כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeסטודיו אמןStudio Antonבעידן ניתוחי הפלסטיק וההקשר הביקורתי

    Studio Anton

    תפיסות מרחביות של היסוד הויזואלי בשפת האמנות

    פוסטים פופולאריים

    פוסטים אחרונים

    בעידן ניתוחי הפלסטיק וההקשר הביקורתי

    בעידן ניתוחי הפלסטיק וההקשר הביקורתי

    ‎28

    אמנות ובמה  

    68 תגובות   יום ראשון, 5/7/09, 01:21

    תופעה מעניינת בעידן ניתוחי הפלסטיק וההקשר הביקורתי באמצעות אמנות הפלסטית.  

    סוף המאה ה 20 ותחילת המאה ה 21 מורכבות ומסובכות .... כל מודרניסט היה בתחילת דרכו פוסט-מודרניסט. כלומר ניסה למרוד וללכת  אל מעבר להישגים האסתטיים או הפוליטיים של המודרניזם שקדם לו. זהו ויכוח פרוידיאני עמוק יומין, סיפור של תשוקה ובושה: תשוקה נוסטלגית אל העבר המפואר שאותו מייצג האב, ובושה על שום רגשי האשמה הבלתי נמנעים של המורד בסמכות ובסדר הסימבולי שהוא מייצג. "שם האב" הוא מושג לאקאניאני  המצביע על האוטוריטה הסמלית  של פונקצית האב בהקשר משפחתי. פונקצית האב מייצגת את החוק, מובנית לתוך השפה ההגמונית ומגדירה את הסדר הסימבולי שלה. המסמן  שלה הוא הפאלוס. הפאלוס אינו ממשי, הוא מייצג פונקציה  סימבולית  של תשוקה, של החסר.  

    מי את Jenny Saville במאי 2003 מודיעה גלריה Gagosian  על פתיחת תערוכתה של  JENNY SAVILLE ...כבר ב 99 הפכה להיות מפורסמת בכישרונה וביכולת הטכנית... מעדיפה לעבוד לפי צילומים ולא לפי מודלים חיים. הסטודיו שלה הוא מאגר של תמונות ישנות ושל כתבי עת רפואיים... האקספרסיה בחלק מעבודותיה מזכיר לא מעט את סוטין... ג'ני נולדה ב 1970 בקיימברדג' , מוכרת כאחת הציירות הצעירות והחשובות בבריטניה. עיקר עיסוקה הוא ציורי נשים מונומנטאליות. מתגוררת ועובדת בסיציליה ומלמדת אמנות פיגורטיבית בבית ספר לאמנות. סיימה לימודי אמנות ב Glasgow School of Art  (1988-1992), וקיבלה מלגה לשישה חודשים  ב University of Cincinnati ... שם היא פוגשת נשים גדולות הלבושות במכנסיים קצרים וחולצות  T-shirts . היא ראתה בהן גוש של בשר לבן במכנסיים קצרים שהשפיעה על יצירתה. ב 1993 פגשה את המגה אספן  הבריטי Saatchi שהחל לקדם את יצירתה... הציור שלה פיגורטיבי ומתכתב עם רובנס ולוסיאן פרוייד שגם יצירתם עסקה בחושניות מוגברת. עבודותיה גדולות ועבודת האמנות היא בעיקר בעור ומעט עיוותים צורניים... 

    האדם הפוסט-מודרני הפך ל"חיה טקטית" שנעה בשדות המרעה השאננים של הצריכה האינסופית, בתוך מבנים של סופרמרקטים וקניונים של פיתוי. אנשים פוסט-מודרניים : קלי תנועה, משוררים של צריכה, מחברים דחפים אישיים מהנים עם תכנון מוקדם ושפות אחרות שלקחו מן הבית (טלביזיה, קולנוע, התמצאות, תכנון). אלו אנשים טקטיים, שמתמכרים לתשוקותיהם המזדמנות, הם נעים ממקום למקום על ידי מה שהיוונים קראו להם "מטפורות" - כלי תחבורה ציבוריים שהסיעו אזרחים מיעד ליעד. המטפורות אם כן כבר אינן מחוץ לתחום החיים, הן הפכו לאופני קישור לגיטימיים בתוך חלל עירוני, ומהווים בו בזמן סוכנים של תקשורת ותשוקה. במקום נופי טבע שהסעירו אותנו בעבר, באים הנופים המסעירים של הרחוב. החיים בסוף המאה, בעיקר חיי היום-יום, הופכים על כן לדמיוניים יותר ויותר. המצב הפוסט-מודרני מכתיב צריכה אסתטית ושיווק אסתטי של המציאות. הוא משפיע באופן רדיקלי על יצירת "הסובייקט הדמיוני". ההתגלות הרוחנית הפכה להתגלות של תשוקות חילוניות. דרמה המשתקפת על מסכי הטלביזיה, המחשב ושל חלונות הראווה. תחושה של השקיפות ושל הנראות הנצחית. בכל מקום אתה יכול לגלם בעת ובעונה אחת גם את תפקיד הצופה וגם את תפקיד השחקן בדרמה של חייך. 

    ציוריה של Jenny Saville מטרידות  ומעלות פרדוכסים קשים כמו: אמנות כירורגית תחת עדשת האמן? דה קונסטרוקציה? להעניק חיי אלמוות ונצחיים? שיבוט? לאכל את הגופות ואת בשר של החיים האמיתיים? לפעמים אנחנו מופעלים דרך הדחייה התיעוב והבחילה, אולי הסקרנות? סובלימציה המגיעה לידי ביטוי באמצעות גוף הבשר והצבע? ציור הקוקסינל מעידה על  ראי הזמן בו אנו חיים ? תערובת בין המלאכותי לטבעי? 

     דעתכם בנושא? 

    דרג את התוכן:

      תגובות (63)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/7/09 20:51:

      צטט: ayeletalt 2009-07-14 00:35:41

      לאמנות יש את ההצדקה שלה, ולא צריך לחפש כל מיני תירוצים

       

      אני יותר ממסכים עם טענה זו...

