כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קשקשת ברשת

    נועם טען שכולם בקפה וגם אני צריכה ד'מרקר.
    אז החלטתי לטעום.
    אמריקנו עם חלב קר. דל. תודה.
    תוך התמוגגות מקריאת בלוגרים מקצועניים, עולה בי תחושה עזה של "רוצה גם כזה! רוצה גם!"
    נזכרת שפעם דווקא ממש אהבתי לכתוב. מתישהו בין התקופה ההלניסטית לשלטון העותומאני.
    נו. נראה מה תייצר הנוצה האלקטרונית שלי... :)
    (יולי 2007)

    0

    ה"חשבון" שלי עם בוריס.

    9 תגובות   יום שני, 6/7/09, 13:17

    עופר כתב פוסט על הגיגיו ביחס להשפעתם של אנשים חולפים על חיינו ועורר בי זכרון ישן...

     

    בעוונותיי בחרתי ללמוד בתיכון טכנולוגי, במגמת החנונים הידועה בשמה "ביוטכנולוגיה". 

    המגמה דרשה 5 יחידות כמעט מכל מקצוע ריאלי שקיים ברשימה, אולם במוחי הותנתה תפיסה עוד מימי היסודי: "מתמטיקה זה לא בשבילי". אני מניחה שהתפיסה הזו היתה כ"כ מקובעת עד כי מעולם אפילו לא ניסיתי באמת.

    ואז הגיע בוריס.

    רוסי ענק בן כ-50, שיער מאפיר ועור חרוש קמטי עישון כבד.

    נראה היה לי תמיד, שבניגוד למורים אחרים, בוריס דווקא שמח ברגעי אובדן השליטה על הכיתה המתפרעת

    (עד כמה שחנונים יודעים להתפרע...), הוא מעולם לא נלחם בנו על מנת להשליט סדר...

    בוריס היה מנצל את ההפסקה המתודית כדי לצאת לעשן בחלון המסדרון, מניח לנו להירגע עצמאית וחוזר בתום 7 דקות מטכ"ליות.

     

    מערכת האמונות הפרטית שלי לגבי מספרים ממש לא עניינה את בוריס.

    במבטא רוסי כבד ובהחלטיות של הק.ג.ב. הוא אמר לי: "אצלי את תדעי מתמטיקה!" 

     

    יום אחד קיבלנו תרגיל בגיאומטריה.

    מסוג התרגילים שיש בו משולש בתוך ריבוע בתוך עיגול, 3 קווים מתוחים לכל עבר והוראה למצוא את הכוס'ומו של הקוסינוס.

    או משהו כזה.

     

    אני זוכרת כיצד הבטתי בדף בתסכול, הענקתי לו תשומת לב מקסימלית משך 2 דקות שלמות ואז התחלתי לצייר פרחים קטנים שכבשו חלקי נדל"ן אטרקטיביים בתוך המשבצות של המחברת.

    בזה דווקא הצטיינתי.

    בתום השיעור בוריס שחרר את הכיתה הביתה וביקש ממני להישאר.

    כשהכיתה התרוקנה מאחרון התלמידים הוא התיישב לידי ונשען על השולחן הירוק.

    אין לי מושג איך הוא הצליח לדחוף את הגוף הענק שלו לתוך כיסא תלמיד, אבל אני זוכרת את ריח עשן הסיגריות שנדף ממנו.

    הוא הודיע לי חד משמעית שאנחנו לא יוצאים מהכיתה עד שאני פותרת את החמיצר הזה....

    אני יודעת שידעתי שהוא "מכריח" אותי- כי באמת היה לו אכפת.

    לרגע לא כעסתי על שביקש ממני להישאר מעבר לשעות הלימודים.

    ידעתי שגם הוא יכול עכשיו ללכת הביתה, אבל הוא בוחר לשבת, מכווצ'ץ', על כיסא תלמיד לידי.

    אני יודעת שידעתי שהוא "מכריח" אותי- לא בכדי לשפר את הציון שלי, אלא משום שרצה להוכיח לי שאני יכולה להוכיח לעצמי- שאני יכולה.

     

    בוריס לא הסביר לי כלום באותו היום.

    לפחות לא במילים.

    הוא פשוט ישב לידי והביט בי מתבוננת בדף.

    אחרי 3 דקות שאל "נו? את רואה את התשובה?"

    "לא!"

    שתיקה.

    אחרי 5 דקות נוספות שאל "ועכשיו?"

    "לא!"

    אחרי 7 דקות, שהרגישו לי כנצח, בוריס עשה פעולה אחת ששינתה לי תפיסת חיים שלמה.

