היום בבוקר הגיע באשיר לעיר הגדולה.

אחרי נסיעה ארוכה כדי למצוא עבודה.

פנה לרשויות המקומיות כדי למצוא "חלון הזדמנויות"

המשיך בחיפושיו אבל בינתיים, היה לשווא.

פגש קבוצת תיירים נלהבת בכיכר אתרים,

עמד מהצד ושמע גם את ההסברים.

אחר-כך החליט לנסות את מזלו בשוק המקומי,

אנשים בדרך הבחינו שהוא מוסלמי,

נבהלו, ורצו כי חששו מפיגוע קטלני.

באשיר נבהל מעצמו, ברח ונס על נפשו.

הלך ברגל שעות ארוכות, שאל אנשים חיפש תשובות.

בסוף הגיע למוסך רכב מרכזי

ישב לדבר עם המנהל הראשי,

הסביר את עצמו בפניו וסיפר לו על כישוריו.

המנהל התנצל באי-נעימות ,אין לנו צורך בעובדים אנחנו מלאים.

אולי תנסה אצל השכנים יש להם חנות למכירת לחמים.

פנה אליהם באשיר נרגש, אולי אצלם יהיה משהו חדש.

טרקו לו את הדלת בפרצוף..תסתלק מפה "חצוף".

באשיר המסכן, לא ידע מה לעשות?

ישב על ספסל באמצע הרחוב, הרהר עם עצמו, מה עוד אני צריך לנסות....?

פתאום, ישב לידו נער צעיר הציג את עצמו "שלום. קוראים לי, אופיר".

ענה לו חזרה: "נעים מאוד, אני באשיר".

ישבו פטפטו, צחקו יחדיו כשפתאום חזר הצבע ללחייו.

לפתע עלה לאופיר רעיון, אולי תבוא איתי? ניסע לראשון-לציון,

באשיר התפעל מההצעה ולא הבין את הכוונה?

אופיר הסביר ; שהרי עבודה הוא כבר לא ימצא כאן בישראל,

גם אם יעשה שמיניות ויתפלל לאל.

כאן זה לא דיסנילנד .

אז למה שלא נלך לבלות בסופרלנד!

באשיר! זאת הזדמנות בשבילך של פעם בחיים

כי מחר אתה כבר חוזר לשטחים.

נסענו השניים ,היו מרוצים

באשיר התלהב היה בעננים

עלה פעם ראשונה על רכבת הרים.

אכל צמר גפן מתוק, היה מבסוט ולא הפסיק לצחוק...

למרות היום הקשה, בסוף יצא לו טוב מזה.