      תודה,

      אנטון

        12/7/09 22:53:

      צטט: רומפיפיה 2009-07-12 21:17:41

      היי יקר,

      אני עוברת על פוסט זה

      כבר מספר ימים.. ועוד לא החלטתי....

      מאד קשה לי,....

      אני מתייחסת לאומנות בצורה מאד ריגשית...

      וממש לא שכלתנית....

      ומכאן שלא יכולה, קשה לי לגמרי......

      ובימי קיץ חמים לוהטים אלה, פשוט צריכה

      משהו קצת יותר רגוע,

       ומנחם... לנשמתי הפעוטה....

      אבל כרגיל, אתה מחכים אותי

       מיום ליום, ומי יודע אולי

      בסופו של תהליך...

      אוכל לשאת גם

      אומנות שכזו.....

      מודה לך אנטון שהיית לי לחבר,

      אף על פי כן ולמרות הכל.....

       

      הם לא עבודות קלות, הם לא פרובוקטיביות כפי שמספר מבקרי אמנות התייחסו.. הן פשוט לוחצות על האבצס עד כאב..

      תודה על תגובתך,

      אנטון 

        12/7/09 22:50:

      צטט: שלומית. 2009-07-12 03:47:27

      אזלו כוכביי..

       

      *

       

      אקדים ואתוודה: למרות שאני חוטאת בציור, מעולם לא למדתי לא ציור ולא אמנות, ולכן אני דיי בורה בתחום.

      והנה פה, בבלוג הזה, במאמר הזה, אני נחשפת לראשונה לעבודות אלו. ואני מביטה בציורים הללו ונדהמת.

      העבודות הללו מדהימות.

       

      עוצמתיות, מלאות אנרגיה.. מה לא.

       

      אני מבינה שרבים יחושו זעזוע, אבל זו טיבה של אמנות אמיתית בעיניי - איכות ביצוע + העובדה שהצופה אינו יכול להישאר אדיש.

      ואין כל צל צילו של ספק: יש פה איכות ביצוע מהמדרגה הראשונה + העובדה שאי אפשר להישאר אדיש לציורים הללו.

       

      נכון שכמה מהן קשות לצפייה, אבל זה לא עושה פחות ראויות.

      אני מביטה ואני מהופנטת.

       

      ציורי הנשים הגדולות ומשמניהן הן יצירות מופת בעיניי.

      הייתי יכולה לשבת ולהתבונן בהן שעות.

       

      תודה לך, שבזכותך נחשפתי לאמנות המדהימה הזו.

       

       

       

       

       

      תודה שלומית על תגובתך המרגשת.

      אנטון

        12/7/09 22:48:

      צטט: ayeletalt 2009-07-10 20:45:23

      צטט: עמי 8 2009-07-10 18:02:55

      הגעתי במקרה ואני מודה לך.

      יש לדעתי פער בינה לבין פרויד. עם זאת היא מצליחה לעמת את הצופה עם ההכרה שההתמוטטות של הגוף, הממתינה בסבלנות חסרת-רחמים לכל מי שחי את תרבות הצריכה הפוסט-מודרנית, הופכת בקלי-קלות לקריסה רוחנית.

      מי שראה את ציוריה "בחיים", מקבל רושם שונה מעט, בגלל מימדיהם העצומים: הם נראים יותר כאקט אורנמנטלי משהו.

      שוב תודה.

       

      ומה אפשר לעשות...גם טופוגראפי

      גם אקט אורנומנטלי וגם טופוגרפיה..

      תודה,

      אנטון

       

        12/7/09 21:17:

      היי יקר,

      אני עוברת על פוסט זה

      כבר מספר ימים.. ועוד לא החלטתי....

      מאד קשה לי,....

      אני מתייחסת לאומנות בצורה מאד ריגשית...

      וממש לא שכלתנית....

      ומכאן שלא יכולה, קשה לי לגמרי......

      ובימי קיץ חמים לוהטים אלה, פשוט צריכה

      משהו קצת יותר רגוע,

       ומנחם... לנשמתי הפעוטה....

      אבל כרגיל, אתה מחכים אותי

       מיום ליום, ומי יודע אולי

      בסופו של תהליך...

      אוכל לשאת גם

      אומנות שכזו.....

      מודה לך אנטון שהיית לי לחבר,

      אף על פי כן ולמרות הכל.....

        12/7/09 03:47:

      אזלו כוכביי..

       

      *

       

      אקדים ואתוודה: למרות שאני חוטאת בציור, מעולם לא למדתי לא ציור ולא אמנות, ולכן אני דיי בורה בתחום.

      והנה פה, בבלוג הזה, במאמר הזה, אני נחשפת לראשונה לעבודות אלו. ואני מביטה בציורים הללו ונדהמת.

      העבודות הללו מדהימות.

       

      עוצמתיות, מלאות אנרגיה.. מה לא.

       

      אני מבינה שרבים יחושו זעזוע, אבל זו טיבה של אמנות אמיתית בעיניי - איכות ביצוע + העובדה שהצופה אינו יכול להישאר אדיש.

      ואין כל צל צילו של ספק: יש פה איכות ביצוע מהמדרגה הראשונה + העובדה שאי אפשר להישאר אדיש לציורים הללו.

       

      נכון שכמה מהן קשות לצפייה, אבל זה לא עושה פחות ראויות.

      אני מביטה ואני מהופנטת.

       

      ציורי הנשים הגדולות ומשמניהן הן יצירות מופת בעיניי.

      הייתי יכולה לשבת ולהתבונן בהן שעות.

       

      תודה לך, שבזכותך נחשפתי לאמנות המדהימה הזו.

       

       

       

       

        10/7/09 20:46:

      צטט: עמי 8 2009-07-10 18:02:55

      הגעתי במקרה ואני מודה לך.

      יש לדעתי פער בינה לבין פרויד. עם זאת היא מצליחה לעמת את הצופה עם ההכרה שההתמוטטות של הגוף, הממתינה בסבלנות חסרת-רחמים לכל מי שחי את תרבות הצריכה הפוסט-מודרנית, הופכת בקלי-קלות לקריסה רוחנית.

      מי שראה את ציוריה "בחיים", מקבל רושם שונה מעט, בגלל מימדיהם העצומים: הם נראים יותר כאקט אורנמנטלי משהו.

      שוב תודה.

       

      שמח שהגעת ותודה על תגובתך המוסיפה עמדה...

       

      אנטון

        10/7/09 18:02:

      הגעתי במקרה ואני מודה לך.

      יש לדעתי פער בינה לבין פרויד. עם זאת היא מצליחה לעמת את הצופה עם ההכרה שההתמוטטות של הגוף, הממתינה בסבלנות חסרת-רחמים לכל מי שחי את תרבות הצריכה הפוסט-מודרנית, הופכת בקלי-קלות לקריסה רוחנית.

      מי שראה את ציוריה "בחיים", מקבל רושם שונה מעט, בגלל מימדיהם העצומים: הם נראים יותר כאקט אורנמנטלי משהו.

      שוב תודה.

        9/7/09 21:25:

      צטט: yoramlilach 2009-07-09 21:00:02


      תודה אנטון על המאמר !!*

       

      תודה לך יורם,

      אנטון

        9/7/09 21:24:

      צטט: anaatti 2009-07-09 20:56:30


      המציאות שתופחת לכולנו בפנים,,

      שאפו לאומנית הנפלאה שהעזה,,

       כשהעולם התקשורתי  סוב עם מודלים מתעתעים של נשיות,,

       פה אנו רואים מציאות במערומיה,,,

       והחיתוך בבשר החי  מראה את האשליה הנשית,,

       בניסיון לשמר משהו שנעלם,,,,

       

       

      ענת

       

      אכן, אמת במערומיה... תוכן הסיפור קשה... ערך האמנותי שלה ברמה גבוהה ביותר.

      תודה שבאת,

      אנטון

        9/7/09 21:21:

      צטט: ayeletalt 2009-07-09 13:33:18


      היא השתתפה בתערוכה SENEATION המצוינת יחד עם Damien Hirt


       

      היא בהחלט אמנית חשובה  וזכתה להכרה ולמעמד הראוי...

      תודה,

      אנטון

       

       

        9/7/09 21:19:

      צטט: rebekart 2009-07-09 06:47:17

      א דם,דם בשר.. תודה אנטון שהבאת

      תודה לך שבאת...

      אנטון

       

        9/7/09 21:00:

      תודה אנטון על המאמר !!*
        9/7/09 20:56:


      המציאות שתופחת לכולנו בפנים,,

      שאפו לאומנית הנפלאה שהעזה,,

       כשהעולם התקשורתי  סוב עם מודלים מתעתעים של נשיות,,

       פה אנו רואים מציאות במערומיה,,,

       והחיתוך בבשר החי  מראה את האשליה הנשית,,

       בניסיון לשמר משהו שנעלם,,,,

       

       

      ענת

        9/7/09 06:47:
      א דם,דם בשר.. תודה אנטון שהבאת
        8/7/09 21:54:

      צטט: ציירת/אמנית 2009-07-08 18:21:40


       

      יש דמיון מה לפרויד בהנחת הצבע, בכתמיות ובנושאים. אצלה יש מיקוד בפוקוס על חלק גוף,  בשונה מפרויד. מה שהופך את ציורי הנשים לעוצמתיים מאד. הציורים שלה לא מותרים את הצופה אדיש.  בעיני היא ענקית.

      אגב, היא מושפעת מהצלם Bill Brandt .

      http://www.artpages.org.ua/index.php?option=com_datsogallery&Itemid=104&func=viewcategory&catid=73

       

      http://en.wikipedia.org/wiki/Bill_Brandt

       

      תודה יקירה על תגובתך הנהדרת ועל הקישורים המוסיפים נדבך נוסף...

      אנטון

       

       

        8/7/09 18:21:

       

      יש דמיון מה לפרויד בהנחת הצבע, בכתמיות ובנושאים. אצלה יש מיקוד בפוקוס על חלק גוף,  בשונה מפרויד. מה שהופך את ציורי הנשים לעוצמתיים מאד. הציורים שלה לא מותרים את הצופה אדיש.  בעיני היא ענקית.

      אגב, היא מושפעת מהצלם Bill Brandt .

      http://www.artpages.org.ua/index.php?option=com_datsogallery&Itemid=104&func=viewcategory&catid=73

       

      http://en.wikipedia.org/wiki/Bill_Brandt

       

        8/7/09 14:15:

      צטט: חני של הים 2009-07-08 07:18:37

      התמונות לוקחות אותי לחוויה רב מימדית ומשתנה  בין הנאה לסלידה  .    דווקא הדיאלוג הרב  פנים  מלא הקונפליקטים

      מביא אותי לאמר תודה לאומנית.

      ולך כמובן שהבאת.

       

       

      חני יקירה, תודה על תגובתך המעניינת.

      אנטון

        8/7/09 14:13:

      צטט: meer 2009-07-08 00:20:31

      האמנות כשפה  מתיחסת  למבוכה ולכיעור

      לא מתעלמת , ניצבת פנים מול פנים

      ומביעה את דעתה .

      תודה אנטון

       

      בהחלט מביעה את דעתה ועמדתה...

      תודה,

      אנטון

        8/7/09 07:18:

      התמונות לוקחות אותי לחוויה רב מימדית ומשתנה  בין הנאה לסלידה  .    דווקא הדיאלוג הרב  פנים  מלא הקונפליקטים

      מביא אותי לאמר תודה לאומנית.

      ולך כמובן שהבאת.

       

        8/7/09 00:20:

      האמנות כשפה  מתיחסת  למבוכה ולכיעור

      לא מתעלמת , ניצבת פנים מול פנים

      ומביעה את דעתה .

      תודה אנטון

        7/7/09 23:16:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2009-07-07 23:13:53


      ואיך מציאות הופכת ליצירה    *

      מדהים.

      ליאורה

       

      ואיך שאני אוהב את תגובותיך...

      תודה יקירה,

      אנטון

       


      ואיך מציאות הופכת ליצירה    *

      מדהים.

