blogbook
פוסטים פופולאריים
-
משק כנפיים חרישי
26/11/09 | 922 צפיות
-
אשתו של הנוסע בזמן
14/9/09 | 960 צפיות
-
מפץ הגלים
2/6/09 | 943 צפיות
-
צלו של הזמן
30/9/09 | 1476 צפיות
-
חוטית נודדת
22/6/09 | 663 צפיות
-
לחם ושעשועים
19/10/09 | 755 צפיות
פוסטים אחרונים
- וכשתעוף ציפור האבן 25/3/10
- משהו רקוב בממלכת דנמרק 2/2/10
- על 3 ימי הולדת ולוויה אחת 10/1/10
- משק כנפיים חרישי 26/11/09
- לחם ושעשועים 19/10/09
- צלו של הזמן 30/9/09
האופק המלדיבי מאחורנו
| "היית מעדיפה לא לנסוע?" הוא שואל אותי אחרי שאני בוכה לו על הקירות שחונקים אותי, "איזו שאלה מטופשת" אני משיבה בכעס, "זה כמו שתשאל אותי אם אני מעדיפה לא לחוות אהבה". ובכל זאת השאלה ממשיכה לנקר לי בראש גם לאחר שאנחנו מנתקים את השיחה ומציינים כהרגלנו שעבר יותר מדי זמן ואנחנו באמת חייבים להיפגש.
כבר הרבה מאוד שנים שחיי מתנהלים באותו המסלול. אני זוכרת איך בתחילת דרכי עוד בעטתי לכל עבר והסברתי לכולם שאצלי זה רק זמני, לי החיים ייעדו מסלול שונה לגמרי. מלאת נחישות וחדורת אמונה בצדקת דרכי, שותפיי לקירות ראו בי לבסוף אחרת, אבל הזמן מלטש הבדלים והמערכת אוהבת שכל הברגים שלה נראים אותו הדבר.
יש משהו מסוכן בשגרה, היא מצמצמת לך את טווח הראיה עד שלבסוף נדמה כי העולם באמת מסתכם באותה תמונה הנשקפת לך מבעד לחלון. אם עובר מספיק זמן התמונה הזאת משתרשת עמוק בתאי המוח עד שהיא הופכת לחלק ממך ואתה לומד לקבל אותה ואולי אף לאהוב. התמונה בה באמת רצית להתהלך פעם מזמן הופכת לחלום דהוי ומצטרפת לשיגעונות הילדות המעוררים חיוך בקרב הגדולים, בתוספת מבט סלחני.
החיים, דרכך, סיפקו לי הזדמנות לצבוע מחדש את התמונה החבויה. ושם, בעומק 30 מטר, בין מנטה-ריי לכריש, צב ים ונפוליון השתקפה שוב דמותי עירומה ועריה. האם גם הפעם אפנה לה גב? האם אוכל?
אמרת לי פעם שאני לא רוצה לטוס במחלקה ראשונה, כי כל טיסה אחריה תלווה בתחושת החמצה. תחושת ההחמצה של חיי מלווה אותי כבר שלושה ימים ומסרבת להרפות. אני לא יודעת אם עדיף לחיות בהכחשה או בכאב, אני לא יודעת איך למלא את החלל שנותר ומה לעשות עם העצב, ואני לא יודעת אם יש בי את הכוחות להפוך מציאות. אבל, לטוב ולרע עכשיו אני זוכרת היכן שוכן האושר. ואם שוב אשכח, לפחות יש לי סרטים למזכרת.
|
תגובות אחרונות
-
G'inges
בתגובה על
-
"האידיוט"
בתגובה על צלו של הזמן
-
behind blue eyes
בתגובה על וכשתעוף ציפור האבן
-
noontet
בתגובה על golden brown
-
פיקטישוס דליקטסנז
בתגובה על משהו רקוב בממלכת דנמרק
תגובות (50)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה!
בטוחה שנצליח, רק צריך להתכוונן קודם...
משתדלת :)
אני לגמריי איתך... מבין אותך, מבין לליבך... מקווה שתצליחי, מאחל גם לי.
http://www.youtube.com/watch?v=rOYmTZZIFkU
(אין כמו המאלדיבים....)
עד כמה שזכור לי זה לא ממש "קורס צלילת מערות":
מחוץ לעיר שניקראת טולום (משהו כמו 4 שעות נסיעה מקנקון דרומה אם אני לא טועה) יש מערות נטיפים מוצפות במים
אפשר לעשות שם מסלול בשנירקול או בצלילה, כמובן שעדיף בצלילה...
שמעתי שבקנקון יש קורס צלילת מערות - חבל על הזמן !
שם עוד לא הייתם
(וגם שם החופים תכולים ובהירים, אבל כריש לוויתן לא יהיה שם)
סיני לא בא לי...
מה דעתך על אלסקה?
למי את מספרת?
עובד על זה
:)
מותק, עדיף לחזור למלדיבים
קודם כל שמתי את הסרטים שלך ואחרי זה את אלה שאני הכי אוהב: שני האיגל ראי, נשיקת המנטה, והאיגל ראי עם הכריש
מחר אני אעלה את הכריש לוויתן, קצת אקווריומים, צבים ופרוג פישים, עוד בקשות מיוחדות?
כי אני לא רואה ממש טעם, יו טיוב פוגעים באיכות הסרט - עדיף לחפש מקום שמעלה את הסרטים כמו שהם.
איפה כריש לוויתן?!!?
:)
מותק, הכל נעים במלדיבים - גם המים
טוב, כתבת הרבה דברים רציניים שקצת קשה לי להגיב עליהם כאן, אבל יש כמה דברים שאני פשוט חייבת להתייחס אליהם -
1) אני כן קפצתי למים בסיני, הם פשוט היו כ"כ קרים שקפצתי החוצה לפניי שהספקת לראות :)
2) נדמה לי שגם בפלמה נרטבתי, אבל אולי זה סתם היה בקבוק יין ששפכתי על עצמי..
אבל לסיכום, דווקא התזכורות האלה לאיך שנהגתי פעם (בטוחה על החוף) מעודדות אותי עכשיו כשאני רואה כמה התקדמתי
בקצב הזה אני מתישהו עוד באמת אקיף את העולם
*** אגב, הספארי הבא מתוכנן לסיני, את מוזמנת לחזור למים!
גורם לי לחייך בכל פעם מחדש
התוכנית שוכבת כבר שנים במגירה :)
ואם היו מצטרפים, אולי היא גם הייתה מתממשת (יש דברים שקל יותר בשניים..)
זה הכי enjoy the silence
עוד אחד שלך
http://www.youtube.com/watch?v=lK4y0XfXIS8
עכשיו גם ראיתי את הסרט - מ ד ה י ם !
ויפה לך בלי מכנס
ואת לא קפואה
wellcome back
את יודעת משהו... את וכיום הבלוגים שלך, הם אלה שמחזירים אותי לנקודה שאת מתארת בבלוג הזה, למי שהאחרת שבי, זו שלובשת ג'ינסים וחולצות פלנל עם גופית סבא, זו שהולכת עם נעלי אצבע (טוב, נו.. בואי לא נגזים) האחרת הזו שאוהבת חול וים וחום רצתה להיות
לרגע אני נותנת לה, לאחרת הזו, לטייל בראשי כאילו היא זו שמחליטה. לרגע אני משתיקה את האמא שמנקה את החול, את המטורפת ששונאת חום ואת ה"מעונבת" ששונאת נעלי אצבע וקוראת את הבלוג שלך ונמצאת שם... כמעט ונוגעת בדולפינים שקופצים סביב הסירה, נועלת סנפירים וקופצת קפיצת ראש אל הים העמוק, אל הלא נודע והכחול ושוחה לי איתם - איתך.
ומהמקום הזה, שאני נותנת ל"היא" להיות ראשונה, מוצפת , אני פונה אליך, מהמקום הכי שפוי שלי, הכי אימהי, הכי מוסדי, הכי ארצי והכי מציאותי ואומרת לך - אל תוותרי אליה!! אל תוותרי על החיים האלה! אל "תיכנעי" למוסדיות.
אני יודעת כמה המאבק הזה הוא ארוך אצלך וכמה הוא קיומי, אני מכירה את הפשרות שעשית, אני זוכרת את ההתלבטויות והציפיות של הסביבה, אני אפילו זוכרת את ההמלצות שלי ועד כמה שאני מוסדית היום, מתורבתת או נכון יותר מבויתת ומאמינה שזה נכון עבורי, אני רוצה לצעוק לך "יקירה, חיזרי למה שאת אוהבת!!!" ואני יודעת שיש משכנתא והכל...אבל לדעתי את לא תהיי באמת מאושרת עד שלא תמצי את הצוללת שבך, עד שלא תחווי את זה עד הסוף! עד שלא תחיי את החלק של החיים שלך שהוא שם.
ואחרי שאמרתי את כל זה, בואי לא נשכח שזה היה חופש, וחופשים מתפקידם לעשות עבורנו את זה ...
אני זוכרת טיול לסיני שהיינו ליד המים 5 ימים בלי להיכנס אליהם אפילו פעם אחת
ושבוע בפלמה שבדקנו רק את הדגה המקומית בלי לבדוק בכלל מה עוד יש מסביב (וכל זה בלי להירטב אפילו פעם אחת)
אז אולי בעצם הדרך היא לחיות 3 חודשים במציאות המחויבת מרצוננו לשלם משכנתא, לאכול, לבעוט ולבלות וכל פעם שבועיים חופש.
לפעמים בחירה בין האקסטרים ליומיומי יכולה להיות פשוט האמצע בין שניהם .....
אופטימיות זה טוב!
אין כמעט תמנות טובות, צילמתי בעיקר סרטים.
הקפה מגביל את גודל הסרטים שאפשר להעלות, לכן אם אתם רוצים לראות דג נפוליאון צולל עם
enjoy the silence
אתם מוזמנים ל:
http://www.youtube.com/watch?v=wRUWFqbG0Is
אפשר לראות סרטים נוספים תחת
More from: poncho67r
תהנו
נשמע לי ונראה כאילו שיש לך באמת תוכניות בענין, יש כבר רשימת מצטרפים ??
זאת אכן מחשבה פחדנית.
יש רגעים בחיים שאנחנו צריכים לקחת את עצמנו בידיים
להסתכל על מה שיש והאם אנחנו מוכנים לאתגר שאנחנו מציבים לנו
כי אם יש לך את המוכנות הזאת אז יאללה GO FOR IT עם הדברים הטובים/לא טובים שבזה
מהכרותי הוירטואלית אותך - את בהחלט שאקלית בהצלחה :)
תודה :)
נראה לי שאני אחכה קצת, לא חכם לקבל החלטות כשהים סוער
(או שאולי גם זאת סתם מחשבה פחדנית...?)
מסכימה לחלוטין, תמיד טענתי שאשה משועממת מסוכנת לציבור (ולעצמה במיוחד)
אני מקווה רק שבקרוב (מאוד בקרוב!) אחזור לנווט בעצמי ולא אצטרך יותר את הדחיפה מאחור של השגרה
הוא עמוק עמוק בתוך ליבי
יותר טוב :)
נראה לי עדיף לעבוד על יאכטה ולראות את כל העולם :)
הלוואי ויכולתי להגיד שאני שמחה לחזור
לגבי העדויות, אני מצטערת, רציתי, באמת, אבל אין לי סרטים שהם פחות מ 10M
אני אברר אם יש איזו תמונה לישועה...
אני חושבת שאנחנו כבר נמשיך את השיחה הזאת ביום שישי :)
עצות מחברים זה דבר טוב
אבל את ההחלטה את תעשי לבד
בהצלחה :)*
השעמום והזמן הפנוי לחשיבה, הם האוייבים הגדולים של האדם (במיוחד של האישה החופרת)
השגרה, יש בה משהו מנחם שמשאיר את המערכת בתנועה.
ברוכה הבאה יקירתי.
כתבת המון דברים חשובים
לוקח לי זמן לעכל אותם.
חושבת שאולי האופק המלדיבי, אטלסית, נעלם.
אבל הוא עמוק עמוק בתוך ראשך.
(מיד אשוב)
עדיף לחיות כמדריכת צלילה במאלדיבים ולראות את הצבעי טורקיז תכלת ואת שבתוכם !
אבל בכדי להעריך את האושר הזה כדאי להשאר בהכחשה ובכאב אחרת גם שם הכל יהפוך לשגרה.....
טוב לראותך בחזרה !
אם זה החלום-אז כן!!
אבל לא זה החלום, נכון? החלום קצת יותר גדול מהמלדיבים.. תגשימי אותו כבר! לכי לעסוק במה שאת באמת באמת אוהבת.. מעטים האנשים שיודעים מה הם רוצים לעשות כשיהיו גדולים, את כבר יודעת, עכשיו נותר רק ה"לעשות" (:
אוי איך התגעגעתי...
עכשיו בבקשה תמונות מה 30 מטר האלה שמתחת למים.
בבקשה...
מה את אומרת בעצם, שאני צריכה לחזור למלדיבים?
:))
זה נכון, יש כאלה שנחטפות על ידי פיראטים
אחת החופשות הטובות שהיו לי!
עומדת באותה שורה עם הטיול לאולד טראפורד
:) יש אמת בדברייך...
ובכל זאת אני כל פעם מופתעת כמה לעולם יש הרבה יותר להציע ממה שנדמה
לפעמים נראה לי שמחשבות הן בעצם המכשול בדרך להגשמה
פתרון זמני.. אני מחפשת כרגע אחר הפתרון הקבוע.
הצעות יתקבלו בברכה :)
"יש משהו מסוכן בשגרה, היא מצמצמת לך את טווח הראיה עד שלבסוף נדמה כי העולם באמת מסתכם באותה תמונה הנשקפת לך מבעד לחלון. אם עובר מספיק זמן התמונה הזאת משתרשת עמוק בתאי המוח עד שהיא הופכת לחלק ממך ואתה לומד לקבל אותה ואולי אף לאהוב. התמונה בה באמת רצית להתהלך פעם מזמן הופכת לחלום דהוי ומצטרפת לשיגעונות הילדות המעוררים חיוך בקרב הגדולים, בתוספת מבט סלחני. "
איזו סטירה נתת לי עכשיו.
כבר שנים שאני אומרת, שלכל דבר יש מחיר. והדברים הכי טובים-עולים ביוקר.
את צריכה לוותר על משהו בכדי לזכות בחלום שלך-זה רק עניין של החלטה!!
אני אומרת-לכי על זה. עכשיו. נו......... לכי כבר.. מחכים לך שם!
(:
נשמע כמו חופשה בתזונה
:)
מאיך ומה שאת כותבת אני בטוחה שהתמונה
ממש לא מצומצמת ושאת לא תשכחי את האושר... (-:
I haven't really ever found a place that I call home
I never stick around quite long enough to make it
I apologize that once again I'm not in love
But it's not as if I mind
that your heart ain't exactly breaking
It's just a thought, only a thought
But if my life is for rent and I don't lean to buy
Well I deserve nothing more than I get
Cos nothing I have is truly mine
I've always thought
that I would love to live by the sea
To travel the world alone
and live my life more simply
I have no idea what's happened to that dream
Cos there's really nothing left here to stop me
It's just a thought, only a thought
But if my life is for rent and I don't learn to buy
Well I deserve nothing more than I get
Cos nothing I have is truly mine
While my heart is a shield and I won't let it down
While I am so afraid to fail so I won't even try
Well how can I say I'm alive
אני חושבת על סידורי האבטחה של תמונות יקרות באמת, במוזיאונים.
עם החלל הראשוני קשה להתמודד, אבל רפרודוקציות זה סוג של פתרון.