הולכת בלי יחפה
פוסטים פופולאריים
-
הצצה ראשונה
9/6/09 | 438 צפיות
-
הצצה רביעית
29/6/09 | 882 צפיות
-
מחשבות על המציאות
25/4/11 | 1011 צפיות
-
הצצה שישית
16/7/09 | 659 צפיות
-
זרימה נכונה
26/5/10 | 888 צפיות
-
בקשתך התקבלה
6/11/09 | 1078 צפיות
הצצה חמישית
~ ~ ~ בצהרי היום, כשהשקט יורד על המכולת ספי יוצא כרגיל, אך מתכנן להפתיע. הוא רוכב על אופניו לרחוב הסמוך ומביט בחלונות הראווה המיושנים החולפים על פניו והנה הוא עוצר. -חנות הכובעים של מוריס- ספי קופץ מאופניו בשמחה, אפילו בהתרגשות ומוריס שמופתע מהקונה הנלהב, ומקונה בכלל, מושיט את ידו ללחיצה חמה "יוסף בן חיים! איזה יופי שבאת. לא היה ולא יהיה כמו אבא שלך עזרא, זכרונו לברכה, צדיק גדול. מה אני יכול לעזור לך? אתה כמו בן בשבילי" וספי מביט במדפים מלאי הכובעים. החנות חשוכה מעט, באורו האפור של הבוקר הסגרירי וריח מאובק של חוסר תזוזה עומד בה."אתה מחפש כובע לאשתך היפה?" שואל מוריס בחביבות של מוכר מנוסה, "אני החלטתי להתחזק בדת" ספי אומר. "מצוין" מחזיר מוריס, בטון שאינו מופתע ואינו לא מופתע, אלא מכוון מטרה וסוקר את המדפים. ספי המום מעצמו ומההחלטה שלו לחבוש כיפה, אך ברגע האחרון, כשמוריס כבר מקרב את הסולם הארוך ומביט מרוכז בנקודה מסוימת במדף העליון, ספי מושיט את ידו לדלפק ובתנועה מרושלת מודד כובע קסקט שחור שהיה מונח שם. "אתה יודע מה מוריס........... אני אקח את זה!" הוא מתבונן בעצמו במראה, מושך את המצחייה מעט כלפי מטה. מהסולם צוחק המוכר החביב "אבל יוסף, זה הכובע שלי..." וספי במבוכה רבה מחזיר את הכובע ומחייך "סליחה, במחילה ממך.." אך מוריס מביט בו, שותק ומוסיף "אני מבין אותך יא איבני. קח את הכובע בשבילך מתנה ממני. אם פעם תחליט להמשיך לכיפה, תחזיר לי אותו ואם לא, הוא שלך לעולם" וספי עמד שם ועיניו התמלאו דמעות שכמעט ולא עצרו ואחת קטנה אולי התגלגלה וספי מחה אותה, תוך הסטת שיער ממצחו. הוא נשק למוכר על לחיו, חיבק אותו בחוזקה והסתובב לצאת, ללא מילה, מחשש לקול הסדוק שעלול לבקוע מגרונו. השעה שלוש ועשרה וספי חוזר למכולת, רוכב על אופניו בעמידה, במלוא המרץ, כפי שלא רכב שנים. הקסקט השחור צמוד לראשו, קצוות שיערו מאחורי אוזניו והוא מרגיש נער שוב, כמו אז, בשכונת ילדותו. .כל הזכויות שמורות לשרון בלודוברובסקי |
תגובות אחרונות
-
CHIVIBAR
בתגובה על מכתב געגועים
-
אילן (אישון )נחשון
בתגובה על לא כל יום פורים...
-
Dolce Vita
בתגובה על אז הוא עף
-
א ח א ב
בתגובה על יומולדת של ב
-
א ח א ב
בתגובה על אהובי היקר
-
א ח א ב
בתגובה על החופש והאהבה- בעיני המתבונן
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה שי, דיוק חשוב לי מאוד, שמחה שחשבת כך. אני אדם שרואה המון פרטים, אז מנסה להוציא מכך גם משהו טוב (:
לגבי תחושת ארץ ישראל הישנה, התמקדתי בעיירת פריפריה, שבה עדיין קיימות מכולות, חנויות כובעים משמימות וכו'- עד היום..
הי שרון. ממש סיפור-סצנה. כתוב מאד מדויק בלי מילה אחת שהיא סרח עודף .
הסיפור הוא כה ויזואלי, עד שהוא יכול בנקל (בעבודה מאד קלה) להפוך לתcריט לסרט קצר
גם אהבתי מאד את התחושה הזו של ארץ ישראל הישנה שק'יימת בכל הסיפורים. שנות השבעים?
גרטה, תודה על הצילום, מעורר ההשראה...וכמובן תודה על המחמאות, אני מנסה להעמיק לאט לאט את ההכרות עם הדמויות השונות.
תודה רבה יולי (:
נהדר(וגם השפה מנגנת לי על הנפש)
פיסול סדנא
הוא נשק למוכר על לחיו, חיבק אותו בחוזקה והסתובב לצאת,
ללא מילה, מחשש לקול הסדוק שעלול לבקוע מגרונו.
השעה שלוש ועשרה וספי חוזר למכולת, רוכב על אופניו בעמידה,
במלוא המרץ, כפי שלא רכב שנים. הקסקט השחור צמוד לראשו,
קצוות שיערו מאחורי אוזניו והוא מרגיש נער שוב, כמו אז, בשכונת ילדותו.
שרני יקרה,
סיפור כל כך מרגש כתוב נהדר
סוחף ואני רוצה שימשך עוד קצת...
חייכתי, צחקתי, דמעתי והזדקפתי בגאווה
ביחד עם ספי....שאפו <:)))
תודה יקרה ושבוע נפלא
שלך,גרטה*
יהושוע סיקורל מאחור
עם כובע קסקט עם משפחתו
בירושלים שנת 1914
תודה אהובה, בתוך כל ענייניך אסלח לך אם לא תמצאי זמן עד ספטמבר...
וואו פשוט קסום!
נראה לי שאת זה עוד לא קראתי...
איזה יופי שרוניני, נראה לי שאני אנסה למצוא זמן מחר לקרוא שוב את
מה שהשארת אצלי...:) עונג צרוף!