      ליאורה

        7/7/09 11:38:

      צטט: רונתי 2009-07-07 04:45:53

      דעתי, כמו כמה מהמשיבים כאן, שאני לא סובלת את הציורים של ג'ני סאביל. גם לא משתגעת במיוחד על פרויד, האמת, אולי איכשהו ציוריו המוקדמים. חסר לי בציורים הפוסטמודרניים האלה בדיוק מה שציינת - ההתגלות. אין לי עניין רב באמנות שרק מחקה את החיים או אומרת עליהם משהו ביקורתי. אין זה תפקידה של האמנות לבקר את העולם אלא להציע אלטרנטיבה.

      רונתי יקירה, לאמנות יש יותר מתפקיד אחד, היסטוריה כמו גם התיאוריה של האמנות כתבה וחקרה לא מעט בנושא...

      עדיין לא הייתי מכניס את סווילי ואת פרויד באותה קטגוריה למרות שמבחינת מבקרים רבים הם מנסים לעשות זאת... כנראה זה קשור יותר עם כלכלת האמנות והאינטרס... אני רק יכול להצטרף לכמיהה לעומק ההתגלות...

      תודה על תגובתך,

      אנטון

       

        7/7/09 11:31:

      צטט: אילה לה 2009-07-07 00:12:34

      מצליחה לזעזע בעוצמתה.

      ולך אנטון - הערכה גדולה, על שהנך מקדיש לזה מקום.

      תודה

      אילה לה

       

      תודה יקירה, לחוות את היצירות שלה בגדלים של מטרים זו חוויה כפולה, מזעזעת וגם התפעלות ...

      אנטון 

       

        7/7/09 11:26:

      צטט: ariadne 2009-07-07 00:57:16

      תודה אנטון שאתה חושף אותי פעם אחר פעם לאמנות שלא היכרתי.

      ומסביר עליה באופן יסודי ומעמיק (במגבלות הפוסט והמקום) עם ההקשרים והדגשים המיוחדים שלך.

      העבודות אכן משאירות רושם חזק בצופה וחוסר נעימות משווע, מרתק, תוך שהן מפלרטטות עם יצירות ידועות.

      לי למשל, בתמונה של האישה היושבת ונראית מאחור, עלה מיד ההקשר עם המתרחצות של רנואר.

      תודה לך אנטון יקר.

      *

      תודה לך שאת מגיבה ועל תפיסתך ועמדתך המלומדת.

      ואכן קיימים הקשרים לתולדות...

      בהערכה,

      אנטון

       

        7/7/09 11:24:

      צטט: צביאל רופא 2009-07-06 23:10:51


      אנטון, כבר סיכמנו שאני לא מבין באמנות.

      האמת שלי? הציורים עשו לי רע (אך בד לא יכולתי שלא להעריך את יכולתה האמנותית).

      אם זו הייתה הכוונה, אז הציירת השיגה את מטרתה.

       

      ויש לי גם פנטזיה... שהאמנות תחזור לשורשים, לטבע, לפשטנות, לקלסיקה, לפיגורטיביות, אולי לניואנסים של פיגורטיביות...

      אנטון, יש סיכויים שנתקדם אחורה?  

       

      דעתך חשובה לי, אהבתי את הכנות, מה שהציירת ביקשה להשיג לא מעסיק אותי... מעניין אותי איך נתפסים סגנונות ודימויים בספיירה הציבורית. התקדמות אחורה רק אחרי אפוקליפסה...

      תודה,

      אנטון

        7/7/09 11:10:

      צטט: udi.s 2009-07-06 18:00:57

      הי אנטון
      העבודות שלה מבוצעות ממה שאני מתרשם מהצילומים בטכניקה מעולה, מה שגורם להם להראות בעיני מאד קומניקטיביים עם נגיעות דקורטביות בעיקר ברקע. מין גושי בשר אנושיים שמצויירים על אבסטרקט לירי.
      זוית/פרספקטיבה של הצילום/ציור היא תמיד מלמטה, האובייקט כמונומנט במטרה להעצים את גודל המשמנים.
      ועם זאת שמירה על פרופורציות צילומיות ואסטתית של הנושא.
      הבאתי את סוטין כי בעיני העבודות שלו אמיצות יותר, בעיני דווקא הריחוק מהריאליזם מייצר כח שהריאליזם משטח, אחרי שעיכלתי את העבודה של סוויל נישארתי עם דימוי די צפוי. לעומת סוטין שממשיך להכות בי כל פעם מחדש.
      זאת האקספרסיביות שלו, שלא משאירה אותי אדיש לעומת הזוית הצילומית של של סוויל.
      תודה על הפוסט, אודי
       .

      צטט: סטודיו אמן 2009-07-06 17:24:51

      צטט: udi.s 2009-07-06 16:38:06

      Chaim Soutine 1925, Boeuf Ecorche
      -

       

      אודי יקירי, נכון, ההקשר לסוטין לדם ולבשר ברורים... גם לקומפוזיציה... השוני הוא בגדלי היצירות, ברוח הזמן שהאקספרסיוניזם הוא היסטוריה, וההבדל החשוב הוא שמוסכי הניתוחים הפלסטיים, פעילים היום...

      תודה על הצילום של סוטין.

      אנטון

       

       

       

      לזה בדיוק הכוונה, סוטין בתקופתו היה מהפכן והעזה שלקחה לעומק את הנושא.... הדסטורציה של סיטון בהשוואה לסווילי הוא הפעל בין המודרניזם לפוסט מודרניזם...

      תודה על ההבהרה,

      אנטון  

        7/7/09 04:45:
      דעתי, כמו כמה מהמשיבים כאן, שאני לא סובלת את הציורים של ג'ני סאביל. גם לא משתגעת במיוחד על פרויד, האמת, אולי איכשהו ציוריו המוקדמים. חסר לי בציורים הפוסטמודרניים האלה בדיוק מה שציינת - ההתגלות. אין לי עניין רב באמנות שרק מחקה את החיים או אומרת עליהם משהו ביקורתי. אין זה תפקידה של האמנות לבקר את העולם אלא להציע אלטרנטיבה.
        7/7/09 00:57:

      תודה אנטון שאתה חושף אותי פעם אחר פעם לאמנות שלא היכרתי.

      ומסביר עליה באופן יסודי ומעמיק (במגבלות הפוסט והמקום) עם ההקשרים והדגשים המיוחדים שלך.

      העבודות אכן משאירות רושם חזק בצופה וחוסר נעימות משווע, מרתק, תוך שהן מפלרטטות עם יצירות ידועות.

      לי למשל, בתמונה של האישה היושבת ונראית מאחור, עלה מיד ההקשר עם המתרחצות של רנואר.

      תודה לך אנטון יקר.

      *

        7/7/09 00:12:

      מצליחה לזעזע בעוצמתה.

      ולך אנטון - הערכה גדולה, על שהנך מקדיש לזה מקום.

      תודה

      אילה לה

       

        6/7/09 23:10:


      אנטון, כבר סיכמנו שאני לא מבין באמנות.

      האמת שלי? הציורים עשו לי רע (אך בד לא יכולתי שלא להעריך את יכולתה האמנותית).

      אם זו הייתה הכוונה, אז הציירת השיגה את מטרתה.

       

      ויש לי גם פנטזיה... שהאמנות תחזור לשורשים, לטבע, לפשטנות, לקלסיקה, לפיגורטיביות, אולי לניואנסים של פיגורטיביות...

      אנטון, יש סיכויים שנתקדם אחורה?  

        6/7/09 18:00:
      הי אנטון
      העבודות שלה מבוצעות ממה שאני מתרשם מהצילומים בטכניקה מעולה, מה שגורם להם להראות בעיני מאד קומניקטיביים עם נגיעות דקורטביות בעיקר ברקע. מין גושי בשר אנושיים שמצויירים על אבסטרקט לירי.
      זוית/פרספקטיבה של הצילום/ציור היא תמיד מלמטה, האובייקט כמונומנט במטרה להעצים את גודל המשמנים.
      ועם זאת שמירה על פרופורציות צילומיות ואסטתית של הנושא.
      הבאתי את סוטין כי בעיני העבודות שלו אמיצות יותר, בעיני דווקא הריחוק מהריאליזם מייצר כח שהריאליזם משטח, אחרי שעיכלתי את העבודה של סוויל נישארתי עם דימוי די צפוי. לעומת סוטין שממשיך להכות בי כל פעם מחדש.
      זאת האקספרסיביות שלו, שלא משאירה אותי אדיש לעומת הזוית הצילומית של של סוויל.
      תודה על הפוסט, אודי
       .

      צטט: סטודיו אמן 2009-07-06 17:24:51

      צטט: udi.s 2009-07-06 16:38:06

      Chaim Soutine 1925, Boeuf Ecorche
      -

       

      אודי יקירי, נכון, ההקשר לסוטין לדם ולבשר ברורים... גם לקומפוזיציה... השוני הוא בגדלי היצירות, ברוח הזמן שהאקספרסיוניזם הוא היסטוריה, וההבדל החשוב הוא שמוסכי הניתוחים הפלסטיים, פעילים היום...

      תודה על הצילום של סוטין.

      אנטון

       

       

        6/7/09 17:24:

      צטט: udi.s 2009-07-06 16:38:06

      Chaim Soutine 1925, Boeuf Ecorche
      -

       

      אודי יקירי, נכון, ההקשר לסוטין לדם ולבשר ברורים... גם לקומפוזיציה... השוני הוא בגדלי היצירות, ברוח הזמן שהאקספרסיוניזם הוא היסטוריה, וההבדל החשוב הוא שמוסכי הניתוחים הפלסטיים, פעילים היום...

      תודה על הצילום של סוטין.

      אנטון

        6/7/09 17:16:

      צטט: ברייקי 2009-07-06 15:19:39

      לאנטון היקר!

       

      תודה לך על פוסט מעניין,

      ההתעסקות בציורי בשר שחוט, וזב דם הוא מימים ימימה, אין הוא חדש, [תגובה להדומצ'יק] אך הסקרנות והגילוי הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה באומנות.

       

      אין אני רוצה לבטל או לבקר את העוסקים בנושא זה, אך בשבילי הנושא הזה דוחה. להתעסק בבשר ניגר בשומניו וקרוע בסבלו הפיזי, לי זה לא מתאים. אך שוב אינני מבטלת את חשיבות ההתעסקות ברעיון והיא תרמה את חלקה לרעיון זה בכבוד.

       

      תודה לך

      *

       

      אסתר 

       

      תודה לך אסתר על העמדה שהבאת.  בעידן שכבר ראינו את כל סוגי זוועות האדם והבשר נראה על פניו שהתעסקות בנושא לא רלוונטית ושאינה יכולה לזעזע מישהו בימינו.

      בכל זאת התבוננות על יצירותיה הגדולות 3 על 4 מטרים בריאליזם עם תחביר ציורי של הטחות חומר צבע כבנייה של שכבות סבל וכאב יוצר ומרכיב מטפורה חזקה יותר מהמציאות עצמה...

      תודה על תגובתך,

      אנטון

        6/7/09 17:09:

      צטט: sadnaot 2009-07-06 11:17:27

      התכתבות גם עם פרנסיס ביקון?

       

       

      חברה יקרה, שאלתי את עצמי האם ההקשר לביקון שפעל ויצר אחרי זוועות המלחמה קשורים לסווילי...להקשר החברתי העכשווי...

      אפשר למצוא לא מעט מן הדומה... עדיין לא חקרתי לעומק את ההשוואה הזו.

      תודה על ההארה,

      אנטון

        6/7/09 17:05:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-07-06 10:56:47

      פוסט מרתק ותמונות מהפנטות.

      תודה שהבאת לכאן.

       

      דליה יקירה, תודה על תגובתך ... שאלות קיומיות ותפישתיות הבאים לידי ביטוי ביקורתי בעוצמה מהפנטת...

       

      אנטון

        6/7/09 17:02:

      צטט: הלנה היפה 2009-07-06 07:29:29

      אנטון, יקירי, הציורים של Jenny Saville שהבאת כאיור לפוסט שלך, הם מלאכת מחשבת גם טכנית אך בעיקר רעיונית. הם אינם באים לשרת אסתטיקה  לשמה אלא רעיון. בין הציורים שלה שהבאת מצאתי שהמשמעותי ביותר בעיני הוא הציור בו היא מדמה את גוף האשה לגוש בשר תלוי במקפיא של המרבק. הדימוי הזה עובר מאוד חזק בכל העבודות שלה אולם כאן היא אומרת את האמירה שלה בבוטות מבהילה. כנראה שזו המטרה, לזעזע את הצופה ולכפות עליו חשיבה ובחינת המצב.לראשונה נתקלתי בתפיסה החזותית הפוסט מודרנית, אותה אתה מזכיר בפוסט שלך, המעבר מן הנוף הירוק אל הנוף האורבני, כאשר התחלתי ללמוד קולנוע בשנת 1988 ויצאתי עם חברי, התלמידים הצעירים, לחפש לוקיישנים לצילום התרגילים שלנו. התחברתי בעיקר לבחור מוכשר במיוחד, בן 19 (חברי עד היום) אשר סרב לבחון נופים ירוקים כרקע לתרגילים שלו אלא התפעל מזווית מסוימת של בית ישן ברחוב אלנבי, (הבאו האוז) אל מול זוית ישרה של מגדל שנבנה באותה עת. לבחינת נושא הניתוחים הפלסטיים, אני באה מתוך האורינטציה הפוליטית שלי האומרת שכל העיסוק  באסתטיקה של הגוף המזדקן, והניסיון הפתטי להותיר אותו בצעירותו בדרך אלימה כל כך, (הניתוחים) היא פסולה בעיני והייתה פסולה גם בצעירותי, למרות המקצוע שלי העוסק בייפוי גוף האשה (אופנה). (בניגוד למספר לא מעט של מעצבים הפועלים הפוך) אנטון, תודה על הפוסט המרשים שלך, ולמרות שלא הבעת בגלוי את דעתך על הנושא בגוף הפוסט, היא עולה מתוך צורת ההגשה שלו.תודה ו*לאה  

      לאה יקירה, תודה על הניתוח והפרשנות הרחבה והעמוקה שהבאת לפוסט וליצירותיה של סווילי...תמיד הטרידה אותי השאלה האם ערך אסתטי, ערך אמנותי, ערך סיפורי  וערך אדם אחד הם? כנראה שלא.... ציוריה אינם משרתים את היופי האופנתי אלא את יסוד קיומו האנושי של האדם...

      תודה,

      אנטון

       

        6/7/09 16:55:

      צטט: limor65 2009-07-06 00:10:47


      עוצמה אין ספק

      לגיטימי לא פחות מפרויד

      בעידננו היפה הוא קיטש

      והעיסוק בגרוטסק שכיח

      עבודת המכחול שלה מעניינת כמו גם דרך ההסתכלות

       

       

      מוסיפה לינק לוידאו של עבודותיה http://www.youtube.com/watch?v=0lIkMPvgENU

      ומוסיפה לך אנטון *

      לימור

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       לימור יקירתי, תודה על הלינק לעבודותיה.... ההשואה כדיאלוג ללוסיאן פרויד מתבקשת בהקשר העור כליה והתכלות והאדם....

       הפרשנות והמסרים שונים... אולי אביא בנושא הזה פוסט עתידי...

      תודה,

      אנטון 

        6/7/09 16:48:

      צטט: hannibee 2009-07-05 23:28:07

      אי אפשר להשאר אדישים מול הציורים האלה

      מסכימה עם דבי.

      הם מאד עוצמתיים.

      הם מעוררים השתאות.

       

       

      כן חברה, ישנם דברים שהם מעבר למילים...ציוריה הם אחד מהדברים האלה...

      תודה,

      אנטון

        6/7/09 16:45:

      צטט: darmelitz 2009-07-05 19:08:41

      הרשה לי, בשלב זה, להתייחס רק לציוריה של ג'ני סביל

      היא עוצמתית ומדהימה, בעיני. עוסקת, חופרת

      חושפת. טכניקה מעולה וביטוי נפלא!

      אשוב לקרוא ולהרהר, בינתיים מהופנטת:)

       

      תודה יקירה, אני עדיין באסוציאציות מוגברות מהפוסט האחרון שלך...

      אכן ציוריה מדהימים והביטוי זועק...

      תודה על תגובתך,

      אנטון

       

        6/7/09 16:42:

      צטט: אמן סודי 2009-07-05 18:56:50

      צטט: סטודיו אמן 2009-07-05 13:46:42
      אמן סודי יקר, תודה על החומרים החשובים שהבאת לפוסט... זה בהחלט קשור בצורה אירונית או ביקורתית עם הנושא המועלה..

      תגובתך מרחיבה את גבולות המחשבה על הגלובליזציה ואת הכוחות המניעים אותה.

      אנטון

       - בכיף - בשביל מה יש חברים (גם עם לפעמים הם וירטואליים..)

      עוד בהקשר הזה (וגם בהקשר של אסטיטיקה, מהי אמנות, יצירה, הריסה, וריפוי) יש את ההרצאה הנהדרת של ד"ר עמיקי סולד מאירוע הפצ'ה קוצ'ה האחרון בו הוא מרצה על עבודתו כמנתח ועל תפיסת המציאות והעבודה שלו - מומלץ ביותר ומעורר השראה. 

       

      תודה יקירי על ההמלצה, שמעתי על האיש עדין לא שמעתי אותו...

      אנטון

        6/7/09 16:40:

      צטט: debie30 2009-07-05 18:16:51

       

      יש בציורים האלה עוצמה רבה

      העין שלנו רואה ואוהבת את כל הדמויות המלוטשות בפוטושופ,

      מכוני השיפוץ יוצאים הפרסום אגרסיבי.

      נוצר איזשהו אידאל שאינו קרוב למציאות,

      ודווקא ביצירות האלה זורקות לנו את המציאות בפרצוף.

       

       

      דבי יקירה, מעניינת ההשוואה בין אידיאל למציאות...

