הילדה סיימה בבצלאל והזמינה אותי לתערוכה המסכמת. כשראיתי את המוצגים נזכרתי שהיתה קטנה והמצאתי לה סיפורים. עד היום היא זוכרת. הבטתי בה בסיפוק ונולד הסיפור הבא:  

יש לי חתול סיאמי בשם פיבון(קיצור מ-פיבונצ'י)  שתמיד היה יושב ומביט כשעבדתי בחומר על האבניים.יום אחד כשהייתי באמצע צלצל הטלפון ויצאתי לענות. כשחזרתי פיבון עמד ליד האבניים כשהוא מחליק את החמר בשתי רגליו הקדמיות ומשתמש בשפמו כדי ליצור דוגמאות סימטריות על קערת חמר שהתחילה לקבל צורה. בחודשים הבאים פיבון למד את כל הטכניקות והתחיל לייצר במקומי לפי שירטוטים שתליתי על ידו. למעשה הוא עשה כל כך טוב את העבודה עד שבעצמי הפסקתי.  אבל פיבון היה בעצם היא כלומר היתה חתולה ויום אחד כרעה ללדת בבוקר היו לה שלושה אח"צ שישה ובערב קינחה בעוד ארבעה גורים. קצת דאגתי שכעת אצטרך לשוב לעבודה באבניים. אבל לאחר כמה חודשים כשהגורים גדלו מספיק והפסיקו לינוק היא חזרה ביתר מרץ לעבודה. הייתה מעצבת ומחליקה את החמר וכל עשרת הגורים ישבו סביבה בשקט והביטו בה. לא עבר זמן רב והם למדו את העבודה כל פעם היה גור אחר על יד האבניים.אז הרחבתי את חדר העבודה והצבתי בו אחת עשרה מכונות פיבון עבדה על המכונה הראשונה וניצחה על העבודה של עשרת גוריה.  בנתיים התברר לי שהיא יודעת לעבוד טוב עם פורצלן  התחלנו לייצר כלים בסיגנון הולנדי ולצבוע בכחול הולנדי מיוחד. פיבון הייתה טובלת את שפמה בצבע ומאיירת את הכלים. קיבלנו הזמנות ליצא לאנגליה  וליפן ולקיסר הסיני.בנתיים פיבון למדה להשתמש בפוטושופ וזה מצא חן בעיניה מאד ועברה לצייר על כלי החרסינה במחשב. אבל אז נגמר לפוטושופ הצבע הכחול .  משום מה זה לא הפריעה לפיבון והיא המשיכה לצייר עם השקוף. הייתה לזה תופעת לוואי מוזרה כי הצלחות והקערות אחרי הצביעה והתנור יצאו מאד קלות ושקופות.כל כך קלות שאם לא שמת עליהם משקולת היו מתחילות לרחף מסביב וזה היה מאד מטריד.איכשהו התופעה התעצמה כשיום אחד הגיעו אורחים והגשתי להם את הקפה על צלוחיות החרסינה מפורצלן של פיבון. האורחים התחילו להתלהב מטיב יצירותיה. ובנתיים מבלי ששמנו לב כוסות הקפה התחילו לרחף בחדר ולשוטט  לכל הכיוונים זה היה מביך מאד כי אשתו פחדה שהקפה ישפך ויכתים את שמלתה.עד שהספקנו לצוד את כל הכוסות אחת מהן הגיעה אל מעל האקווריום נתקלה במנורה והקפה השחור נשפך כולו לתוך מימי האקווריום.

למחרת כשפיזרתי אוכל לדגים ראיתי שדג התוכי הענק הליצנים והכרישים כולם שינו את צבעם והפכו שחורים בצבע קפה. 

מוסר השכל:  אין כעת אולי אחר כך