותם ובלילה בילתה זמנה בהכינה דוחות תצפית, ערכה השואות והכינה מערכי שעורים ועזרים חדשים. בעקבות התצפיות וניסויים בעזרים וטכניקות היא גילתה  אילו שיטות השיגו את המירב.  לאחר שנתיים , ילדים "פגועים" מבית הספר עברו בהצלחה מרובה את הבחינות הסטנדרטיות שהיו נהוגות בבתי הספר הציבוריים באיטליה.

ככל שמונטסורי התעמקה בסיבות להצלחת הילדים בבית סיפרה הניסיוני, היא היגיעה למסקנה שהסיבה טמונה בהבדל העקרוני בשיטת הלימוד ומכאן ששימוש בטכניקת לימוד זו חייבת להביא לשיפור משמעותי בלימוד ילדים רגילים.

מונטסורי פרשה מבית הספר הניסויי ובמשך שבע השנים הבאות הקדישה עצמה ללימוד פילוסופיה ופסיכולוגיה ובאותו זמן שימשה כמרצה באוניברסיטה. מונטסורי תרגמה מצרפתית לאיטלקית ספר  בן 600 עמודים שכתב סג'אן, היא כתבה את התרגום במו ידיה ואמרה על כך מאוחר יותר שבחרה לכתוב התרגום בעצמה על מנת שתהיה לה האפשרות לשקול ולהפנים כל מילה.

ב – 1904 מונתה מונטסורי כפרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטת רומא, בתקופה זו פרסמה מחקר רחב בנושא חינוך באנתרופולוגיה ונתנה הרצאות רבות בנושאי חינוך . במשך חלק מאותן שנים עבדה במקביל כרופאה בבית חולים ובמרפאה פרטית.

מונטסורי רצתה מאד לעבוד עם ילדים רגילים ולא קיבלה את אישור מחלקת החינוך, בגלל החוק שחייב כל ילד בגיל 6 ומעלה, ללמוד במערכת החינוך הכללית.

בשנת 1907 הוצע למונטסורי לנהל פרויקט ניסויי בסאן לורנצו, רובע עוני של רומא. בבתים שסופקו לפועלים קשי יום על ידי עירית רומא התעוררה בעיה: ההורים שהו בעבודה מבוקר ועד לילה והילדים שנשארו ללא השגחה, הסתובבו במסדרונות  וחדרי המדרגות בבתים ועסקו בחבלות וגרימת נזקים. מנהלי הפרויקט הגיעו למסקנה שיהיה זול יותר להעסיק אנשים בהעסקת הילדים מאשר לעסוק בתיקון אין סופי של הנזקים שגרמו הילדים. אחד ממנהלי הפרויקט שקרא מאמרים שפרסמה מונטסורי, פנה אליה בהצעה לקבל הפרויקט והיא נענתה מיד. מונטסורי קבלה דירה בפרויקט, דאגה לריהוט ולציוד, ריכזה 60 ילדים, בגילאים 3 עד 6 שנים, שעל פי תאורה היו מוזנחים, מפוחדים וסובלים מתת תזונה נפשית ופיזית, במלותיה של מונטסורי "פרחים סגורים". המוסד החדש כונה "קזה די במביני" - בית הילדים. מונטסורי עצמה גילתה בהפתעה את רמת העניין וההנאה שגילו הילדים בעזרים שפיתחה, הילדים עסקו בעזרים ושיפרו את יכולתם וכישוריהם עוד ועוד.

מונטסורי הצהירה כי תפקיד המחנך לשרת את צרכי הילד, מחנך אינו יכול להאשים ילד שנכשל יותר משרופא יכול להאשים חולה שלא מחלים ממחלתו.

בית הילדים זכה להצלחה אדירה ופורסמו מספר כתבות בעיתונות ברחבי העולם, אלפי מחנכים ואנשי חינוך באו לראות את הפלא ועוד בתי ספר החלו לעבוד לפי העקרונות שהיא הגדירה.

ב - 1909 דר' מונטסורי כתבה את ספרה הראשון המתאר את הפעילות ב"בית הילדים", הספר זכה לתפוצה רחבה. המלכה האם מרגריטה הפכה להיות הפטרונית שלה באיטליה.

