לא סובלת שקרנים. לא סובלת כאלו שלא יודעים לומר "לא".

(זה למעשה היה שם הפוסט. כעת הוא השתנה,

מתוך ההבנה, מתוך החמלה, מתוך ההומור

לכותרת פרווה כזאת, שאין בה כל יחס אישי...

כי באמת אני אדישה...

)

אני מעריכה אנשים שיודעים לומר לי: לא.

זה לא מתאים לי.

בזה לאנשים שקרנים, חמקנים, פחדנים

שזורעים פירורי תקוות, וציפיות של "אולי"

מתובלים בשקרים בלתי הגיוניים בעליל

של כל מיני דרמות, אסונות, ותעלומות.

קל לי להתמודד עם האמת,

ואני מאוד אוהבת את הישירות, הכנות

את מה שהאמת מביאה איתה.

קשה לי יותר להתמודד עם חוסר אמת,

עם ערפל, עם אשליות.

אינני אוהבת זאת.

אינני מפחדת להיפגע.

אני תמיד מתאוששת ומתגברת

משום שאינני נוטה לשקוע ברחמים עצמיים.

ביצה טובענית ודוחה לחלוטין שמאפיינת

חוסר מודעות תהומית.

אינני מפחדת לפגוע, משום שאינני

לוקחת אחריות על רגשות של אנשים אחרים.

אין זאת אומרת שאני אוהבת לפגוע, או בוחרת לפגוע.

ממש לא. אני עדינה, זהירה, מתחשבת,

או לפחות משתדלת להיות.

ב ר ם  אני מספיק מכבדת את העומד מולי

בכדי להעניק לו את האמת שלי.

בכדי לא להשלות אותו, לפזר לו אבקת ציפיות נמסות,

בכדי לא לשקר.

בעיני לשקר זה להיות פחדן, תכונה מאוד עלובה,

בעיני.

כלומר, זה ממש בסדר וטבעי לפחד.

אבל לא לתת לפחד לסנוור אותך ולגרום לכך שתשקר למישהו אחר

כדי לא להתמודד עם התגובה שלו.

ישנם אנשים שמפחדים לפגוע, כך הם אומרים.

יתכן שכך הם גם חושבים.

ב ר ם, האמת היא, שמתחת לפחד הזה מסתתר

הפחד   ש ל ה ם: להתמודד עם התגובה של הצד השני.

זה שהם כביכול "פוגעים" בו.

אינך פוגע כשאתה אומר את האמת.

אתה פוגע כשאתה משלה.

כשאתה משחק ברגשותיי.

כשאתה זורה בי ציפיות שאין בכוונתך כלל לממש.

משום שמטבעי אני אדם ישר לחלוטין,

עד כדי בוטות וישירות מוחלטות,

אני מניחה שגם האנשים שמולי הם כאלו.

הנחה שגויה, כמובן, אני מבינה.

משום שאינני שקרנית, אינני נתקלת בשקרנים ביומיום,

לא עלה בדעתי לבדוק "סיפורים דמיוניים" למיניהם

שסיפרו לי.

זאת משום שאף אחד לא ניסה להוציא ממני כסף

או רכוש. אחרת חשדנותי הטבעית הייתה ניצתת.

אני מניחה. עניינים שכאלו הייתי בודקת בציציות,

אך לא סיפורים שמספרים לי מדוע לא יכולים

כל מיני דברים....סיפורי גבורה, סיפורי דמיון...

משום שהדמיון שלי מפותח, סיפורים דמיוניים

נראים לי הגיוניים ולא מופרכים, ולא בלתי אפשריים,

וגם לא מרגשים בצורה יוצאת דופן.

סתם פיקנטיים ומעניינים ותו לא.

מבחינתי לא לומר לי את האמת בפנים,

בייחוד כשאני שואלת - זה לשקר במצח נחושה.

לומר לי תירוצים למיניהם והתחמקויות

זה לשקר לי.

לשקר לי זה לא להעריך אותי. להמעיט בערכי.

