הנה לא שמנו לב ויום כיפור ממשמש ובא. ובעוד שברור לי שאני אישית מלא חטאים כרימון, הן לחבריי והן למקום, ישנם מספר אנשים שקצת קשה לי לסלוח להם כרגע.
הלל וייס. עכשיו הוא מתנצל, יופי. הרי הוא לא באמת מתכוון לכך. התירוץ הוא, כרגיל, עדנא דריתחא. בתו וששת ילדיה גורשו בפעם השלישית אז הוא כעס. לא סתם כעס, איחל וחזר ואיחל מוות למח"ט חברון במשך כמה ימים רצופים ומול כל מיקרופון. מעניין, אבל אני משוכנע שבתו תגורש גם בפעם הרביעית והחמישית, לאחר שתקפץ על עוד כמה גבעות שומרונית עמוסות בערבים ובחיילים.
ארי שמאי. יש לי הרבה סמפטיה לארי שמאי והוא מעורר בי לא אחת הזדהות עמוקה. האנדרדוג הקלאסי, אנרכיסט בשירות החוק, שלא מוכן לאכול חרא ממסדי רק בגלל שהוא עטוף בדגל ישראל ובקונצנזוס מלאכותי. רק שלארי שמאי יש מוטיבציה תמוהה להרגיז בכח גם את אוהביו. הייצוג של יגאל עמיר עוד עבר איכשהו בסדר (הייתי תומך נלהב של רבין אבל נבצר מבינתי מדוע לעמי פופר מותר להביא ילדים וליגאל עמיר לא), אבל בפרשת אוסישקין ארי שמאי הגדיש את הסאה. גם אני מעדיף את "קדושת החיים על פני קדושת המתים" ועוד כהנה וכהנה קלישאות, גם אני חושב שהרס אוסישקין היה שערוריה וגם אני מתעב את רון חולדאי כראש עיר, אבל אם מישהו היה מעז לרסס את קברם של הוריי הייתי משלם מיד לאיזה פרימיטיבסקי שיקעקע לו את הכתובת שריסס בחזרה על הפרצוף. בסתר לבי אני עדיין מקווה שזה יקרה.
אהוד ברק. האיש שהוביל בבטחה את כולנו לפיצוץ של קמפ דייויד לא מבין על מה יש לדבר עם הערבים. על דעותיו של האיש אין לי הרבה מה לומר, וגם אין טעם לנסות כי הם משתנות כל הזמן, לפי מצב הרוח, הכיס, הסקרים והטסטוסטרון. אגב, זה בסדר שאתה משנה את דעתך, אבל למה אתה חושב שאנחנו צריכים לתת לך שוב את ההגה? עד כדי כך אנחנו נראים לך טפשים?
ציון אמיר. מותר להיות פרקליטו של השטן, זה לא אומר שאנחנו צריכים לסלוח על כך. |