כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אני ואחרים

    0

    האיש משם

    21 תגובות   יום שישי , 3/7/09, 23:44

    הפעילו את הרמקולים והחלו לקרוא!

     


    זהירות זה מ....

     

     

    היא הביטה בו במבט אטום מנסה לומר משהו אך רק חרחור יצא מגרונה.
    צעד אחר צעד הוא התקרב אליה בפנים חודרות. המשקפיים השחורות שעל עיניו לא יכלו לעצור את פרצי האור הכחול והבוהק, היא נסוגה לאחור והחלה לרוץ, גרונה הניחר היה יבש ורק נשימתה הכבדה הייתה כפעימות המהדהדות באזנה למרות היותה בכושר וריצתה המהירה,

    הוא היה כצעד ממנה. בכול רגע בו הביטה לאחור בבעתה ראתה את האיש שאהבה נואשות כהולך אך למעשה היה כפסע ממנה. ריצתה אחוזת האמוק גברה, ליבה הלם בפראות מקצב הריצה המאולץ ומהפחד שרצה לכפות את רגליה אך היא המשיכה לרוץ עד אל פינת הרחוב, שם פגש גופה העדין בבחור גדל גוף ושניהם הוטחו ארצה. הבחור קם בזריזות על רגליו מקלל "מה לעזאזל קורה לך? את לא רואה לאן את רצה?" -שאל בגסות. היא הביטה בו כאשר דמעות זולגות מעיניה, מביטה ומצביעה לאחוריו כשעל פניה פחד רב.

     

     

    הבחור השתתק, הביט לאחור וראה את האיש הקרב במהירות למרות שנראה מהלך לאיטו. המבט האטום של האיש עם המשקפיים השחורות והאור החזק המוזר הבוקע מהם, העביר רטט קר בגבו ומשהו אמר לו שכדאי להסתלק. הוא הושיט  את ידו אל הבחורה השרועה על הרצפה "קחי את ידי חייבים להסתלק.." ללא שהות היא הושיטה ידה אחזה בכף ידו החזקה שעזרה לה לעמוד על רגליה באחת והם החלו לרוץ- "בואי הרכב שלי חונה לא רחוק". ידו שלפה במהירות מכיסו שלט עליו לחץ בחופזה ומערכת האזעקה בוטלה. שניהם נכנסו אל הרכב הגדול,

    הוא הניע את המנוע בשאגה הכניס להילוך ולחץ בחוזקה על דוושת הדלק. למרות גודלו של הרכב הוא טס ממקומו והחל לנוע במהירות שגברה מרגע לרגע- "מה זה היה?" - שאל כשרעד קל בגרונו. הוא הביט במראה וראה את האיש במשקפיים השחורות עומד ומביט בהם עד אשר המכונית פנתה לאחת הרחובות תוך כדי הגברת המהירות.

    הוא הביט בבחורה שישבה כבובה חסרת חוטים, קפואה במושבה. על לחייה זלגו דמעות " מה זה היה?"- שאל שוב בקול יותר תקיף- "הארוס שלי!" – היא ענתה בקול רועד שהפך ליבבה חנוקה ובכי מקוטע - "זה היה הארוס שלי" אמרה שוב וכתפיה רועדות.הוא עצר את הרכב והניח יד על כתפה - "אני מצטער אבל מה שקרה היה מאוד מרתיע ואותי לא קל להפחיד" - אמר בקול יותר רגוע והניח בידה ממחטת נייר אותה שלף מקופסה שהייתה מונחת ליד תיבת ההילוכים – "תודה" היא לחשה ביבבה קצרה וניכר  היה כי היא בהלם רב.

     

     

    "שמי אוניל ואני חוקר ביטוחים ויועץ לחברות" היא נדה בראשה אך הדמעות שחנקו את גרונה הקשו עליה לומר דבר. אוניל לחץ על דוושת הדלק והרכב יצא שוב לדרך מתרחק במהירות מהמקום.

     

     

    לאחר נסיעה מהירה של כמה דקות הוא סובב את ההגה נכנס לחניון תת קרקעי של בניין רב קומות. לאחר שהחנה את רכבו, יצא במהירות וניגש מסביב ופתח לה את הדלת.
     


     "יאן" - מלמלה חלושות הצעירה כשעל פניה עדיין סימני מצוקה. היא ניגבה את דמעותיה בממחטה שמסר לה, קינחה את אפה והרימה את ראשה. "שמי יאן" - אמרה בקול רועד אך ברור. אוניל הושיט את ידו ועזר לה לצאת מן הרכב "ניגש למשרד שלי אני חייב לעשות כמה טלפונים ואחר כך נחשוב על צעדינו הבאים".

     

     

    הם הלכו במהירות אל דלת מעלית. אוניל לחץ על הכפתור וכעבור כמה רגעים נשמע צלצול שהתריע על הגעתה.הדלת נפתחה לאיטה ואיש במקטורן שחור יצא ממנה תוך כדי שהוא מביט מופתע מעט מהמבט שנעצו בו השניים. אוניל משך את ידה של יאן והם נכנסו למעלית.לחיצה על הכפתור ה-35 והמעלית זינקה למעלה ללא רחש. אוניל הביט ביאן שעיניה היו נעוצות ברצפה "היא יפה!" חשב לעצמו גזרתה הדקה, חולצתה האדומה הפרומה מעט מגלה את שדייה הנאים בתוך חזייה שחורה. שערה הפרוע ועל פניה הבעת ייסורים שרק הגבירה את יופייה.

