| הקונברסיה שלי: הכול החל לפני כחודשיים ימים. אבל אני אחזור קצת קודם. בחודש נוב' האחרון, בתי הגיעה אלי לאחר שעברה שני ניתוחים ולא היה לה היכן לשהות להירפא. קדם לכך ניתוק של שנתיים לערך, שלמען שתינו מנעתי ממנה לבוא לביתי.אז היא הגיעה אלי חבולה וחבושה, ואני טפלתי בה עם הרבה אהבה כפי שאם דואגת לבתה יחידתה עם נתינה רבה ואינטנסיבית.בנוסף, קרה משהו מוזר שאני כיניתי אותו DEVINE ENLIGHTMENT שאפף אותי, וזה אומר שלפתע, בלי מאמץ כלשהו מצידי, ולראשונה בחיי קבלתי אותה קבלה מלאה, עם כל בעיותיה (ויש הרבה) ומגרעותיה. גם היא, כך נראה, קיבלה אותי כמות שאני, כך שהקבלה הייתה הדדית.כמו-כן, בתקופת זוהר זו, לא הרגשתי צורך בגירויים חיצוניים, כמו לפגוש אנשים, ללכת לבתי קפה, סרטים וכדו'. הייתי מסופקת 24/7.כל הפלא הזה נמשך כחמישה חודשים, עד שהיא החליטה שהיא נוסעת להודו לנקות את הראש.מאז נסיעתה, התהפך עולמי במאה ושמונים מעלות.לפתע, משהו השתנה בי. התחלתי לחוש בבדידות קשה, ואז החלו כל הסימפטומים שאותם כבר הזכרתי כגון חרדה, שיתוקים חלקיים ברגליים ובידיים, אובדן תחושה, הפרעות מוזרות בראייה, קשיים בהתבטאות מילולית וגמגומים, ועוד.חיי הצטמצמו מאוד, וכל יציאה הכי קטנה (עם הכלב למשל) כרוכה במאמץ פיסי ונפשי כביר מצידי.אני מרגישה "בטוחה" רק בבית, אך יחד עם זאת משעמם לי נורא, והיום שלי ארוך מאוד. עלי ממש להכריח את עצמי לצאת פעמיים ביום לגיחות עם הכלב.הבדידות קשה מנשוא, ויחד עם זה, קיימת החרדה מלהיפגש עם אנשים מוכרים או זרים.שני האנשים היחידים אתם אני נפגשת הם הפסיכולוג שלי, ולעתים עם אחי היקר.אינני מאחלת לאף אחד לעבור את מה שאני עוברת. זה סיוט. זה עצוב. כל יום שעובר אני מסמנת V, כאילו למה? לא ברור.יש האומרים שהעוצמה נמצאת במקומות הכואבים, לא בהצלחות!!! עד כאן להפעם. |