ידעתי שאסור לי להכנס לזה... והכנסתי את עצמי בכל זאת. יזיז. מה אני צריכה את השטות הזו? הוא כזה בחור מקסים, הייתי יכולה להסתפק בו בתור ידיד טוב. הוא דואג לי כל הזמן, ומדבר איתי ומעודד, וזה כמובן הדדי. כיף לי איתו. ממש כיף.

וזה בכלל לא היה אמור לקרות, זה הכי מצחיק... הכרנו בדאנס בר. ונהינו החברים הכי טובים. אני חושבת שזה לא קורה כל יום.

הוא לא בחור יפה, אבל הוא רקדן ויש לו גוף מטריף. והוא גם יודע בדיוק איך ואיפה לגעת בי כדי שאני פשוט אמס לו בידיים. 

אנחנו גם נפגשים המון... ומשתדלים לשמור על קשר כל יום. 

השבוע התחלתי לחשוב.. מה הופך את זה, אותנו ל"לא זוג"? וקלטתי שאני מתאהבת בו.. שפשוט קשה לי בלעדיו, שאני מתגעגעת אליו, שאני אולי אפילו מציקה לו לפעמים בגלל זה. 

ואני יודעת, אני יודעת שזה לא מה שהוא רוצה. אני יודעת כי כשאמרתי לו שאני מתגעגעת אליו, אחרי שבוע שלא ראיתי אותו, הוא נלחץ. הוא אמר לי שהוא לא רוצה להטעות אותי ולפגוע בי. זה היה לפני שבועיים... ועכשיו שאמרתי לו שאני "מתה עליו" (שזו לא אמירה רומנטית בכלל!), הוא אמר לי "כבר דיברנו על זה"..

מה אני עושה? עד שהצלחתי לסמוך עליו, להאמין לו... למה נכנסתי לזה? 

אני לא רוצה לאבד אותו, גם לא בתור ידיד. אבל אני יודעת שאני לא יכולה להמשיך בזה בצורה כזו. ואם אני אדבר איתו על זה. והוא באמת לא ירצה... אני אאבד אותו. זה יהיה הסוף..

מה אני אגיד לו? יש דרך לגרום לו לרצות אותו דבר?

למה אף אחד לא מתאהב בי?

הבלוג הזה מתחיל להראות לי כמו "הגברים בחיי"... קיטשי? החיים שלי קיטשים? זה לא מרגיש ככה כשזה על עורי ובשרי (או ליתר דיוק, על ליבי).