    אוניל הסיט בקושי את עיניו ממנה כדי שלא תקלוט את מבטו.המעלית נעצרה ואוניל הוביל את שניהם בפרוזדור ארוך עם שטיח משובח ועל הקירות תמונות. הם נעצרו ליד דלת חומה וגדולה מעץ מלא. על הקיר היו לחצנים ולאחר סידרת לחיצות קצרה נשמע זמזום קל והדלת נפתחה. הוא פתח את הדלת לרווחה והושיט את ידו קדימה "בבקשה היכנסי"- לאחר שהדלת נטרקה וננעלה הוא ביקש ממנה לשבת בכורסה גדולה ונוחה.

    הוא הוריד את הז'אקט שלו - "תשתי משהו?" שאל- "כן"- אמרה יאן "בבקשה מים"- אוניל הביט בה - "מים את בטוחה? יש לי וויסקי, קוניאק...." הוא החל לומר.. אך עיניה של יאן היו קרות- "מים בבקשה, רק מים!" הוא הביט בה משך בכתפיו ומזג לכוס גבוהה מים ממיכל שעמד בסמוך לקיר. הוא הושיט לה את הכוס פתח את דלת הארון ושלף משם בקבוק וויסקי וכוס ריקה.

     

     

    יאן הביטה מסביב. המשרד היה מרוהט בטוב ובטעם רב ושיווה לו מראה יוקרתי. עיניה חלפו על פניו של אוניל.הוא נראה כבן שלושים וחמש, גופו גדול ושרירי, פניו חזקות אך נאות ועיניו רכות וטובות ו... חיוך שהיה מרוח על פניו הביכו אותה - "סליחה לא התכוונתי ללטוש בך את מבטי" – אמרה ואוניל בחיוך רחב עם שיניים לבנות ענה "זה בסדר יקירתי, גם אני הספקתי ללטוש בך את עיניי" חיוכו כמו נמחק ועננה של חשש הייתה על פניו- "ראיתי דברים מוזרים בחיי אך ארוסך היה המוזר ביותר".

    מבט עצוב הופיע על פניה ועיניה דמעו "סליחה, סליחה, לא התכוונתי"- גמגם אוניל - "זה היה מראה לא שגרתי ואפילו מפחיד, האם היה בו משהו שונה בעבר?" יאן נדה לשלילה בראשה.  השניים שקעו במחשבות לוגמים מהמשקה שבכוסם כשלפתע נשמע צלצול פעמונים מכיוון הדלת.

    יאן קפצה בבהלה ואוניל נדרך בכיסאו. הוא הושיט את ידו אל המגירה בשולחן ושלף אקדח גדול מימדים. הוא דרך אותו וסימן לה באצבעו על פיו לשתיקה וניגש לאיטו לדלת, הביט בחרך שהיה במרכז הדלת. הלמות ליבו של אוניל פעמו באוזניו.

     

    המסדרון היה חשוך ואור קלוש האיר דמות שחורה שעמדה מצידה השני של הדלת הכבדה. אוניל הביט ביאן שישבה קפואה בכיסאה מביטה בו בבעתה וסימן לה שיש מישהו בחוץ. צלצול נוסף שוב החריד את השקט המתוח. למרות שהיה נעים, נשמע כאלף פעמונים מאיימים, ידו של אוניל אחזה בחוזקה בקת האקדח וידו השנייה הושטה אל ידית הדלת כאשר הוא מייצב את אחיזתו ואז בבת אחת פותח אותה לרווחה, מושיט את האקדח שבידו לפנים ואוחז בידו השנייה כמייצב בקת האקדח.

    אצבעו לחוצה על ההדק ומתחילה לסחוט אותו - "מה בשם אלוהים אתה עושה?" - נשמע קולו המופתע של האיש המבוגר שעמד מופתע על סף הדלת, מחוויר לעומת הקנה שמולו. אוניל שהיה דרוך כל כך, המשיך להביט בו ולאחר שניות שהיו כנצח הוריד לאיטו את האקדח - "מקס? מה אתה עושה פה? אתה לא אמור להיות בלונדון?" - שאל אוניל צרור שאלות כשהוא מופתע אף הוא מהעומד ליד הדלת. הוא משך בשרוולו של האיש ומכניס אותו אל המשרד, מביט במהירות החוצה לשני כיווני המסדרון האפלים.

     

     

    מקס התיישב באחת הכורסאות "- מקס תכיר את יאן. "יאן, זה מקס, השותף שלי" - מקס הביט בפניה החיוורות של יאן ואולץ לחייך אליה כדי להרגיעה "נעים מאוד ילדתי" - טון דיבורו של מקס הרגיע אותה מעט ואוניל סיפר לו בקצרה את ההתרחשויות עד להגעתו.

