כותרות TheMarker >
    ';

    מהשפה והחוצה

    \"אנחנו לא יודעים אם יש אלהים, אבל אין ספק שיש נשים\" (וודי אלן)

    ארכיון

    0

    אצלך או אצלו

    77 תגובות   יום שני, 6/7/09, 19:36

    מצד אחד:  הוא גר בחיפה.

    מצד שני:   את בתל-אביב.

    מצד אחד:  צריך מידה מסויימת של "שסע אישיותי" כדי לקיים מערכת יחסים

                      חוצת אזורים גיאוגרפיים.

    מצד שני:   אולי במערכת יחסים מסוג זה, המזמנת "נטישה" מדי שבוע, נדרשת

                      דווקא יכולת שיוט במחוזות של חוסן נפשי ובשלות רגשית.

    מאותו צד:  כמה רחוק כבר יכול להיות המרכז מהצפון, במדינה שלנו?

    מצד אחד:  טובה מערכת יחסים אחת בין שתי ערים, משתי מערכות יחסים

                      ברשת חברתית אחת.

    מצד שני:   במערכת וירטואלית, לפעמים ליחסים "חיי מדף" ארוכים יותר.

    מצד אחד:  כל סופשבוע שני את אורחת של כבוד ב"צימר" הכל כלול. סטודיו

                      יפהפה בעיר התחתית. חלונות משקיפים אל הים. נוף מתחלף של

                      אניות עוגנות בנמל. "קלבתשבת" חיפאית עם אמנים תל-אביביים.

                      המושבה הגרמנית. הכרמל. צעדות בטיילת בת-גלים. הטרוגניות מכל

                      הסוגים – שפות, טעמים, ריחות, מראות. רב-קיום ממודר. וגן

                      הבהאים הנשפך מחיפה של מעלה לחיפה של מטה, בעיר שלא

                      חוברה לה יחדיו. את תיירת בארצך.    

    מצד שני:   נסי לישון בישיבה על רצפת רכבת ישראל בראשון בבוקר, כשקת

                      רובה של חייל עברי תקועה בצלעותיך, ואפך הרגיש משוקע בריח

                      הכוסברה הנודף משכנך למפלס הרגליים.

    מצד אחד:  המרחק מייצר געגוע. הגעגוע כידוע -  מתדלק יחסים.

    מצד שני:   אם לאבא שלך אין מניות ב"סלקום", ועוד לא קנית מיקרופון לסקייפ,

                      היחסים לא כלכליים.

    מצד אחד:  למערכת היחסים אין השפעה על מספר התחתונים בסל הכביסה.

    מצד שני:   השולחן הסלוני המתפרק שלך יחכה עד שהכליבות ינדדו דרומה, ואת

                      מטעמי שולחן המטבח שלו את זוכה לאכול רק בשישישבת.

    מצד אחד:  בגלל שהוא לא ראה אותך כל השבוע, הוא מבחין מיד שרזית.

    מצד שני:   מאותה סיבה בדיוק, את בטוחה שהוא שם לב, ששמנת.

    מצד אחד:  החברות שלך מקנאות בך.

    מצד שני:   לא בטוח שהן היו מתחלפות איתך. אולי אם הוא היה גר בפריז...

     

     

    האלטרנטיבה ל"זוּגוּש" - זוגות שעושים מרגע מפגשם הכל יחד, ומטבע הדברים הופכים לגוש (מבית היוצר של נולי עומר).  
    דרג את התוכן:

      תגובות (77)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      * פוסט מצוין.
      מזדהה, אף כי כנראה אני בזוגוש. קשה וכנראה לא בריא לנטוש את גושדנה...
        2/12/09 14:06:

      אם הוא היה גר בפריז אני הייתי מתחלף איתך :)
        11/11/09 00:05:

      צטט: מיא 2009-07-06 20:01:44

      צ'מעי, כל מה שכתבת נכון, וכל אחד והחוויה שלו, אבל כבוגרת גם של נישואים ארוכים (שמתישהו הנוכחות חונקת) וגם של מערכת יחסים שהבנזוג רחוק, אני יכולה להגיד לך שאני חושבת שזה ממש שווה מישהו רחוק. זה לדעתי. כי השגרה והמגורים יחד, לרוב, הם אויבים מאוד גדולים של היחסים. כך חשבתי וכך אני חושבת היום. תמיד מדהימים אותי אנשים - גברים ונשים כאחד - למשל חיפאים שלא מוכנים חברה בתל אביב או רמת שרונים שלא מוכנים חברה בלא'ידעת, בת ים. זה קורע אותי מצחוק. כל כך נדיר למצוא מישהו שטוב איתו - שתיתן לגיאוגרפיה לחבל בזה? יש אנשים שכן.

      חושבת כמוה. בדיוק אותו דבר.

       

        20/9/09 18:19:

      תודה רינה.

      מסכימה איתך.

      שנה טובה!

        20/9/09 16:25:

      מקסים!!

       

      אני בעד לנסות ולהנות מהכאן ועכשיו

      זו הזדמנות נפלאה לחיות את הזמן יחד ולחיות את הרגעי הלבד- כל אפשרי במערכת היחסים הזו

      הגעגועים  והתשוקה גדולה אחרי כמה ימים שלא מתראים

      אור ואהבה

       

      רינה 

       

       

       

       

        12/8/09 11:30:

      צטט: גלי באטוס 2009-08-12 08:40:47

       

      איזה יופי של פוסט!*

      אפילו החתול שלי חייך כשראה אותי ככה צוחקת....

      תודה גלי.

      שמחה ששימחתי אותך ואת החתול.

       

       

        12/8/09 10:23:

      צטט: md summer 2009-08-07 10:15:14


      חיפה????

      אני נשברת אפילו מכפר סבא.

      אני מתנחמת שלא קרית מוצקין...

       

        12/8/09 08:40:

       

      איזה יופי של פוסט!*

      אפילו החתול שלי חייך כשראה אותי ככה צוחקת....

        7/8/09 10:15:


      חיפה????

      אני נשברת אפילו מכפר סבא.

        31/7/09 02:17:

      הפיזיקה של הזוגיות...

      למשנתך - במספר חדרים וילדים אני בצד הנכון. כל מה שנותר לי הוא לזרז את רכבת ישראל.

      תודה רוני.

        30/7/09 10:49:


      אירה יקרה,

       

      עלפי תורת היחסות של איינשטיין התנועה המתמדת גורמת להאטה של הזמן! האפקט של האטת הזמנים מופיע כל אימת ששני צופים נעים זה ביחס לזה. אם הרכבת בין תל אביב לחיפה מתקרבת למהירות האור, אז בתוך שנה תוכלו למצוא את עצמכם זוג צעיר ומשולהב!

       

      לעומת יחסים באותה עיר ובאותו בית, שמאיצים את ההזדקנות, במכפלת מספר החדרים והילדים.

       

       תהני לך

        20/7/09 00:02:

      צטט: שקל תשעים 2009-07-19 22:21:18


      מצד שני:   אולי במערכת יחסים מסוג זה, המזמנת "נטישה" מדי שבוע, נדרשת דווקא יכולת שיוט במחוזות של חוסן נפשי ובשלות רגשית.

      אוי אירה(: את פשוט טובה מידי...(:

      באסה שנגמרו לי הכוכבים,יום אחד את תסבירי לי איך זה עובד...(גם לגבי הכוכבים........(: )

       אני אספר לך על הכוכבים ואתה תסביר לי איך להיות רעה רעה רעה...

       

        19/7/09 23:56:

      צטט: אישה1 2009-07-19 09:58:33

      יקירה,

      מצד אחד: זהו פוסט מקסים, חכם ושנון (בעצם, אצלך הם כולם כאלו).

      מצד שני: המממ...אין צד שני!

      ולעצם העניין: (ולא אכפת לי להישמע שמאלצית, מה גם שכבר הוכח כי זה לא בהכרח סותר פרקטיות) ומנסיון אישי: מהם 92 ק"מ לעומת אין סוף ק"מ של אהבה ותשוקה?

      וזה לא שאת גרה במטולה והוא באילת, כולה שעה נסיעה ברכבת ממזוגת. פשוט שבי בצד השני של קת הרובה...( :

      בהצלחה,

      דינה

       תודה על מצד אחד ועל השמאלציות הפרקטית.

       

        19/7/09 23:55:

      צטט: רייץ' 2009-07-12 21:11:03


      יקירתי

      כפי שאמרה אגי משעל- הגעגוע הוא נקודת הג'י של האהבה...

      ואני דווקא  הייתי זמן מה בענין של יחסים גלובאליים. היום כבר לא

      ראי למשל מה שכתבתי על הגלובאליזציה של הרומאן:

      http://bananot.co.il/articles/918

      אם כך, אני יכולה לציין לעצמי בסיפוק שנקודת ג'י אחת איתרתי.

      יפה כתבת. חיפה ת"א נחשב גלובל?

       

        19/7/09 23:40:

      צטט: אורית-ב 2009-07-14 00:46:08


      את עושה צחוק? ת"א-חיפה זה מרחק? יש אנשים שנוסעים את זה כל יום לעבודה, ויש אחרים שנוסעים יותר ומקנאים בהם.

       

      מצד שני, הכתיבה שלך מקסימה ומצחיקה.

      ת"א - חיפה זה קרוב.

      מצד שני, חיפה - ת"א בתנאים המתוארים לעיל זה מסע השרדות בין-גלקטי.

      תודה אורית.

       

        19/7/09 22:21:

      מצד שני:   אולי במערכת יחסים מסוג זה, המזמנת "נטישה" מדי שבוע, נדרשת

                        דווקא יכולת שיוט במחוזות של חוסן נפשי ובשלות רגשית.

      אוי אירה(: את פשוט טובה מידי...(:

      באסה שנגמרו לי הכוכבים,יום אחד את תסבירי לי איך זה עובד...(גם לגבי הכוכבים........(: )

        19/7/09 09:58:

      יקירה,

      מצד אחד: זהו פוסט מקסים, חכם ושנון (בעצם, אצלך הם כולם כאלו).

      מצד שני: המממ...אין צד שני!

      ולעצם העניין: (ולא אכפת לי להישמע שמאלצית, מה גם שכבר הוכח כי זה לא בהכרח סותר פרקטיות) ומנסיון אישי: מהם 92 ק"מ לעומת אין סוף ק"מ של אהבה ותשוקה?

      וזה לא שאת גרה במטולה והוא באילת, כולה שעה נסיעה ברכבת ממזוגת. פשוט שבי בצד השני של קת הרובה...( :

      בהצלחה,

      דינה

        14/7/09 00:46:


      את עושה צחוק? ת"א-חיפה זה מרחק? יש אנשים שנוסעים את זה כל יום לעבודה, ויש אחרים שנוסעים יותר ומקנאים בהם.

       

      מצד שני, הכתיבה שלך מקסימה ומצחיקה.

        13/7/09 13:57:

      צטט: אירה ג 2009-07-12 17:27:21

      צטט: קנולר 2009-07-12 15:51:29

      היה לי חבר שבחר את חברותיו לפי מרחק המגורים. בסוף זו שגרה הכי רחוק מרמת-אביב הירוקה -  מיפו, היא זו שהתחתנה איתו, פשוט היה לה הכי הרבה סבלנות

      למה היא חיכתה? שיסיים עם השכנות ממול?

       

      השתלם לה כי בסוף הוא נהיה מיליונר.

       

        12/7/09 21:11:


      יקירתי

      כפי שאמרה אגי משעל- הגעגוע הוא נקודת הג'י של האהבה...

      ואני דווקא  הייתי זמן מה בענין של יחסים גלובאליים. היום כבר לא

      ראי למשל מה שכתבתי על הגלובאליזציה של הרומאן:

      http://bananot.co.il/articles/918

        12/7/09 17:27:

      צטט: קנולר 2009-07-12 15:51:29

      היה לי חבר שבחר את חברותיו לפי מרחק המגורים. בסוף זו שגרה הכי רחוק מרמת-אביב הירוקה -  מיפו, היא זו שהתחתנה איתו, פשוט היה לה הכי הרבה סבלנות

      למה היא חיכתה? שיסיים עם השכנות ממול?

       

        12/7/09 17:23:

      צטט: m i n d the gap 2009-07-12 15:03:08

      איך אהבתי את זה ולא יכולתי להגיב.

      מוכר לי

      מזדהה

      וכייף לקרוא אותך.

      תודה מיינד.

      השארת אותי סקרנית.

       

        12/7/09 15:51:
      היה לי חבר שבחר את חברותיו לפי מרחק המגורים. בסוף זו שגרה הכי רחוק מרמת-אביב הירוקה -  מיפו, היא זו שהתחתנה איתו, פשוט היה לה הכי הרבה סבלנות
        12/7/09 15:03:

      איך אהבתי את זה ולא יכולתי להגיב.

      מוכר לי

      מזדהה

      וכייף לקרוא אותך.

        11/7/09 11:13:

      צטט: ספרלי 2009-07-07 19:59:20

      ערב טוב. מקוה שאף אחת מכן, בנות - לא חיה כך, במשך תקופה ארוכה.

      אין זו זוגיות. אין אלו חיים משותפים. יש בזה "גוש" שבו שני אנשים מתגמשים ל"שעה" כדי להיות בהנאה שאינה ממין חייהם הרגילים, וכאילו מואסים הם בהנאה זו - חוזרים לחיים המשעממים אותם.

       אם אינך נהנית - ואת חוזרת לשעמום, בשביל מה לחזור שוב ל"שעה" נוספת של עינוי שאינו "הדבר האמיתי"? בשביל לשחק ב"נדמה לי" צריך להישאר ילותיים , בלי אחריות, בלי התחייבויות ובלי נתמכים.

       

       לדעתי - אשה שאין לה את מי ללטף או לגעת בו - כל יום, אינה שלמה.חסר בה התכונה האמהית כל כך.

      ערב טוב ספרלי,

      אתה משתמש בהכללות שאיני מסכימה איתן.

      יש סוגים שונים של מערכות יחסים.  כל מערכת יחסים היא לגיטימית בעיני, אם היא מתקיימת מרצון בין שני אנשים בוגרים, ומתאימה לשני הצדדים. הבעיות מתחילות היכן שאין תאימות ברצונות ובציפיות של בני הזוג. שם בדיוק מתחילים התסכול, הכעסים וחוסר שביעות הרצון מהיחסים.

      אשה שאין לה במי לגעת או את מי ללטף כל יום "אינה שלמה"? - מהרהורי ליבך ספרלי...

       

       

        10/7/09 20:12:

      צטט: אירה ג 2009-07-10 19:00:48

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-07-09 17:27:48

      כמי שחייתה 20 שנה בחיפה ועוד 20 שנה בתל-אביב

      עושה רושם שמצאת לך את הסידור האולטימטיבי

      תל אביב השוקקת באמצע השבוע וחיפה היפה בסופי שבוע

      החזרת אותי באחת לשנות העשרים שלי :)

       

      שלום דקדוקה. התגעגעתי.

      ואם החזרתי אותך לשנות העשרים שלך - הפוסט עשה את שלו:)

       

       

       גמני התגעגעתי לפוסטים שלך. ולא חוזרת דקה אחורה! טוב לי בדיוק איפה שאני :)

       

        10/7/09 19:02:

      צטט: אישה בשליש האחרון 2009-07-10 10:25:56

      צטט: אירה ג 2009-07-09 17:32:52

      צטט: אישה בשליש האחרון 2009-07-07 07:33:23


      כך היא מערכת היחסים שלי, נמספר שנים ודדת בין שתי ערים, בלי כביסות, הרבה געגוע יש גם קצת תסכול

       נשים בשליש האחרון כבר יודעות, שיש מערכות בלי כביסה ואין מערכות בלי קצת תסכול. לא?

       

       

      שיהיה יותר קרוב, מה כבר ביקשתי? אפשר להתייחס לזה כמשאלה אחרונה

       ואחרי שיהיה יותר קרוב וניצלת את המשאלה האחרונה?

       

        10/7/09 19:00:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-07-09 17:27:48

      כמי שחייתה 20 שנה בחיפה ועוד 20 שנה בתל-אביב

      עושה רושם שמצאת לך את הסידור האולטימטיבי

      תל אביב השוקקת באמצע השבוע וחיפה היפה בסופי שבוע

      החזרת אותי באחת לשנות העשרים שלי :)

       

      שלום דקדוקה. התגעגעתי.

      ואם החזרתי אותך לשנות העשרים שלך - הפוסט עשה את שלו:)

       

       

        10/7/09 18:52:

      צטט: נויתי 2009-07-09 15:46:53

      מצד אחד הכל עניין של כימיה ומשיכה

      מצד שני הכל עניין של משיכה וכימיה...

       

      פוסט נהדר!!

      כן, תלוי מאיזה צד מסתכלים.

      תודה נויתי.

       

        10/7/09 18:50:

      צטט: yochi2323 2009-07-09 00:21:33


      כייף לך ול"במערכת" שלך שמצאתם כזו אהבה גדולה וזה הדבר היחיד שחשוב!!!

       נכון!!!

       

        10/7/09 18:49:

      צטט: ש.אקו 2009-07-08 08:57:47

      אירה!

       

      אני חיבת לומר: אירה! אירה! אירה!

      אני לא מאמינה למראה עיני ולמשמע אזני.

       רק אהבה גדולה יכולה להתקיים בין שתי ערים כל כך רחוקות. (עובדה צריך להשתמש ברכבת)

      רק אהבה כל כך גדולה יכולה להפסיק עישון.

      אני מחזקת את ידיך. תמשיכי כך ותמשיכי לכתוב

      ולמה לא מצאת מישהו מירושלים ?

       

      אקו

       

      שרה! שרה! שרה!

      תאמיני!

      האמת היא שבאיזשהו שלב חשבתי על ירושלים, אבל המחשבה נפסלה על הסף, כאשר התברר לי שנסיעה לירושלים היא שעה ו-42 דקות, בעוד לחיפה רק 56 דקות.

      תודה יקירתי.

       

       

        10/7/09 18:44:

      צטט: רוני פרידמן 2009-07-07 21:27:55


      "המרחק מייצר געגוע. הגעגוע כידוע -  מתדלק יחסים,"- זו השורה התחתונה.!

      אני נשואה לחיפאי, גדלתי כל חיי בעיר בהוד  השרון, עד שהגעתי כסטודנית צעירה לאוניב' חיפה,  הצצתי ונפגעתי. זו  העיר הכי יפה בישראל. . ובדרך  גם הכרתי את החבר הכי טוב שלי- אישי בעלי היקר..

      המרחק שמייצר געגוע, הוא מתכון בטוח לתדלוק היחסים תרתי משמע.

       וביננו מה זה לקטר על לישון כקנה רצוץ ברכבת ליד כת הרובה של החייל ,לעומת התשוקה שמתעוררת כשהגעוע עובר ממצב צבירה למצב פעיל ודינאמי.

       באהבה רבה.

      לעומת התשוקה שמתעוררת כשהגעוע עובר ממצב צבירה למצב פעיל ודינאמי.

      זה בתנאי שריח הכוסברה לא חנק אותה.

      תודה רוני. וחיפה באמת עיר יפיפיה.

        10/7/09 13:18:

      צטט: דליה מ. 2009-07-07 16:50:37

      אומרים רחוק מהעין רחוק מהלב :)

      איך זה יסתדר לך שהבן יגיע מהצבא

      בשישבת ואת תצטרכי לסוע לחיפה?

      הפאזל הוא מאוד מסובך אבל אפשר

      למצוא פתרונות כשיש אהבה.

       זה ברור. כשהבן יחזור מהצבא אמא שלו תחכה לו בבית, והחיפאי יוזמן לישון בישיבה ברכבת ישראל.

        10/7/09 13:12:

      צטט: ורד א. 2009-07-07 15:08:20


      חייכת אותי חיוך

      את מזכירה לי מערכות יחסים ישנות.

      אני גרה במרכז (ת"א).

      החבר הראשון גר בירושלים.

      החבר השני גר בחיפה.

      כך שהיה קשה לנהל יחסים ממרחק רב בייחוד שבאותה תקופה גם לא היה לי רישיון נהיגה.

      בחיר לבי גר גם כן רחוק בדרום.

      אך הפעם זה היה שונה. תוך חודש עברנו לגור יחד (במרכז) והסוף כבר ידוע חיוך

       הסוף לא רק ידוע, אלא מעורר קנאה!

       

        10/7/09 13:06:

      צטט: irisoded 2009-07-07 15:00:26

      צטט: מיא 2009-07-06 20:01:44

      צ'מעי, כל מה שכתבת נכון, וכל אחד והחוויה שלו, אבל כבוגרת גם של נישואים ארוכים (שמתישהו הנוכחות חונקת) וגם של מערכת יחסים שהבנזוג רחוק, אני יכולה להגיד לך שאני חושבת שזה ממש שווה מישהו רחוק. זה לדעתי. כי השגרה והמגורים יחד, לרוב, הם אויבים מאוד גדולים של היחסים. כך חשבתי וכך אני חושבת היום. תמיד מדהימים אותי אנשים - גברים ונשים כאחד - למשל חיפאים שלא מוכנים חברה בתל אביב או רמת שרונים שלא מוכנים חברה בלא'ידעת, בת ים. זה קורע אותי מצחוק. כל כך נדיר למצוא מישהו שטוב איתו - שתיתן לגיאוגרפיה לחבל בזה? יש אנשים שכן.

       

       

      זהו, מיא לקחה לי את כל המילים.

      פוסט ענק, ובעידן הווירטואלי שמזמן אהבות בין צפון לדרום, הוא גם מאוד אקטואלי.

      תודה איריס.

      (מיא היא לקחנית מלים ידועה).

       

        10/7/09 13:04:

      צטט: raquelle 2009-07-07 08:21:23

      החשוב ביותר הוא שישנה אהבה וישנה זוגיות ויש למה להתגעגע.

      השאר כבר, כנראה, יבוא מתישהו.

      אם וכאשר נזדקק...

       

        10/7/09 10:25:

      צטט: אירה ג 2009-07-09 17:32:52

      צטט: אישה בשליש האחרון 2009-07-07 07:33:23


      כך היא מערכת היחסים שלי, נמספר שנים ודדת בין שתי ערים, בלי כביסות, הרבה געגוע יש גם קצת תסכול

       נשים בשליש האחרון כבר יודעות, שיש מערכות בלי כביסה ואין מערכות בלי קצת תסכול. לא?

       

       

      שיהיה יותר קרוב, מה כבר ביקשתי? אפשר להתייחס לזה כמשאלה אחרונה

        9/7/09 17:39:

      צטט: shulamit near 2009-07-07 07:53:34

      אחד הכתובים המשובחים שלך

      זה נשמע ונראה שלם לגמרי

      אפילו סדק לא נהייה ב'מצד שני' 

      ממרומי גילינו

      הבתים הנפרדים והמרחק

      משמרים היטב

      געגוע ותשוקה

      מה רע?

      מאושרת בשבילך   

      אופס מאיפה הירוק הזה? חיבוק יקרה.

      "מרומי גילנו" הוא אחד הגורמים המשמעותיים בהיתכנות הזו.

      תודה וחיבוק גם לך.

       

        9/7/09 17:32:

      צטט: אישה בשליש האחרון 2009-07-07 07:33:23


      כך היא מערכת היחסים שלי, נמספר שנים ודדת בין שתי ערים, בלי כביסות, הרבה געגוע יש גם קצת תסכול

       נשים בשליש האחרון כבר יודעות, שיש מערכות בלי כביסה ואין מערכות בלי קצת תסכול. לא?

       

        9/7/09 17:27:

      כמי שחייתה 20 שנה בחיפה ועוד 20 שנה בתל-אביב

      עושה רושם שמצאת לך את הסידור האולטימטיבי

      תל אביב השוקקת באמצע השבוע וחיפה היפה בסופי שבוע

      החזרת אותי באחת לשנות העשרים שלי :)

       

        9/7/09 17:20:

      צטט: הטרמילר 2009-07-07 07:27:44


      ברור שכתבת מגניב, לגמרי. אני מאמין במערכת זוגית של מרחבים פרטיים גדולים.

      מאז הייתי נער ברמת השרון הלומד בתל אביב, נאלצתי להתמודד עם מרחק זוגי,

      מה שהביא אותי לנסות יותר ויותר ברמת השרן על שכונותיה הצבעוניות

      בסוף שנות השישים עד מחצית השבעים (להיסטוריונים).

      משנישאתי עם רמתשרונית מנוה מגן (אני מהמושבה), 

      נוצר 'מרחב משפחתי' גדול, כי עברנו לשנה לערד.

       

      3 ילדי, כבר גדלו במרחב מצומצם, במושב, מה שיצר ריחוק גדול מחטיבה בינ' ועליונה

      מה שיצר מסגרות חברתיות במעגלים ענקיים לגבינו כמשפחה, ומאוחר יותר, נוצרו

      יחסי זוגות במרחבים מרוחקים מאד והרגו אותנו הנהגים. שנים אחר כך, כשאני חי בנפרד

      ואחת מבנותי מקיימת זוגיות ישראל אדמינגטון-קנדה (אקס ישראלי, יהודי), והשניה ישראל ניו יורק-ארה"ב, 

      הבנתי את הקיום יותר נכון.

       

      ברור, שאם את מאושרת עם אדם שהכרת, למרות שמתברר כבר בתחילת ההכרות כי הוא ממש לא רלוונטי,

      כי הוא גר בתחנת הרכבת הסופית וימינה במונית ולמעלה, ואילו לו, היה מובן מאליו שלא יתקשר עם תל אביבית

      הגרה בארלוזרוב ומונית לתוך לחות דביקה,

      הטבע עשה את שלו

      וחברתם לזוגיות ורק עובדות החיים מונעות מכם לחבור לגומה אחת בקביעות.

       

      אין כמו גומה אחת קרובה לים מספיק ולעיר גם, ולמקורות הפרנסה וודאי,

      ולכל בן זוג מרחב גדול משלו.

      אין כמו קן לזוג יונים.

       

      הטבע כמו בטבע, יוצר צורות מצורות שונות ואתם השניים יציריו,

      תהנו כל דקה מהמרחק, וכל מפגש מכל חוש, ובמקרה שלכם, רק תפתיעו הרבה שנים.

      יופי לך שיצא לי פוסט, מתנה כזו לזוגיות פורחת. וסגלי לך בימי ראשון מקום שמור או סבלנות ואטב, לאף.    

      א"ל*

      ואצלך מסתבר, העברת את הגנים הטרמילרים לבנותיך.

      תודה על הפוסט המושקע - אחת המתנות היפות...

       

        9/7/09 15:46:

      מצד אחד הכל עניין של כימיה ומשיכה

      מצד שני הכל עניין של משיכה וכימיה...

       

      פוסט נהדר!!

        9/7/09 09:54:

      צטט: @EB@ 2009-07-07 06:32:40

      פוסט ענק אירה !

      לא תאמיני כמה הזדהתי איתו.. (אולי כן )

      *

      תודה יקירתי.

      בטח מאמינה...

       

        9/7/09 09:53:

      צטט: איתן זקצר 2009-07-07 02:04:03


      ככה  עושים   "רומן  בלשי"

       המרשמלו היה מונח על השידה במערכה הראשונה.

       

        9/7/09 09:52:

      צטט: בהא 2009-07-07 00:47:04

      צטט: מיא 2009-07-06 20:01:44

      צ'מעי, כל מה שכתבת נכון, וכל אחד והחוויה שלו, אבל כבוגרת גם של נישואים ארוכים (שמתישהו הנוכחות חונקת) וגם של מערכת יחסים שהבנזוג רחוק, אני יכולה להגיד לך שאני חושבת שזה ממש שווה מישהו רחוק. זה לדעתי. כי השגרה והמגורים יחד, לרוב, הם אויבים מאוד גדולים של היחסים. כך חשבתי וכך אני חושבת היום. תמיד מדהימים אותי אנשים - גברים ונשים כאחד - למשל חיפאים שלא מוכנים חברה בתל אביב או רמת שרונים שלא מוכנים חברה בלא'ידעת, בת ים. זה קורע אותי מצחוק. כל כך נדיר למצוא מישהו שטוב איתו - שתיתן לגיאוגרפיה לחבל בזה? יש אנשים שכן.

       

       

      מיא  מאוד צודקת :-)

      אבל צריכים אהבה מאוד חזקה ,להפוך המרחק ליתרון ולא כתירוץ.

       

      מיא בדרך כלל צודקת.

      אהבה לא פחות חזקה צריך כדי לשמר יחסים במגורים משותפים.

       

        9/7/09 09:49:

      צטט: ליריתוש 2009-07-06 23:35:03


      "זוגוש" - הגדרה מעניינת, אנחנו במעשים כנראה כאלו, אבל לא מרגישים כאלו...

      כי אנחנו לא חונקים אחד את השני...

      האמת בדברים האלו, יושבת אי שם באמצע הנשמות של שני הצדדים..

      ואשר לחיפה, לא מזמן הייתי שם, ראיתי את הגנים הבהאיים הנהדרים מלמטה...

      בפעם הבאה, הולכים להשקיף עליהם מלמעלה, אכן להרגיש תיירים בארצנו..

      ביחד...!

       ליריתוש, לפי הפוסטים שלך נראה לי שאתם אפילו נהנים!

       

        9/7/09 09:48:

      צטט: שאינה יודעת לשאול 2009-07-06 21:00:48

      אוף.. כמה מעייף.. נשמע לי כבר יותר מפתה לגדל ערימת חתולים בסלון ולאכול צ'ולנט מקופסת שימורים.. חולה על הכתיבה שלך.

      ערימת חתול בסלון כבר יש לי.

      צ'ולנט מקופסת שימורים יכולה להיות תשובה הולמת לריח הכוסברה ברכבת.

      תודה.

       

        9/7/09 02:08:

      צטט: אירה ג 2009-07-07 17:50:11

       לכי על העקרון, אבל הפוך. קחי לך גבר תל-אביבי.


       

       או, מזה היה לי יותר מדי... איף יו נואו ווט איי מין...

        9/7/09 00:21:

      כייף לך ול"במערכת" שלך שמצאתם כזו אהבה גדולה וזה הדבר היחיד שחשוב!!!
        8/7/09 08:57:

      אירה!

       

      אני חיבת לומר: אירה! אירה! אירה!

      אני לא מאמינה למראה עיני ולמשמע אזני.

       רק אהבה גדולה יכולה להתקיים בין שתי ערים כל כך רחוקות. (עובדה צריך להשתמש ברכבת)

      רק אהבה כל כך גדולה יכולה להפסיק עישון.

      אני מחזקת את ידיך. תמשיכי כך ותמשיכי לכתוב

      ולמה לא מצאת מישהו מירושלים ?

       

      אקו

       

        7/7/09 23:27:

      צטט: *עדינה* 2009-07-06 20:44:28

       

      לצערי - מניסיון - אני לא מאמינה ביחסים בינעירוניים.

      אבל לפי איך שכתבת זה נשמע אפשרי, ואני מחזיקה לך אצבעות

      נשיקה

       

       אפשר להבין. עם "רוחמה" גם אני לא הייתי מאמינה ביחסים בינעירוניים.

       

        7/7/09 23:26:

      צטט: הדב מהיער 2009-07-06 20:15:07

      תגידי תודה שהוא לא גר בירושלים.

       

       אפילו לי, דב, יש קווים אדומים.

       

        7/7/09 21:27:


      "המרחק מייצר געגוע. הגעגוע כידוע -  מתדלק יחסים,"- זו השורה התחתונה.!

      אני נשואה לחיפאי, גדלתי כל חיי בעיר בהוד  השרון, עד שהגעתי כסטודנית צעירה לאוניב' חיפה,  הצצתי ונפגעתי. זו  העיר הכי יפה בישראל. . ובדרך  גם הכרתי את החבר הכי טוב שלי- אישי בעלי היקר..

      המרחק שמייצר געגוע, הוא מתכון בטוח לתדלוק היחסים תרתי משמע.

       וביננו מה זה לקטר על לישון כקנה רצוץ ברכבת ליד כת הרובה של החייל ,לעומת התשוקה שמתעוררת כשהגעוע עובר ממצב צבירה למצב פעיל ודינאמי.

       באהבה רבה.

        7/7/09 19:59:

      ערב טוב. מקוה שאף אחת מכן, בנות - לא חיה כך, במשך תקופה ארוכה.

      אין זו זוגיות. אין אלו חיים משותפים. יש בזה "גוש" שבו שני אנשים מתגמשים ל"שעה" כדי להיות בהנאה שאינה ממין חייהם הרגילים, וכאילו מואסים הם בהנאה זו - חוזרים לחיים המשעממים אותם.

       אם אינך נהנית - ואת חוזרת לשעמום, בשביל מה לחזור שוב ל"שעה" נוספת של עינוי שאינו "הדבר האמיתי"? בשביל לשחק ב"נדמה לי" צריך להישאר ילותיים , בלי אחריות, בלי התחייבויות ובלי נתמכים.

       

       לדעתי - אשה שאין לה את מי ללטף או לגעת בו - כל יום, אינה שלמה.חסר בה התכונה האמהית כל כך.

        7/7/09 17:52:

      צטט: מיכל* 2009-07-06 20:14:47

      אה, ואיך היתה ההופעה בשישי?

      התעצלתי לרדת את ההר

      ואנחנו עלינו אל ההר, לראות הצגה של קבוצת החובבים של תיאטרון חיפה.

       

        7/7/09 17:50:

      צטט: מיכל* 2009-07-06 20:13:33

      מצד אחד, יש לך אהבה, וזה כבר מעורר קנאה (טפו... רק ברכות על ראשך)

      מצד שני, למה דווקא חיפאי? לא יכולת להשאיר אותו לי? אני כבר עברתי לגור כאן!

      מצד אחד יש לך צימר בצפון פעם בשבועיים

      מצד שני יש לך כל מנעמי העיר הגדולה והיחידה.

      אבל מה שבאמת מעניין אותי זה איך הפסקת העישון? 

       לכי על העקרון, אבל הפוך. קחי לך גבר תל-אביבי.

      העישון פסק. קשה בעיקר בשעות הערב, אז אני נכנסת לאי-שקט פסיכו-מוטורי.

       

       

        7/7/09 17:43:

      צטט: מיא 2009-07-06 20:01:44

      צ'מעי, כל מה שכתבת נכון, וכל אחד והחוויה שלו, אבל כבוגרת גם של נישואים ארוכים (שמתישהו הנוכחות חונקת) וגם של מערכת יחסים שהבנזוג רחוק, אני יכולה להגיד לך שאני חושבת שזה ממש שווה מישהו רחוק. זה לדעתי. כי השגרה והמגורים יחד, לרוב, הם אויבים מאוד גדולים של היחסים. כך חשבתי וכך אני חושבת היום. תמיד מדהימים אותי אנשים - גברים ונשים כאחד - למשל חיפאים שלא מוכנים חברה בתל אביב או רמת שרונים שלא מוכנים חברה בלא'ידעת, בת ים. זה קורע אותי מצחוק. כל כך נדיר למצוא מישהו שטוב איתו - שתיתן לגיאוגרפיה לחבל בזה? יש אנשים שכן.

      גם אני התרכזתי בחבל ארץ קרוב לשלי, אבל למציאות תכניות משלה.

      לוותר בגלל מרחק של שעה? לא יעלה על הדעת.

      הסוציולוג יוחנן פרס טבע את המושג "ניסועין". לא כל אחד יכול ורוצה.

      .

       

       

       

        7/7/09 17:16:

      צטט: מאיה113 2009-07-06 19:40:49

      כוכב
      פוסט ענק!!!

      ואם הוא היה גר בפריז...צוחק

      מעניין מה היית כותבת.

       

      כתיבה קולחת שנונה מצחיקה

      נפלאה.

      תודה.

       אם הוא היה גר בפריז, הכותרת היתה "אצלו או אצלו".

      תודה מאיה.

       

        7/7/09 16:50:

      אומרים רחוק מהעין רחוק מהלב :)

      איך זה יסתדר לך שהבן יגיע מהצבא

      בשישבת ואת תצטרכי לסוע לחיפה?

      הפאזל הוא מאוד מסובך אבל אפשר

      למצוא פתרונות כשיש אהבה.

        7/7/09 15:08:


      חייכת אותי חיוך

      את מזכירה לי מערכות יחסים ישנות.

      אני גרה במרכז (ת"א).

      החבר הראשון גר בירושלים.

      החבר השני גר בחיפה.

      כך שהיה קשה לנהל יחסים ממרחק רב בייחוד שבאותה תקופה גם לא היה לי רישיון נהיגה.

      בחיר לבי גר גם כן רחוק בדרום.

      אך הפעם זה היה שונה. תוך חודש עברנו לגור יחד (במרכז) והסוף כבר ידוע חיוך

        7/7/09 15:00:

      צטט: מיא 2009-07-06 20:01:44

      צ'מעי, כל מה שכתבת נכון, וכל אחד והחוויה שלו, אבל כבוגרת גם של נישואים ארוכים (שמתישהו הנוכחות חונקת) וגם של מערכת יחסים שהבנזוג רחוק, אני יכולה להגיד לך שאני חושבת שזה ממש שווה מישהו רחוק. זה לדעתי. כי השגרה והמגורים יחד, לרוב, הם אויבים מאוד גדולים של היחסים. כך חשבתי וכך אני חושבת היום. תמיד מדהימים אותי אנשים - גברים ונשים כאחד - למשל חיפאים שלא מוכנים חברה בתל אביב או רמת שרונים שלא מוכנים חברה בלא'ידעת, בת ים. זה קורע אותי מצחוק. כל כך נדיר למצוא מישהו שטוב איתו - שתיתן לגיאוגרפיה לחבל בזה? יש אנשים שכן.

       

       

      זהו, מיא לקחה לי את כל המילים.

      פוסט ענק, ובעידן הווירטואלי שמזמן אהבות בין צפון לדרום, הוא גם מאוד אקטואלי.


      היי אירה רק ח"ל*, תודה
        7/7/09 08:21:

      החשוב ביותר הוא שישנה אהבה וישנה זוגיות ויש למה להתגעגע.

      השאר כבר, כנראה, יבוא מתישהו.

        7/7/09 07:53:

      אחד הכתובים המשובחים שלך

      זה נשמע ונראה שלם לגמרי

      אפילו סדק לא נהייה ב'מצד שני' 

      ממרומי גילינו

      הבתים הנפרדים והמרחק

      משמרים היטב

      געגוע ותשוקה

      מה רע?

      מאושרת בשבילך   

      אופס מאיפה הירוק הזה? חיבוק יקרה.

        7/7/09 07:33:

      כך היא מערכת היחסים שלי, נמספר שנים ודדת בין שתי ערים, בלי כביסות, הרבה געגוע יש גם קצת תסכול


      ברור שכתבת מגניב, לגמרי. אני מאמין במערכת זוגית של מרחבים פרטיים גדולים.

      מאז הייתי נער ברמת השרון הלומד בתל אביב, נאלצתי להתמודד עם מרחק זוגי,

      מה שהביא אותי לנסות יותר ויותר ברמת השרן על שכונותיה הצבעוניות

      בסוף שנות השישים עד מחצית השבעים (להיסטוריונים).

      משנישאתי עם רמתשרונית מנוה מגן (אני מהמושבה), 

      נוצר 'מרחב משפחתי' גדול, כי עברנו לשנה לערד.

       

      3 ילדי, כבר גדלו במרחב מצומצם, במושב, מה שיצר ריחוק גדול מחטיבה בינ' ועליונה

      מה שיצר מסגרות חברתיות במעגלים ענקיים לגבינו כמשפחה, ומאוחר יותר, נוצרו

      יחסי זוגות במרחבים מרוחקים מאד והרגו אותנו הנהגים. שנים אחר כך, כשאני חי בנפרד

      ואחת מבנותי מקיימת זוגיות ישראל אדמינגטון-קנדה (אקס ישראלי, יהודי), והשניה ישראל ניו יורק-ארה"ב, 

      הבנתי את הקיום יותר נכון.

       

      ברור, שאם את מאושרת עם אדם שהכרת, למרות שמתברר כבר בתחילת ההכרות כי הוא ממש לא רלוונטי,

      כי הוא גר בתחנת הרכבת הסופית וימינה במונית ולמעלה, ואילו לו, היה מובן מאליו שלא יתקשר עם תל אביבית

      הגרה בארלוזרוב ומונית לתוך לחות דביקה,

      הטבע עשה את שלו

      וחברתם לזוגיות ורק עובדות החיים מונעות מכם לחבור לגומה אחת בקביעות.

       

      אין כמו גומה אחת קרובה לים מספיק ולעיר גם, ולמקורות הפרנסה וודאי,

      ולכל בן זוג מרחב גדול משלו.

      אין כמו קן לזוג יונים.

       

      הטבע כמו בטבע, יוצר צורות מצורות שונות ואתם השניים יציריו,

      תהנו כל דקה מהמרחק, וכל מפגש מכל חוש, ובמקרה שלכם, רק תפתיעו הרבה שנים.

      יופי לך שיצא לי פוסט, מתנה כזו לזוגיות פורחת. וסגלי לך בימי ראשון מקום שמור או סבלנות ואטב, לאף.    

      א"ל*

        7/7/09 06:32:

      פוסט ענק אירה !

      לא תאמיני כמה הזדהתי איתו.. (אולי כן )

      *

        7/7/09 02:04:

      ככה  עושים   "רומן  בלשי"
        7/7/09 00:47:

      צטט: מיא 2009-07-06 20:01:44

      צ'מעי, כל מה שכתבת נכון, וכל אחד והחוויה שלו, אבל כבוגרת גם של נישואים ארוכים (שמתישהו הנוכחות חונקת) וגם של מערכת יחסים שהבנזוג רחוק, אני יכולה להגיד לך שאני חושבת שזה ממש שווה מישהו רחוק. זה לדעתי. כי השגרה והמגורים יחד, לרוב, הם אויבים מאוד גדולים של היחסים. כך חשבתי וכך אני חושבת היום. תמיד מדהימים אותי אנשים - גברים ונשים כאחד - למשל חיפאים שלא מוכנים חברה בתל אביב או רמת שרונים שלא מוכנים חברה בלא'ידעת, בת ים. זה קורע אותי מצחוק. כל כך נדיר למצוא מישהו שטוב איתו - שתיתן לגיאוגרפיה לחבל בזה? יש אנשים שכן.

       

       

      מיא  מאוד צודקת :-)

      אבל צריכים אהבה מאוד חזקה ,להפוך המרחק ליתרון ולא כתירוץ.

       

        6/7/09 23:35:


      "זוגוש" - הגדרה מעניינת, אנחנו במעשים כנראה כאלו, אבל לא מרגישים כאלו...

      כי אנחנו לא חונקים אחד את השני...

      האמת בדברים האלו, יושבת אי שם באמצע הנשמות של שני הצדדים..

      ואשר לחיפה, לא מזמן הייתי שם, ראיתי את הגנים הבהאיים הנהדרים מלמטה...

      בפעם הבאה, הולכים להשקיף עליהם מלמעלה, אכן להרגיש תיירים בארצנו..

      ביחד...!

      אוף.. כמה מעייף.. נשמע לי כבר יותר מפתה לגדל ערימת חתולים בסלון ולאכול צ'ולנט מקופסת שימורים.. חולה על הכתיבה שלך.
        6/7/09 20:44:

       

      לצערי - מניסיון - אני לא מאמינה ביחסים בינעירוניים.

      אבל לפי איך שכתבת זה נשמע אפשרי, ואני מחזיקה לך אצבעות

      נשיקה

       

        6/7/09 20:15:

      תגידי תודה שהוא לא גר בירושלים.

       

        6/7/09 20:14:

      אה, ואיך היתה ההופעה בשישי?

      התעצלתי לרדת את ההר

        6/7/09 20:13:

      מצד אחד, יש לך אהבה, וזה כבר מעורר קנאה (טפו... רק ברכות על ראשך)

      מצד שני, למה דווקא חיפאי? לא יכולת להשאיר אותו לי? אני כבר עברתי לגור כאן!

      מצד אחד יש לך צימר בצפון פעם בשבועיים

      מצד שני יש לך כל מנעמי העיר הגדולה והיחידה.

      אבל מה שבאמת מעניין אותי זה איך הפסקת העישון? 

        6/7/09 20:01:
      צ'מעי, כל מה שכתבת נכון, וכל אחד והחוויה שלו, אבל כבוגרת גם של נישואים ארוכים (שמתישהו הנוכחות חונקת) וגם של מערכת יחסים שהבנזוג רחוק, אני יכולה להגיד לך שאני חושבת שזה ממש שווה מישהו רחוק. זה לדעתי. כי השגרה והמגורים יחד, לרוב, הם אויבים מאוד גדולים של היחסים. כך חשבתי וכך אני חושבת היום. תמיד מדהימים אותי אנשים - גברים ונשים כאחד - למשל חיפאים שלא מוכנים חברה בתל אביב או רמת שרונים שלא מוכנים חברה בלא'ידעת, בת ים. זה קורע אותי מצחוק. כל כך נדיר למצוא מישהו שטוב איתו - שתיתן לגיאוגרפיה לחבל בזה? יש אנשים שכן.
        6/7/09 19:40:

      כוכב
      פוסט ענק!!!

      ואם הוא היה גר בפריז...צוחק

      מעניין מה היית כותבת.

       

      כתיבה קולחת שנונה מצחיקה

      נפלאה.

      תודה.

      פרופיל

      אירה ג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      קהילת משפחה וילדים

      קהילת משפחה וילדים

      אירה ג