ב - 1914 היא הוזמנה לסדרת הרצאות בארה"ב, מונטסורי התארחה בביתו של תומס אדיסון, הממציא הידוע שהפך להיות מעריץ שלה. הוקמה אגודת מונטסורי אמריקאית ונשיאה היה אלכסנדר גרהם בל, ממציא הטלפון ומזכירת האגודה הייתה מרגרט ווילסון, בתו של  נשיא ארה"ב באותו זמן.  דר' מונטסורי נשאה הרצאה באולם הקרנגי הול בניו יורק בפני 5000 איש ורבים נאלצו לעמוד מחוץ לאולם.  מונטסורי העבירה קורס למורים בקליפורניה. באותה שנה נערכה תערוכה עולמית בסאן פרנסיסקו, כיתה מיוחדת בעלת קירות זכוכית הוקמה בתערוכה ובמשך כל זמן התערוכה, כיתה לדוגמה פעלה בה.

קונגרסים בין לאומיים בנושא חינוך בשיטת מונטסורי התקיימו במקומות שונים בעולם, הלסינקי (1925), ניס בצרפת (1932), אמסטרדם בהולנד (1933), רומא איטליה (1934), אוקספורד אנגליה (1936), קופנהגן דנמרק (1937), אדיבורו סקוטלנד (1938) והאחרון שבו השתתפה מונטסורי באופן אישי התקיים לאחר מלחמת העולם השניה בלונדון בשנת 1951.  בשנות המלחמה שהתה מונטסורי בהודו ועסקה בהכשרת מורות. לאחר המלחמה השתקעה מונטסורי בהולנד, היא זכתה באותות כבוד רבים ובין היתר באיתור הלגיון הצרפתי, איתור ממלכת הולנד, דר' לפילוסופיה באוניברסיטת אמסטרדם ואחרים. דר' מונטסורי המשיכה במסעותיה ברחבי העולם והוזמנה בין השאר על ידי יונסקו להרצות על שיטתה.

בנה מריו מונטסורי, שנולד מחוץ לנישואין, המשיך את דרכה בעוד אמו בחיים.  דר' מריה מונטסורי נפטרה בגיל 81, ב 6 למאי 1952 בעיירה קטנה בהולנד ושם נקברה

 

מאוד מעניין ונכון לדעתי. הייתי בברלין זה עתה וכאשר הגענו

לכיכר מסויימת , שם ישבו  באמצע הכיכר תלמידים על כסאות והקשיבו קשב רב

למורה שכתבה והסבירה על לוח ענק. התלמידים התעלמו מהכיכר הסואנת

ולמדו בשקיקה. לדעתי, עצם הישיבה השונה בסביבה אחרת מהכיתה

עשתה את שלה.. לכן אני תמיד אמליץ לשבת תחת עץ רענן או על משטח

דשא וללמוד.

 

רוחלה

צטט: solix73 2009-07-03 18:08:23

http://images.mouse.co.il/storage/e/f/490pic20092820_7968750_0..jpg
בית ספר ביאליק בשנות ה-30  אם אין קמח אין תורה

http://profile.ak.facebook.com/object3/1174/90/n33839313096_14.jpg
בית הספר היום  כתבה במוסף 7 ימים אם אין ריטלין אין תורה

 

קטעים מן המאמר:  "שעת האפס"   תחקירנית 7 ימים עבדה כמורה מחליפה בבית הספר ביאליק- רוגוזין  בדרום תל אביב
 7 ימים 3-7  עמ 26

 

זה לא אירוע חריג, ילד בכיתה נמוכה שמעליב מורה. ככה זה בבתי ספר רבים בישראל. היו ימים שקראו לה "המורה" וקמו לקראתה כשנכנסה לשיעור .היום המורה מאושרת אם היא מצליחה להקריא שמות מההתחלה עד הסוף ואם היא מסיימת את היום עם אותו מספר תלמידים שהתחילו אותו, באמצע יחכו לה שלל אתג רים. ילדים עצבניים כי הם לא לקחו ריטלין היום, משחק אגרופים חדש . נעל מושלכת על חלון. ולצד אלה, גילויים של אנושיות  והצלחה כנגד כל הסיכויים.
‏בחודש האחרון לשנת הלימודים שימשתי כמורה מחליפה ומסייעת (בהתנדבות)   ‏בחטיבה היסודית בקמפוס ביאליק  רוגוזין  בררום תל  אביב  מוסר חינוכי 13 ‏שנתי לבני חמש ער  שמונה עשרה ‏  ילדים ובני  נוער המגיעים מיותר מ  40 - ‏ארצות מוצא מתחנכים במקום  , כשליש מהם ילדי  עובדים זרים, את שני השלישים הנוספים  מרכיב פסיפס של עולים חרשים, ישראלים ותיקים, ערבים ישראלים ופליטים מאפריקה . ישראל על כל גווניה .

