| מה שלא תחליט מקובל עליה רק תן לה להיות הראשונה שתגיד שזה פרידה. תחשוב בקול רם, תתייעץ איתה, תכתוב לה מכתבים ותשרבט את שמה בפתקים באמצע פגישות עבודה ותמולל את חתיכות נייר הטואלט כשאתה יושב שמה ושובר את הראש מה לעשות, אבל תן לה שתשבור את הכלים ראשונה. כמה לילות לפני כן תגלח את הראש שלך במקלחת ותשים את הקרם הזה של ללין והיא תשתגע מהעדינות הגברית הזאת, היא תרצה להעביר יד על הקרקפת הנקייה שחושפת מרפס שאולי לא נסגר בתינוקות, ולכל הפחות פיקסציה מטורפת מגיל ממש אפרוחי, אתה תקום מוקדם בבוקר תלבש את החולצה הקרמית עם הפסים הדקים דקים בגוון התכלת ואת המכנסיים הבהירים המגוהצים כמעט מושלם, ושקע הצוואר שלך יבלוט בהיעלמותו מעל לעצם הבריח, שם הייתה רוצה לשקוע כדי למנוע את שעתיד לקרות והיא תדמיין את המילים שיקדימו את הסוף ורק כדי שלא תקדים אותה היא תרשום בסתר ליבה את שלושת המשפטים (של העבר ושל עכשיו ושל אחר כך) וליתר בטחון תכין משפט מפתח שאם תגיד היא תצטייר ממש קולית ובעצם תתפרק לשלושת השלישים של זיכרון אמת ושכל.ולמחרת זה לא יקרה כי יש כמה עניינים לסגור בבנק ומשהו מאד יצחיק אתכם (ח'ית ועין של מלצרית תימניה) ועוד משהו ינעים (שיר של פוליס) וכשתחזרו הביתה היא תתעצבן כי החדשות צורחות בפול ווליום, ואתה תצקצק בבוז על ההתעקשות שלה לקבל תשובה לאיזה סוגיה פוליטית, ותתיישב על הכורסא עם ההדום ששחוק מרוב דריכות והיא תתקלח, עם סבון וניל, ותחליף מצעים ותקרא עוד פרק של קראוס ותחשוב על חצאי חיים וזה יזכיר לה שוב את אותם המשפטים מהבוקר, מאתמול ומלפני שנה. ובחלום תראה נסיך שמחזר אחריה בעונג של מדבריות סיני. היא לא תיראה אותו כי היא בפרק הסיום של קראוס. |