כותרות TheMarker >
    ';

    תאמינו לי "בובות" אל תאמינו לאף אחד

    פאטה מורגנה, חזיון תעתועים, אשליה, חלום בהקיץ, למראית עין, פוזה, מסכה, שקר עצמי, הונאה עצמית, חיים בסרט.

    לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר

    52 תגובות   יום שבת, 4/7/09, 11:06



    שקר הוא תיאור מציאות באופן שונה ממה שהיא באמת.
    מה כל כך נורא בזה?
    ולמה יש שקרים קטנים שנסלחים, ושקרים גדולים בלתי נסלחים?מה הבדל?
    זה כמו לסלוח על גניבה קטנה, ולא לסלוח על גניבה גדולה.
    אבל האם העיקרון הוא לא אותו עיקרון?
    בכל מקרה מדובר בהפרת אמון, השקרן הקטן, כמו הגנב הקטן, מפירים את האמון, אז למה הם מקבלים הנחות ביחס לשקרן ולגנב הגדול? 
    לדעתי לשקרנים ולגנבים קטנים צריך להתייחס  אפילו בחומרה יותר גדולה מאשר לאלו הגדולים, כדי שלא יהיו גדולים. מה שנקרא, להרוג אותם כשהם קטנים.

    אז למה אנחנו מפלים לטובה את השקרן הקטן?

    אני חושב, שזה בגלל שכולנו שקרנים, משקרים לאחרים ומשקרים לעצמנו.
    הסכמנו על מידת שקר מקובלת ונסבלת, והגדרנו שמי שיחרוג מנורמת השקר, צריך להיענש.
    כך אנחנו יכולים לראות הגדרות וגבולות שונים לשקר בתרבויות שונות.
    יש הבדל בין מה שמוגדר שקר במערב, לבין המוגדר שקר במזרח הרחוק לבין המוגדר שקר במזרח התיכון.


    אבא שלי נפטר מ"סרטן", בשלב כלשהו קראו הרופאים לאמא שלי, וגילו לה שכבר אין מה לעשות, וקצבו לאבא שלי את הזמן.
    כשאמא שלי סיפרה לי, שאלתי אותה אם אבא יודע, והיא אמרה שהיא לא רוצה להגיד לו.
    חטפתי עצבים, אספתי את אחי ונסענו מרחק של יותר משעתיים נסיעה כדי לפוצץ את ההסתרה, ולידע את אבי.
    זו היתה הפעם היחידה בחיים שקראתי לאמא שלי שקרנית, אחרי שהכחישה את מה שהרופאים אמרו לה ושיקרה במצח נחושה, העיקר שאבא שלי לא יידע את האמת.

    השקר הזה מובנה ומקובל כבר בתוך המערכת הרפואית.
    הרופאים לא סיפרו לחולה המטופל שלהם על מצבו, אלא לאשתו, כדי שתהיה לה האפשרות לשקר לו אם תרצה, ולחולה סיפרו משהו אחר ולא ברור.

    ההצדקה לשקר הזה היא, שזה לטובתו של החולה, שעדיף שלא יידע את האמת הקשה, למה להעציב בן אדם שבמילא סובל והולך למות?

    השקר, מערער את הסדר החברתי.
    הוא גורם לחוסר ביטחון ופוגע בהישרדות החברתית.
    אי אפשר לנהל חברה שבה אי אפשר להאמין לאף אחד.
    אם לא נאמין לרופאים, למשל, איך נוכל להבריא?
    אם לא נאמין לממשלה, למה שנשלם מיסים?
    אם לא נאמין לחברים, בני זוג וכו', לא נוכל להתנהל ולשרוד כחברה נורמאלית.

    אותו תהליך קורה גם עם שקרים עצמיים, שהם אפילו יותר נפוצים מאלו החיצוניים.

    שקר עצמי הוא הסתרה עצמית של האמת, מה שיוצר בלבול פנימי וחוסר ביטחון, שגורמים לשקר חיצוני, שנותן ביטוי לאותו חוסר ביטחון וגורר אחריו עוד שקרים עצמיים וחיצוניים, עד שכבר אין הבדל בין מציאות לדמיון.

    כך אפשר לראות אנשים שיש הבדל גדול בין מה שהם אומרים על עצמם או חושבים שהם, לבין מה שהם באמת.
    אנשים שמדברים בצורה מסוימת אבל מתנהגים בדיוק הפוך.
    אנשים שחושבים שהם משהו אבל הם לא.
    אנשים שחושבים שהם עוברים תהליך התפתחות והתנקות, בזמן שהם רק מוסיפיםחסימות ולכלוך.
    אנשים שחיים בסרט.  
    דרג את התוכן:

      תגובות (52)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/10/10 15:34:
      ענק.

      קודם כל נתקעתי על הוידיאו כעת על הכתוב. (:
        23/10/10 10:48:

      צטט: hilulala 2010-10-23 10:15:18

      הייתי ילדה שקרנית, כשצריך, כשלא, עם השנים פיתחתי אלרגיה.... היום החיים בוחנים אותי לא פעם, הציפיה מסביבי לשקרים לבנבנים... לפעמים אני נופלת שם.

       

      אם את "נופלת שם" במודע, כפי שמשתמע, השקר נשאר רק במימד החיצוני, המתכלה, ולא משאיר סימן קארמתי במימד הפנימי.

      לכן, שקרים מהסוג הזה, שקרים מודעים, לא מזיקים בדרך כלל, או מזיקים פחות בהשוואה לשקרים לא מודעים (בשקר מודע הכוונה למודעות לסיבה האמיתית לשקר, ולא רק במודעות למעשה השקר).

        23/10/10 10:15:
      הייתי ילדה שקרנית, כשצריך, כשלא, עם השנים פיתחתי אלרגיה.... היום החיים בוחנים אותי לא פעם, הציפיה מסביבי לשקרים לבנבנים... לפעמים אני נופלת שם.
        17/9/09 23:38:

      אופפפ...אני גם מעשן
        17/9/09 15:26:

      צטט: ארזעמירן 2009-09-17 14:53:55


      ברמה העקרונית, אתה ודאי צודק. בעולם אידילי איש לא אמור לשקר, להסוות, לקשט-את-האמת.

      ועדיין, אני כן עושה הבחנות בין סוגים שונים של שקר. משתמש באלה הלבנים בכל פעם שאני מרגיש צורך.

      נער הייתי וגם זקנתי, ובהתנהלותי בעולם למדתי (לימדתי את עצמי) להיות סלחן יותר לעצמי. לא להתייסר על כל טעות, לא להכות את פני בידי (החיים כבר דואגים לזה מעצמם).

      אני לא רוצה לשקר אף-פעם. אני לא אוהב לשקר. אבל, אני עושה לעצמי "הנחות" -

      למה לא ענית לי אתמול לטלפון ? ...מממ...לא הייתי בבית.

      תבואו ביום שישי?.... לא יכולים, הוזמנו להורים.

      אני שמנה?...מה פתאום??!!

      במערכת ההנחות שאירגנתי לי, אלה ודומיהם מקבלים מבחינתי "הלבנה". נכון, לא מדובר באמת-לאמיתה, אבל לשיטתי- אלה שקרים מועילים (בעיקר לי, אבל גם לאחרים)

      גאווה גדולה ב"סדר החדש" אין לי. סלחנות - כן.

      (ועדיין, אני מעריץ אנשים שאמונים על האמת והאמת בלבד. אני גם מעריץ אנשים שעושים כושר, הערצה זו, עדיין לא כפתה אותי למערכת המשקולות במכון הסמוך לביתי) 

       

      אני מסכים עם מה שאתה אומר, כולל נגד ההלקאה העצמית, גם אני משקר כל מיני סוגי שקרים כאלה, ולוקח גם בחשבון שאולי גם

      שקרים לא מודעים.

      יחד עם זאת אני מודע ל"מה זה שקר" ולמה הוא גורם, וחי מתוך השתדלות לא לשקר, קודם כל לעצמי.

      בשבילי, המנגנון הזה של השקר ברור בדיוק כמו שברור מנגנון ההרס שבעישון סיגריות, וכוונתי הייתה לעורר ולהרחיב מודעות לנושא

      הנזק שבשקרים.

      אם לא מודעים לנזק שנגרם משקרים, למה לא לשקר?

        17/9/09 14:53:


      ברמה העקרונית, אתה ודאי צודק. בעולם אידילי איש לא אמור לשקר, להסוות, לקשט-את-האמת.

      ועדיין, אני כן עושה הבחנות בין סוגים שונים של שקר. משתמש באלה הלבנים בכל פעם שאני מרגיש צורך.

      נער הייתי וגם זקנתי, ובהתנהלותי בעולם למדתי (לימדתי את עצמי) להיות סלחן יותר לעצמי. לא להתייסר על כל טעות, לא להכות את פני בידי (החיים כבר דואגים לזה מעצמם).

      אני לא רוצה לשקר אף-פעם. אני לא אוהב לשקר. אבל, אני עושה לעצמי "הנחות" -

      למה לא ענית לי אתמול לטלפון ? ...מממ...לא הייתי בבית.

      תבואו ביום שישי?.... לא יכולים, הוזמנו להורים.

      אני שמנה?...מה פתאום??!!

      במערכת ההנחות שאירגנתי לי, אלה ודומיהם מקבלים מבחינתי "הלבנה". נכון, לא מדובר באמת-לאמיתה, אבל לשיטתי- אלה שקרים מועילים (בעיקר לי, אבל גם לאחרים)

      גאווה גדולה ב"סדר החדש" אין לי. סלחנות - כן.

      (ועדיין, אני מעריץ אנשים שאמונים על האמת והאמת בלבד. אני גם מעריץ אנשים שעושים כושר, הערצה זו, עדיין לא כפתה אותי למערכת המשקולות במכון הסמוך לביתי) 

        8/7/09 13:10:

      צטט: מאריאן 2009-07-08 00:15:32


      יש אנשים שהשקר עבורם הוא דרך חיים והם משקרים בלי אבחנה גם כשאפשר להגיד אמת בלי לפגוע באף אחד.

      זה זן לא אמין ודוחה במיוחד. ויש אותי:))) אם אני עלולה לפגוע במישהו בשם האמת אז אני אמנע מלהגיד אותה. אם אין באמת  תועלת ורק נזק אז אני אשקר. יש אנשים שבשם האמת דורכים רומסים ופוגעים בסביבה ולהגנתם אומרים: מה אתם רוצים שאשקר? אז כן. אני רוצה שתשקרו אם האמת רק תפגע בלי בלי שום תועלת. תשקרו או תמנעו מלהגיד.  אני חושבת אגב, שלחולה סופני צריך לשקר. בן אדם שהולך למות יודע את זה. וזו ידיעה קשה. מפחידה. אפשר לרכך לו את הסוף אפשר לשקר לו תקווה, למה לא?

       

       

      טוב, ממה שעולה מהתגובות ברור שהנושא הזה מאוד מורכב וגם טעון, ואין שחור או לבן :))
        8/7/09 00:15:


      יש אנשים שהשקר עבורם הוא דרך חיים והם משקרים בלי אבחנה גם כשאפשר להגיד אמת בלי לפגוע באף אחד.

      זה זן לא אמין ודוחה במיוחד. ויש אותי:))) אם אני עלולה לפגוע במישהו בשם האמת אז אני אמנע מלהגיד אותה. אם אין באמת  תועלת ורק נזק אז אני אשקר. יש אנשים שבשם האמת דורכים רומסים ופוגעים בסביבה ולהגנתם אומרים: מה אתם רוצים שאשקר? אז כן. אני רוצה שתשקרו אם האמת רק תפגע בלי בלי שום תועלת. תשקרו או תמנעו מלהגיד.  אני חושבת אגב, שלחולה סופני צריך לשקר. בן אדם שהולך למות יודע את זה. וזו ידיעה קשה. מפחידה. אפשר לרכך לו את הסוף אפשר לשקר לו תקווה, למה לא?

        7/7/09 22:52:

      טוב.
        7/7/09 06:27:

      צטט: יוני קיהל 2009-07-06 23:29:17

       

       

      אני חושב שחשיפת האמת היא ערך עליון, גם אם יש מקרים יוצאים מן הכלל שגוברים על הערך של חשיפת האמת.

      אי אפשר לכסות בדיון הקצר הזה את כל המקרים והאפשרויות ולכן מדברים בהכללה.
      לחשוף שקרים זה לא להלבין פנים, זה למנוע הונאה ופגיעה באחרים, ומתן הזדמנות לשקרן להבין שלחולשה שלו

      יש מחיר שאחרים משלמים, במיוחד אם עצם חשיפתו לא עזרה והוא ממשיך להתגונן ולא לקחת אחריות על

      דבריו ומעשיו.
      האם זה שאני יודע שפלוני הוא גנב או אנס אמור לספק אותי?

      למה להלבין פניו ולחשוף אותו?

      חשיפת אמת בפניו של אדם שלא ביקש לעשות כך היא צדקנות ולעולם אינה מובילה לטוב.