האם זה באמת מחשש שאפגע?

האם אני אשבר לרסיסים?

כמובן שלא.

זה פשוט מפחד להתמודד עם רגשות של האחר,

פחד לקחת רגשות אשם,

סתם פחד ואי כשירות לומר את המילה המופלאה

והחשובה ביותר שקיימת :  לא!

בהיפוך אותיות, אני אומרת בחיוך לכל אלו

שאינם אסרטיביים, בעלי צורך לרצות וחוסר יכולת

להגות שתי אותיות אלו, הברה אחת קלילה זו -זה:  א ל.

(אלוהים!)

וצוחקת...

לי קל מאוד לומר לא. לא מתאים.

לא בכעס, אלא מתוך שמירה על הגבולות של עצמי.

מתוך מה שנכון ומתאים לי.

אכן אין בי דפוס קורבן וגם לא צורך לרצות,

למצוא חן, "לצאת בסדר", שיאהבו אותי...

יש בי צורך חזק יותר להיות נאמנה תמיד לעצמי.

ללבי ולנשמתי.

אני "מכורה" לאמת. מעריצה של האמת.

האמת המוחלטת. הגבוהה ביותר.

יודעת גם את האמת של הנשמות, שהיא מעבר למעטה הדרמה

ב ר ם

למדתי כעת כי לא כל אחד מסוגל לשאת אמת זאת ולהכילה.

יש אנשים שצריכים לשקר לעצמם.

אולי המודעות שלהם היא פשוט נמוכה מאוד, או אף בלתי קיימת,

לפי התפיסה שלי. (תפיסה סובייקטיבית, כמובן).

כנראה אותם אנשים חייבים גם לשקר לאחרים.

מה גם, שיש אנשים שחסרים את "גוף המוסר" המכיל

את היכולת להבין בצורה אמפאטית, בצורה חומלת ובוגרת

את הצד האחר. הם נמצאים באגו של עצמם בלבד.

הם רואים אך ורק את עצמם.

מצב זה יכול להוביל לכך שאתה נעשה שקרן כפייתי,

או נוכל, או פושע, או בכל אופן חסר מצפון ולפיכך מסוגל

לפגוע בזולת. אתה פוגע, למעשה בחוסר האמת שלך.

יש גם אנשים שאולי האמת והדמיון מעורבבים אצלם,

עולה בי לפתע רעיון. אולי בוחן המציאות שלהם מעורער?

אולי הם אינם מבדילים בין אמת לשקר?

אולי מבחינתם השקר אינו נתפס ככזה, כמשהו בלתי מוסרי בעליל,

אלא הם פשוט "מייפים קצת את האמת"... "מעגלים פינות"...

אותם אנשים ראוי להם להיות מספרי סיפורים.

בפלמ"ח בוודאי קראו להם "כזבנים" וזה בעצם היה לגיטימי.

לספר "ציזבטים", עולה בי מילה ארכאית ותמוהה זו.

אז אותם שקרנים יכולים לפתוח את הצ'יזבטרון -

פסטיבל מספרי שקרים.

יכול להיות מעניין מאוד.

רק מה, במצב זה אנשים מראש ידעו לקראת מה הם הולכים

ולא יאמינו. יסתקרנו, ייהנו, יאהבו, יצחקו, ימתחו,

אבל ידעו שזו עלילת כזבים.

בהחלט רעיון טוב.

אמת.

מדוע אנשים מפחדים להתמודד איתה?

באמת שאינני מבינה ויודעת.

היא הדבר הכי בהיר, נפלא, יפה שיש.

לא תמיד היא נעימה, בוודאי,

אבל היא תמיד מועילה -

לעשות עבודה פנימית,

לזהות אמונות פנימיות שבתוכי,

ולפיכך להמשיך בהתמרה.

להתקלף משקרים,

להתנקות מהזדה(מ)ות,

לעלות בסולם המודעות

מעלה מעלה....

אל האמת הנשגבה ביותר

אל

א ל ו ה י ם.