אין חוקים ברגשות,

נטיות הלב נעות הנה והנה,

ועדיין אני כטועה במדבר,

כעדר ללא רועה , כאבק ברוח, בדרך ללא מוצא.
יום רודף יום, שעה אחר שעה, נוגע לא נוגע, והשמש לעולם קיימת,

כי הזמן מרפא הכל.

השגרה - היא פצע לשעמום וללא חלומות ומאוויים אנא אנו באים .
מתגעגע לעבר, מעט רחוק הרבה קרוב- ללב, לריחות העשב הטרי .
אילו יכולתי - לחיות במערב הפרוע ליד גחלים לוחשות לוהטות ,

שלהבות האש ועשן מיתמר, לנשוף במפוחית סרנדת הכפר.
אילו יכולתי- להביט למרחק, לרעות את עדרי, הטלה כבר עייף להחזיקו בחיקי.
אילו יכולתי - שנס את מותניי ואבנה את ביתי, בגיא הירוק גינה ותינוק,

היית מחייכת, הגשם איתך, הקשת איתי,
ואת - שותקת לך -
ואני - שר לי.
תביני לבד איך הלכתי ממך אל חיי בניכר,

פגעתי בגל לא נשבר ונשבע, שאשוב לחייך לימים זה מכבר.
היי חתומה בשפתך הרכה, חרותי לך שרב את הקרח יימס.
עוד מבטי לא ידעך, כך, ותפליאי במזמור שיר חדש, אלוהי החופש אלייך יגש.
בעדנה, בתבונה,בחמלה, באהבה.
כי למילים יש עוד כח להכניע עוד בר,
ספרי לי עוד ועוד ,
כי יש יום ונפציע חיינו באור