עדיין ריק כשהגענו.
יושבות כמה דקות.
"מה נאכל"
"הבחור שכאן אמר שהצזיקי טעים"
הבחור שומע. "זה לא צזיקי, זה $%&*#$ (כאן הגיע שם המנה שנשמע כמו קללה בגרוזינית עתיקה)" "זה נתחי עוף ברוטב אגוזים" "רוצה לטעום?"
וכבר הוא והגבר שלצידו בוצעים חתיכת לחם מורחים עליה מהקללה הגרוזינית ומגישים לי.
טעים. גם היא חושבת כך.
הזמנו אנטיפסטי גרוזיני ואת הקללה.
עובר זמן. מפטפטות. מפטפטים. הם אב ובן. אנחנו שתי חברות. המקום מתמלא אנשים ועשן. האורות מתעמעמים. הלילה הגיע.
"סליחה" אני צועקת לברמנית (היפיפייה, אם יורשה לי), "יש ברבר?"
היא פותחת את עינה בתימהון, כאילו אני קצת אפעס לא בסדר.
"במבה?????"
אני צוחקת. "לא, ברבר"
הבחור לידי צוחק גם ומסביר לה שזו בירה. אני כבר הבנתי שאין. מה לשתות? לא בא לי משהו מפיל. טוב, חוזרת לקאמפרי אשכוליות שלי. מתחילים לשוחח על אלכוהול. הם שותים צ'ייסרים של קללה גרוזינית נוספת. מרקחת של עשבים סודיים שממלאה חצי מהבקבוקים על הבר.
"רוצה לטעום?" וכבר הוא מקרב אלי את הכוס.
בטח שטעמתי. טעמנו.
כל העשן הזה שם עשו לה חשק לסיגרייה, למרות שהיא הפסיקה... לבחור יש קופסה. "אפשר סיגרייה?" היא שואלת
"בטח"
חיים של שיתוף בקיבוץ החדש; ננוצ'קה.
חבל שאין לינה משותפת (-;
(כשעזבנו, התיישבו במקומינו שני גברים שמנים. מעניין אם השיתוף נמשך....(-:)
|
אבי דאול
בתגובה על לומדת לבחינה בסוציולוגיה
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא נעלבתי.
להרגע..!
רק לך
לך
האחת והיחידה.
זה כתבת לי או לתטה?
(-:
שיחקה אותה, סופייה לורן הישראלית, עם הצ'ייסר הזה. אני רק לא זוכרת איך קראו לו (-:
ושיחקת אותה גם את עם התגובה שהיא פוסט בפני עצמה (-:
מדליק (סיגריות)
מריח (ניחוחות)
מרייר (מתאווה)
מגרה - מאוד מאוד
רק דבר אחד זה לא - לא לינה ולא משותפת. בעיקר לא משותפת.
אוף כמה טעים.
חצילשווילי.
רק השם...הפיל אותי לגמרי!
והטעם המתוק של הצייסר שחותם את הלילה,
לילה של ריחות,
טעמים,
ליקוק אצבעות,
חיוך למישהו לא מוכר,
מוסיקה ממכרת,
שיחה נעימה,
ילדה עם פרחים על הראש,
כרס עם כיפה וכוס וויסקי ביד,
שמנמן עם עיניים בורקות שמתחנן שתעברי למרות שאין מקום אפילו לא לנמלה לעבור,
ברמנית עם עיניים של שחקנית איטלקיה מפעם,
אבא ובן חולקים חיים על הבר,
די ג'יי שיודע שהמון שם תלוי בו,
אלכוהול ועוד אלכוהול,
זוג בדייט שלא מוצא אינטימיות,
עוד ביס מהלחם הגרוזיני,
שנדליירים לא תואמים, ערבוב של צבעים
דלפק עץ שכבר ראה ונשם המון,
שכטה,
ועוד אחת.
חיים.
ריחות,
טעמים,
צבעים.
לגמרי כיף.
מוי כיף.
איך שהייתי זקוקה לזה.
ואיך שנרדמתי אח"כ.
ואיך שישנתי.
נפלא (-:
יום יפה גם (-:
המשותף הוא עולם האסוציאציות שלי שבמקרה הזה הוביל אותי משיתוף לקיבוץ והתחבר יחד עם המחשבה שהבחור היה חמוד ומשם ללינה המשותפת.
קאפיש ?!
(-:
ותודה (-:
גוד טיים הדס, עשית לי חשק לערב על הבאר:)
כיף ותו לא.
יום מקסים שיהיה לך, דפנה
לא כל כך הבנתי בקשר ללינה משותפת,
אבל כתוב כל כך יפה.
צודקת לגמריי (-:
למי בכלל יש כח לכיתה שלמה...
בוקר טוב
הדס,
יופי של פוסט.
יש לינה משותפת...אבל לא צריך את כל הכיתה (- :
בוקר טוב
יום נפלא