נורא מוזר מה שקורה כאן במדיה הזו.

פעם היה לי בלוג.

תמונה קטנה אילוסטרציה, דמות של בחורה נאה וצחקנית שנראתה כאילו נלקחה מפרסומת לדנטיסט השכונתי, אבל היה בה , בדמות שבתמונה, איזה משהו ביישני בחיוך, היא מצאה חן בעיני.

מה עוד היה שם?

600 או 700 רשומות שהתחלתי לכתוב אי שם באחד הימים הראשונים של מלחמת לבנון השניה ו....חתיכת תקופת חיים.

ואז הגעתי לכאן!

הרגשתי תחושת חופש.

כולם כאן בתמונות היו כל כך ...יצוגיים, כל כך...יפים....כל כך "קלאב טרופיקנה" ו...משהו החל לדגדג לי בעדשה המאובקת.

שם בערך נשמעה ירית הפתיחה.

הייתי עדיין די אמאל'ה אחרי לידה (אפשר לחשוב שכעת אני נראית טינייג'רית דקת גיזרה) והתחלתי להבזיק.

בהתחלה מן תמונות פרפורט כאלו, שגרמו לי לתדהמה מעצמי, איך איך איך אני בכלל מעיזה.

ואז התחלתי לשחק, פשוט גילמתי חלקים מעצמי ו...וואלה ראיתי כי טוב.

זה שיעשע אותי ואז...אז התחלתי לחשוב שלמרות שאכן זו אני, זו אשליה אופטית ותו לו, כי ברור שבחרתי להציג רק את מה שאני מרגישה איתו בנוח....וברור לי שאת היתר כבר משלימים יפה יפה לתמונה תלת מימד שודאי רחוקה מהמציאות, אבל...

עיינתי בתמונות האנונימיים (ברור שבך גם) ולאט לאט כבר לא היו עוד אנונימיים, למען האמת הם היו מאוד מוחשיים...והיום זה הלם בי... ככה באמצע הליכה תמימה של צעידת אחר צהריים כשלפניי מובלת עגלת בתי, הבנתי!!!

זה קרה בשניה אחת...אולי אותה שניה בה עברה מולי מישהי שנראתה בעולמה הפרטי ככל אדם שחולף בצידי אדם אחר שלא נכנס לתודעתו....פשוט כמו מרביתנו והבנתי, שהיא - אותה אחת, יכולה להיות גם זו ש...כותבת נפלא וטרם הציבה שם תעודת זהות פניה ו...אז החיים הפכו לצבעוניים לפתע, ככה זה כשאתה סוג של פארנואיד, יש לך את היכולת המופלאה להשלים המון בדימיון כך שכל אדם שני שעבר דרכי, ההוא המיוזע, ההיא שבדיוק הזעיפה מבט אל בן זוגה לאחר יציאה עגומה כנראה בנושא מצב האויש מהעו"ש... ההוא שנראה משועמם למראה המדרכה המוכרת שהוא חולף בה יום יום באותה שעה (כי לעזאזל, שיורידו כבר ת'עץ המחורבן שמעקם כאן ת'קונסטרוקציה של האבנים המשולבות שבנתה העירייה החסכנית)...ו....פתאום הבנתי שלא משנה אם תהיה תמונה, תמונות, או בבואה של מה שדה מרקר הציבו ונראה קצת כאיש המרשמלו לאחר הסעודה האחרונה ולפני מבצע חיסול עודפים לקראת סתו 2009, לא משנה כלל.

בסופו של דבר גם אם נחצה זה את זה ביום יום (וסטטיסטית אם תחשבו על כך הסבירות לא קטנה באם גם אתם גרים בתוך ה"ארץ קטנה עם שפם ובית שחי") אין סיכוי כמעט שנזהה האחד את השני בתוך שיגרת היום יום, אנונימיותינו בסכנה פחות אפילו מהסבירות לנחיתת פצצת גרעין מבית היוצר האחמדיניג'אדי הנרקסיסט האנרכיסט, כי להבדיל משם, על המדרכה, פה אנו בדיוק, אבל בדיוק מה שלעולם לא נוכל להיות בתוך שיגרת היום יום, פה אנחנו 100% אנחנו... וממחר בבוקר המדרכה המשמימה שאני חולפת בה בדרך ל...עוד סידור, לא תראה עוד אפורה ומשמימה.

קבענו?

האתר שלי: www.e-sheet.co.il