שני דברים אורן

אחד, אחד הדברים היפים מעט בכל הנושא הזה של היחסי תגובה הוא דווקא המשחק הפנימי שלי עם עצמי

אני יושב מול המסך

אתה הרצת סיפור תיחכומי

אני עצלני נהנתני

יש דבר מרתק בחשפנות התגובתית הזו שלנו

לפעמים במקרים מיוחדים  ישנו מפגש מרתק של שני נודיסטים שבו כל אחד נחשף  באופן אישי מסויים ומנותק ובו זמנית מהדהד לאחר באופן מתקשר.

כתבתי פעם פוסט על העניין הזה

אני קראתי לזה להיות אורח או מארח

כולם רוצים להיות מארחים

מעטים יודעים להיות אורחים באמת .... מה שסילאנה מתארת זה להיות אורח

הרבה אנשים נפגשים כשני מארחים המעמידים פני אורחים.

@סילאנה: את כנראה צודקת. לפחות בחצי השני של התאוריה שלי. כלומר, נסחפתי קצת עם ה"לסמן V". אבל תודי שלפחות חלק מהמוטיבציה להגיב אצל מישהו היא בשביל לקבל חיזוק והכרה.

אנשים הרי מגיבים הרבה פעמים רק כדי שיגיבו אצלם בחזרה או אפילו סתם כדי למשוך "טראפיק" (גולשים) אל הבלוג שלהם.

כשמדובר בבלוגר שאת מעריכה, אין ספק שהתגובות הן גם לצורך הדיון עצמו ולצורך "התחברתות" (בניית חברות), אבל לפחות באופן חלקי יש גם איזו כמיהה לקבל בחזרה מחמאות. לקבל אישור שאנחנו שווים בעיניו. אני חושב שזה גם עולה באיזו שהיא צורה מהפוסט שלך. את הרי מציגה את הכמיהה הזו לקבל ממנו יחס. ולא סתם "תודה" אלא הוקרה אמיתית (שיקדיש לך ספר).

@באשי:  אני יוצא מנקודת הנחה (אולי מוטעית) שאף אחד מהמשתתפים בדיון כאן לא באמת מכיר את הבלוגר המדובר באופן אישי. אולי בכלל אין ממש בנאדם כזה. קל נורא להטיל רפש וירטואלי באדם שאנחנו לא מכירים. אתה אומר שהוא פחדן, אני אומר שהוא תחמן... מה אנחנו בכלל יודעים? הכל יכול להיות. אולי הוא נתקף גלי חום בכל פעם שסילאנה מגיבה אצלו? אולי הוא נכנס לפאניקה ולא מצליח להגיב? אולי הוא בכלל מרגל איראני שמשתמש בבלוג כדי להעביר מידע לאויב והתגובות שלה מפריעות לו לעבוד?

כל מה שניסיתי לומר הוא שיש טיפוסים כאלה, ושהתהליך הזה, של תגובה בשביל "צומי" והתעלמות בשביל עוד צומי הוא תהליך די נפוץ, שאני נתקל בו הרבה באינטרנט, למרות שבחלק מהמקרים הוא מוסווה.

למעשה זה תהליך די נפוץ בחיזור בכלל (וזה לא חייב להיות חיזור רומנטי דווקא). צד אחד מביע עניין, צד שני משחק אותה hard to get... לפעמים כל מה שצד א' רוצה זה לקבל אישור שהחיזור שלו שווה משהו, וברגע שאישור כזה מגיע, הוא מאבד עניין. לפעמים זה לא קורה מייד אלא בהדרגה. לפעמים (כמובן) ברגע שהאישור מגיע פורצת אהבה גדולה (ושוב, לא בהכרח רומנטית).

סליחה על החפרנות. זה פשוט מעניין אותי. ניתוח מוטיבציות סביב כתיבה ותגובות הוא חלק מהמקצוע שלי. אולי החלק הכי מעניין.

לבאשי

אתה צודק.

הוא לא יודע להעריך מגיבנית טובה כשהוא רואה אותה

לאורן

שיו..

זה לא נכון!

תוכיח שזה נכון!

אני נאמנה.

לאורך זמן.

יותר מזה, אני קמעה.

אבל לפחות, לפי מה שאתה אומר, הוא חושב עלי..

לאורן,

הוא לא עד כדי כך מתוחכם... הוא לא עד כדי כך קונספירטיבי

הוא פחדן... הוא לא עולה על גדותיו, הוא כעת שבע ומדושן ושמח

הוא טיפוס נרדם עונג.

כן, אני מכיר טיפוסיות כמוך.

זה לא שאת אוהבת את הקור. את לא יכולה לסבול את הקור.

בדיוק בגלל זה את ממשיכה להגיב אצלו. כי את חייבת שהוא יתחמם כבר.

הרי לא יעלה על הדעת שבלוגר שנון וחכם יעמוד זמן כה רב כנגד קסמייך ופירגונייך...

את פשוט מהכובשות. את צריכה לדעת שהוא נכבש. שהוא שלך.

הוא יכתוב לך פעם אחת תגובה נרגשת, ועוד פעם איזה מייל לפרטי, ואחר כך יריץ איתך איזה דחקה...

וזהו, ניגמר לך ממנו. כבשת, סימנת V, והלאה, לעונג הבא.

והוא? הוא כנראה חכם. הוא יודע בדיוק עם מי יש לו עסק. הוא לא יקדיש לך שום ספר. הוא רק יגיד "תודה".

אחרת הוא יפסיד את הפירגונים החמימים שלך.