ביום רביעי האחרון, התקיים בכנסת הדיון וההצבעה השנתיים על הארכת מצב החירום.
החלטה גורלית משהו. כמה חברי כנסת, הולכים לחרוץ את גורלו של העם הפלסטיני, את גורלם של הפלסטינים אזרחי ישראל, ובראש ובראשונה הולכים לחרוץ את דיננו שלנו. האם ילדינו ילכו לצבא, האם נמשיך לחיות בסכנת מוות, האם נמשיך להסתובב חופשי ברחוב בעודנו לוקים בפראנויה בשלבים מתקדמים, ותחושות רדיפות ונרדפות חזקות וקיצוניות.

אז החלטה חשובה.

באולם המליאה נכחו בערך חמישה ח"כים. חמש חליפות מעונבות מתוך מאה ועשרים. אחד חלקי עשרים וארבעה. על כל עשרים וארבעה חברי כנסת, אחד הגיע.

בין החמישיה המופלאה, איש קדימה והשר לביטחון פנים לשעבר צחי הנגבי.

כשממלא מקומו של יושב ראש הכנסת רובי ריבלין קרא לצחי הנגבי לעלות ולתת את חוות דעתו על הדוכן, על השר לשעבר, ירק מפיו "אני תומך בעמדת הממשלה להאריך את מצב החירום, לפרט?" במבט מזלזל.

חוק מצב החירום בישראל, עליו מכריזות הכנסת והממשלה, הוא חוק שמאפשר קיומם במסווה של הרבה חוקים והוראות שאינן דמוקרטיות ואינן נאורות, כמו למשל חוק סמכויות שעת חירום, המאפשר ביצוע מעצרים מנהליים - כלומר השמת אדם במעצר ללא משפט ולא על מנת להגן עליו, אשר בשטחי ישראל הלגיטימיים לשר הביטחון הסמכות להחליט על מעצר מנהלי ובשטחי יש"ע לכל מפקד בצבא מותר להוציא צו מעצר כזה.

כמו כן, ע"פ התקנות לשעת חירום, רשאי מעסיק להעביד עובד שעות נוספות בסקטורים השונים, מאחר והמדינה במצב של חירום, ואם ייפסק מצב החירום, ייאלצו חלילה מעסיקים להעביד את פועליהם בשעות נורמליות.

מדיי שנה ביוני, מתכנס קומץ ח"כים המעוניין לבטל את מצב החירום, ח"כ אחד שמעוניין להאריכו (האדון הנגבי אצלנו) שעולה, מדבר בזלזול גאווה מלאה להתפקע וחיון מתנשא מעט אווילי על הפנים, ואח"כ חוזר למקומו, ונותן אמונה בקואליציה הנאמנה שתבוא להגן עליו ברגע ההצבעה עצמו.

לקראת סוף שנות ה-90, האגודה לזכויות האזרח הגיעה עד לבג"ץ בטענות הקשות שחוק מצב החירום והגזירות הנגזרות ממנו פוגע עמוקות בזכות לקניין, חופש ההתאגדות, חופש השביתה, חופש הביטוי ואף בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

כל אלה סעיפים כמובן שאין בהם כדי לעניין לא את הימין הכלכלי ולא את הימין המדיני בישראל, שלצערנו אנו נשלטים ומוקפים בשני סוגי הימין הללו.

אחרי חה"כ צחי הנגבי, עלה אחמד טיבי ועורר כהרגלו אנטיגוניזם. לפעמים נדמה שהדרך היחידה בה תושגנה שתי מדינות לשני עמים היא באם ד"ר טיבי יעלה על דוכן הנואמים בכנסת ויתנגד לעקרון שתי המדינות באופן גלוי. או אז נרוויח אוטומטית 119 חברי כנסת תומכים. הוא פשוט לא יאומן.

לעומתו, אחריו עלתה לדבר ח"כית חדשה, מבל"ד. חנין זועבי שמה, ויש לה תואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה, ותואר שני בתקשורת ועיתונאות.

זועבי בחרה להתמקד במעט מהדברים שכנראה למדה בלימודי התואר הראשון שלה בפסיכולוגיה מאוניברסיטת חיפה - וכך היא מדברת על ההבדל בין מצב (כלומר, דבר ארעי, שחולף) ובין תכונה (מקובע, סטטי, כרוני).

והרי שבמידה ויוארך החוק שנה נוספת, אחרי 61 שנים שהוא חל - אזי יש לשנות את שמו מחוק "מצב החירום", לחוק "תכונת החירום" של מדינת ישראל.

וכאן פרשנותי שלי - הסיבות שבגינן הוחל מצב החירום אינן קיימות עוד. אולם ממצב החירום יש מי שמרוויח. חברות שקיבלו במתנה שוק שאינו יכול להתנגד - הרשות הפלסטינית, מעסיקים כאמור שמנצלים את עובדיהם בשם מצב החירום ואף יצרניות נשק, כולם מרוויחים ממצב החירום. מפקדי צה"ל בשטחים, שבכוחם להוציא צו מעצר מנהלי למי שרק ירצו, כנראה מרוויחים ממצב החירום עוד כמה סנטימטרים בין הרגליים.

על כן, מופעלים לוביסטים רבים במשכן הכנסת, וביניהם גם בנושא הזה.

על מנת שנבחרי הציבור יהיו כאלה שירצו להמשיך את מצב החירום, יש להפחיד כמה שיותר את הציבור, למזלם של היושבים בגבעת רם, זו אינה משימה מורכבת מדיי להפחיד חברה שלמה הלוקה בהלם קרב. זה אפילו די פשוט.

ישנה האפשרות של הפחדה באמצעו נאומים וחשיפה בתקשורת, וישנה הפחדה שעל ידי יצירת מצב מפחיד - כמו למשל חקיקת חוקים כמו חוק הנכבה או החוק לאקסיומת ישראל היהודית והדמוקרטית, שמציע לסתום את הגולל מעל הדיון הציבורי בנושא, חוקים שיספגו עמוק בתוך ים התסכול והמרמור של האוכלוסיה המופלה בישראל - הערבית המוסלמית ויחזקו משמעותית את הפלגים הקיצוניים בחברה הערבית.

וכאן אני חושב על עצמי ועוד לא מדבר בכלל על האספקטים האנושיים הבעייתיים בשני החוקים הללו.

וכך הוריי גרים על הכרמל מוקפים בכפרים ערביים שהיינו נוהגים ללכת לקנות אצלם בשבת וכו', ופתאום - הפלא ופלא, באום אל פאחם כבר שונאים יהודים. לא בהכללה, אבל אני מניח שאחרי הפרובוקציה והמהומות שיצרו שם בכוונה תחילה פעילי הימין הפאשיסטי לפני כמה חודשים, הם לא מתים עלינו עכשיו.

אז זה מפחיד. אז נוצר מצב מפחיד, שבגינו יש להמשיך ולהחיל מצב חירום בישראל.

לפני שמאריכים את מצב החירום עוד ועוד ועוד, אולי עלינו לעצור ולחשוב: מהי המשמעות של חיים שלמים בצל מצב חירום? מה יקרה אם יום אחד נקום בבוקר ונבטל אותו? נשתחרר מכבליו של מצב פראנוידאלי, חסר תכלית? שהרי דיברנו כאן על פראנויה, על ראיית דברים שאינם שם, או יצירת דברים שאינם שם מלכתחילה, חברה מותקפת חרדה - ערימת הבעיות הפסיכוטיות הזו רק תמשיך ותיערם, ואני ממליץ להשתחרר מזה, לפני שנצטרך טיפול בשוקים.

אגב בסוף דבריה של חנין זועבי התכוננה הכנסת להצבעה, כלומר 20 ח"כים מתומכי הארכת מצב החירום נכנסו לפתע לאולם המליאה, לאחר שפספסו בכוונה את כל הדיון בנושא, הצביעו, ויצאו את המליאה כלעומת שבאו.

אני בעד לחוקק משהו נגד שיטת ההצבעה המחרידה הזו.

17 בעד, 4 נגד

הארכת מצב החירום לשנתו ה-62 התקבלה, עוד שנת לחץ בפתח, בהצלחה.