      לדבר אמת זה דבר אחד. אני נוטה להסכים לו. לחשוף שקרנים בקלקלתם כמוטו, זו צדקנות במקרה הטוב ורוע סמוי במקרה הרע.

       

      אני לא מדבר על שקר פה או שם,

      אלא על אנשים שהשקר הוא יום יומי אצלם.


       

      שקרנים על בסיס קבוע הם אנשים עם בעייה פסיכולוגית של פחד לא מודע. מסכים כעקרון.  

       

       

       

       

       

       

       

      אני חוזר, לא מדובר על חשיפת האמת הפנימית שלך על מישהו אחר,

      אלא על חשיפת שקרים.

      אני לא חושב שיש שקרן שיבקש שיחשפו אותו :)
      בכל מקרה, אני גם לא מתכוון לשקרים שאנחנו לא מעורבים בהם, אם נתקלים בשקר שבין שני אנשים אחרים לא חייבים

      להתערב, אבל אם נתקלים במישהו ששיקר לנו, יש מקום לחשוף את השקרים.

      אני דיברתי על עקרון באופן כללי, ואתה מושך לכיוון של מקרים ספציפיים יוצאים מהכלל.

      אין שחור ולבן, מותר לשתוק ולהבליג, לא חייבים לחשוף, ומותר לסלוח, לא זה העיניין.

      התחלתי את הפוסט בשאלה, למה לא (לשקר) בעצם?

      ביחס לציווי בעשרת הדיברות וביחס לנורמה החברתית לגבי שקרים.

        6/7/09 23:29:

       

       

      אני חושב שחשיפת האמת היא ערך עליון, גם אם יש מקרים יוצאים מן הכלל שגוברים על הערך של חשיפת האמת.

      אי אפשר לכסות בדיון הקצר הזה את כל המקרים והאפשרויות ולכן מדברים בהכללה.
      לחשוף שקרים זה לא להלבין פנים, זה למנוע הונאה ופגיעה באחרים, ומתן הזדמנות לשקרן להבין שלחולשה שלו

      יש מחיר שאחרים משלמים, במיוחד אם עצם חשיפתו לא עזרה והוא ממשיך להתגונן ולא לקחת אחריות על

      דבריו ומעשיו.
      האם זה שאני יודע שפלוני הוא גנב או אנס אמור לספק אותי?

      למה להלבין פניו ולחשוף אותו?

      חשיפת אמת בפניו של אדם שלא ביקש לעשות כך היא צדקנות ולעולם אינה מובילה לטוב.

      לדבר אמת זה דבר אחד. אני נוטה להסכים לו. לחשוף שקרנים בקלקלתם כמוטו, זו צדקנות במקרה הטוב ורוע סמוי במקרה הרע.

       

      אני לא מדבר על שקר פה או שם,

      אלא על אנשים שהשקר הוא יום יומי אצלם.


       

      שקרנים על בסיס קבוע הם אנשים עם בעייה פסיכולוגית של פחד לא מודע. מסכים כעקרון.  

       

       

       

       

       

       

        6/7/09 15:29:

      צטט: יוני קיהל 2009-07-06 13:45:11


      אבל כשמדובר באמת אוביקטיבית, אי אפשר להגיד שהיא בוטה, אמת לא יכולה להיות בוטה.

       

      אנשים אינם אובייקטיבים. גם כשהם באים "לתקוף" בשם האמת, הם מסגלים לעצמם תוקפנות, בוטות או מה שאתה כינית "יהירות" שהם חושבים שבזכות האמת שהם מחזיקים בה, ראוי להם להשתמש בהן.

       

       תראה, כפי שמשתמע מתגובתך הקודמת, וכפי שמגיבים אחרים ציינו, הנושא מורכב מכל מיני סוגי שקרים.

      כדי להיות ממוקד התיחסתי לשקר אוביקטיבי, לא לאנשים אוביקטיבים.

      אם אתה אומר שהיית אצל חבר, אבל היית בים, זה שקר אוביקטיבי שלא ניתן לפרשנות שונה.

      אין שום קשר בין להגיד אמת ולא לשקר, לבין דרך התנהגות עדינה, בוטה או יהירה.

      אפשר להיות דובר אמת ולהיות חרא של בן אדם, ואפשר להיות שקרן עדין, מנומס ונחמד, למעשה רוב השקרנים

      הם כאלה, כך הם מצליחים לשקר יותר טוב.

      דוברי אמת, כמו שקרנים, יכולים להיות יהירים ולחשוב שהאמת שלהם מקנה להם זכות להיות בוטים,

      אין בין זה ולבין "לא תשקר" שום דבר.
      מה שאני מבין מדבריך זה, שאתה מדבר על אופן השימוש באמת, ולא על העקרון של אמת או שקר, שאני דיברתי עליו.

       

       

      מדוע, אם כך, רוצה החושף, לגרום צער או הלבנת פניו של לאדם כשהוא יודע שאלה יהיו התוצאות?

      האם חשיפת האמת היא ערך עליון?

      בעיני לא. די לו ליודע האמת שהוא יודע את הדבר. אין צורך "להלבין" את פניו של זה שהתחמק לתוך השקר בכל מחיר.

       

      אני חושב שחשיפת האמת היא ערך עליון, גם אם יש מקרים יוצאים מן הכלל שגוברים על הערך של חשיפת האמת.

      אי אפשר לכסות בדיון הקצר הזה את כל המקרים והאפשרויות ולכן מדברים בהכללה.
      לחשוף שקרים זה לא להלבין פנים, זה למנוע הונאה ופגיעה באחרים, ומתן הזדמנות לשקרן להבין שלחולשה שלו

      יש מחיר שאחרים משלמים, במיוחד אם עצם חשיפתו לא עזרה והוא ממשיך להתגונן ולא לקחת אחריות על

      דבריו ומעשיו.
      האם זה שאני יודע שפלוני הוא גנב או אנס אמור לספק אותי?

      למה להלבין פניו ולחשוף אותו?

       

      כאן אנו חלוקים. אתה רואה בשקרנים פושעים. אני רואה בחלק מן השקרים חולשה.

       

      אני לא רואה בשקרנים פושעים פלילים, אבל כן פושעים נגד החברה.

      לא צריך להעמיד אותם לדין, ובסך הכול כולם משקרים מי יותר ומי פחות, אני לא מדבר על שקר פה או שם,

      אלא על אנשים שהשקר הוא יום יומי אצלם.

      אבל אני גם לא חושב שצריך לתת להם רשיון לשקר.

      רוב האנסים אונסים בגלל חולשה שהם לא יכולים לשלוט בה, מה ההבדל?

      חולשה היא לא יתרון או איזה ערך עליון שצריך לתפח.
      כל עוד הגישה כלפי שקרנים תהייה סלחנית, למה שיטפלו בחולשות שלהם?

      גישה לא סלחנית כלפי שקרנים, היא גם לטובתם, היא התנאי הבסיסי שיכול לאפשר להם לטפל בחולשה ובפחדים.

      כל עוד שקרנים יהנו משיתוף פעולה של החברה עם הסתרת השקרים שלהם, הם ימשיכו לשקר.

      כששקרן יוקע מהחברה, ולא יוכל להיות חלק לגיטימי בה, יהיה לו תמריץ טוב מאוד להפסיק או

      ללכת לטיפול אם צריך.

      אני יכול להבין את הרצון של שקרנים שיסלחו להם, זה מאוד נוח וקל.

      אני בטוח שגם פושעים היו רוצים שיסלחו להם.


       

       

       

       

       

        6/7/09 13:45:

      בשם שליחותה של האמת, ושל הרבה דברים אחרים, דת למשל, נעשו הרבה מאוד דברים נוראים,

       

       

      בעיני, אנשים רעים עושים דברים רעים.

      אנשים טובים עושים דברים טובים.

      כל השאר הם הצדקות. האמת והדת בפנים. 

       

      אבל עדין, זה שמישהו מגדיר לעצמו, מכל סיבה שהיא, אמת מסוימת, לא הופך את אותה הגדרה לאמת עובדתית

      ואוביקטיבית.

      מה שאתה מתאר זה, טקטיקה של שקרנים שמשקרים כשהם אומרים או חושבים שהם פועלים כביכול בשם האמת.

      לכן הדוגמא שלך לא מדברת על אמת אלא על שקר.

      יש הרבה דוגמאות דומות, אבל אני דיברתי בעיקר על אמת אוביקטיבית.


      אבל כשמדובר באמת אוביקטיבית, אי אפשר להגיד שהיא בוטה, אמת לא יכולה להיות בוטה.

       

      אנשים אינם אובייקטיבים. גם כשהם באים "לתקוף" בשם האמת, הם מסגלים לעצמם תוקפנות, בוטות או מה שאתה כינית "יהירות" שהם חושבים שבזכות האמת שהם מחזיקים בה, ראוי להם להשתמש בהן.

      אפשר להגיד את אותה אמת באופן בוטה, אבל זה לא קשור לאמת או שקר.

      בכל מקרה, "בוטות" היא גם דבר יחסי, ולא ערך מוחלט.

      הרבה פעמים, שקרנים שנחשפו מרגישים מבוישים, ואת אי הנעימות שלהם הם מיחסים ל"בוטות" כביכול של

      זה שחשף אותם, כי הם לא לוקחים אחריות על מעשיהם ודבריהם, המניפולציה הפולנית הזו של שקרנים,

      מונעת הרבה פעמים מאנשים לחשוף שקרים של אחרים, ולהגיד להם בפנים שהם משקרים, כי הם לא מסוגלים להתמודד אחר כך עם האשמות של אותם שקרנים בבוטות, ורדיפה אישית וכו'.
      אחת מדרכי ההתגוננות של שקרנים שנחשפו היא, האשמה של החושף בבוטות.

       

      מדוע, אם כך, רוצה החושף, לגרום צער או הלבנת פניו של לאדם כשהוא יודע שאלה יהיו התוצאות?

      האם חשיפת האמת היא ערך עליון?

      בעיני לא. די לו ליודע האמת שהוא יודע את הדבר. אין צורך "להלבין" את פניו של זה שהתחמק לתוך השקר בכל מחיר.


      ובלי קשר, אני לא חושב שיש לשקרן זכות לדרוש יחס לא בוטה ומתחשב ברגשותיו.

      כמו זה שרוצח את הוריו ומבקש רחמים כי הוא יתום.

       

      כאן אנו חלוקים. אתה רואה בשקרנים פושעים. אני רואה בחלק מן השקרים חולשה.

       

       

       

       

        6/7/09 12:38:

      צטט: יוני קיהל 2009-07-06 06:49:02

       

      ואף על פי כן מעצם שליחותה של "האמת" ישנם רבים המרשים לעצמם בוטות, הפחתות ערך באחרים וסתם עכזריות או עלבונות שמסירת "האמת" היא רק תרוץ להם. אמת כזו, כמוה כשקר בעצמה. זהו שקר עצמי שמוסר "האמת" משקר לעצמו בעצם מסירתה.

      ההבחנה בין "אמת" לבין אותם מקרים בהם מישהו כי להוט "לומר את האמת" עד שאינו מבחין בבלבול הפנימי שחל אצלו בין אותה "אמת" לבין בוטות, התלהמות או סתם רוע עלולה להיות קשה מאוד ומבלבלת.

      היא חשובה לא פחות (ואולי אף יותר) מן ההמנעות משקר. 

       

       

      מסכים איתך לגבי המניעים, אבל האם אתה חושב שהמניע יכול לשמש הצדקה?

      כי גם למעשים הרבה יותר חמורים, ראה תגובתי למירב, יש מניע.

      והאם אתה חושב שצריך להתיחס לכל סוג ומידה של שקר באופן אחר, ולפי איזה מפתח?

      בשם שליחותה של האמת, ושל הרבה דברים אחרים, דת למשל, נעשו הרבה מאוד דברים נוראים,

      אבל עדין, זה שמישהו מגדיר לעצמו, מכל סיבה שהיא, אמת מסוימת, לא הופך את אותה הגדרה לאמת עובדתית

      ואוביקטיבית.

      מה שאתה מתאר זה, טקטיקה של שקרנים שמשקרים כשהם אומרים או חושבים שהם פועלים כביכול בשם האמת.

      לכן הדוגמא שלך לא מדברת על אמת אלא על שקר.

      יש הרבה דוגמאות דומות, אבל אני דיברתי בעיקר על אמת אוביקטיבית.


      אבל כשמדובר באמת אוביקטיבית, אי אפשר להגיד שהיא בוטה, אמת לא יכולה להיות בוטה.

      אפשר להגיד את אותה אמת באופן בוטה, אבל זה לא קשור לאמת או שקר.

      בכל מקרה, "בוטות" היא גם דבר יחסי, ולא ערך מוחלט.

      הרבה פעמים, שקרנים שנחשפו מרגישים מבוישים, ואת אי הנעימות שלהם הם מיחסים ל"בוטות" כביכול של

      זה שחשף אותם, כי הם לא לוקחים אחריות על מעשיהם ודבריהם, המניפולציה הפולנית הזו של שקרנים,

      מונעת הרבה פעמים מאנשים לחשוף שקרים של אחרים, ולהגיד להם בפנים שהם משקרים, כי הם לא מסוגלים להתמודד אחר כך עם האשמות של אותם שקרנים בבוטות, ורדיפה אישית וכו'.
      אחת מדרכי ההתגוננות של שקרנים שנחשפו היא, האשמה של החושף בבוטות.


      ובלי קשר, אני לא חושב שיש לשקרן זכות לדרוש יחס לא בוטה ומתחשב ברגשותיו.

      כמו זה שרוצח את הוריו ומבקש רחמים כי הוא יתום.

       

       

        6/7/09 06:49:

      שקר הוא הרגל רע.

      אבל יש הבדלים משמעותיים בסיבות ובחומרה.

      שקר נובע תמיד רק ממניע אחד, ומניע אחד בלבד - מפחד.

      פחד משיפוט. מחשיפה. מהתמודדות.

      ישנם מקרים בהם שקר נובע מרוע. מצורך בלתי נשלט לקדם מטרה זדונית או לחבל לאחר. 

      גם כאן המניע הוא פחד. אימה סמויה.   

      אם אדם זקוק לעצה ומישהו מטעה אותו (בעקבות פחד סמוי ממנו) - זה דבר אחד.

      אם אדם נשאל על דבר אישי אותו הוא אינו מעונין למסור - זה דבר אחר.

      אם אדם נשאל על דבר מה והוא פוחד מן הדעה שתהיה לו, לצד האחר, עליו בעקבות תשובתו - זה דבר שלישי.

      שקר הנמסר לאדם בעקבות "מחשבה על טובתו" גם הוא נובע מפחד ובורות. זוהי הולכת שולל.

      הולכת שולל אין בה סגולה חיובית כלשהי.

       

      ואף על פי כן מעצם שליחותה של "האמת" ישנם רבים המרשים לעצמם בוטות, הפחתות ערך באחרים וסתם עכזריות או עלבונות שמסירת "האמת" היא רק תרוץ להם. אמת כזו, כמוה כשקר בעצמה. זהו שקר עצמי שמוסר "האמת" משקר לעצמו בעצם מסירתה.

      ההבחנה בין "אמת" לבין אותם מקרים בהם מישהו כי להוט "לומר את האמת" עד שאינו מבחין בבלבול הפנימי שחל אצלו בין אותה "אמת" לבין בוטות, התלהמות או סתם רוע עלולה להיות קשה מאוד ומבלבלת.

      היא חשובה לא פחות (ואולי אף יותר) מן ההמנעות משקר. 

       

      יוני

       

       

       

       

        5/7/09 21:02:

      צטט: א י ל ה 2009-07-05 17:34:39


      אוף, שקרים.

      זה מסובך, הדבר הזה.

      כי באמת לפעמים לא רוצי לפגוע; באחר; או יותר נכון, בעצמנו.

      כי נדמה לנו שהאמת תפגע.

      ולפעמים, זה לא לגמרי ברור לנו מהי האמת - אמת זה השוקולד שאני רוצה לאכול עכשיו, או הידיעה שזה ממש לא טוב לי?

      וגם, אם רוצים לעשות משהו ביחד - אז איך אפשר גם שכל אחד ישמור על האמת שלו, וגם שמשהו יצליח לקרות ביחד?

          

      ואוף אני לא מרוכזת ולא ממש מצליחה להביא את הנקודות כמו בדרך כלל.

      אבל מותר לי לפעמים.

      ויש לי תירוץ.

      זאת האמת.

      :)

                  

       

       

      :))

      "שקר" הופיע בתורה פעם ראשונה כמעט בלוחות הברית.

      מה, קודם לכן לא שיקרו?

      וגם אחרי כן לא הופיע הרבה פעמים, אז מה היה כל כך חשוב לציין אותו בלוחות הברית?

       

        5/7/09 17:34:


      אוף, שקרים.

      זה מסובך, הדבר הזה.

      כי באמת לפעמים לא רוצי לפגוע; באחר; או יותר נכון, בעצמנו.

      כי נדמה לנו שהאמת תפגע.

      ולפעמים, זה לא לגמרי ברור לנו מהי האמת - אמת זה השוקולד שאני רוצה לאכול עכשיו, או הידיעה שזה ממש לא טוב לי?

      וגם, אם רוצים לעשות משהו ביחד - אז איך אפשר גם שכל אחד ישמור על האמת שלו, וגם שמשהו יצליח לקרות ביחד?

          

      ואוף אני לא מרוכזת ולא ממש מצליחה להביא את הנקודות כמו בדרך כלל.

      אבל מותר לי לפעמים.

      ויש לי תירוץ.

      זאת האמת.

      :)

                  

        5/7/09 16:54:

      צטט: רוח גלילית 2009-07-05 14:29:38

      צטט: סנה בוער 2009-07-04 13:18:23

       

      גם אותי לא, ובמעגל החברים הקרוב שלי אין כאלה. אני מדברת על המשפחה היותר מורחבת, על בוסים, נניח, ויחסים שיש בהם סוג של אילוץ.  האמת שגם המשפחה המורחבת כבר הרימה ידיים, הם יודעים שאני לא מגיעה ובאמת הפסיקו להזמין. אבל כמו שאמרו כאן אחרים, אין פה שחור לבן :)

      בקשר למחלות, על האפשרות שאתה מספר פה שחווית לא חשבתי בכלל, והסיכוי הקטן שאולי החמצנו את זה עם אמי, עושה לי  קצת לא טוב. מצד שני, שנה לפני שהיא נפטרה, כשעוד בכלל לא ידענו שיש לה סרטן, היא חילקה הוראות לגבי הרכוש שלה בדקדקנות מדהימה. כששאלתי אותה מה קרה פתאום, היא אמרה שעברה תהליך עם קבלת המוות ושהיא עכשיו שלמה איתו. כשהבאנו אותה הביתה מבית חולים (והיה ברור שזה להוספיס בית) היא ישבה איתי ונתנה לי צוואה, אשכרה, רוחנית. אמרה מה היתה רוצה לראות שקורה לי, מה חשוב לדעתה עבורי. היא ידעה, ללא ספק, שזה הסוף, גם בלי שאף אחד אמר לה.

       

      באמת נשמע שהיא ידעה, ואם כך, היתה לה ההזדמנות :)

        5/7/09 14:29:

      צטט: סנה בוער 2009-07-04 13:18:23

      צטט: רוח גלילית 2009-07-04 12:37:33

      פעם חשבתי כמוך, בעניין השקרים הקטנים או הגדולים. הצרה היתה שהשקרים הקטנים, שנעדרו מהמילון שלי, הביאו הרבה מפחי נפש לאנשים שהיו קרובים אלי. "לא בא לי להגיע לבר מצווה/חתונה/ברית שלך" לא עובר מסך אצל הרבה אנשים. חקרתי קצת בהתנהלות הזו, והגעתי למסקנה שיש אנשים שלא מסוגלים לשמוע אמיתות כאלה.  בעקבות זאת השתנה הפוקוס שלי. שאלתי את עצמי מה יותר חשוב, השקט הנפשי של האדם מולי או להתאבד עם האמת המוחלטת שלי עליו.  החלטתי שהשקט עדיף.  אני כבר לא מכנה את זה שקר, אלא גלולת ארגעה :) לא נכנסת פה לעניין שבדרך כלל אנשים מרגישים שזה חירטוט, אלא שמה דגש על מה למדתי מהם  -  איך הם, בתגובות שלהם, בעצם לימדו אותי מה הם רוצים לשמוע.

      עניין אחר הוא הסרטן. אמי גם נפטרה ממנו ואחותי החליטה שלא צריך לספר לה.  הסכמתי לזרום עם זה. עברנו חודש קשה עד שהיא נפטרה, שבמהלכו היה לי ברור שהיא יודעת מה יש לה, וכנראה זורמת איתנו גם. הרופאה שלה אמרה לנו שאין בעיה לספר לה, כי אנשים שלא רוצים לשמוע את האמת, לא שומעים. העובדת הסוציאלית בבית חולים אמרה לי שאם לא נדבר איתה על זה, לא היא ולא אנחנו נוכל לעבד את חוויית הפרידה. היא צדקה. בדיעבד אני חושבת שזו היתה טעות לא לספר לה. יותר זה לא יקרה. את השיעור פה למדתי עד הסוף :)

       

      טוב, לי יש נסיון שונה עם השקרים הקטנים כבדוגמה שלך.

      אני לא הולך לשום ארוע, חוץ מאלו של אחים ואחיות שלי או של אשתי, ותמיד אני מודיע על זה לאדם שמזמין אותי,

      כבר במתן ההזמנה, וגם אומר לו את הסיבה האמיתית בפנים, "אני לא אוהב ארועים כאלו, ואני סובל בהם"!
      ואני מסביר שאין שום קשר בין זה שאני לא בא לארוע, לבין מה שאני מרגיש כלפיו,

      שזה לא הוא, אלא הארוע :)

      היום, מי שמכיר אותי, ואכפת לו ממני, בכלל לא מזמין אותי.

      אף אחד שאכפת לי ממנו, לא נפגע ממני, ואפילו להיפך, אנשים מאוד מעריכים את הכנות.

      רוב המשתתפים בארועים האלו במילא מגיעים כי לא נעים להם מכל מיני דברים, וכל מה שמעניין אותם

      זה האוכל וריכולים. והם גם במילא מוזמנים רק כי לא נעים לא להזמין.

       

      אנשים שלא מסוגלים לשמוע את האמת, במילא לא מענינים אותי :)

      לגבי המחלות, הנזק הוא כפול, גם למסתירים את האמת, וגם לחולה עצמו.

      ואני חושב שהנזק לחולה גדול יותר.

      לידיעה על האפשרות שחייו קצובים, שאין סיכוי שיחלים וישאר בחיים, יש משמעות מאוד גדולה בהתפתחות,

      בלמידה, ולמיצוי הסיבה לגלגול החיים.

      גם ברגעים האחרונים של החיים אפשר להבין את הפואנטה שלהם, ולהשלים ברגע אחד עבודה של גלגול חיים שלם.

      צריך לאפשר לחולה שהולך למות, את ההזדמנות האחרונה שלו להבין דברים שאולי לא הבין כל חייו.

      אני ראיתי את השינוי שחל באבא שלי לאחר שהבין סופית, פתאום הוא נפתח, הפשיר, התרכך, חיבק אותי חיבוק אמיתי פעם ראשונה בחיים, בכה, ואמר לי שסוף סוף הוא מבין על מה דיברתי אתו כל השנים על, רגש ובכי. 
      הרגשתי, שהוא למד משהו שאולי לא היה לומד אם היה חושב שיש לו סיכוי להלחם במחלה ולנצח, כשהיה כבר בשלב האל-חזור.

       

      גם אותי לא, ובמעגל החברים הקרוב שלי אין כאלה. אני מדברת על המשפחה היותר מורחבת, על בוסים, נניח, ויחסים שיש בהם סוג של אילוץ.  האמת שגם המשפחה המורחבת כבר הרימה ידיים, הם יודעים שאני לא מגיעה ובאמת הפסיקו להזמין. אבל כמו שאמרו כאן אחרים, אין פה שחור לבן :)

      בקשר למחלות, על האפשרות שאתה מספר פה שחווית לא חשבתי בכלל, והסיכוי הקטן שאולי החמצנו את זה עם אמי, עושה לי  קצת לא טוב. מצד שני, שנה לפני שהיא נפטרה, כשעוד בכלל לא ידענו שיש לה סרטן, היא חילקה הוראות לגבי הרכוש שלה בדקדקנות מדהימה. כששאלתי אותה מה קרה פתאום, היא אמרה שעברה תהליך עם קבלת המוות ושהיא עכשיו שלמה איתו. כשהבאנו אותה הביתה מבית חולים (והיה ברור שזה להוספיס בית) היא ישבה איתי ונתנה לי צוואה, אשכרה, רוחנית. אמרה מה היתה רוצה לראות שקורה לי, מה חשוב לדעתה עבורי. היא ידעה, ללא ספק, שזה הסוף, גם בלי שאף אחד אמר לה.

        5/7/09 12:44:

      צטט: נירית גלעד 2009-07-05 07:09:50


      מה שעניין אותי במיוחד תוך כדי הקריאה היה לבדוק את עצמי מול "השקרים הקטנים" של חיי כי זו בעצם נקודת המוצא לכל התייחסות לנושא אמת/שקר. אם לגיטימי בעיני לספר לעצמי סיפורים מייפי מציאות, לגיטימי (כנראה) לעשות זאת גם מול הזולת.

      כנות שבאה מתוך אמת פנימית ומתוך יושר אישי היא מה שאני מחפשת הן בעולם הפנימי שלי והן בעולם שמקיף אותי.

      מעבר לזה אין לי עניין לשפוט את מי שנוהג אחרת ממני.

       

      אני חושב לגמרי כמוך.

      למזלי, יצא לי כשהיתי בן 24 לחוות שקר עצמי, ובגדול.

      גיליתי ששיקרתי לעצמי בנושא מסויים, ומדובר בשקר שהיתי מוכן לריב כדי להגן עליו כעל האמת שלי.

      הגילוי הזה, היה טראומתי בשבילי ותקופה ארוכה מאוד היתי בשוק.

      היה קשה לי להבין איך יכול להיות שאני משקר לעצמי כל כך חזק, לגמרי לגמרי, אפילו בלי הספק הכי קטן,

      ומה שהכי הטריד אותי זה, המחשבה שאולי עדין אני מאמין, באותה מידה, בשקרים עצמיים אחרים.

      איך אדע מכאן והלאה שמה שאני חושב ויודע, זה אמיתי ולא שקר?

      מאז, לא משנה כמה אני בטוח בעצמי, תמיד אני משאיר פתח לאפשרות שאני משקר לעצמי.

      הפתח הזה, מאפשר לי לא להרדם בשמירה ולבדוק שוב ושוב את האמיתות שלי.

        5/7/09 12:33:

      צטט: forte nina 2009-07-05 06:05:19

      צטט: סנה בוער 2009-07-04 23:15:22

      צטט: that's me 2009-07-04 22:39:52

       

       

       

      פנינה,

      התגובה שלך, מבחינתי, היא פרק ההמשך לפוסט, תודה :)

       

        5/7/09 12:30:

      צטט: רוניאלי 2009-07-05 03:23:10

      הי אחי,

      פוסט מעורר מחשבה.

      למעשה, כל מה שדניאל כתב, תכננתי לאמר...(גם אם במילים אחרות)

      אני באופן אישי, לא בטוחה בכלל שיש אמת מוחלטת, או שקר מוחלט.

      ולא בגלל שאני כזו פילוסופית גדולה, אלא משום שאפילו במקרה מחלה,

      לא תמיד מה שהרופאים בטוחים שהם יודעים, מוכח כאמת אבסולוטית...

      החיים לפעמים מאד מפתיעים בגוונים שבין השחור ללבן.

       

      רוניתי, את ערה בשעות כאלו? :)

      אם אני אומר לך שאני נמצא אצל חבר או אצל רופא השיניים אבל הייתי בים, האם זו לא אמת מוחלטת ששיקרתי?

      אני מדבר על שקרים מהסוג הזה, שאין בהם שום דבר סוביקטיבי.


      אם כבר את הולכת לרופא שלא יודע הכול ולא תמיד צודק, לא תרצי לדעת מה הוא חושב?

      בכל מקרה, אם את כזו שלא רוצה לדעת, תגידי את זה מראש לרופא ואז כשלא יגיד לך, לא יחשב כמשקר.

      אבל אם חולה לא אומר לרופא שלא יגיד לו מה מצבו, והרופא לא אומר לחולה את האמת, אז הוא כן שקרן.

      האם את מציע להשאיר את ההחלטה אם להגיד לחולה מה מצבו האמיתי, או לא, בידי הרופא?

      אני באופן אישי, הייתי מעדיפה שלא לדעת על מחלה סופנית. לא חושבת שהיה

      לי קל יותר להתמודד, עם הייתי יודעת בודאות, ללא תקווה, ללא מחשבה על המחר.

      וזה אפילו ולמרות הידיעה הפנימית שלי, שרק הגוף נגמר, ואני ממשיכה הלאה.

      בכל אופן, כפי שציינת, זה מאד מורכב, משום שלא תמיד לשקר, או לא לאמר אמת הם

      באותה הסקלה.

      נכון, לא באותה סקלה, ולא דיברתי על אי אמירת אמת, רק על שקר.

      המקרה של הרופא, הוא לא מקרה של אי אמירת אמת מפני שזו חובתו המקצועית שנגזרת מהתפקיד שלו.

      אין בעיה שאותו רופא ימנע מלהגיד את האמת על כל דבר אחר מלבד מצבו הבריאותי של החולה שלו.


      לפעמים "שקר לבן", זה שנאמר מתוך כוונה שלמה שלא לפגוע פגיעה מיותרת

      באחר, הוא עדיף בעיני על יריקת אמת בפרצוף, שהתוצאה היחידה שלה היא פגיעה עצומה.


      השאלה היא, האם זה ש"ירק" לך בפרצוף ידע מה את מעדיפה, כי אם הוא לא ידע הוא לא אשם.

      כשאת מבקשת מראש שלא יגידו לך, אז מי שלא אמר לך לא נחשב משקר, אבל אם לא אמר לך בלי שידע שאת לא רוצה לדעת הוא כן שקרן.

      אני לא מסכימה עם הרעיון שכדאי להתייחס לשקרים קטנים באותה מידתיות של שקרים גדולים.


      למה לא?

      העונש החברתי על שקר ניתן על שום מה?
      האם יש טבלה של שקרים קטנים וגדולים וה"עונש" המתאים להם?
      אני חושב שאנחנו לא אוהבים שמשקרים לנו בגלל הפגיעה באמון ולא בגלל מידת הפגיעה באמון.

      וכשאנחנו לא מטפלים בשקרנים קטנים, הם מתפתחים להיות שקרנים גדולים, זה עיניין של חינוך.

      סלחנות לא צריכה לבוא בגלל קלות ה"עברה", אלא בגלל שעובר העבירה הראה רצון וכוונה להשתפר, והבנה של הטעות שלו, בלי אלו הסליחה רק מזיקה ומנציחה את העוולה.

      :))

       

       

        5/7/09 07:09:


      מה שעניין אותי במיוחד תוך כדי הקריאה היה לבדוק את עצמי מול "השקרים הקטנים" של חיי כי זו בעצם נקודת המוצא לכל התייחסות לנושא אמת/שקר. אם לגיטימי בעיני לספר לעצמי סיפורים מייפי מציאות, לגיטימי (כנראה) לעשות זאת גם מול הזולת.

      כנות שבאה מתוך אמת פנימית ומתוך יושר אישי היא מה שאני מחפשת הן בעולם הפנימי שלי והן בעולם שמקיף אותי.

      מעבר לזה אין לי עניין לשפוט את מי שנוהג אחרת ממני.

        5/7/09 06:05:

      צטט: סנה בוער 2009-07-04 23:15:22

      צטט: that's me 2009-07-04 22:39:52

       

       

      לא מכיר את הסוגיה הזו של החופה.

      אבל נראה לי שהיא לא מדברת על שקר, במובן של תאור מציאות אחרת ממה שבאמת.

      יופי הוא שאלה של טעם ויחסיות, ולא אמת מוחלטת.

      הסוגיה הזו לדעתי, קשורה יותר לתחום המוסר האישי, שהיא נגזרת של סוגיית השקר.
      אני יותר מתכוון למקרים הברורים והמוחלטים, ולא לאמת סוביקטיבית.

       

      אני בהחלט מסכים שצריך לדעת ולהרגיש כבוד לאמת הפנימית של כל אחד, ביחוד אם הוא גם חי לפיה :)

      לא כל מי שחושב או אומר "זו האמת הפנימית שלי", יודע על מה הוא מדבר, אנחנו נוטים לחשוב על עצמנו כל מיני

      דברים מנותקים מהמציאות, לטוב ולרע. מה שקובע זה, המידה שבה מעשינו מעידים על הדברים.

      קל להתבלבל בין אמת פנימית, לבין מחשבה על אמת פנימית.

      ובכל מקרה, השאיפה צריכה להיות לגלות את האמת הפנימית.

      :))

       הסוגיה הזאת מדברת על אמת מעיני המתבונן .

      אני חושבת שיש הבדל בין שקר "זדוני" גם לאמת "זדונית"

      דהיינו לשקר כשאתה מודע ולהפגין מצג שוא בידיעה שהצד השני יחליט החלטות בהתאם או תופק טובת הנאה על חשבון האחר. ואמת "זדונית" שנועדה ממש לפגוע. כי מה יעזור באמת למי שמכוער או נראה רע שאתה "דוחף" לו את זה בפרצופו, אין הכרח באמת כזאת הקשורה בסופו של דבר בדעתו של המתבונן.

      עם זאת הנושא מראה כמה קשה למתוח קו מדוייק. 

      כי יש לי שאלה שהיא גם קשורה באמת ומעוררת הרבה מחשבה:אם למעביד שלך או של מישהו אחר שפרנסתך או פרנסתו תלויה בכך והוא בלתי נסבל , האם תאמר לו את האמת במחיר הפסד עבודה? או מה? אם לבעל עסק שלקוחות מגיעים אליו והם "קרציות" ומתנהגים באופן בוטה?האם "תגרש" את הלקוח באמירת אמת נוקבת או תספוג על מנת שאולי הוא ירכוש את מרכולתך? כלומר האמת בעיני שהיא באמת מקודשת, תמיד נמצאת בחיבוטים שבין יחסי ילד הורה[הורים משקרים ] אדם  מעבידו[הפרנסה חשובה] 

      בקיצור איפה שיש יחסי תלות, לעיתים הגדרת השקר בעייתית כי התוצאה עלולה להיות חמורה.

      [אישית מעולם לא היה לי מעביד, אבל אני יכולה לראות את עצמי מובטלת מקצועית או מישהי המחליפה הרבה מעבידים עם הפה שלי]

      אנני מדברת על יחסים בין שני בוגרים כמו חברים ובני זוג שזה בלתי נסבל בעיני שיש שקר. כל אמת תהיה טובה יותר כי ממנה אפשר לצמוח.

       

       

        5/7/09 05:33:


      אני, כמובן, בעד להגיד את האמת ויהי מה.

       

      בעיקר במקרים שבהם אנשים מעדיפים שתגן על שקריהם העצמיים באמצעות עצימת עין, דווקא אז - להגיד את האמת.

       

      אני חושבת שגילויי חמלה והבנה לשקרים עצמיים, כמו שגורסת מירב שצריך לעשות, רק מחמירה את המצב, גם של השקרן לעצמו וגם של העולם המשקר כל הזמן והחי בסרט, ושיתוף פעולה עם שקרים עצמיים של האחר זה ממש פשע.

      וגם אין לזה סוף.

      מתי תתחיל להגיד לו את האמת, כשהוא ישתה לך את הדם?

       

      אמת ורק אמת, בטח במצבים שאדם משקר לעצמו וזה גורם לפגיעה בסביבתו (אם הוא רק פוגע בעצמו ולא רוצה לשמוע, בעיה שלו).

       

       

       

        5/7/09 03:23:

      הי אחי,

      פוסט מעורר מחשבה.

      למעשה, כל מה שדניאל כתב, תכננתי לאמר...(גם אם במילים אחרות)

      אני באופן אישי, לא בטוחה בכלל שיש אמת מוחלטת, או שקר מוחלט.

      ולא בגלל שאני כזו פילוסופית גדולה, אלא משום שאפילו במקרה מחלה,

      לא תמיד מה שהרופאים בטוחים שהם יודעים, מוכח כאמת אבסולוטית...

      החיים לפעמים מאד מפתיעים בגוונים שבין השחור ללבן.

      אני באופן אישי, הייתי מעדיפה שלא לדעת על מחלה סופנית. לא חושבת שהיה

      לי קל יותר להתמודד, עם הייתי יודעת בודאות, ללא תקווה, ללא מחשבה על המחר.

      וזה אפילו ולמרות הידיעה הפנימית שלי, שרק הגוף נגמר, ואני ממשיכה הלאה.

      בכל אופן, כפי שציינת, זה מאד מורכב, משום שלא תמיד לשקר, או לא לאמר אמת הם

      באותה הסקלה. לפעמים "שקר לבן", זה שנאמר מתוך כוונה שלמה שלא לפגוע פגיעה מיותרת

      באחר, הוא עדיף בעיני על יריקת אמת בפרצוף, שהתוצאה היחידה שלה היא פגיעה עצומה.

      אני לא מסכימה עם הרעיון שכדאי להתייחס לשקרים קטנים באותה מידתיות של שקרים גדולים.

      חמי ז"ל, גם נפטר מסרטן, והסתירו ממנו את חומרת מצבו, אבל כשדיברתי איתו, היה לי ברור שהוא

      יודע בתוכו, ומעדיף בעצמו שלא לדבר על כך. האם יצאנו נפסדים מכך? אולי.

      אבל זו למעשה היתה הבחירה שלו, הרבה יותר מאשר שלנו. היה ברור שהוא לא רוצה לחשוב על הסוף,

      ונפרד מאיתנו בדרכו שלו.

      בכל אופן, אני מניחה , שגם כשאני משקרת לעצמי, אני לא תמיד מודעת לכך, ועולה על זה רק בדיעבד, אחרי

      תהליך. כל העינין הזה מאד מרתק, ואני חושבת שאתה שואל שאלות נכונות. קשה מאד למצוא את הדרך

      לדעת אמת מהי , ושווה בהחלט להתבונן בזה.

