כותרות TheMarker >
    ';

    מפּוֹסט ומשָם- פּכים קטנים מעולם מופלא

    כאן יופיעו בקפידה פוסטים מבלוג המקור של העולם המופלא, צילומים השזורים מחיי- מרגעים קסומים שעלו במצלמתי ועוד תופינים מילוליים, מרמילדות של הפתעות פונטיות ובכלל, פינה שוברת שיגרה ושוברת שיוויון, ובעיקר משובצת באי-גיון בסיסי ושקול.

    ארכיון

    תיסלם ואנחנו : לראות אותנו היום

    2 תגובות   יום ראשון, 5/7/09, 22:59


    כשהם עלו על הבמה, ששת המופלאים , עמדנו והרענו להם.


    יותר משהרענו להם, הרענו גם לנו, לעצמנו, לנעורים שלנו שעומדים על הבמה עכשיו, שעומדים לצידנו על מדרגות האמפי העתיק בקיסריה, שחוזרים לרגע, במלוא עוצמתם, לחוויה מזוככת אחת, שבסופה נחזור כולנו אל שגרת היומיום, אך הוויתנו, תיוותר אסירת תודה לעד על ההזדמנות הזו, לשלוש שעות קסומות של חיים מלאים בגיל 16, כאן ועכשיו ב-יוני 2009.


    תיסלם על הבמה אילת 2009

     

    יש משהו מופלא בקיסריה, השילוב של הרוח הקרירה המגיעה ממערב, רחש והמיית הקהל, ריח הים , הסאונד והאקוסטיקה, האנרגיה שמצטרפת לדבר גדול ועצום, מופע שגדול מסכום חלקיו וכזה היה הערב  המושלם אמש עם תיסלם.


    כרטיס לתיסלם קיסריה 2009

     

    את שנות הנעורים שלי, כולל המרד הבלתי נמנע, בחרתי להעביר בהופעות רוק מדי ערב ברחבי ארץ ישראל, מדן ועד אילת ולא כקלישאה. לילות שלמים של נדודים  בין קריית חיים לבאר שבע, עכו וליל אהבה בצמח. עיר הנוער  היתה בית שני לנו באותם הימים. מורי בית הספר התיכוני שבו למדתי בנהריה, נתמלאו בתוגת געגועים אלי, ומשום שלא נראיתי ימים רבים בין כתליו של אותו מוסד, נתלתה תמונתי במבואה על מנת להזכיר לצוות החינוכי שאכן קיים תלמיד כזה, תלמיד שמשום מה, בחר להעביר את ימיו (ובעיקר את לילותיו) במסע רוקנרול שהחל מגיל 16, בשנת 1981. לכל אחד מגיע שיתוייק לו בזיכרון הקולקטיבי  האישי שלו - להקת ה-Beetles  משלו. תיסלם מילאו עבורנו את  הצורך ואני לא מצר על אף רגע כשאני מביט לאחור,להיפך. אתה בן 16 פעם אחת בחיים.

     

    ליל אהבה בצמח

     

     

     תיסלם לוח הופעות שנות ה-80

     

    כשדני, יזהר, צוף,יאיר,סמי ויושי  פסעו ונתנו את כל אשר להם על הבמה, ניתן היה לראות בבירור את הערכים שעומדים מאחרי הלהקה. קשה גם היום,למצוא חבורת אנשים לא צעירה, בגיל הזה, נטולת מריבות עם פרגון הדדי אחד למשנהו, בלי לכלוכים בעיתונים לאורך כל 30  שנות קיומם לערך, בלי כתבות שער על גירושים מיוחצנים. צריך היה לראות את הקסם בעיני דני, כשהוקרנה על המסך מאחוריהם, תמונתו של דני, מודל 1988, עם בנו  על כתפיו ,המחייך אליו חיוך של אושר, כשברקע שרה הלהקה בעוצמה את המילים: " כי אחרי ככלות הכל והתמונה, מישהו יכול לשאול בלי כוונה,
    מתי בפעם האחרונה, עשית משהו בשביל מישהו ? בשביל מישהו ? ". 