      תודה,

      אנטון

       

        6/7/09 16:38:

      צטט: ransom stark 2009-07-05 18:00:01

      אנ'לא משוכנע לגבי "שמתמכרים לתשוקותיהם המזדמנות,", בכלל בכלל לא. הרי דווקא אותה "טקטיקה" מאפשרת להם לנהל מערכת ויסות אוטונומית, כאילו הפנימו את מה שקודם היה רק מחוץ להם. 

       

      למרות זאת, אני לוקח את "האדם הפוסט-מודרני הפך ל"חיה טקטית" בגלל הנכונות שלו, וקצת מדוכא מהעניין. איכשהו השילוב בין האדם היומיומי לטקטיקה, לא מעודד את רוחי וזה בלשון המעטה.

       

      אינני יכול לאשר או לסתור את טענתך ... וגם אני לא כל כך מעודד...

      תודה חבר שבאת להגיב ולהביע את דעתך.

      אנטון

        6/7/09 16:38:
      Chaim Soutine 1925, Boeuf Ecorche
      -
        6/7/09 15:19:

      לאנטון היקר!

       

      תודה לך על פוסט מעניין,

      ההתעסקות בציורי בשר שחוט, וזב דם הוא מימים ימימה, אין הוא חדש, [תגובה להדומצ'יק] אך הסקרנות והגילוי הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה באומנות.

       

      אין אני רוצה לבטל או לבקר את העוסקים בנושא זה, אך בשבילי הנושא הזה דוחה. להתעסק בבשר ניגר בשומניו וקרוע בסבלו הפיזי, לי זה לא מתאים. אך שוב אינני מבטלת את חשיבות ההתעסקות ברעיון והיא תרמה את חלקה לרעיון זה בכבוד.

       

      תודה לך

      *

       

      אסתר 

        6/7/09 11:17:

      התכתבות גם עם פרנסיס ביקון?

      פוסט מרתק ותמונות מהפנטות.

      תודה שהבאת לכאן.

        6/7/09 07:29:
      אנטון, יקירי, הציורים של Jenny Saville שהבאת כאיור לפוסט שלך, הם מלאכת מחשבת גם טכנית אך בעיקר רעיונית. הם אינם באים לשרת אסתטיקה  לשמה אלא רעיון. בין הציורים שלה שהבאת מצאתי שהמשמעותי ביותר בעיני הוא הציור בו היא מדמה את גוף האשה לגוש בשר תלוי במקפיא של המרבק. הדימוי הזה עובר מאוד חזק בכל העבודות שלה אולם כאן היא אומרת את האמירה שלה בבוטות מבהילה. כנראה שזו המטרה, לזעזע את הצופה ולכפות עליו חשיבה ובחינת המצב.לראשונה נתקלתי בתפיסה החזותית הפוסט מודרנית, אותה אתה מזכיר בפוסט שלך, המעבר מן הנוף הירוק אל הנוף האורבני, כאשר התחלתי ללמוד קולנוע בשנת 1988 ויצאתי עם חברי, התלמידים הצעירים, לחפש לוקיישנים לצילום התרגילים שלנו. התחברתי בעיקר לבחור מוכשר במיוחד, בן 19 (חברי עד היום) אשר סרב לבחון נופים ירוקים כרקע לתרגילים שלו אלא התפעל מזווית מסוימת של בית ישן ברחוב אלנבי, (הבאו האוז) אל מול זוית ישרה של מגדל שנבנה באותה עת. לבחינת נושא הניתוחים הפלסטיים, אני באה מתוך האורינטציה הפוליטית שלי האומרת שכל העיסוק  באסתטיקה של הגוף המזדקן, והניסיון הפתטי להותיר אותו בצעירותו בדרך אלימה כל כך, (הניתוחים) היא פסולה בעיני והייתה פסולה גם בצעירותי, למרות המקצוע שלי העוסק בייפוי גוף האשה (אופנה). (בניגוד למספר לא מעט של מעצבים הפועלים הפוך) אנטון, תודה על הפוסט המרשים שלך, ולמרות שלא הבעת בגלוי את דעתך על הנושא בגוף הפוסט, היא עולה מתוך צורת ההגשה שלו.תודה ו*לאה  
        6/7/09 00:10:


      עוצמה אין ספק

      לגיטימי לא פחות מפרויד

      בעידננו היפה הוא קיטש

      והעיסוק בגרוטסק שכיח

      עבודת המכחול שלה מעניינת כמו גם דרך ההסתכלות

       

       

      מוסיפה לינק לוידאו של עבודותיה http://www.youtube.com/watch?v=0lIkMPvgENU

      ומוסיפה לך אנטון *

      לימור

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

        5/7/09 23:28:

      אי אפשר להשאר אדישים מול הציורים האלה

      מסכימה עם דבי.

      הם מאד עוצמתיים.

      הם מעוררים השתאות.

       

        5/7/09 19:08:

      הרשה לי, בשלב זה, להתייחס רק לציוריה של ג'ני סביל

      היא עוצמתית ומדהימה, בעיני. עוסקת, חופרת

      חושפת. טכניקה מעולה וביטוי נפלא!

      אשוב לקרוא ולהרהר, בינתיים מהופנטת:)

        5/7/09 18:56:

      צטט: סטודיו אמן 2009-07-05 13:46:42
      אמן סודי יקר, תודה על החומרים החשובים שהבאת לפוסט... זה בהחלט קשור בצורה אירונית או ביקורתית עם הנושא המועלה..

      תגובתך מרחיבה את גבולות המחשבה על הגלובליזציה ואת הכוחות המניעים אותה.

      אנטון

       - בכיף - בשביל מה יש חברים (גם עם לפעמים הם וירטואליים..)

      עוד בהקשר הזה (וגם בהקשר של אסטיטיקה, מהי אמנות, יצירה, הריסה, וריפוי) יש את ההרצאה הנהדרת של ד"ר עמיקי סולד מאירוע הפצ'ה קוצ'ה האחרון בו הוא מרצה על עבודתו כמנתח ועל תפיסת המציאות והעבודה שלו - מומלץ ביותר ומעורר השראה. 

