אני לא בטוח שאני מחבב את העניין הזה של מקומות אקזוטיים להזדיין בהם. לא שזה לא מרגש. זה כן. בבניין משרדים מהודר אחד חמקתי עם מנהלת שיווק נמרצת לשירותי הנשים. היא התיישבה עלי, קוברת את הראש שלי בין צמד דדיים גדולים, עולה ויורדת עלי עד שגמרה, פותחת את פיה בצעקה אילמת. זה היה נחמד.
אבל זה לא היה נוח. בקושי גמרתי. בפעם הבאה ניסינו את זה בעמידה. היא נשענה על הקיר, הבליטה את התחת אחורה, ואני חדרתי אליה. שוב - מרגש. אבל לא זה. בפעם אחרת, כשהגעתי לפגישה איתה, היא הרימה רגל בחדר הישיבות מראה לי שמתחת לחצאית אין שום דבר.
איפה עוד? בגינה ציבורית, בלילה קיצי, עם נשואה שקודם מצצה לי ואחר כך משכה אותי אל מאחורי כמה שיחים כדי לעשות את זה דוגי סטייל. טיפ - משאיר בוץ על ברכי המכנסיים. באוטובוס בדרום אמריקה, באחת הנסיעות הארוכות-ארוכות האלה, השותפה שלי ישנה עלי, ראש על כתפי, ואז החליקה למטה, התעוררה, פתחה את הריץ'-רץ' ונתנה לי לגמור לה בפה. במשרד לא שלי, על ספת עור שחורה, אני שוכב והבחורה, מנהלת אדמיניסטרטיבית כמדומתני, עם גבה אלי, התחת העגלגל שלה עולה ויורד.
הבעיה היא אי הנוחות. אני כולל בזה גם את הרעיון של להיתפס, של מישהו שייכנס באמצע. זה מרגש מצד אחד, אבל מציק מצד שני. פעם אחת, בחדר מדרגות של בניין נטוש, נהניתי ממציצה מופלאה בלי החשש הזה מפלישת זרים. היה בחוויה משהו ארוטי להפליא. ועדיין - כשבסופו של דבר הגעתי עם אותה אישה למיטה, ויכולתי לעבור בנחת מהצוואר, דרך החזה, הבטן, המתניים ואז אל בין רגליה - זה היה הדבר עצמו. הזמן לא דוחק, אפשר לנשק ולנשוך לאט לאט, לבנות את העונג וליהנות באמת. חפוזים במקומות ציבוריים זה חטיף נחמד. אבל לא זה מה שישביע את רעבוני. |