ההבנה שהגעתי אליה אחרי 4 שנים בהן אני עצמאית היא ש עצמאית אני לא .למעשה בהגדרה אני יותר  עבד . לא יודעת למה לא הקשבתי לכל מי שאמר לי "זה לא בשבילך" "את לא בנוייה לשבת בעסק כל היום" אבל אחרי 4 שנים אני יכולה להגיד להם רואים צדקתם .

 אז נחזור אחורה לרגע ,כל אמירה כזו שלהם אז לפני 4 שנים דחפה אותי יותר וגרמה לי לרצות להוכיח לכולם שהם טועים שעסק עצמאי בדמות חנות זה הדבר בשבילי. אז פתחתי עסק ,חנות צעצועים ליתר דיוק וזה יהיה שיקרי להגיד שלא היו רגעים של אושר או נחת ואו סיפוק ובהחלט כלכלית העסק נתן לי אומץ לעשות מהלכים מסויימים שקידמו אותי ושידרגו לנו את רמת החיים.

אבל יש את הפן החומרי ויש את הפן הנפשי והניסיון להבין מה בעצם עשיתי כאן בכל המהלך הזה? לפני 4 שנים השתגעתי ממעמדי כשכירה, לא יכולתי לסבול איש אחד (הבוס) שנתן לי הוראות כל הזמן, ביקר את מעשיי ,כעס כשלא "סיפקתי את הסחורה" ומה קיבלתי ? פתאום הבנתי שאני למעשה עובדת אצל מאות לקוחות, מאות בוסים שכל אחד מרשה לעצמו מתוקף תפקידו כלקוח לבקר את מעשיי להעיר לי הערות ,לדרוש יחס ,לכעוס כשהוא לא מוצא משהו בחנות או שמוצר מסויים התקלקל טרם זמנו ולחייך אליי חיוך מזוייף רק שאתן הנחה מספקת. אז משכירה מבואסת הפכתי לעצמאית ממורמרת. שלא לדבר על המילה חופש שהיא אחת האסוציאציות הראשונות שעולות כשאומרים את המלה עצמאי והחופש הזה פשוט נעלם ,התאדה ביום שפתחתי תיק כעצמאית. הרואה חשבון נתן לי כל מיני מסמכים ותעודות ובניהם הייתה תעודה שבה היה כתוב (נשבעת לכם)  בעל העסק פטור מלצאת לחופשות במהלך השנים הקרובות ומתחייב על כך. כי מי באמת יכול לצאת לחופש( שממילא עולה המון ) וגם לסגור את העסק? הרי באופן אוטומטי מחיר החופשה יוכפל וכל מאות הבוסים שלי לא יהיו מרוצים שגזלתי מהם את הנוחות שבלקפוץ עם הילדים מתי שבא להם להסתובב שעה בחנות לשאול כמה עולה כל מוצר ומוצר (למרות שכתוב להם) ואז אחרי ששרפו שעה בעייתית עם הילדים להגיד בייייייי נבוא מחר ואז כשאשוב מהחופשה הם שוב "יקפצו" והפעם כדי לספר לי שבזמן שהיינו בחופשה וסגרנו את החנות הם גילו שיש חנות נוספת בקצה הרחוב והם בדיוק היו צריכים צעצועים אז הם"נאלצו" לקנות בחנות המתחרה .

אז תגידו לי אתם לא הגיע הזמן לעדכן את הפירוש למלה עצמאי במילון???