-"עכשיו? בשתיים בלילה?", שואלת אותי חברתי ת', ואני עונה לה:"כן!! כן!! כן!!. עכשיו בא לי שוקולד ולא מעניין אותי כלום. על הזין שלי שזה משמין, או לא משמין! אני רוצה שוקולד פרה! עכשיו!"

"טוב, אז תקני", היא עונה לי בהבנה של פסיכולוגית אחרי טיפול של חודשיים.

"אני מבינה אותך. מי כמוני מכורה לשוקולד, אז שאני לא אבין אותך?"

-"מה? את?? מכורה לשוקולד?" אני פונה אליה המומה כביום היוולדי.

"כן. אני מכורה. כל יום חייב להיות שוקולד בפה שלי. כל יום!!"

- "יודעת מה? עשית אותי רגועה אש. ואני חשבתי שהמטורפת היחידה זו אני. הרי מעולם לא דברנו על זה שאנחנו מכורות. אני שרון ואני מכורה. זהו אחותי, אנחנו מתבוססות באוטוטו סדנת אכלנים כפייתיים. תראי מה זה קקאו אינעל העולם!".

 "אני ת' ואני אוהבת אותך. גם אם היית מכורה לחסה ערבית".

-"תודה אחותי, ואני חובבת אותך לא פחות. אז מה את אומרת, מתי נשב לנו על שוקו ונפתח את האמא של השוקולד פרה?"

"מבחינתי עכשיו. אני באה עכשיו ואנחנו יורדות על כמה פרות".

-"יודעת מה? בא לי את השוקולד ההוא עם הסוכריות הקופצות. שמעתי שהוא טוב ל.. את יודעת מה, נו".

"למה הוא טוב?" שואלת אותי ת' בתמימות של בת מצווה. 

- "נו, הוא טוב לזה את יודעת נו... משחקי לשון".

"שו משחקי לשון, אני לא מבינה אותך אחותי.."

-" יא דבה, זה טוב למציצות נו. מציצות!!" אני עונה לה, כולי באטרף לקוביה פרתית.

"אה, עכשיו הבנתי. ואללה יש בזה משהו".

ת' מגיעה אליי הבייתה עם 3 חפיסות שוקולד פרה. זה עם הסוכריות הקופצות.

אנחנו לא נוגעות בכלום.

אני מביאה משמשים וענבים ואנחנו יורדות על אשכול מטורף.

היא לוקחת חזרה חפיסה וחצי ומשאירה אצלי חפיסה וחצי.

מה שבטוח הוא, שנשתמש בהן הרבה לפני תאריך התפוגה.

כל אחת לחוד כמובן.

טוב, ככה זה חברות. דואגות נו.