    הם בחרו בצד היפה של הרוקנרול, לא מסיבות שטופות זימה עם מעריצות, לא סקס וסמים, אלא בחירה ביופי ואולי אפילו בהיבט מסויים -בתום. בסוף ההופעות בחרה השישייה לחזור למשפחות  האוהבות שחיכו להם בבית ולשנייה, לא איבדו את הכבוד ואת הסבלנות למעריצים הרבים שצבאו על כל פינה ורגע  מחייהם הציבוריים והפרטיים.


    יאיר איציק ואני

     

    יאיר ניצני במרכז, מימינו אנוכי עם קיסם בפה, משמאלו איציק, חבר ילדות חמוש בחולצת תיסלם כחולה, עכו 1983 . ארכיון: איציק כהן

     

    דור שלם יכול להעיד שמצא את אהבתו הראשונה, את הנשיקה הבתולית יחד עם הלב הפועם מהתרגשות תוך החזקת הידיים, לצלילי " לראות אותה היום " , כשעמד ושר בגרון ניחר את המילים, אם זה בחדרה, בדימונה או בתל אביב. תמיד היתה שם הנערה הזו, "שבמקרה" עמדת לידה, וכשהתחילו הצלילים של השיר, יד אחת הדליקה נר שנע בתזמון מדוייק עם אלפי ידיים אחרות והיד השנייה, כאילו מבלי משים, הזדחלה ואחזה בידה של הנערה היפה שלצידך, כשהיא , מצידה מגבירה את אחיזתה בך ומתקרבת וליבך מאיים לו להתפקע מאושר. ..." של מי היד הזו אשר עלי זוחלת, ואת גופי הופכת לפסנתר..".
    אמש, בקיסריה, היו אלו הפלאפונים שהחליפו את מקומם של הנרות, הטכנולוגיה השתנתה, אבל הרגש , הרגש, נותר כשהיה.

     

     

    הבטתי לימיני ולשמאלי, במושבים הארוכים של אמפיתיאטרון קיסריה. הרוב המוחלט של הפנים שהיו לידי, היו מוכרות, לא הכרתי אותם אישית מעולם, אולם כשהסתכלתי על הפנים המלאות בנגה מופלא של אור, ראיתי את הילדים הקטנים שהשאירו  לערב אחד, מאחריהם בבית, ישנים להם בשלווה במיטותיהם ואת  האושר, הזה, הסתמי והעמוק, שמילא את  כולנו, כל מי שחווה אמש את המופע ההיסטורי ,הטוב והבשל ביותר של תיסלם, אי פעם מיום היווסדם, לטעמי.

    רק קול צלצולו של השעון ,כשהבטנו בו עם סיום המופע, בערך בחצות הליל, החזיר אותנו באווחה אחת, משנות הנעורים, אל יוני 2009. החיוך, לא נמחק לנו מהפנים לאורך כל השנים הללו.


    " השעון נראה כמו שרודף אחרי עצמו,
    במין חיוך מרגיז,
    מתנועע סביב ממקום למקום,
    לראות אתכם היום,
    לראות אותנו היום. "


    תיסלם , יוני 2009, מאי 1983

     

    תיסלם פעם אחרונה בעכו 1983

     

    תיסלם בעכו בפעם האחרונה, אוקטובר 1983

     

     הפרוק בתקשורת

     

    הפרוק בתקשורת

     

     יזהר אשדות מודל 1982

     

    יזהר אשדות מודל  1983 .  צילום: איציק כהן 

     

     על הבמה- אילת 2009

     

     

    אילת, מאי 2009

     

    הרענו להם, הרענו לנו !

     

    הרענו להם, הרענו לנו ! תיסלם, אילת 2009

     

    צילומים: לארי לייבוביץ

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/7/09 17:29:


      וואללה לארי:)

      מוכר לי מאיזה מקום האודיטוריום הזה:))))))

      ואתה נראה כזה ילד פרוע

      חחחחחחח

      וליאיר ניצני היו פעם כל כך הרבה שיערות לא יאומן!!!

      *

      }{שטוטית

        6/7/09 10:43:

      ואאא...איזו חוויה. תכלס מחזיר אחורה בזמן

      אחלה פוסט!

      פרופיל

      העולם המופלא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות