בלי פרוטקציה

פרסמו מכתב שכתבתי בהיותי ילד בן 9 (אולי 10)

  לאחרונה בקרתי עם רעייתי, במוזיאון נחום גוטמן

ומצאתי מיד את הכתוב בין כל כרכי "דבר לילדים"

ואז רק היא הבינה עם איזה ילד  "חנון" היא התחתנה...

חגי

לאסף: בטח שזוכרת. הוא גם היה מעביר לי עבודות כאלה מדי פעם (וכמובן עובר אחריי ומעיר, כך למדתי לתרגם ולערוך).

תודה שסיפרת לי! 

 אז את הבת שלו? וואו. בתור ילד קראתי ואהבתי את "חמש דקות פחד" ואת "מרובינזון עד לובנגלו".

ואני גם זוכר חוברות כאלה גדולות של דיסני, שהוא היה מתרגם. זכור לך משהו כזה?

זכרונות "דבר לילדים". לך אולי היה יחס מיוחד אצל העורך, אך אני זוכרת כילדה, איך הייתי מחכה בשקיקה לעיתון, שיגיע. איך נהנתי להיות שותפה פעילה וגם לפרסם, איך הייתי טסה מאילת (עיר ילדותי) למפגשים עם אבא שלך, הוא היה יושב בראש שולחן (שנראה היה לי אז כל כך ארוך), מקשיב ומשוחח אתנו, הע"צים הקטנטנים. זוכרת את אוריאל אופק כאדם נעים, ג'ינג'י, חייכן וחם. כל כך בכבוד התייחס אלינו, הקוראים/כותבים הצעירים. אנחנו הסתכלנו אליו בהערצה.

זכרונות מפעם. 

פעם עיתון ילדים היה עם ערך ספרותי ועודד יצירה....

איזה יופי! ממש חתיכת נוסטלגיה! :)

תמיד כיף להזכר בדברים יפים שעשינו כשהיינו ילדים.

מילא כתבה, אבל ציירה.

ממש כל הכבוד.

רק בגיל שלושים ציירתי עץ

וגם זה היה דומה לעץ של גולני.

תודה למגיבים ולמככבים.

ובעניין העברית - כך נראתה השפה בספרי הילדים של אז, שבלעתי בשקיקה מגיל הגן - בוודאי ובוודאי ספרי האגדות והמעשיות, שביתנו היה מרופד בהם ממסד עד טפחות. מותר לשער, עם זאת, שידו של העורך נגעה בטקסט פה ושם...

עברית משובחה (כבר אז ?!)-אין כמוך.

מעורר נשכחות וגעגועים לתמימות.

"האזינו נא, ואספר.." מי מתחיל כך סיפורים היום?

ולמה לא, בעצם?

הידד! סיפור על כוחה של נקבה קטנה ואסרטיבית! כן ירבו.

ואת ממש כישרון מולד - לא שפקפקתי בכך קודם.

.

תענוגות.

אין דברים כאלה היום.

.

חבל שהעורך בעל הפרוטקציה לא זכה בפרס ישראל לספרות ילדים .

אולי איתמר יזכה על מפעל חיים .