השבוע, בטיסה מניו-יורק לבן-גוריון נתקלתי, בפעם ה-1000, במהות הקונפליקט החרדי-חופשי בישראל.
איש חרדי, נחמד, סבא חביב ארך זקן, עסק בשכנוע הנוסעים להניח תפילין. כשהגיע אלי אמרתי כדרכי ' אני לא עוסק בטקסים שאינני מאמין בהם'. האיש לא ויתר וישב במושב הפנוי לידי לנסות לשכנעני.
'תראה, זה חשוב להתחזק'.
'להתחזק? כשאתם אומרים להתחזק אתם מתכונים שאנחנו חלשים ויש לחזקנו. אינני חלש ואינני צריך חיזוקים'.
'חשוב לעשות תשובה. 'לא אדוני. אינני צריך לעשות שום תשובה. תשובה על פי המסורת היהודית הינה . כפרה.מחילה.חזרה לאמונה. חזרה ממקום רע למקום טוב. אני לא חוטא ועל כן אינני צריך לחזור מאיזה מקום אפל אל האור'
'אצל החילונים...'
'לא אדוני. את המילה חילונים, אתם המצאתם שאתם קודש ואנחנו חול. אני חופשי באמונותי ובעיני כל בני האדם קודש ואין חול ואתה ל לא קדוש ואני לא חול'
'תפתחו את העיניים. שינקין....תל-אביב... ארון הספרים היהודי'
'אדוני. בעיניך קיים ארון אחד. שלך. היהודי. הדתי. החרדי.הצר. הארון שלי מכיל את כל התרבות האנושית. גם יהודי. גם כללי, ואתה אומר לי לפתוח את העיניים? הן שלך עצומות לרווחה מול כל מה שאין לו חותמת הכשר חרדית ואם היה קם היום שפינוזה והיה בכוחכם, הייתם מטילים עליו חרם גם היום'
ואז שלף הנכבד את 'נשק יום הדין' : תבוא לעשות שבת אצלנו......
'אני אבוא לעשות שבת אצלך אם תבוא לעשות שבת אצלי....נלך למוזיאון... משם נקפוץ לקונצרט קטן... .'אח.. איך אתה משווה...? ' אני משווה בקלות רבה כי אני חושב שאתה שווה לי ואתה חושב בהתנשאות ששלך טוב משלי ורק צריך מאמץ קטן כדי שתראה לי את האור..
כך התנהל לו דו-שיח של חרשים.
אין ולא יכולה להיות כל פשרה בין התרבות החופשית, הפלורליסטית והמכילה לבין התרבות הצרה של החרדים. על מה תהיה הפשרה?. אנחנו נעשה אצלם קצת שבת והם יאכלו אתנו קצת סושי?
בהמשך עבר הנכבד למושב אחר ושם התנהל דיון פוליטי נמרץ 'לא ניתן להם...השם ישמור אותנו ויברך מעשינו...ההתנחלויות הן מצווה... הגדר מפרידה ביננו לבין הגויים.....נכה... הגויים מבינים רק כוח.....ביד חזקה.....'
ואני עם השאלות המעצבנות שלי : 'סליחה אדוני..איפוא אתה גר?
'אני גר בק"ק ברוקלין'. 'והילדים שלך?'
'כולם ב"ה בישיבות קדושות בברוקלין'
'ואתה יושב לך בברוקלין. שולח אותנו לצבא להרביץ להם והשם ישמור על כולנו ובעצמך יושב בברוקלין?' 'ארץ ישראל של כל היהודים ואני תורם הרבה כסף לישיבות קדושות בארץ ישראל השלמה'
עכשיו אמרו לי חברי וחברותי החופשיים והחופשיות. לאיזה פשרה אתם מייחלים? אתמול הסכמתם ש'ממש לא כדאי לעשות פרובוקציה בירושלים עם מצעד הגאווה. למה להרגיז?' והיום אתם מקבלים את המתפרעים בגלל פתיחת חניון בשבת.
מה להם ולחניון? העיר סתומה מתיירים והם אינם רוצים תיירים בכלל. מה אכפת להם פרנסה? מה אכפת להם בתי-עסק וחניונים? הם מקבלים תרומות מיהודים 'חמים' כמו הדוד ההוא בטיסה ויש להם המון מרץ להכות שוטרים ולשרוף פחי אשפה.
ובכלל, מה העניין הזה עם פחי אשפה? למה בכלל מחליפים את השרופים בחדשים? שרפתם? לבריאות. תחיו בזבל.
אין ולא תהיה ולא יכולה להיות פשרה. יש רק רפיסות רוח של הכוחות החופשיים בארץ הרואים בכל בעל זקן את סבא שלהם זצוק"ל ומוותרים על כל צעד ושעל.
אתמול מצעד גאווה. מחר חניון. מחרתיים מה נלבש ומה נאכל.
וסבי, איש יקר ומאמין, מתהפך בקברו למראה הבריונים האלה.
|