       

        5/7/09 18:16:

       

      יש בציורים האלה עוצמה רבה

      העין שלנו רואה ואוהבת את כל הדמויות המלוטשות בפוטושופ,

      מכוני השיפוץ יוצאים הפרסום אגרסיבי.

      נוצר איזשהו אידאל שאינו קרוב למציאות,

      ודווקא ביצירות האלה זורקות לנו את המציאות בפרצוף.

       

        5/7/09 18:00:

      אנ'לא משוכנע לגבי "שמתמכרים לתשוקותיהם המזדמנות,", בכלל בכלל לא. הרי דווקא אותה "טקטיקה" מאפשרת להם לנהל מערכת ויסות אוטונומית, כאילו הפנימו את מה שקודם היה רק מחוץ להם. 

       

      למרות זאת, אני לוקח את "האדם הפוסט-מודרני הפך ל"חיה טקטית" בגלל הנכונות שלו, וקצת מדוכא מהעניין. איכשהו השילוב בין האדם היומיומי לטקטיקה, לא מעודד את רוחי וזה בלשון המעטה.

        5/7/09 13:46:


      אמן סודי יקר, תודה על החומרים החשובים שהבאת לפוסט... זה בהחלט קשור בצורה אירונית או ביקורתית עם הנושא המועלה..

      תגובתך מרחיבה את גבולות המחשבה על הגלובליזציה ואת הכוחות המניעים אותה.

       

      אנטון

        5/7/09 13:31:

      תודה על הפוסט - אמנית מאוד מעניינת ועבודות מאוד מרשימות

       ובהקשר הזה עוד משהו שהוא די אירוני לפוסט 

       

       

      העבודה הזוכה של שירה זלוור ביריד צבע טרי 2008 צילום: אמן סודי 

       

      "הזוכה ביריד בפרס האמן המבטיח (שכולל מענק 20 אלף שקל ותערוכת יחיד ביריד הבא) היא שירה זלוור שהציגה פסלי קרמיקה עדינים של נרקיסים ודמויות קטנות של אנשים זקנים בעלי תווי פנים מלאי הבעות. ספונסר הפרס - העסק שנתן כסף לפרס -זה הוא הרצליה מדיקל סנטר - עסק שעושה את כספו לרוב מניתוחים פלסטיים, שאיבות שומן, והזרקת בוטוקס - מכאן עולה השאלה - האם הוא סותר את עצמו בכך שכספי הפרס שלו ניתנים לאמנית שדווקא מדגישה את תווי הפנים וההבעות של אנשים זקנים שהוא לפרנסתו מתאמץ למחוק או שאולי הוא נותן את הפרס כאות הערכה לנרקסיזם.... (וכן, אני יודע שלא המרכז עצמו החליט לתת את הפרס אלא ועדה מטעם יריד "צבע טרי"- אולי הועדה רצתה דרך ההחלטה למי לתת את הפרס למתוח ביקורת סמויה על הספונסרים של הפרסים...).

       

      אז תמיד שווה לחשוב איך משקיעים את הכסף - באומנות אסטתית או בניתוחים פלסטיים - או בשניהם גם יחד..." (מתוך הפוסט "שוק האמנות")

       

        5/7/09 08:43:

      צטט: הדרומצ'יק 2009-07-05 08:16:32


      התשוקה להתגלות רוחנית: בעידן התקשורתי נראה כי זאת המודה.

      ללכת לחפש, לנסות למצוא. למעשה זה היה כל הזמן, מורים רוחניים

      אפשר היה למצוא תמיד. {להזכיר את דור הפרחים} גם בארץ התרבו

      אלה, כבר לר צריך להרחיק עד הודו, הכל כאן ועכשיו.

      בהסתמך על הפוסט גם אתה בצד של המורים....

       

      אבי ידידי הצעיר, תודה שבאת לבקר ולתגובתך העמוקה והמעניינת.

      התשוקה להתגלות רוחנית... כבר לא צריך להרחיק להודו...

       

      אנטון 

        5/7/09 08:39:

      צטט: לאהלה5 2009-07-05 08:13:55


      וואו...

       

      שבוע טוב ומבורך גם לך יקירה,

       

      אנטון

       

        5/7/09 08:38:

      צטט: ruthy 2009-07-05 05:50:10

      הציירת מציירת  היטב

      כבודה במקומה מונח.

      מפה ועד להנות מהדמויות

      הלא קונוונציונאליות ומביעות את הכיעור והשונה בחיים ,

      הדרך עוד רבה...

       

      זו הנקודה רותי, יכולת, תוכן וערך ציורי ביחס לדמויות כתוכן סיפורי....

      האם חוסר הנוחות והמבוכה מול אותן הדמויות מכניס אותנו לעיוורון קריאת הערך האמנותי...

      ב 2004 יצירותיה עברו את המיליון דולר ... מצד אחד מתבקש כירורגיה פלסטית מצד האחר יש בהן יופי אמנותי...

      אני בהחלט יכול להבין שקשה להנות מהדמויות... ובכל זאת החיים הזעזועים ואפילו הפרובוקציה הם חלק מהחברה.

      תודה על תגובתך שאפשרה לי לחדד לעצמי עוד מספר שאלות...

       

      אנטון

       

        5/7/09 08:16:


      התשוקה להתגלות רוחנית: בעידן התקשורתי נראה כי זאת המודה.

      ללכת לחפש, לנסות למצוא. למעשה זה היה כל הזמן, מורים רוחניים

      אפשר היה למצוא תמיד. {להזכיר את דור הפרחים} גם בארץ התרבו

      אלה, כבר לר צריך להרחיק עד הודו, הכל כאן ועכשיו.

      בהסתמך על הפוסט גם אתה בצד של המורים....

        5/7/09 08:13:


      וואו...

       

        5/7/09 05:50:

      הציירת מציירת  היטב

      כבודה במקומה מונח.

      מפה ועד להנות מהדמויות

      הלא קונוונציונאליות ומביעות את הכיעור והשונה בחיים ,

      הדרך עוד רבה...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      סטודיו אמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין
      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי