
| הזכרונות האלה, האוצרות האלה.. זה כל מה שנשאר לי עכשיו.. הרעידות בלילה, הקפיצות של הלב כל פעם שמגיעה הודעה או טלפון.. הכדורים המסריחים שאני לוקח עכשיו..זה מה שיש לי.. העוצמות שעוררת בי, מכות בי עכשיו וגוררות אותי החוצה מהמירוץ הזה. החיים האלו, קפאו עכשיו, הצטמצמו לזכרונות שורפים, על סף אבדון. דרכי נעלמת בין קירות אטומים, לבי חש את הלמות העורקים וכבדות הנשימה, אני מתחיל לחשוש מפני התקף-לב, זה לא רחוק ממני. לפעמים אני מרגיש אותו מחסיר פעימה ומתכווץ. אני לא יכול לברוח, לא יכול, רק לרוץ במעגלים. אני לא רואה את האור, רק אובדן וכאב. עשריים ושתיים שנים של הווייה מתנקזות לכדי ריקנות שואתית. אני סובל כמו שלא סבלתי בחיי. נידון לתלייה ללא אפשרות לברוח, יודע שזה הולך לתפוס אותי...אבל מתחפר בראש ומחפש פינה שפויה. הכאב מכביד עליי יותר משגופי יכול לו, בלילות אני מזיע ומשתנק כמו חזיר שחוט, סיוטים רצים לי בראש, צורך מחוצף לגמור עם החיים עניין. בימים כאלה, כשהכל בורח ולא ברור, כשהצרחות שבתוכי חונקות את המציאות, אני מתפרק לחלוטין. מאבד צלם אנוש. מביט בשמי הכתוב - זה לא אני כבר. אני משהו אחר, אני חיה שבורה. אני מאוהב במי שאינה עוד - |
מירב ע.
בתגובה על איך להפוך למאהב על חושני ב 10 שלבים
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אבל זה נכתב מזמן... זה נשמע אובדני וסופני אבל זה היה מזמן...
הרבה מים עברו מאז...
אני אמשיך לפרסם לכם עוד דברים שכתבתי במהלך חיי ...
מקווה שתהנו
קריאה מהנה...
וואו נוגע מרשים...
קבל את השני....
לאות הזדהות עם הכאב
קבל את הירוק הראשון