    הוא סובב את הדף ימינה, מטה אותו על צדו,

    ושתק.

     

    פתאום, כמו בציורי תלת המימד, בהם התמונה "יוצאת אליך" בבת אחת, ראיתי את התשובה.

    "ועכשיו?" הוא שאל.

    כ"כ התרגשתי שכלל לא עניתי לו. התחלתי לרשום את הפתרון במהירות מטורפת.

    כשסיימתי בוריס פתח מולי עיניים כחולות ענקיות ולחש

     "אתי, יש יותר מדרך אחת להתבונן על הדברים.

      ועכשיו לכי הביתה"

     

    מבחינתי, בוריס התכוון, באותו הרגע, לדף עליו היה משורטט התרגיל.

    לאורך השנים, הבנתי עד כמה עמוק היה המשפט שלו.

    ומעבר לכך, הבנתי עד כמה לא פשוט ליישם אותו....

     

    הקבעונות התפיסתיים שלנו שולטים בנו לעיתים באופן כ"כ מתעתע עד כי איננו זוכרים אפילו לשאול את עצמנו אם קיימת באמת דרך נוספת להסתכל על...

     

    גם היום, 16 שנים אחרי בוריס, אני מנסה להזכיר לעצמי "לסובב את הדף" ולנסות להביט ב"תרגיל" אחרת...

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/3/12 17:40:
      התמזל מזלך וקיבלת את אחד הקואצ'רים הטובים בעולם, מי שמאמין בעצמו ואינו מתקבע על הדרך אלה על המטרה מצליח לבסוף, לפחות ברוב המקרים, ולפעמים רמויה בעיטה בתחת או מאמן טוב בכדי להבין את זה,
        4/1/11 01:30:
      כל כך התחברתי
      המקום הזה של לסובב את הדף
      המקום של לחשוב מחוץ לקופסא
      המקום של, לא לתקן את הסימפטום, כי אם למצוא את הבעיה
      שם אני חי, כאן אני פורח
      אהבתי את המשפט
      תודה על הפוסט
        9/12/10 13:25:
      אהבתי(<:)
        8/7/09 20:56:

      צטט: כפיר דן-ארי 2009-07-08 18:50:41

      מכיר את השיטה.

      והנה בכ"ז נקלעתי לסיטואציה ששום סיבוב של הדף לא עוזר.

      יש לך טלפון של הבוריס?

       

       

       

      אז אולי הפעם... במקום לסובב את הדף, תנסה לסובב את הראש?....  (:

      אין לי את הטלפון של בוריס... רוצה ארקדי במקום?

       

        8/7/09 18:50:

      מכיר את השיטה.

      והנה בכ"ז נקלעתי לסיטואציה ששום סיבוב של הדף לא עוזר.

      יש לך טלפון של הבוריס?

       

       

        6/7/09 16:05:

      צטט: שרון אבני 2009-07-06 15:11:25

      לי הייתה מאריה. היא לא עזרה למערכת האמונות שלי, שנאתי ושונא

      מספרים (מסוימים), תני לי במילים.

       

      כן, לפעמים לשנות זווית ראייה על העולם, משנה לנו את כל העולם.

       

      (סובבתי את הלפטופ, הסתכלתי בתמונה שלך גם הפוך, את יפה

      בכל מצב :))

       

      אני מניחה שאחרי אובר-דוז של מספרים מצאתי עד כמה חשוב לי מקומן של המילים...

      היום אגב, אני מנסה להתאמן על הפחתה... צמצום.... בכל מקרה אחר ההתמכרות להן זו כבר פתולוגיה...

      סובבתי את הלפ-טופ בחזרה ותמיד הגוון האדום נותר אדום בלחיים... נבוך מה עושים עם זה לעזאזל?! זה לא עובר עם הגיל?!

        6/7/09 16:01:

      צטט: שים לי הרבה חריף 2009-07-06 14:54:57

       ואז הגיע בוריס...

      יותר מזה לא צריך בחיים. איזה בוריס

       

      איזה בוריס.... לגמרי מתאר את הטיפוס. ((:

       

        6/7/09 15:11:

      לי הייתה מאריה. היא לא עזרה למערכת האמונות שלי, שנאתי ושונא

      מספרים (מסוימים), תני לי במילים.

       

      כן, לפעמים לשנות זווית ראייה על העולם, משנה לנו את כל העולם.

       

      (סובבתי את הלפטופ, הסתכלתי בתמונה שלך גם הפוך, את יפה

      בכל מצב :))

       ואז הגיע בוריס...

      יותר מזה לא צריך בחיים. איזה בוריס

      פרופיל

      אתי בר-לב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין