היא ביקשה שאסתכל פנימה ואגיד מה אני רואה. ראיתי את עצמי כמו תורן של סירה בציור של ון גוך באָרְל. זכרתי סירה אדומה ולידה סירה נוספת. ועליה כתוב AMITIE - ידידות. הסירה שלי היתה יפה, אדומה, שלווה ומאוזנת, הייתי התורן הזקוף. הרגשתי טוב. הייתי חזקה ובטוחה בעצמי.

כבר יומיים שעולים גלים ומניעים אותי וככל שהרוח מתגברת, אני נחלשת. אני התורן, נעה כמו מחוג ומסמנת את כל הסקאלה מצד לצד. כל משבריך וגליך יחלפו, אני יודעת, הים הפכפך. לא להתנגד, לא להישבר. ללכת עם. להתמסר.

בחלום, המים מילאו חצר פנימית בגובה של ארבע קומות הבניין. מים שחורים. למטה היה להם פתח ניקוז שהיה סתום, ולכן הם ירדו לאט לאט. הנשים צעקו משהו מהגג. מה אכפת לי לקפוץ פנימה? אני ארד עם מפלס המים. למה אני פוחדת?