מסדרונות בית הספד הומים  תלמידים מכל הצבעים: שחודים, לבנים, בלונדינים, היספנים, אסיאתים,   אפרו-אמריקאים . על כולם מנצחת מקהלת מורות מסורות, שרק רוצות להחזיר את כל החיילים בשלום לבסיסם ובדרך , גם ללמד אותם משהו.
כל יום יוצאים לקרב מחדש, כובשים עוד יעד, בערב סופרים את הנפגעים: אחד ,ילד שנעלם, אחת ,ילדה שנפצעה, תלמיד מושעה, שניים בוכים - אחד כי הוא רעב, השני כי לא קיבל גביע –ומורה  שלמדה שאפשר להיעלב גם מזאטוט, בקלות.

 

יש מורים שמסבירים  כי חלק מהאלימות בבית הספר נובע  מהקשיים והתלאות יוצאי הדופן  של רבים מהתלמידים  בביאליק רוגוזין "לכן הם אומרים  " אי אפשר להשוות את רמת המתח של חלק מהתלמידים  לזו ששבית ספר 'רגיל' . 

בכניסה לאחת הכיתות  לאחר הצלצול  אני מקבלת הדגמה  של משחק אגרופים בלי חוקים:  שני ילדים עומדים עם הפנים לקיר אחד מהם דוחף  את השני לקיר  באגרופים שלופים.  מבטי המשתאים לא עושים עליהם כל רושם.

 

פוסט חשוב מאוד

שינוי בתפיסה

הלוואי שייושם

מעורר את הדמיון, מרתק ומתסכל כאחד.

לו ידעת את התנאים בהם לימדתי השנה, היית מבין את פשר התסכול.

לפחות אפשר לחלום...

היי סרגון

יפה ומעניין

תודה ושבוע טוב

מפיראט

 

פוסט מושקע ויפה

נאור

היי מעניין וחשוב!

אתה נוגע בנקודה

שאני מרבה לחשוב ולתהות עליה,

עד כמה בית הספר מדכא ילדים

מלצחוק,להיות אינדיבידואליים,

מלתת ביטוי אמיתי לכישרונם נפשם,

לחשוב בחופשיות ולא בתבניות,

האפשרות לחלום ,לפתח מודעות סביבתית,

אנושית,לשחק, ליהנות.

לא פלא שילדים שונאים בית ספר

וזה ניראה לנו מובן מאליו והגיוני,

אבל זה אבסורד! למה חינוך ולמידה

לא יכולים להיות מהנים, מעניינים ,מאתגרים?

למה למורים אין חוש הומור?

למה הסביבה בה הם לומדים ,הווה אומר

הכיתה ובה"ס כל כך מכוערים ומדכאים? 

תודה על הפוסט..

 

אהבתי את הכתוב על חולצת הילד  (:

 

"איך אני מתנהג.. תתקשרו.. "

 

מאוד אקטואלי..

אכן עיצוב הסביבה בהתייחס לילדים ,לשעות בהם הם נמצאים בין כתלי בית הספר ולצרכים האינדיבידואלים

חשוב  לאין ערוך,,

וישנם מקומות גם בארץ שמגמת העיצוב היא רכות, פינות ,גרוי צבעוני ואסתטי...אך עדיין  הם במיעוט.

 

השנוי הנדרש הוא כללי תפיסתי,

 קשה מאד לעשות משהו עם 40 ילד בכיתה ומורה אחת בתווך...

מה דרוש לשנוי, כסף,? תעוזה,? חזון,?רצון ? הבנה,?

זה כל כך נכון אז למה לא?

 

 

שבת שלום ותודה  

שבת שלום

 

קראתי את הפוסט כבר לפני מספר שעות ורציתי להוסיף מספר מילים... אך לא ידעתי אם להביע את שמחתי או את עלבוני.

הדילמה נותרה בעינה.

משמח אותי לראות כתות צבעוניות ולשמוע על חינוך ידידותי... ולכל החו"לינקים המוזכרים בשירשור אכן מגיע "כל הכבוד".. אך אח הך ....

מי-שהוא הזכיר את החינוך הקיבוצי  - הכחול לבן, תוצרת הארץ?

נכון, כמו שהעיר לי מי ששמע את דילמותי למקרא הפוסט - התנועה הקיבוצית היא לא משהו שכדי להתגאות בו היום (סתם) אך אם אנחנו הולכים למקורות נוסטלגים של חינוך ידידותי, מין הראוי להזכיר אותה.

 

אם מאז שבקרתי פה לפני מספר שעות, הגיע-מי שציין זאת, סליחה שגזלתי את זמנכם.

 

http://s-broom.com 

 

כדאי לחשוב במישור הזה גם על הדיור המוגן

יש לזה השפעה מדהימה....מנסיון.

צטט:

"העמדה שממנה משמיע המורה את תורתו גם היא משתקפת בגורם של עיצוב פנים: הגבהת הקאתדרה, שלכאורה מאפשרת התרכזות בדברי המורה, משדרת למעשה את עליונותה הבלתי מעורערת של הסמכות, כחלק מתפישת המשטר הדכאנית. "

 

                                  ====================================================

 

גישה מעניינת - למען האמת לא נתתי את הדעת כך. מה שאני זוכר שאצלי ואצל עוד כמה בתיכון בזמנו זה לא ממש עבד, למרות שלא ניראה לי שכרים וכסתות מסודרים על שטיחים היו משנים את דעתי על הסמכות דאז...

מי יודע - אולי בגלגול הבא

שבת שלום

כתמיד - ראוי לכוכב.

כמו ששאלו פה: יש פוסט על עיצוב חדרי ישיבות? ומה לגבי חדרי הרצאות באוניברסיטה?

תודה!

סיגל

התחברתי- ועוררת מחשבה בונה ויצירתית

כן, סביבה ידידותית יכולה

ל ע צ ב  דור שלם - להיות

יותר מחובר יותר לעצמו...,

כל הכבוד לפוסטים המלמדים

שאתה מביא לנו

ואם אקח את הדיון החכם למקום אחר, לבית המשפחה .

שולחן החג הארוך בו קיים ניתוק מהיושבים בקצה .

אפשר גם אחרת.  ואז התקשורת יכולה  להשתבח.

****

 

חכם, ציני ואינטליגנטי, כוכב

צטט: רמיאב 2009-07-04 11:35:32

העלית נושא חשוב. 

אם ישכילו להתייחס נכון לחינוך דרך הדאגה גם לעיצוב וגם לתנאי ההוראה של המורים, אולי נזכה לתוצאות יותר טובות בסיום תקופת הלימודים.

ובידי מי הכוח להחליט?

לרוב בידי פוליטיקאים שעוצבו בצורה שגויה ונכנסו לעמדות של החלטה...

רמי

 

 

 

לא יכולתי לומר זאת טוב יותר.....

מצטרפת:)

הידד!

 

התיחסות קלה: העיצוב וההתנהגות חייבים להשתנות יד ביד. למשל, מחקרים מראים שלמרות ישיבת התלמידים בקבוצות ולא בטורים עדיין חלקים נכבדים מהשיעור מתנהלים בהסבר פרונטאלי של המורה. משמע התלמידים צריכים להסתכל לחזית הכיתה. כך קורה שהמסכנים יושבים עקום כל השיעור כי הכסא פונה לצד אחד והמורה עומדת בצד שני.

יד ביד - רק אז נצליח. 

זה מאוד מעניין, תודה...

שבת -שלום סער

 

פוסט מעניין מאד .נותן חומר למחשבה

איזה מדהים אתה

נגעת בצפור נפשי -ילדים 

ולכן החינוך המתאים 

והתפקיד שלנו להכין להם את הסביבה המתאימה להתפתחות הנכונה- להיות אדם שלם

עצמאי ומאושר והכי חושב תורם לסביבתו מתוך יחודו

 

העיצוב של הסביבה שהצעת החדר שבו נכון לילדים לשהות וללמוד לא כובל ומאפשר

אותו הדגם מצרפת הייתי מצרפת את הדגם של "החדר " שבו למדו מסביב לשולחן

פוסט מעניין מאוד וחשוב!

 

תודה לך!

 

* 

אסתר

צטט: עייט 2009-07-04 11:49:47

ראש טוב, כיוון מחשבה מעניין.

 

אכן מעניין ומעורר מחשבות ליישום בתחומים נוספים. 

 

למשל חדרי ישיבות, כשאתה נכנס לחדר כזה, אתה תוהה מה מבקשים לשדר לך.... יש פוסט בנושא?

 

וכמובן *

מדהים

אני מביטה בקינאה ויודעת שאצלנו זה רחוק מאוד !

ראה כמה אהדה יש לגולשים באתר כמה היינו רוצים בעידן הקידמה , ירידה לפרטים כל כך משמעותיים,שבסופו של תהליך  " מייצרת " את הדור הבא של המנהיגים.  כולנו יודעים וערים להשפעה על הצמיחה של דור העתיד במתן תנאים והזדמנויות למינוף , חבל שאצלנו זה ממש רחוק .

אצלנו "קברני השילטון " לא טעות כתיב ! עסוקים בפשעים שהם מייצרים חדשות לבקרים ראייתים קצרה וממוקדת מטרה ...ועל כן זהו חזון אחרית הימים , העם רוצה  !   "והנבחרים "  ??? מי יודע היכן הם ??? 

תודה על ששיתפת אותנו וחבל שאנשים שכמוך אינם בין מקבלי ההחלטות , כי אז היינו נראים אחרת .

שבת שלום

ראש טוב, כיוון מחשבה מעניין.

העלית נושא חשוב. 

אם ישכילו להתייחס נכון לחינוך דרך הדאגה גם לעיצוב וגם לתנאי ההוראה של המורים, אולי נזכה לתוצאות יותר טובות בסיום תקופת הלימודים.

ובידי מי הכוח להחליט?

לרוב בידי פוליטיקאים שעוצבו בצורה שגויה ונכנסו לעמדות של החלטה...

רמי

 

 

ידיותי יכול להיות לא רק ויזואלי-אסטטתי אלא גם מהות פנימית של הילד ולפיכך הייתי מוסיפה את הגנים ובתי הספר האנתרופוסופים ,שבהם יש חשיבה מעמיקה על עולמו של הילד, לא לחינם הגן או הכיתה מעוצבים בצורת קירות משושים ולבטח לכל צבע בכל כיתה יש חשיבות נעלה על התפתחות עולמו של הילד..

מומלץ..

אני הייתי מעגל את הפינות בכתה כך שאין אפשרות להעמיד בפינה,לדעתי רצוי שיהיה  ריהוט פונקציונלי כך שניתן בקלות לתמרן סידור שונה של החדר מדי פעם ולפעמים מספר פעמים ביום, למשל שולחן קצר ליחיד במקום הגודל הכפול המקובל לשני תלמידים מזה דורות.

מעניין ומשכיל.

תודה! 

ללמוד לשתף פעולה ולא להתרכז רק ב"עצמי" כפי שמערכת החינוך עושה בצורה כל כך בולטת לצערנ זה חשוב מאוד.

המרחב לעולם משפיע על התפקוד בתוכו ולכן אני מאוד מתחברת למה שכתבת.

תודה שהבאת ואחלה תמונות

שבת שלום

תודה
השכלתי
דודו

אכן אוטופיה

בזמני לא היו פוסטרים ומגוון צבעים תלויים על הקיר

תודה פוסט נהדר.

כמה נכון ..

 

בעיני העיצוב הפרונטלי של כיתות הלימוד היום מעיד על

אוזלת יד .. וחוסר יצירתיות .

תודה מוועד ההורים שפועלים ללא לאות.

צטט: trees 2009-07-04 09:17:44

כבר שנים שמדובר בב"ס,למשל, על עיצוב הסביבה הלימודית, כך שתהיה

ידידותית ונגישה יותר עבור הילדים. בשנים האחרונות ניתן להבחין במימוש מסויים

של הגישה הנ"ל, וכל המרבה הרי זה משובח :-)

 

מסכימה איתך ומכירה מקרוב את הרצון לשנות את האווירה בכיתות.

המעבר לעבודה בקבוצות ועיצוב הסביבה הלימודית כך שתהיה נעימה ונוחה לתלמיד קיימת ברוב בתי הספר בארץ.

הבעיה העיקרית בבתי הספר ובכיתות היא הצפיפות.

הסביבה הלימודית יכולה להיות עשירה, מלמדת נגישה ומה לא...

אם התלמיד אינו יכול להגיעה אל הדברים כי צפוף לא עשינו שום דבר...

כבר שנים שמדובר בב"ס,למשל, על עיצוב הסביבה הלימודית, כך שתהיה

ידידותית ונגישה יותר עבור הילדים. בשנים האחרונות ניתן להבחין במימוש מסויים

של הגישה הנ"ל, וכל המרבה הרי זה משובח :-)

מעניין ומאד חשוב!

מתת אל.שאפו.

http://images.mouse.co.il/storage/e/f/490pic20092820_7968750_0..jpg
בית ספר ביאליק בשנות ה-30  אם אין קמח אין תורה

http://profile.ak.facebook.com/object3/1174/90/n33839313096_14.jpg
בית הספר היום  כתבה במוסף 7 ימים אם אין ריטלין אין תורה

פוסט יפה אכן יש שינוי בתפיסה , לילד זה מגביר את הבטחון העצמי ואת הנוחות להגיע לכיתה .

נראה שכולם, בתי חולים, בתי ספר, גנים,  מתחילים להיות מושפעים מהסגנון הידידותי של הניו-איג' - מה שזה לא יהיה - ועוברים לעיצוב בסגנון  של "זוּלה". נחמד.

  אחלה שבת שלום