לנשים בירושלים אין גלגיליות

מה גלגיליות רבות בנמל תל-אביב?

ויש מתקפלות, נפתחות, נשלפות

בבודדות ובצמדים

לכל כנפות הם טסים

ילדות, ילדים, ובכל הצבעים.

וירושלים?

גלגיליות סוג אחד לה

והן מסתלסלות ויורדות

על לחיים גולשות

בנים ואבות

בוקר וערב,

יסלסלו הפאות.

ובמלוא הכוונה יעסקו בקודשי הסלסלה

ורק לנשים בירושלים, רק להן אין גלגיליות.

מה מחשבות רבות ברחובות תל-אביב?

והן משד' רוטשילד יוצאות,

ובאבן גבירול מתגלגלות,

נפגשות על הטיילת ומשוחחות,

רגליים במים טובלות,

וקורה גם לא נורא,

נעליים בטעות מחליפות.

ולירושלים, כבר ניחשתם,

מחשבה סוג אחד לה.

במחנה יהודה נאספת,

וברח' הנביאים מתפרצת,

בואכה גאולה, מאה שערים,

וכל כולה לכיכר השבת מתנקזת.

ושם דרך הצנרת,

אל-על, שמימה נוסקת,

מחשבים חישובים, מפרשים,

מה מידה? מה הצלחה?

ויש בשמים תִמָצֱא מחילה?

ובקצה הצינור באין רואה,

נפרצת לה המחשבה, כולה

עייפה רצוצה,

באה מן החושך, אטמוספרה חצתה,

ואל החושך יצאה,

שם סתם נתפזרה.

ורק אלה המסתלסלים,

על אותה מחשבה אחראים,

שהרי הנשים בנות מלך המה,

וכך מחשבותיהן יחד עם כבודן

מכונסות בבית פנימה,

מה רבה המחשבה המתאספת בכיכר השבת,

ורק לנשים בירושלים אין מחשבה.