     

     

    הוא מזג כוס ונתן למקס שהנהן בראשו לתודה.

    לפתע השתתקו. מישהו התעסק עם ידית הדלת אוניל קם במהירות. הוא לקח את האקדח בידו וניגש אל הדלת. הוא הציץ אל המסדרון והופתע. המסדרון היה מואר. הוא הביט ביאן ולאחר מכן במקס, מישהו אחז ונענע בחוזקה את הידית. אוניל הביט שוב בחרך ונדהם לגלות שאף אחד לא עומד מאחורי הדלת למרות שהידית התנועעה  בפראות רבה. לפתע כבה האור ועלטה כבדה נשתררה.

     


    כל הזכויות שמורות © ל- ciel

     

     

    P  A  F

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/7/09 16:15:


      שלומי, זה פשוט מצויין.

      לדעתי צריך להיות המשך גם כאן :)

      ידית שמתנוענעת בפראות ואין אף אחד מאחורי הדלת - זה וואחד התחלה טובה לסיפור משלי :)

        7/7/09 09:05:


      משהו מוזר קורה כשאני מנסה לככב..

      אשוב

        7/7/09 09:03:

      בוקר טוב יקירי!

      כתיבתך השתבחה , סופר מקצועית.

      חוץ מזה..

      מה נהיה?! רצים לי עכשיו סרטים בראש.

      דורשת המשך!

       

        6/7/09 13:56:


      המשך יבוא...

       


      P  A  F

      WOW
        4/7/09 21:07:


      ישר קפץ לי לזיכרון דנידין ,, ספר ילדים שאהבתי מאד בילדותי,,

       

      אז יש מיסתוריות בהמשך,

       

      ומתח,,,,,,,,

        4/7/09 21:01:

      לעבודה.  :)

       

        4/7/09 20:30:
      יופי של אקשן המשך  יבוא?
        4/7/09 14:19:

      יוואו, איזה מתח...!

      אז, שנחכה

      שתחזור?

        4/7/09 14:17:

      יקירי,

      אני יכולה רק לקוות, למענך ולמען קוראיך, אלו שיבואו בהמוניהם, אתה לוקח את הסיפור הזה<ועוד רבים וטובים שאני יודעת שיש בידיך> ונוסע אל הוצאה לאור כי אין לי ספק שאותה הוצאה שתאמץ את תכניך תזכה לתהילה,כמו התהילה שאתה תזכה לה.

      את התגובות אני יכולה לראות בצורת קניון,סופר מהולל, כריכות והקדשות,תור ענק של מעריצים לחתימות:)

      הכתיבה שלך זורמת וסוחפת, העלילה נרקמה במיסתורין ורעב להמשכיות.<והנה, העידו על"כ המגיבות הקודמות>.

      אז היידה, לשים הטוכעס על כסא העור, אצבעות על המקלדת והופ הנה נולד לז'אנר המתח והמיסתורין מתחרה חדש.

      המשך יבוא היה צריך להיות הסוף של הסיפור המותח והמרתק הזה.

      בהצלחה חבר שלי:)

        4/7/09 11:24:


      מעולה חזק סוחף מסקרן

      וכל מילה אחרת מיותרת....תקרא לי שיהיה המשך.....

      מחכה בצייפיה דרוכה

        4/7/09 09:52:

      תודה.

      מקסים.

      בד''כ לא אוהבת מתח אבל זה היה מושלם.

      מחכה להמשך.

      דונה.

        4/7/09 07:52:

      יא ראבאק....

      מזל, אבל מזל גדול שלא קראתי את זה אתמול בלילה לפני השינה, אלא רק היום בבוקר

      אני מתה מפחד מסיפורים כאלה.

      קראתי אותו עכשיו בלי שלוק אויר....

      יאללה.... המשך בזריז - אבל!!!!

        4/7/09 07:23:


      קראתי בנשימה עצורה, אתה כותב נפלא ומותח.

      מחכה להמשך....


      - אשוב ל* -


      אתה צוחק עליי???? איפה ההמשך חחח אני אמורה לנשום???

      אתה כותב מדהים ידידי אבל החסרתי פעימה...תשוב מהר....

      מככבת מקווה שאצליח להירדם...שירוש

        4/7/09 02:25:


      אתה לא מורשה לעשות דברים כאלה.... לעצור דווקא במתח??

       

      דחוף את הפרק הבא...

      שלומי האמת אין לי כוח לקרוא עכשיו אבל כיכבתי ואחזור מחר להגיב

      חולה עליך ידידי הנאמן ואתה כותב נפלא ואני יודעת זאת ובגדול.

        4/7/09 01:32:


      נו באמת!

      לא הייתי מתחילה לקרוא אם הייתי יודעת

      שעוד לא כתבת סוף לסיפור הזה לשון בחוץצוחק

        4/7/09 00:43:

      צטט: חדשה לבקרים 2009-07-04 00:35:10

      יופי. ואיך אני אלך לישון עכשו?

       

       


      חחחחחחחחחחחחחחח (עם הד!)

       

      P  A  F

        4/7/09 00:35:
      יופי. ואיך אני אלך לישון עכשו?

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ciel
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין