עדיין ריק כשהגענו.
יושבות כמה דקות.
"מה נאכל"
"הבחור שכאן אמר שהצזיקי טעים"
הבחור שומע. "זה לא צזיקי, זה $%&*#$ (כאן הגיע שם המנה שנשמע כמו קללה בגרוזינית עתיקה)" "זה נתחי עוף ברוטב אגוזים" "רוצה לטעום?"
וכבר הוא והגבר שלצידו בוצעים חתיכת לחם מורחים עליה מהקללה הגרוזינית ומגישים לי.
טעים. גם היא חושבת כך.
הזמנו אנטיפסטי גרוזיני ואת הקללה.
עובר זמן. מפטפטות. מפטפטים. הם אב ובן. אנחנו שתי חברות. המקום מתמלא אנשים ועשן. האורות מתעמעמים. הלילה הגיע.
"סליחה" אני צועקת לברמנית (היפיפייה, אם יורשה לי), "יש ברבר?"
היא פותחת את עינה בתימהון, כאילו אני קצת אפעס לא בסדר.
"במבה?????"
אני צוחקת. "לא, ברבר"
הבחור לידי צוחק גם ומסביר לה שזו בירה. אני כבר הבנתי שאין. מה לשתות? לא בא לי משהו מפיל. טוב, חוזרת לקאמפרי אשכוליות שלי. מתחילים לשוחח על אלכוהול. הם שותים צ'ייסרים של קללה גרוזינית נוספת. מרקחת של עשבים סודיים שממלאה חצי מהבקבוקים על הבר.
"רוצה לטעום?" וכבר הוא מקרב אלי את הכוס.
בטח שטעמתי. טעמנו.
כל העשן הזה שם עשו לה חשק לסיגרייה, למרות שהיא הפסיקה... לבחור יש קופסה. "אפשר סיגרייה?" היא שואלת
"בטח"
חיים של שיתוף בקיבוץ החדש; ננוצ'קה.
חבל שאין לינה משותפת (-;
(כשעזבנו, התיישבו במקומינו שני גברים שמנים. מעניין אם השיתוף נמשך....(-:)
|