אני מתרגלת היפנוזה עצמית זה כשנתיים וחצי. משפט זה כשאני אומרת אותו בנוסחים שונים לחברים, מכרים וכו', נתקל כמעט תמיד באיזו התנגדות, יש עזה ויש עזה פחות. הדבר מפתיע אותי כל פעם מחדש, לעיתים אני רואה כי האדם שאני מספרת לו זאת אפילו מתעצבן, כאילו הצהרתי איזושהי הצהרה שחצנית מדי. חלק מהאנשים מנסה לשכנע אותי שלא מדובר בהיפנוזה (עצמית).

 מאחר שמעולם לא תרגלתי מדיטציה או שיטות אחרות של הגעה למצב מודעות אחר, אין אני יכולה להעיד מה ההבדל ומסתמכת רק על דבריו של המהפנט המטפל. שטיפל בי בהיפנוזה וחשף אותי לאפשרות לתרגל היפנוזה עצמית. אם המלה תרגול היא המלה המתאימה.

אתמול,  מאחר שלא כל כך הרגשתי טוב (כאב גרון ושות') החלטתי לתרגל היפנוזה בתקוה להקלה, בערב באה אליי חברה טובה ושוב תרגלתי היפנוזה כשהיא ישבה ויצרה לידי ואני שקעתי בהתבוננות בירח...

פתאום היא פנתה אליי ושאלה שאלה, שעליה יכולתי לענות רק בניד של העפעפיי, כן! השאלה השנייה היתה: האם את ישנה: ,"לא", עניתי, וגם זאת בעפעפיים. זמן קצר אחר כך התעוררתי מההיפנוזה, והחברה אמרה לי משהו בסגנון: את לא היית במדיטציה, זה היה בהחלט היפנוזה - אני עדה!!!

אני לא ממש זקוקה לעדות או לקבלה של אחרים, למרות שזה יכול להיות מאוד נחמד, התרגול בהיפנוזה עצמית הוא ב-ש-ב-י-ל-י!!!!

תמיד אהיה אסירת תודה ליד הגורל שזימנה אותי להחשף לתהליך מדהים זה ולמטפל שהראה לי את הדרך