        4/7/09 23:15:

      צטט: that's me 2009-07-04 22:39:52

       

       

      לא מכיר את הסוגיה הזו של החופה.

      אבל נראה לי שהיא לא מדברת על שקר, במובן של תאור מציאות אחרת ממה שבאמת.

      יופי הוא שאלה של טעם ויחסיות, ולא אמת מוחלטת.

      הסוגיה הזו לדעתי, קשורה יותר לתחום המוסר האישי, שהיא נגזרת של סוגיית השקר.
      אני יותר מתכוון למקרים הברורים והמוחלטים, ולא לאמת סוביקטיבית.

       

      אני בהחלט מסכים שצריך לדעת ולהרגיש כבוד לאמת הפנימית של כל אחד, ביחוד אם הוא גם חי לפיה :)

      לא כל מי שחושב או אומר "זו האמת הפנימית שלי", יודע על מה הוא מדבר, אנחנו נוטים לחשוב על עצמנו כל מיני

      דברים מנותקים מהמציאות, לטוב ולרע. מה שקובע זה, המידה שבה מעשינו מעידים על הדברים.

      קל להתבלבל בין אמת פנימית, לבין מחשבה על אמת פנימית.

      ובכל מקרה, השאיפה צריכה להיות לגלות את האמת הפנימית.

      :))

        4/7/09 22:55:

      צטט: מירב שביט 2009-07-04 22:21:43


                     forgiven

       

       

       

      :)) 








        4/7/09 22:39:


      מעניין מאד

       

      אני מכיר מישי שנפטרה מסרטן, ובשלב מסוים, פשוט ביקשה להיות עם הרופאה לבד, ללא המשפחה שניסתה כל הזמן לעודד (לא להסתיר, לעדד) ושאלה אותה את כל השאלות שהמשפחה לא היתה מוכנה נפשית לשמוע.

       

      ומאידך.

       

      מזכיר לי את המחלוקת בין בית שמאי לבין בית הלל. מה אומרים לכלה מתחת לחופה ? כלה נאה וחסודה, גם אם היא מכוערת (בית הלל) או אומרים את האמת בפרצוף (בית שמאי).

       

      יש באי אמירת האמת בפרצוף לפעמים משום הבנה שהאמת שאני חושב שהיא אמת, אינה בהכרח האמת האובייקטיבית. ואולי החתן של הכלה הזו דווקא מאד אוהב את פניה המכוערות (לטעמי) של כלתו.

      אז מה אני נדחף עם האמת שלי מבלי שהתבקשתי להשחיל אותה ?

       

      אני חושב שבית הלל מובילים את הקו היותר מורכב מאשר הדיכוטומיה של אמת ושקר, לא בגלל היחס האמביוולנטי שלהם לאמת האובייקטיבית, אלא בהבנה שלהם שהאמת שלי אינה בהכרח האמת של האחר. והכבוד שלי לאמת של האחר. כמו שאני מכבד את האמת שלי.

       

      כמובן שהתגובות לעיל אוצרות בתוכן כמו הפוסט הזה הרבה אמת (בעיני... בעיני...) ומראות כמה המצב מורכב כשעושים אותו פשוט, ועדיין מורכב כשעושים אותו מורכב :)

        4/7/09 22:21:


                     forgiven

        4/7/09 21:43:

      צטט: מירב שביט 2009-07-04 20:50:44

       

      היה נסיון לדיאלוג, הוא כשל.

      אתה בוחר לראות את מה שאתה רואה.

       

      הפוסט שלך הוא כמו נאום לאומה:

       

      "השקר, מערער את הסדר החברתי.
      הוא גורם לחוסר ביטחון ופוגע בהישרדות החברתית.
      אי אפשר לנהל חברה שבה אי אפשר להאמין לאף אחד.
      אם לא נאמין לרופאים, למשל, איך נוכל להבריא?
      אם לא נאמין לממשלה, למה שנשלם מיסים?
      אם לא נאמין לחברים, בני זוג וכו', לא נוכל להתנהל ולשרוד כחברה נורמאלית."

      עכשיו רק חסרות מחיאות כפיים של ההמון:)

      אל תתעצבן, צריך גם לעשות בחיים וגם לנאום בחיים- רק לנאום זה לא עובד ...

      תראה את המדינאים שלנו ואיך המדינה נראית..רע ..לא? זה בגלל שהם רק מדברים.

      סיימתי את נאומי הקצר. יש לי לעשות. ברשותך.

       

       

       

      אז זה מה שמפריע לך, שאני נואם לאומה?

      ולמה להעליב ולהשוות אותי למדינאים?

       

      בסך הכול שאלתי שאלות והצעתי את התשובות שלי לחלקן, ועשיתי את זה בצניעות בבלוג הפרטי שלי,

      וגם לא הזמנתי אף אחד להגיב או לקרא.

      לא העברתי בקורת, לא שפטתי אף אחד, ולא הצעתי לאף אחד, וגם לא לך, איך לחיות, מה לעשות, ועל מה לכתוב

      את הפוסטים שלו.

       

      אני מאוד מצטער אם את רואה בי איזו שהיא סמכות, שאיכזבה אותך ולא עמדה בציפיותיך,

      ואשמח לעשות איתך תאום ציפיות על מנת שבעתיד לא אחזור ואאכזב אותך.

      ובטיעונים להקלת העונש אבקש, שתתחשבי בי על זה שבאמת באמת לא היה לי מושג מה הציפיות שלך ממני,

      וסליחה.

       

        4/7/09 20:50:

       

      היה נסיון לדיאלוג, הוא כשל.

      אתה בוחר לראות את מה שאתה רואה.

       

      הפוסט שלך הוא כמו נאום לאומה:

       

      "השקר, מערער את הסדר החברתי.
      הוא גורם לחוסר ביטחון ופוגע בהישרדות החברתית.
      אי אפשר לנהל חברה שבה אי אפשר להאמין לאף אחד.
      אם לא נאמין לרופאים, למשל, איך נוכל להבריא?
      אם לא נאמין לממשלה, למה שנשלם מיסים?
      אם לא נאמין לחברים, בני זוג וכו', לא נוכל להתנהל ולשרוד כחברה נורמאלית."

      עכשיו רק חסרות מחיאות כפיים של ההמון:)

      אל תתעצבן, צריך גם לעשות בחיים וגם לנאום בחיים- רק לנאום זה לא עובד ...

      תראה את המדינאים שלנו ואיך המדינה נראית..רע ..לא? זה בגלל שהם רק מדברים.

      סיימתי את נאומי הקצר. יש לי לעשות. ברשותך.

       

       

       

        4/7/09 20:41:

      צטט: forte nina 2009-07-04 19:44:34

       

       אני לא מתערבת ביניכם.אבל השיח ביניכם הסביר לי שאנחנו כל כך עמוסים בשקרים כבר מלידה כשההורים מסתירים מאיתנו דברים  "עם הצדקה" בהבטחות שהם מבטיחים ולא יכולים לקיים רק בגלל  שאנחנו כילדים , ולא יכולים לעשות דבר אלא להיות מאוכזבים ולאבד אמון ב"גדולים" . יש משהו בכל עניין השקר ,האמת היחסית השקרים הלבנים, השקרים הטאקטיים המאניפולציות שגורמים לרגישות גדולה. ואני בהחלט חושבת שזו איכות חיים לשאוף לא לשקר. זה חלק מאיכות החיים וכבוד לחיים להיו  נקי , ולהרגיש טוב עם עצמנו. זו הרגשה נעימה שאפשר להגיד למישהו קרוב כל מה שאנחנו מרגישים מבלי להיות מאויים. אני לא זוכרת שיכולתי לעשות את זה בילדותי, כי נענשתי כשניסיתי להגיד את האמת הפנימית שלי, בטוח זה גרם לנזקים בהמשך ובהסוסים רבים יותר לומר דברים כנים . 

      אבל נעים לנהל את החיים ביושר וביושרה. ואני לגמריי מסכימה עם זה.

       

       

      זה לא שיח, זה סיח שלמירב בא לתקוע בי :)

        4/7/09 20:36:

      צטט: מירב שביט 2009-07-04 19:26:18

      צטט: סנה בוער 2009-07-04 18:32:08

      צטט: מירב שביט 2009-07-04 17:53:00

      צטט: סנה בוער 2009-07-04 17:40:44

      צטט: מירב שביט 2009-07-04 17:28:39

       

       

       

       

       

       

       

       

      מה הבדל בין השאלה הזו, לשאלה, האם זה כל כך נורא בעינייך לשאוף לא לשקר בכלל, למרות שלא נצליח אף פעם?

      כי אם את אומרת שזה בסדר לשקר, לא יכולה להיות שאיפה לתקן ולהשתפר, לא מתקנים את מה שבסדר.

      ואם את חושבת כך, אז גם לא צריך לתקן ולהשתפר בשום דבר, כי לכל דבר יש סיבה והצדקה ולכן מותר הכול.

      ולגבי הלסלוח כבר כתבתי לך ונתתי לך דוגמה, אבל במקום להתיחס את מעלה את זה שוב, התשובה שלי לא השתנתה מאז.


      השאלה היותר מעניינת היא, איפה היית את כשכתבת לי תגובה שיפוטית וביקורתית ומאשימה, בלי טיפת חמלה

      על כל נסיבות חיי הקשות שהביאו אותי לכתוב פוסט חסר אמפטיה, רגישות, וסלחנות?

      האם את חושבת שתוכלי לסלוח לי על כך ולהגשים את מהות חייך? בבקשה! נשבע שלא רציתי לפגוע בך כשכתבתי את הפוסט,

      אפילו לא חשבתי עליך, כלום, בכלל.

      אני מודה אבל, שיש משהו מאוד משחרר בלדבר עם מישהו שמהות חייו היא לסלוח, הידיעה הזו, שיסולח לי על כל דבר שאגיד,

      מאוד מנחמת.

      אני בחיים לא פגשתי מישהו כזה, ואם לא היתי פוגש בך, לא היתי יודע שזה אפשרי, אז גם תודה :)

        4/7/09 19:44:

      צטט: מירב שביט 2009-07-04 19:26:18

      צטט: סנה בוער 2009-07-04 18:32:08

      צטט: מירב שביט 2009-07-04 17:53:00

      צטט: סנה בוער 2009-07-04 17:40:44

      צטט: מירב שביט 2009-07-04 17:28:39

       

       

       

      מה לא הבנתי? <אני לרגע לא ממש יכולה להתיחס לרגשות אשמה כי לא עולים לי כאלו כרגע :-)>



      אני שמח! 


      אני אומר לך מה מפריע לי. מפריע לי שיש כאן אמירה שהאמת שאני מאמינה בה היא ערך עליון ושאת השקרנים הקטנים והגדולים צריך להעמיד במקום. לשפוט אותם.

      זה המקום שמבחינתי כאדם לא יכול בכלל להתמודד..לא לשקר בכלל? ממש...



      זה לא מה שאמרתי.

      שאלתי על הסיבות להבדל בהתייחסות שלנו למי שמשקר לנו שקר קטן, ונסלח, לבין מי שמשקר לנו שקר גדול, ולא נסלח.

      אמרתי,  ששקר הוא שקר, בין אם קטן או גדול, ושההתייחסות שלנו צריכה להיות זהה לקטן כמו לגדול.

      הסברתי גם למה זה כך לדעתי, וההסבר שלי היה בגוף ראשון רבים, לא הוצאתי את עצמי מהכלל כמו שמשום מה הבנת.

      ובטח שלא אמרתי בשום מקום, לא לשקר בכלל.

      האם זה כל כך נורא בעיניך לשאוף לחיים ללא שקר?
      האם זה כל כך נורא בעינייך להשתפר ולהתפתח למרות שאף פעם לא נהיה מושלמים?

      אני יכולה להבין את הכאב של האדם החולה, אני מבינה את אמא שלך מאוד, אני לא מצדיקה אותה. אבל מבינה. זה ההבדל. שלי יש אמפטיה גם למקום שמסתירים, גם למקום שלא אומרים, כי הכאב לעיתים בלתי נסבל..



      לא מבין את הקשר בין נושא הפוסט שלי לבין אמפטיה, אין בו גם דרמה, מתח או קומדיה, וזה מכוון.

      יש לי אמפטיה למקום שמסתירים, כשמסתירים ממישהו אחר ולא ממני,

      את טוענת שלך יש אמפטיה לאלו שמשקרים לך?

      אני לא בטוח.
      דרך אגב, גם לרוצחים ואנסים יש כאבים בלתי נסבלים שגורמים להם לעשות את מה שהם עושים,

      האם היתה לך אמפטיה גם להם אם היית הקורבן שלהם?

      אני לא בטוח.



      ולגבי אדם לעצמו...עוד לא פגשתי את האדם שחי באמת אונלין עם עצמו. לא פעם אני מוצאת את האמת שלי בערב...או ביום שלמחרת ושואלת את עצמי..מה חשבתי מה? איך...

      והתשובה היא תמיד, פחד, חוסר יכולת לנתח נכון את המצב, חוסר יכולת להתמודד. הבנת?


      לא אמרתי שיש אדם כזה, ובכל מקרה, זה שאת לא פגשת, זה הוכחה בעיניך שאין אדם כזה?

      לכן זה נראה שלידך ממש מפחיד, כי אם יצא משהו לא נכון או לא צמוד לאמת , אז אתה לא תסלח.

      אני שואלת אותך למה?

      למה אתה בא עם כלים כל כך קשים לשפוט?

       

      בינתיים מי ששפט פה, זו את אותי.

      אני לא שפטתי שום דבר, רק שאלתי שאלות והצעתי תשובות.

      ככה שאני לא יכול להתייחס לשאלה על השפיטה שלא קיימת.

      לגבי הפחד, יכול להיות שזה משהו סובייקטיבי שלך, כי בכל זאת לא כולם מרגישים כמוך.

      בכל אופן, מה את מציעה, שלא אהיה אני, שאהיה כמו מי שאת חושבת שאני צריך להיות?

      ובמסגרת הפוסט על שקר, והתגובות הכנות, אעשה שקר בנפשי אם לא אציין שהתגובות שלך מדגימות את מה

      שאני מדבר עליו בפוסט, בפסקה האחרונה, על השקר העצמי ותוצאותיו.

      זו הסיבה שבגללה את מאשימה אותי האשמות שווא ולא מבוססות, ובשפיטה שלא קיימת,

      בזמן שאת, לאורך כל התגובות שלך, שופטת אותי בעצמך, ולא רואה.

       

       

       

       

      הינה המהות: "האם זה כל כך נורא בעינייך להשתפר ולהתפתח למרות שאף פעם לא נהיה מושלמים?"

      בדיוק  הפוך- מה שאני חושבת זה כשיש מקום לשאוף אליו, יש מקום לסלוח על שגיאות, ולתקן. זו מהות חיי. ולכן

      לכן..

      אם תשוב לקרוא את מה שכתבת, ותדמיין שמישהו אחר כתב אותו, אתה תראה שהנימה שלך אינה דומה למשפט הזה שכתבת לי הינה הוא שוב:

      "האם זה כל כך נורא בעינייך להשתפר ולהתפתח למרות שאף פעם לא נהיה מושלמים?"

      עכשיו תבדוק עם עצמך איפה היית כשכתבת את זה והיכן אתה עכשיו מבחינה רגשית. ותבין.


       

       

       

       אני לא מתערבת ביניכם.אבל השיח ביניכם הסביר לי שאנחנו כל כך עמוסים בשקרים כבר מלידה כשההורים מסתירים מאיתנו דברים  "עם הצדקה" בהבטחות שהם מבטיחים ולא יכולים לקיים רק בגלל  שאנחנו כילדים , ולא יכולים לעשות דבר אלא להיות מאוכזבים ולאבד אמון ב"גדולים" . יש משהו בכל עניין השקר ,האמת היחסית השקרים הלבנים, השקרים הטאקטיים המאניפולציות שגורמים לרגישות גדולה. ואני בהחלט חושבת שזו איכות חיים לשאוף לא לשקר. זה חלק מאיכות החיים וכבוד לחיים להיו  נקי , ולהרגיש טוב עם עצמנו. זו הרגשה נעימה שאפשר להגיד למישהו קרוב כל מה שאנחנו מרגישים מבלי להיות מאויים. אני לא זוכרת שיכולתי לעשות את זה בילדותי, כי נענשתי כשניסיתי להגיד את האמת הפנימית שלי, בטוח זה גרם לנזקים בהמשך ובהסוסים רבים יותר לומר דברים כנים . 

      אבל נעים לנהל את החיים ביושר וביושרה. ואני לגמריי מסכימה עם זה.

       

        4/7/09 19:26:

      צטט: סנה בוער 2009-07-04 18:32:08

      צטט: מירב שביט 2009-07-04 17:53:00

      צטט: סנה בוער 2009-07-04 17:40:44

      צטט: מירב שביט 2009-07-04 17:28:39

       

       

       

      מה לא הבנתי? <אני לרגע לא ממש יכולה להתיחס לרגשות אשמה כי לא עולים לי כאלו כרגע :-)>



      אני שמח! 


      אני אומר לך מה מפריע לי. מפריע לי שיש כאן אמירה שהאמת שאני מאמינה בה היא ערך עליון ושאת השקרנים הקטנים והגדולים צריך להעמיד במקום. לשפוט אותם.

      זה המקום שמבחינתי כאדם לא יכול בכלל להתמודד..לא לשקר בכלל? ממש...



      זה לא מה שאמרתי.

      שאלתי על הסיבות להבדל בהתייחסות שלנו למי שמשקר לנו שקר קטן, ונסלח, לבין מי שמשקר לנו שקר גדול, ולא נסלח.

      אמרתי,  ששקר הוא שקר, בין אם קטן או גדול, ושההתייחסות שלנו צריכה להיות זהה לקטן כמו לגדול.

      הסברתי גם למה זה כך לדעתי, וההסבר שלי היה בגוף ראשון רבים, לא הוצאתי את עצמי מהכלל כמו שמשום מה הבנת.

      ובטח שלא אמרתי בשום מקום, לא לשקר בכלל.

      האם זה כל כך נורא בעיניך לשאוף לחיים ללא שקר?
      האם זה כל כך נורא בעינייך להשתפר ולהתפתח למרות שאף פעם לא נהיה מושלמים?

      אני יכולה להבין את הכאב של האדם החולה, אני מבינה את אמא שלך מאוד, אני לא מצדיקה אותה. אבל מבינה. זה ההבדל. שלי יש אמפטיה גם למקום שמסתירים, גם למקום שלא אומרים, כי הכאב לעיתים בלתי נסבל..



      לא מבין את הקשר בין נושא הפוסט שלי לבין אמפטיה, אין בו גם דרמה, מתח או קומדיה, וזה מכוון.

      יש לי אמפטיה למקום שמסתירים, כשמסתירים ממישהו אחר ולא ממני,

      את טוענת שלך יש אמפטיה לאלו שמשקרים לך?

      אני לא בטוח.
      דרך אגב, גם לרוצחים ואנסים יש כאבים בלתי נסבלים שגורמים להם לעשות את מה שהם עושים,

      האם היתה לך אמפטיה גם להם אם היית הקורבן שלהם?

      אני לא בטוח.



      ולגבי אדם לעצמו...עוד לא פגשתי את האדם שחי באמת אונלין עם עצמו. לא פעם אני מוצאת את האמת שלי בערב...או ביום שלמחרת ושואלת את עצמי..מה חשבתי מה? איך...

      והתשובה היא תמיד, פחד, חוסר יכולת לנתח נכון את המצב, חוסר יכולת להתמודד. הבנת?


      לא אמרתי שיש אדם כזה, ובכל מקרה, זה שאת לא פגשת, זה הוכחה בעיניך שאין אדם כזה?

      לכן זה נראה שלידך ממש מפחיד, כי אם יצא משהו לא נכון או לא צמוד לאמת , אז אתה לא תסלח.

      אני שואלת אותך למה?

      למה אתה בא עם כלים כל כך קשים לשפוט?

       

      בינתיים מי ששפט פה, זו את אותי.

      אני לא שפטתי שום דבר, רק שאלתי שאלות והצעתי תשובות.

      ככה שאני לא יכול להתייחס לשאלה על השפיטה שלא קיימת.

      לגבי הפחד, יכול להיות שזה משהו סובייקטיבי שלך, כי בכל זאת לא כולם מרגישים כמוך.

      בכל אופן, מה את מציעה, שלא אהיה אני, שאהיה כמו מי שאת חושבת שאני צריך להיות?

      ובמסגרת הפוסט על שקר, והתגובות הכנות, אעשה שקר בנפשי אם לא אציין שהתגובות שלך מדגימות את מה

      שאני מדבר עליו בפוסט, בפסקה האחרונה, על השקר העצמי ותוצאותיו.

      זו הסיבה שבגללה את מאשימה אותי האשמות שווא ולא מבוססות, ובשפיטה שלא קיימת,

      בזמן שאת, לאורך כל התגובות שלך, שופטת אותי בעצמך, ולא רואה.

       

       

       

       

      הינה המהות: "האם זה כל כך נורא בעינייך להשתפר ולהתפתח למרות שאף פעם לא נהיה מושלמים?"

      בדיוק  הפוך- מה שאני חושבת זה כשיש מקום לשאוף אליו, יש מקום לסלוח על שגיאות, ולתקן. זו מהות חיי. ולכן

      לכן..

      אם תשוב לקרוא את מה שכתבת, ותדמיין שמישהו אחר כתב אותו, אתה תראה שהנימה שלך אינה דומה למשפט הזה שכתבת לי הינה הוא שוב:

      "האם זה כל כך נורא בעינייך להשתפר ולהתפתח למרות שאף פעם לא נהיה מושלמים?"

      עכשיו תבדוק עם עצמך איפה היית כשכתבת את זה והיכן אתה עכשיו מבחינה רגשית. ותבין.


       

       

       

        4/7/09 18:32:

      צטט: מירב שביט 2009-07-04 17:53:00

      צטט: סנה בוער 2009-07-04 17:40:44

      צטט: מירב שביט 2009-07-04 17:28:39

       

       

       

      מה לא הבנתי? <אני לרגע לא ממש יכולה להתיחס לרגשות אשמה כי לא עולים לי כאלו כרגע :-)>



      אני שמח! 


      אני אומר לך מה מפריע לי. מפריע לי שיש כאן אמירה שהאמת שאני מאמינה בה היא ערך עליון ושאת השקרנים הקטנים והגדולים צריך להעמיד במקום. לשפוט אותם.

      זה המקום שמבחינתי כאדם לא יכול בכלל להתמודד..לא לשקר בכלל? ממש...



      זה לא מה שאמרתי.

      שאלתי על הסיבות להבדל בהתייחסות שלנו למי שמשקר לנו שקר קטן, ונסלח, לבין מי שמשקר לנו שקר גדול, ולא נסלח.

      אמרתי,  ששקר הוא שקר, בין אם קטן או גדול, ושההתייחסות שלנו צריכה להיות זהה לקטן כמו לגדול.

      הסברתי גם למה זה כך לדעתי, וההסבר שלי היה בגוף ראשון רבים, לא הוצאתי את עצמי מהכלל כמו שמשום מה הבנת.

      ובטח שלא אמרתי בשום מקום, לא לשקר בכלל.

      האם זה כל כך נורא בעיניך לשאוף לחיים ללא שקר?
      האם זה כל כך נורא בעינייך להשתפר ולהתפתח למרות שאף פעם לא נהיה מושלמים?

      אני יכולה להבין את הכאב של האדם החולה, אני מבינה את אמא שלך מאוד, אני לא מצדיקה אותה. אבל מבינה. זה ההבדל. שלי יש אמפטיה גם למקום שמסתירים, גם למקום שלא אומרים, כי הכאב לעיתים בלתי נסבל..



      לא מבין את הקשר בין נושא הפוסט שלי לבין אמפטיה, אין בו גם דרמה, מתח או קומדיה, וזה מכוון.

      יש לי אמפטיה למקום שמסתירים, כשמסתירים ממישהו אחר ולא ממני,

      את טוענת שלך יש אמפטיה לאלו שמשקרים לך?

      אני לא בטוח.
      דרך אגב, גם לרוצחים ואנסים יש כאבים בלתי נסבלים שגורמים להם לעשות את מה שהם עושים,

      האם היתה לך אמפטיה גם להם אם היית הקורבן שלהם?

      אני לא בטוח.



      ולגבי אדם לעצמו...עוד לא פגשתי את האדם שחי באמת אונלין עם עצמו. לא פעם אני מוצאת את האמת שלי בערב...או ביום שלמחרת ושואלת את עצמי..מה חשבתי מה? איך...

      והתשובה היא תמיד, פחד, חוסר יכולת לנתח נכון את המצב, חוסר יכולת להתמודד. הבנת?


      לא אמרתי שיש אדם כזה, ובכל מקרה, זה שאת לא פגשת, זה הוכחה בעיניך שאין אדם כזה?

      לכן זה נראה שלידך ממש מפחיד, כי אם יצא משהו לא נכון או לא צמוד לאמת , אז אתה לא תסלח.

      אני שואלת אותך למה?

      למה אתה בא עם כלים כל כך קשים לשפוט?

       

      בינתיים מי ששפט פה, זו את אותי.

      אני לא שפטתי שום דבר, רק שאלתי שאלות והצעתי תשובות.

      ככה שאני לא יכול להתייחס לשאלה על השפיטה שלא קיימת.

      לגבי הפחד, יכול להיות שזה משהו סובייקטיבי שלך, כי בכל זאת לא כולם מרגישים כמוך.

      בכל אופן, מה את מציעה, שלא אהיה אני, שאהיה כמו מי שאת חושבת שאני צריך להיות?

      ובמסגרת הפוסט על שקר, והתגובות הכנות, אעשה שקר בנפשי אם לא אציין שהתגובות שלך מדגימות את מה

      שאני מדבר עליו בפוסט, בפסקה האחרונה, על השקר העצמי ותוצאותיו.

      זו הסיבה שבגללה את מאשימה אותי האשמות שווא ולא מבוססות, ובשפיטה שלא קיימת,

      בזמן שאת, לאורך כל התגובות שלך, שופטת אותי בעצמך, ולא רואה.

       

       

       

        4/7/09 17:53:

      צטט: סנה בוער 2009-07-04 17:40:44

      צטט: מירב שביט 2009-07-04 17:28:39


      שקר הוא תוצאה של אמת שקשה להתמודד איתה. זה מצב אנושי.

      לשפוט מרחוק זה מה שאתה עושה פה. אז אתה התגברת ואתה אמיתי, SO WHAT זה עושה אותך יותר מאושר?

      אני לא בטוחה.

      זה גורם לך לא לברוח לעיתים מהמציאות שלך? לא בטוח...

      זה גורם לך להיות אדם טוב יותר...לא ברור בכלל<ולאו דוקא אתה באופן אישי>

       

      אם זה גרם לך להתקדם בחיים ולהיות אדם עם אינטגרטי לעצמו ולסביבה אז שכנעת אותי. עצם כתיבת הפוסט, הכוחנות שמתבטאת במילים שלך -רק באופן הניסוח...הטרמינולוגיה, אצלי מעלה הרמת גבה.

       

      מה לא בסדר? אז מה עם משקרים? מי הוא האדם שדובר אמת כל חייו? מיהו האמיץ שלא ישקר קצת גם לעצמו? מי הוא..

       

      כשתמצא אותו אתה תבין שהוא מת קבור באדמה ולא יכול פרקטיקלי לדבר.

       

      אין חיה כזו.

       

       

      לא נראה לי שהבנת את הפוסט, ולפי הטונים שלך נראה שהפוסט עורר בך רגשות אשמה.

      מצטער שזה כך, אבל לא כתבתי את הפוסט עליך, אם זה יכול במשהו להרגיע אותך :)

       

       

       

       

      מה לא הבנתי? <אני לרגע לא ממש יכולה להתיחס לרגשות אשמה כי לא עולים לי כאלו כרגע :-)>

       

      אני אומר לך מה מפריע לי. מפריע לי שיש כאן אמירה שהאמת שאני מאמינה בה היא ערך עליון ושאת השקרנים הקטנים והגדולים צריך להעמיד במקום. לשפוט אותם.

      זה המקום שמבחינתי כאדם לא יכול בכלל להתמודד..לא לשקר בכלל? ממש...

       

      אני יכולה להבין את הכאב של האדם החולה, אני מבינה את אמא שלך מאוד, אני לא מצדיקה אותה. אבל מבינה. זה ההבדל. שלי יש אמפטיה גם למקום שמסתירים, גם למקום שלא אומרים, כי הכאב לעיתים בלתי נסבל..

       

      ולגבי אדם לעצמו...עוד לא פגשתי את האדם שחי באמת אונלין עם עצמו. לא פעם אני מוצאת את האמת שלי בערב...או ביום שלמחרת ושואלת את עצמי..מה חשבתי מה? איך...

      והתשובה היא תמיד, פחד, חוסר יכולת לנתח נכון את המצב, חוסר יכולת להתמודד. הבנת?

       

      לכן זה נראה שלידך ממש מפחיד, כי אם יצא משהו לא נכון או לא צמוד לאמת , אז אתה לא תסלח.

      אני שואלת אותך למה?

      למה אתה בא עם כלים כל כך קשים לשפוט?

       

       

       

        4/7/09 17:49:

      צטט: SARI 2009-07-04 17:45:53

      נתת לי חומר למחשבה

      שרי

       

       

      :))
        4/7/09 17:45:

      נתת לי חומר למחשבה

      שרי

        4/7/09 17:40:

      צטט: מירב שביט 2009-07-04 17:28:39


      שקר הוא תוצאה של אמת שקשה להתמודד איתה. זה מצב אנושי.

      לשפוט מרחוק זה מה שאתה עושה פה. אז אתה התגברת ואתה אמיתי, SO WHAT זה עושה אותך יותר מאושר?

      אני לא בטוחה.

      זה גורם לך לא לברוח לעיתים מהמציאות שלך? לא בטוח...

      זה גורם לך להיות אדם טוב יותר...לא ברור בכלל<ולאו דוקא אתה באופן אישי>

       

      אם זה גרם לך להתקדם בחיים ולהיות אדם עם אינטגרטי לעצמו ולסביבה אז שכנעת אותי. עצם כתיבת הפוסט, הכוחנות שמתבטאת במילים שלך -רק באופן הניסוח...הטרמינולוגיה, אצלי מעלה הרמת גבה.

       

      מה לא בסדר? אז מה עם משקרים? מי הוא האדם שדובר אמת כל חייו? מיהו האמיץ שלא ישקר קצת גם לעצמו? מי הוא..

       

      כשתמצא אותו אתה תבין שהוא מת קבור באדמה ולא יכול פרקטיקלי לדבר.

       

      אין חיה כזו.

       

       

      לא נראה לי שהבנת את הפוסט, ולפי הטונים שלך נראה שהפוסט עורר בך רגשות אשמה.

      מצטער שזה כך, אבל לא כתבתי את הפוסט עליך, אם זה יכול במשהו להרגיע אותך :)

       

       

       

       

        4/7/09 17:28:


      שקר הוא תוצאה של אמת שקשה להתמודד איתה. זה מצב אנושי.

      לשפוט מרחוק זה מה שאתה עושה פה. אז אתה התגברת ואתה אמיתי, SO WHAT זה עושה אותך יותר מאושר?

      אני לא בטוחה.

      זה גורם לך לא לברוח לעיתים מהמציאות שלך? לא בטוח...

      זה גורם לך להיות אדם טוב יותר...לא ברור בכלל<ולאו דוקא אתה באופן אישי>

       

      אם זה גרם לך להתקדם בחיים ולהיות אדם עם אינטגרטי לעצמו ולסביבה אז שכנעת אותי. עצם כתיבת הפוסט, הכוחנות שמתבטאת במילים שלך -רק באופן הניסוח...הטרמינולוגיה, אצלי מעלה הרמת גבה.

       

      מה לא בסדר? אז מה עם משקרים? מי הוא האדם שדובר אמת כל חייו? מיהו האמיץ שלא ישקר קצת גם לעצמו? מי הוא..

       

      כשתמצא אותו אתה תבין שהוא מת קבור באדמה ולא יכול פרקטיקלי לדבר.

       

      אין חיה כזו.

       

        4/7/09 14:34:

      צטט: forte nina 2009-07-04 14:24:07

      ההבדל קשור בידיעה ובמודעות

      ואכן רוב האנשים חיים באוטוסוגסטיה כי צריך להתמודד,

      כי הם מלאי חרדות, כי הם רוצים להאמין, כי הם מפנטזים ,כי הם על אלכוהול וסמים והכימיקלים גם תורמים לעיתים לעיוות המציאות.הם רוצים להאמין לשקרים של האחרים של עצמם כי הם עצלנים להתחיל מחדש את הכל. וכ"ו..וכ"ו...

      בקיצור רוב האנשים חיים בסרט

       

      לזה התכוונתי, שהסבל שבידיעת האמת יכול להיות מועיל.

      וכמו שהוסיפו מגיבים אחרים, תמיד אפשר להמשיך להכחיש את האמת, ולהתגונן בפניה :)

        4/7/09 14:25:

      צטט: חץ עין נץ 2009-07-04 14:12:43

      בקיצור לא ברור... ולא פשוט

       

      בכל זאת, אמירת האמת אין בה משום הוראה לפעולה, התנהגות או הרגשה.

      כפי שאמרת, כל אחד יכול לעשות עם זה מה שהוא רוצה ומבין, ואפילו לא לשמוע בכלל :)

      אני מדבר על מתן האפשרות לבן אדם לבחור איך להתמודד עם המציאות.

      מניעת האמת מבן אדם, היא בחירה בדיוק כמו הבחירה כן להגיד את האמת, על כל המשתמע מכך,

      גם לבחירה כזו יכולות להיות השלכות מכאיבות.

      מה שקובע זה, הסיבה לאמירת או אי אמירת האמת.

      אם לא אומרים את האמת מתוך מחשבה שאנחנו יודעים מה תהיה התוצאה של אמירתה, אנחנו חוטאים

      ביהירות ובשלילת חופש הבחירה של האחר. 

       

      וכן, הנושא הזה הרבה יותר מורכב, ונכתב בהכללה..... ולא פשוט בכלל.

        4/7/09 14:24:

      אחלה! אבא שלי גם נפטר מסרטן ואימי שתפה פעולה עם הרופאים.

      אני חליתי לפני 5 שנים[כמעט כדי להיות דייקנית] ואמרו לי אשכרה 

      בפנים שיש לי לוקמיה ושאפשר למות מזה. המערכת הרפואית השתנתה.

      והמגמה כן טובה יותר בנושא זה.

      אני מבדילה בין הפתלוגים שהם פשוט חלשים ונזקקים לשקים ואפילו לא מודעים.

      והשקרנים המניפולטיביים שמנסים להרוויח או סתם ליפיף את האגו העלוב שלהם.

      ותמיד זה בא מחולשה רק מחולשה ההבדל קשור בידיעה ובמודעות

      ואכן רוב האנשים חיים באוטוסוגסטיה כי צריך להתמודד,

      כי הם מלאי חרדות, כי הם רוצים להאמין, כי הם מפנטזים ,כי הם על אלכוהול וסמים והכימיקלים גם תורמים לעיתים לעיוות המציאות.הם רוצים להאמין לשקרים של האחרים של עצמם כי הם עצלנים להתחיל מחדש את הכל. וכ"ו..וכ"ו...

      בקיצור רוב האנשים חיים בסרט-אני מסכימה וגם מאמינה לך!!!

      נ ה ד ר!!!!

        4/7/09 14:21:

      לא כל כך פשוט. במיוחד בעניין של המחלות אני ממשפחת שקרנים מועדה. "שלא ידאגו.." אז אני בדרך כלל נוקט בעמדתך (לא בעניין האירועים שהם הרבה יותר משורש הפיגוע מיקוח.

       ואין לי בררה ואני בכל אופן נוסע לחתונה באולם אירועים ליד הצ'ק פוסט וכמו שאני אומר תמיד לזגותי הנוכחית לתמיד "באמת תסרוקת יפה מאד  לא זה אותו דבבר כמו אתמול?  מהזה הפסים הללו זה חדש?

      (לא היא לא בוכה היא במילא הזכירה לי לשים לב שהיא הסתפרה כי אני לא שם לב(אפילו אם הורדתי אותה  שעתים קודם במספרה ועכשיוב אתי לאסוף אותה.. ))

       

       ואנשים  שים חולים אני מאמין שצריך להגיד להם את האמת אבל האמת היא אמת ולא תמיד זה כל כך נכון. כי החופש הזה שלדעתך הוא חשוב להם להם לדעת את האמת בחמש דקות האחרונות שלהם  הוא לא כל כך חשוב להם ומי אתה ומה אתה שתבוא פה ותגיד להם איך לעבור את החמש דקות האחרונות?

       

      ממומחים לעניין הזה רופאים ופסיכולוגים שעובדים במערכות רפואיות ת ובמיוחד בחלקים הפליאטיבים של העולם הזה, אזי  דעתם בעניין היא שכל מקרה והמקרה שלו. אגב אחת החויות הכי משותפות שלהם (ואני די מוקף באנשים שזה ממש עיסוק יום יומי שלהם) שאנשים גם שאומרים להם לא כל כך שומעים.הם פשוט לא שומעים. הם לא כל כך רוצים לשמוע. בקיצור זה פשוט לא פשוט הדבר הזה....

       

      למשל שהם כבר מבשרים את הבשורה הנוראה מכל לבני המשפחה? אתה לא תאמין כמה אנשים לא שומעים. למשל הם למדו שאם הם אומרים לבני מהשפחה "יש לי בשורות קשות בעבורכם ואני מצטער אבל עשינו את כל מה שאפשר לעשות" מה שאנשים שומעים זה שהוא הולך להבריא....

       

       רופא אחד ממכרי הקרובים ביותר עשה לעצמו הרגל לקרא למשפחה ולהודיע להם שהמצב מאד מאד קשה ויש סיכוי רב שחולה ימות בקרוב. חוזר חזרה אחרי כמה דקות ואז נותן להם את "עשינו כל מה שאפשר אבל הוא נפטר".  כי אם לא אומרים את המילים  נפטר, מת? אנשים לא שומעים. ואני לא מדבר במוות מפתיע אלא ממש בחולים סופנים בימהים האחורנים ביותר. "אבל הוא הוא דיבר בבוקר" זה קובלנה קבועה.

       

      בקיצור לא ברור... ולא פשוט

       

       

      תמחק את הראשון קפץ האנטר לפני שקראתי אפילו פעם אחד.....

        4/7/09 14:15:

      צטט: רוניתלה 2009-07-04 14:00:41

      אעלק לא אוהב לכתוב רק מגילות כנראה

      אז העלת כאן מספר נושאים ומן הסתם לא אתייחס לכולם

      אלא לחלקם

      לא להגיד את כל האמת זה גם נקרא לשקר? לא לדעתי

      באשר לחולי סרטן והאם להגיד להם?

      צריך להכיר אותם ובהתאם לזה להחליט

      שהרי חלק מההתמודדות עם המחלה זהו החוסן הנפשי

      שיש לאדם ואם הוא ישבר כשיידע עליה

      אז מה הרווחנו מכך

      אבי גם נפטר מסרטן שנתיים אחרי הגילוי ולא ידע פורמלית

      ולדעתי זה הקל עליו את ההתמודדות והפחד מהמחלה

      הוא חשב שהוא סתם מזדקן וזהו חולי של זיקנה

      אך פתרון זה לא מתאים לכל אדם

      וכפי שאמרתי יש להחליט לגופו של עניין

      וזהו לא זוכרת אילו עוד סוגיות העלתה

      על שקר עצמי

      לבוא או לבוא לארועים

      אילו דברים שאני מתחברת ולכן איני יכולה לשפוט

      איש באמונתו יחיה -חיה ותן לחיות

      זו המנטרה שלי ומקווה שמצליחה ליישמה

      נדמה לי שכיכבתי אותך לא מזמן אז תככב בפעם הבאה

       

      הנושא הזה של השקר, כל כך גדול ורחב, כמו למשל הדוגמאות שהבאת ויש עוד,

      שמה שכתבתי, זה קצר יחסית :)

      אעלק לא אוהב לכתוב רק מגילות כנראה

      אז העלת כאן מספר נושאים ומן הסתם לא אתייחס לכולם

      אלא לחלקם

      לא להגיד את כל האמת זה גם נקרא לשקר? לא לדעתי

      באשר לחולי סרטן והאם להגיד להם?

      צריך להכיר אותם ובהתאם לזה להחליט

      שהרי חלק מההתמודדות עם המחלה זהו החוסן הנפשי

      שיש לאדם ואם הוא ישבר כשיידע עליה

      אז מה הרווחנו מכך

      אבי גם נפטר מסרטן שנתיים אחרי הגילוי ולא ידע פורמלית

      ולדעתי זה הקל עליו את ההתמודדות והפחד מהמחלה

      הוא חשב שהוא סתם מזדקן וזהו חולי של זיקנה

      אך פתרון זה לא מתאים לכל אדם

      וכפי שאמרתי יש להחליט לגופו של עניין

      וזהו לא זוכרת אילו עוד סוגיות העלתה

      על שקר עצמי

      לבוא או לבוא לארועים

      אילו דברים שאני מתחברת ולכן איני יכולה לשפוט

      איש באמונתו יחיה -חיה ותן לחיות

      זו המנטרה שלי ומקווה שמצליחה ליישמה

      נדמה לי שכיכבתי אותך לא מזמן אז תככב בפעם הבאה

        4/7/09 13:27:

      צטט: la nina 2009-07-04 12:46:27


      פוסט מעניין וחשוב (כוכב אחר כך, אין לי :), אבל אני מסכימה עם הרוח הגלילית. לפעמים חמלה חשובה יותר מאמת. נזירים בודהיסטים, ככה שמעתי לפחות, ממקור די מוסמך, מנועים מללמד את מי שלא בא אליהם עם בקשה מפורשת או שאלה. הרציונל הוא שמי שלא מבקש את האמת, לא מוכן לשמוע אותה. באיזו זכות אתן למישהו את האמת שלי אם היא תגרום לו סבל?

       

      הרציונל הזה משתנה אצלי כשמדובר על הנוטים למות. העניין הזה של פרידה וסליחה וסגירת עניינים כל כך חזק ומשמעותי ומהדהד אצל הנשארים ואצל ההולכים שבוחרים לעבור אותו, שכאן אני מרגישה שאין לי את הזכות לשלול ממישהו את זכות הבחירה באמת אודות חייו שעומדים להסתיים.

       

      לגבי הנזירים, מסכים.

      לא מדובר בלכפות את האמת על האחר, אבל אם הוא כבר שואל....

      אני גם חושב שאנחנו לא צריכים להחליט בשביל האחר אם יגרם לו סבל או לא, ואם הסבל יועיל לו או לא.

      אנחנו לא באמת יכולים לדעת אם יסבול ואם לסבל יש מטרה חשובה או לא.

      בקשר לחמלה, המבחן הוא לא לגבי מה אומרים, אלא לגבי איך אומרים, מאיזה מקום באים הדברים.

      אפשר להגיד דברים קשים ולא נעימים לשומע בכל מיני דרכים, ואפשר למצוא את הדרך האמיתית המתאימה

      ביותר.

       

      הרבה פעמים ההתחשבות בסבלו של האחר, היא בעצם הצדקה עצמית לחוסר היכולת שלנו להתמודד עם

      אמירת האמת וההשלכות שלה.

      לגבי הנוטים למות, כפי שתראי בתגובתי לרוח, אני חושב בדיוק כמוך.

        4/7/09 13:18:

      צטט: רוח גלילית 2009-07-04 12:37:33

      פעם חשבתי כמוך, בעניין השקרים הקטנים או הגדולים. הצרה היתה שהשקרים הקטנים, שנעדרו מהמילון שלי, הביאו הרבה מפחי נפש לאנשים שהיו קרובים אלי. "לא בא לי להגיע לבר מצווה/חתונה/ברית שלך" לא עובר מסך אצל הרבה אנשים. חקרתי קצת בהתנהלות הזו, והגעתי למסקנה שיש אנשים שלא מסוגלים לשמוע אמיתות כאלה.  בעקבות זאת השתנה הפוקוס שלי. שאלתי את עצמי מה יותר חשוב, השקט הנפשי של האדם מולי או להתאבד עם האמת המוחלטת שלי עליו.  החלטתי שהשקט עדיף.  אני כבר לא מכנה את זה שקר, אלא גלולת ארגעה :) לא נכנסת פה לעניין שבדרך כלל אנשים מרגישים שזה חירטוט, אלא שמה דגש על מה למדתי מהם  -  איך הם, בתגובות שלהם, בעצם לימדו אותי מה הם רוצים לשמוע.

      עניין אחר הוא הסרטן. אמי גם נפטרה ממנו ואחותי החליטה שלא צריך לספר לה.  הסכמתי לזרום עם זה. עברנו חודש קשה עד שהיא נפטרה, שבמהלכו היה לי ברור שהיא יודעת מה יש לה, וכנראה זורמת איתנו גם. הרופאה שלה אמרה לנו שאין בעיה לספר לה, כי אנשים שלא רוצים לשמוע את האמת, לא שומעים. העובדת הסוציאלית בבית חולים אמרה לי שאם לא נדבר איתה על זה, לא היא ולא אנחנו נוכל לעבד את חוויית הפרידה. היא צדקה. בדיעבד אני חושבת שזו היתה טעות לא לספר לה. יותר זה לא יקרה. את השיעור פה למדתי עד הסוף :)

       

      טוב, לי יש נסיון שונה עם השקרים הקטנים כבדוגמה שלך.

      אני לא הולך לשום ארוע, חוץ מאלו של אחים ואחיות שלי או של אשתי, ותמיד אני מודיע על זה לאדם שמזמין אותי,

      כבר במתן ההזמנה, וגם אומר לו את הסיבה האמיתית בפנים, "אני לא אוהב ארועים כאלו, ואני סובל בהם"!
      ואני מסביר שאין שום קשר בין זה שאני לא בא לארוע, לבין מה שאני מרגיש כלפיו,

      שזה לא הוא, אלא הארוע :)

      היום, מי שמכיר אותי, ואכפת לו ממני, בכלל לא מזמין אותי.

      אף אחד שאכפת לי ממנו, לא נפגע ממני, ואפילו להיפך, אנשים מאוד מעריכים את הכנות.

      רוב המשתתפים בארועים האלו במילא מגיעים כי לא נעים להם מכל מיני דברים, וכל מה שמעניין אותם

      זה האוכל וריכולים. והם גם במילא מוזמנים רק כי לא נעים לא להזמין.

       

      אנשים שלא מסוגלים לשמוע את האמת, במילא לא מענינים אותי :)

      לגבי המחלות, הנזק הוא כפול, גם למסתירים את האמת, וגם לחולה עצמו.

      ואני חושב שהנזק לחולה גדול יותר.

      לידיעה על האפשרות שחייו קצובים, שאין סיכוי שיחלים וישאר בחיים, יש משמעות מאוד גדולה בהתפתחות,

      בלמידה, ולמיצוי הסיבה לגלגול החיים.

      גם ברגעים האחרונים של החיים אפשר להבין את הפואנטה שלהם, ולהשלים ברגע אחד עבודה של גלגול חיים שלם.

      צריך לאפשר לחולה שהולך למות, את ההזדמנות האחרונה שלו להבין דברים שאולי לא הבין כל חייו.

      אני ראיתי את השינוי שחל באבא שלי לאחר שהבין סופית, פתאום הוא נפתח, הפשיר, התרכך, חיבק אותי חיבוק אמיתי פעם ראשונה בחיים, בכה, ואמר לי שסוף סוף הוא מבין על מה דיברתי אתו כל השנים על, רגש ובכי. 
      הרגשתי, שהוא למד משהו שאולי לא היה לומד אם היה חושב שיש לו סיכוי להלחם במחלה ולנצח, כשהיה כבר בשלב האל-חזור.

       

        4/7/09 12:46:


      פוסט מעניין וחשוב (כוכב אחר כך, אין לי :), אבל אני מסכימה עם הרוח הגלילית. לפעמים חמלה חשובה יותר מאמת. נזירים בודהיסטים, ככה שמעתי לפחות, ממקור די מוסמך, מנועים מללמד את מי שלא בא אליהם עם בקשה מפורשת או שאלה. הרציונל הוא שמי שלא מבקש את האמת, לא מוכן לשמוע אותה. באיזו זכות אתן למישהו את האמת שלי אם היא תגרום לו סבל?

       

      הרציונל הזה משתנה אצלי כשמדובר על הנוטים למות. העניין הזה של פרידה וסליחה וסגירת עניינים כל כך חזק ומשמעותי ומהדהד אצל הנשארים ואצל ההולכים שבוחרים לעבור אותו, שכאן אני מרגישה שאין לי את הזכות לשלול ממישהו את זכות הבחירה באמת אודות חייו שעומדים להסתיים.

        4/7/09 12:37:

      פעם חשבתי כמוך, בעניין השקרים הקטנים או הגדולים. הצרה היתה שהשקרים הקטנים, שנעדרו מהמילון שלי, הביאו הרבה מפחי נפש לאנשים שהיו קרובים אלי. "לא בא לי להגיע לבר מצווה/חתונה/ברית שלך" לא עובר מסך אצל הרבה אנשים. חקרתי קצת בהתנהלות הזו, והגעתי למסקנה שיש אנשים שלא מסוגלים לשמוע אמיתות כאלה.  בעקבות זאת השתנה הפוקוס שלי. שאלתי את עצמי מה יותר חשוב, השקט הנפשי של האדם מולי או להתאבד עם האמת המוחלטת שלי עליו.  החלטתי שהשקט עדיף.  אני כבר לא מכנה את זה שקר, אלא גלולת ארגעה :) לא נכנסת פה לעניין שבדרך כלל אנשים מרגישים שזה חירטוט, אלא שמה דגש על מה למדתי מהם  -  איך הם, בתגובות שלהם, בעצם לימדו אותי מה הם רוצים לשמוע.

      עניין אחר הוא הסרטן. אמי גם נפטרה ממנו ואחותי החליטה שלא צריך לספר לה.  הסכמתי לזרום עם זה. עברנו חודש קשה עד שהיא נפטרה, שבמהלכו היה לי ברור שהיא יודעת מה יש לה, וכנראה זורמת איתנו גם. הרופאה שלה אמרה לנו שאין בעיה לספר לה, כי אנשים שלא רוצים לשמוע את האמת, לא שומעים. העובדת הסוציאלית בבית חולים אמרה לי שאם לא נדבר איתה על זה, לא היא ולא אנחנו נוכל לעבד את חוויית הפרידה. היא צדקה. בדיעבד אני חושבת שזו היתה טעות לא לספר לה. יותר זה לא יקרה. את השיעור פה למדתי עד הסוף :)

      ארכיון

      פרופיל

      סנה בוער
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין