מתוך ניסיון צנוע שלי לתרגם לעברית שירה וספרות ערבית בחרתי קטע משיר של המשורר העיראקי בדר שאקר אלסייאב שאיבד את אימו כשהיה בן חמש, ומאז הוא לא הפסיק לחשוב ולדבר עליה. בימיו האחרונים הוא היה חולה מאוד וישב בבית החולים בחוץ לעיראק. הוא נזכר ביום שאימא שלו נפרטה, ודמיין לעצמו שאימא שלו מדברת איתו.
-הדלת דופקת עליה הרוח-
זאת הנשמה של אימא שלי, שנערה אותה האהבה העמוקה, האהבה האימהית, היא בוכה: "אוי, בן שלי, אתה הרחוק מהארץ! אוי לי, איך תחזור לבד בלי מדריך ובלי חבר" אימא.. הלוואי ולא שקעת מאחורי חומה של אבנים אין בה דלת כדי לדפוק עליה, ואין חלונות בגדר איך הלכת במהירות על דרך, שממנה לא חוזרים הנוסעים מחושך צהוב בדרך הזאת, כאילו הוא אפלולית הימים? איך הלכת במהירות בלי פרידה, הילדים מיללים, רצים על הדרך, נבהלים וחוזרים, ושואלים את הלילה עלייך, והם לחזרתך עדיין מחכים?
|